הוא היה שייך לאותו דור זהב של נבחרת הונגריה שכלל את פושקאש וצ'יבור, גם הוא כמו פושקאש עשה את שמו בעיקר בספרד אך בצד של היריבה העיקרית של קבוצתו של פושקאש.
זהו שאנדור קוצ'יש, אגדת הכדורגל שסיפורו הסתיים באפילוג טראגי שאין כמוהו.
קוצ'יש החל את החל את הקרייה הבוגרת שלו בקבוצת קובאנאיי אך מהר מאוד מצא את עצמו בפרנצווארוש, האימפריה ההונגרית. במדי קבוצת הצמרת הוא פרץ לראשונה לתודעה כאשר ביסס את מעמדו כאחד החלוצים הגדולים ביותר באירופה. ב-59 ההופעות שלו במדי הקבוצה ההספק של חלוצה הנפלא היה 40 כיבושים ותואר אליפות מרשים ב-1949 אך אחרי 4 שנים שם הוא נלקח שלא בעל רצונו לטובת הצבא וגיוס לקבוצה שהייתה תחת הצבא ההונגרי, הלא היא הונבד.
בהונבד הוא פגש אגדות הונגריות דוגמת אותם פושקאש וצ'יבור ויחד עם יוזף בושיק הם הרכיבו את הרביעייה הקטלנית של הונגריה שהפכה לחמישייה עם שילובו של נאנדור היג'אקוטי במדי הנבחרת אחרי שלא היה חלק מהונבד. אותה נבחרת רמסה כל העמד בדרכה כאשר קוצ'יש ופושקאש מחוררים כמעט כל רשת שהייתה אז על כדור הארץ. אם נחזור רגע להונבד אז קוצ'יש העמיד ממוצע של קצת יותר משער למשחק אחרי שהפציץ 153 שערים ב-145 משחקי ליגה בכל התקופה שלו שם, דבר שהקנה לו 3 תארי אליפות, 3 זכיות בתואר מלך השערים ו-2 זכיות בתור הכובש המצטיין של אירופה כולה (מה שכיום נחשב לנעל הזהב של אירופה). במדי הנבחרת ההונגרים יחד עם החוד הקטלני של קוצ'יש את פושקאש החלו מסע של נצחונות שהתחיל ב-4.6.1950 ונגמר רק 4 שנים וחודש לאחר מכן ב-4.7.1954 בגמר המונדיאל. קוצ'יש עצמו סיים כמלך שערי המונדיאל ועשה זאת יש להזכיר כשלצידו משחק פושקאש. הוא כבש לא פחות מ-75 שערים ב-68 הופעות בנבחרת אבל הקריירה שלו במדים הלאומיים הגיע לקץ דרמטי.
הריצה המדהימה של הכדורגל ההונגרי נבלמה בצל מלחמת האזרחים במדינה. הונבד, שהוגרלה לשחק במסגרת האירופית מול אתלטיק בילבאו והפסידה לבאסקים במשחק החוץ 3:2 אפילו לא חזרה למדינתה לגומלין. הם שיחקו אותו באצטדיון הייזל (לבקשתם) והודחו אחרי תיקו 3:3 חלק מהשחקנים שב להונגריה אך קוצ'יש ופושקאש כבר היו נחושים להצליח ולא יכלו לתת למלחמת האזרחים להשפיע על הקריירות שלהם, בעיקר כשהם שחקני הונבד, הקבוצה של הצבא, ונמצאים בראש ובראשונה תחת חוקי הצבא ההונגרי. כאשר הונבד ערכה סבב משחקי ראווה בכל העולם, השחקנים זימנו את משפחותיהם מבודאפשט ובאו נחושים לא לשוב להונגריה. קוצ'יש עצמו ברח לשוויץ שם מצא מקלט ביאנג פלווס ציריך, הקבוצה הקטנה ביותר של העיר הציורית.
הישארו מעודכנים
אך גורלו של קוצ'יש היה עתיד להיפגש עם פושקאש ולא רק איתו. שנה לאחר הבריחה לשוויץ, חברו לאסלו קובאלה שכנע אותו להצטרף אליו ואל זולטאן צ'יבור בברצלונה. קוצ'יש הגיע לקטאלוניה ופתח פרק חדש באגדה שלו.
הוא כבש בבכורה שלו בבארסה, זכה עם הקבוצה בגביע המקומי ובגביע הירידים והמשיך למאזן לא רע של כיבושים במדי הענקים הקטלוניים זכייה נוספת בגביע הספרדי וריצה טובה בגביע הירידים שאחריו ביססו את גדולתו של קוצ'יש שאפילו "הושאל" למשחק אחד לולנסיה וכבש עבורם מול בוטאפוגו ב-"גביע הכתום" תואר ידידות שהקבוצה הייתה מקיימת.
שאנדור קוצ'יס פרש ממשחק פעיל ב-1966 עם 42 שערים ב-75 הופעות בברצלונה. הוא פתח מסעדה בשם "ראש הזהב", כיאה לכינוי שהודבק לו בעקבות משחק הראש המדהים שלו (ויסלח לנו נחום סטלמך ז"ל על היעדר המקוריות) והחל לבנות לעצמו קריירה כמאמן ומונה למאמנה של הרקולס הקטנה מהעיר אליקנטה. בגיל 45 קריירת האימון שלו נבלמה בפתאומיות לאחר שאובחן כחולה סרטן המעי הגס ולוקמיה. להתמודד עם סרטן באיזור אחד זה כבר אתגר לא פשוט, אז כשהיה מדובר על 2 זאת כבר הייתה משימה בלתי אפשרית. קוצ'יס הראה סימנים של כניעה לראשונה בחייו אבל בכל זאת החזיק מעמד כאשר התנדנד מבית חולים לבית חולים במטרה לעבור את כל הטיפולים הדרושים. ב-22.7.1979, חודשיים לפני יום הולדתו ה-50, קוצ'יס נמצא בכניסת בית החולים הראשי בברצלונה כשהוא סובל מפגיעות קשות בכל חלקי גופו, מותו נקבע במקום כאשר הסיבה הייתה נפילה מהקומה הרביעית בה היה מאושפז. האם זו הייתה תאונה מצירת או שהחלוץ המבריק שם קץ לחייו, לעולם לא נדע מכיוון שהחוקרים לא הצליחו לקבוע, מה שבטוח הוא ששם האגדה החיה הזו לעולם לא יעזוב את הנוף של הכדורגל העולמי ותמיד ימשיך להיות נצר לאותה שושלת הונגרית גדולה ששלטה באירופה בשנות החמישים.
