אחד משחקני הפנים הגדולים ביותר שנראו על פרקטי ישראל חוגג היום את יום הולדתו . לבאן מרסר כיכב במשך עשור וחצי במדי שתי התל אביביות, בליגה ובמפעלים האירופאים, ואף בנבחרת ישראל לאחר שעשה שירות צבאי והתאזרח. גם כיום מדינתנו עמוק בלבו של הסנטר שגדל בעיירה קטנה בג'ורג'יה ואיכשהו התגלגל למזרח התיכון
לאורך שנות הכדורסל הישראלי נתקלנו בלא מעט שחקנים גדולים. אך נראה שגם היום, עם התקדמות הענף, עדיין לא היה שחקן מיוחד כמו לבאן מרסר. הסנטר התמיר, בעל שני הרגליים הלא סימטריות, הטיל אימים באזור הצבע במהלך עשור וחצי במדינתו הקטנה. הריבאונדר הפנומנלי שהגיע לארץ בשנות השמונים, והפך לאחד השחקנים הגדולים ביותר בתולדות הכדורסל הישראלי, ואף התאזרח ושיחק בנבחרת הלאומית שגם בה עשה חיל. היום לבאן, חוגג יום הולדת ומגזין JSPORT בחר לציין את האירוע, ולהביא סקירה על חייו של השחקן שגדל בדרום ארה"ב, הגיע די במקרה לארץ הקודש, שנשארה חקוקה בלבו גם לאחר שפרש מהמשחק.
מרסר נולד היום לפני 58 שנים בעיירה קטנה בשם מיטר שנמצאת במדינת ג'ורג'יה, דרום ארה"ב. כשחקן בתיכון המקומי, החל לבאן להפגין את יכולותיו לאחר שבשנת הסופטמור שלו, הצליח להוריד 30 ריבאונדים בממוצע למשחק, שיא שמחזיק עד היום. לפי דיווחים כ-300 תוכניות קולג' הדרימו לעיירה השלווה על מנת להציע מלגה לטינאייג'ר המפלצתי. לבאן בחר לבסוף באופציית הקל"ב, והלך ללמוד באוניברסיטת ג'ורג'יה שם שיחק במדי קבוצת הבולדוגס, תחת הדרכתו של המאמן יו דוראם, ולצד מי שעתיד להיות חבר היכל התהילה -דומיניק וילקינס. גם בקולג' לבאן שבר מספר שיאים, במהלך שלושת עונותיו בבולדוגס, לבאן רשם 302 חסימות ב-106 משחקים!!!
לאחר שסיים את קריירת הקולג', לבאן נרשם לדראפט של 1980, אך העובדה שנולד עם רגל אחת יותר קצרה מהשנייה, הקשתה עליו להיבחר במקום גבוה. לבסוף הסן אנטוניו ספרס בחרו את הסנטר בסיבוב השלישי בלבד. למרות העובדה שאופציית הקריירה ב-NBA הפכה קלושה, ספק שלבאן מרסר ידע לאן תתגלגל הקריירה שלו משם.
הישארו מעודכנים
לקראת עונת 80/81, מאמן הפועל ת"א דאז, שימי ריגר, חיפש בהתראה קצרה זר בעלויות נמוכות יחסית על מנת שישלים את סגל קבוצתו, לאחר שווינגו הותרון,אמריקאי ששיחק בניו יורק ניקס בהצלחה, והיה אמור לחתום בהפועל, לא הגיע בסוף. המאמן שהפך במהלך השנים לפרשן הישראלי המזוהה ביותר עם הליגה הטובה בעולם, יצר במהלך חייו קשרים עם מספר דמויות מפתח בכדורסל האמריקני. אחד מהם היה המאמן האגדי, דין סמית, שהמליץ לחברו הישראלי על שחקן פנים דומיננטי, שנשאר ללא חוזה לאחר שנרשם לדראפט. וכך התגלגל לבאן מרסר מ-"הדרום המלוכלך" של ארה"ב, למזרח התיכון. מרסר רק נחת בישראל, וכבר ביקורות החלו להישמע מכל עבר. הנהלת הקבוצה רתחה על המאמן שהביא שחקן שלטענתם נראה כמו "ברווז צולע", זכר לרגלו הקצרה שגרמה לתנועותיו להיות גמלוניות. אך מרסר לא התרגש במיוחד וכבר במשחק הליגה הראשון שלו במדי הפועל, קלע הסנטר 18 נקודות. לבאן הפך לאחד השחקנים החשובים והמזוהים ביותר עם המועדון האדום במהלך העשור. יכולות ההגנה הפנומנליות שלו, לצד ידו הרכה ממרחקים קצרים גרמו להרבה ימים שמחים לאוהדים האדומים מאולם אוסישקין עליו השלום.
לבאן שיחק בהפועל במשך 7 עונות, רובן מוצלחות כשהקבוצה בצמרת הליגה. במהלך התקופה באוסישקין קלע 3183 , נתון שמציב אותו במקום הרביעי ברשימת קלעי כל הזמנים של הקבוצה, ולמרות שבאותה תקופה לא סטטיסטיקה לא תועדה, עדיין לבאן נחשב לאחד הריבאונדרים והחוסמים הדומיננטיים ביותר בתולדות הכדורסל הישראלי. אך למרות שהיו קרובים בכמה מקרים, הפועל לא הצליחה לקחת את הכתר מיריבתם העירונית, האלופה הנצחית. מרסר והפועל התנחמו בגביע המדינה של עונת 83\84 לאחר שתחת הדרכתו של "מר כדורסל", יהושוע רוזין, ניצחו בגמר את הפועל ר"ג, לבאן קלע 17 נקודות במשחק הגמר, ועזר לקבוצתו לזכות בתואר ראשון מאז הדאבל של 69. עונת 87\88 גם כן הייתה עונה מוצלחת מבחינת האדומים ומרסר, שהעפילו לחצי גמר גביע קוראץ'. הפועל שוב העפילה לסדרת הגמר מול מכבי, הפועל אומנם ניצחה באוסישקין לאחר שחיים זלוטיקמן קלע על הבאזר את אחד הסלים הזכורים בתולדות הענף, אך לבאן לא תפקד לאורך כל הסדרה והפועל הפסידה את האליפות.
במהלך אותה תקופה החלו חילוקי דעות בין ההנהלה הפרובלמטית של הפועל לבין הסנטר הכוכב שלהם. היחס מצד קברינטי המועדון, אנשי ההסתדרות, היה ידוע כלא מקצועי בעליל והיחסים עלו על שרטון. לבאן טען שמנהלי המועדון אמרו לו שהוא שייך להם, וכמובן שהוא לא ראה זאת בעין יפה. חשוב לציין שלאורך השנים הנהלת המועדון הרימה קשיים על לא מעט שחקנים שרצו ללכת לשחק בקבוצות אחרות, עיכבו משכורות ובאופן כללי הפגינו יכולת ניהול לא מרשימה בעליל.
עד עצם היום הזה, עולה הטענה שלבאן מרסר עלה לשחק בסדרת הגמר, כשהוא כבר חתום אצל מכבי ת"א. למרות שהטענות מעולם לא הוכחו ובדיעבד- ההיסטוריה לימדה אותנו שמבחינה אתית כבר קראו דברים דומים (פרשת הפיצה של רדיסאב צ'ורצ'יץ', וטענות דומות שנשמעו בעשור הקודם לגבי ההחתמה של יניב גרין) והעובדות הן: כאמור לבאן מרסר היה חלש להחריד בסדרת הגמר, ובעונה לאחר מכן הוא לבש צהוב. לבאן הכחיש את האשמות וטען שהייתה לו ביד הצעה כספית גבוה מראסינג פריז הצרפתית, אך הוא בחר להישאר בארץ.
גם אצל היריבה העירונית הפך לבאן מרסר לשחקן מוערך ואהוב. לאורך השנים תפקד בעיקר כמחליף לקווין מגי, לבאן נתן הרבה עבודה שחורה והאסל, ופחות נשען על יכולותיו ההתקפיות לעומת התקופה בהפועל, אך עדין היה חלק מהותי מתלכיד הקבוצה בה שיחק במשך שש עונות. לבאן זכה בחמש אליפויות וב-4 גביעים בצהוב. בנוסף הגיע עם הצהובים כבר בעונתו הראשונה לגמר גביע אירופה, אך מכבי הפסידה ליוגופלסטיקה ספליט הגדולה של דינו ראג'ה וטוני קוקוץ'.
כאמור,בין לבאן מרסר למדינת ישראל נוצר קשר חזק מאוד, ובמהלך התקופה בהפועל קיבל הסנטר מדרום ארה"ב אזרחות לאחר שגם שירת בצבא. תחת צביקה שרף, ושלצדו מיקי ברקוביץ', תומר שטיינהאור ועוד', לבאן הגיע עם הנבחרת הלאומית למקום ה-7 המכובד באליפות העולם בספרד, ולאורך שנותיו במדים הכחולים לבנים העמיד ממוצע של 15.8 נקודות למשחק. לבאן הפך גם על הנייר לחלק מההוויה הישראלית, אך מקרה אחד ספציפי העיב על אופיו של סנטר הנבחרת. במהלך סדרת הגמר של עונת 91/92 נגד קבוצתו לשעבר, הפועל ת"א, חבט מרסר בפניו של תומר שטיינהאור, מול השופט ראובן וירובניק, שאיכשהו הצליח לפספס, את מה שראו עשרת אלפים צופים שגדשו את אולם יד אליהו. לבאן קיבל עבירה טכנית בלבד, ומכבי זכתה באליפות 23 ברציפות. שנים לאחר מכן לבאן התראיין ואמר שכשיחק במכבי השופטים נתנו לו הרבה יותר כבוד מאשר בתקופתו באדום.
אך רגע השבר של לבאן מרסר ושל מכבי ת"א הגיע בעונה לאחר מכן, מכבי עברה עונה נוראית, ולבאן וחבריו נאלצו לראות את יריבתם העירונית מסיימת במקום הראשון בטבלת הליגה הסדירה, הסיוט המשיך, לאחר שמכבי הודחה בחצי הגמר על ידי גליל עליון של פיני גרשון, שזכתה בסופו של דבר בתואר האליפות. לבאן תכנן לפרוש בסיום אותה עונה אך אובדן האליפות דרבן אותו להמשיך עונה נוספת, בסיומה החזיר את תואר האליפות לארון התארים הענקי של הצהובים.
לאחר הפרישה ולמרות העובדה שהתחבר עמוקות לארץ הקודש, כנראה שהשיר של ריי צרלס "georgia on my mind", הדהד בראשו של לבאן, שחזר יחד עם אשתו דאז וילדיו בחזרה הביתה, לדרום ארה"ב. לבאן אימן במשך שנים את קבוצת הנשים של אוניברסיטת ספלמן, כמו כן שימש כמרצה במסע ההסברה הישראלי מול הקהילה האפרו-אמריקאית, ועד היום ישראל מבחינתו היא בית שני והוא מגיע תכופות לביקורים. אין ספק שמדובר באחד השחקנים הכי גדולים שעברו בליגה הישראלית, שהתגבר על קשיים פיזיולוגיים, והפך לאגדת כדורסל ישראלי. מזל טוב לבאן מרסר.
