המשך סדרת כתבות ההקדמה לעומת 2017-18 של ה-NFL, להלן הבית הצפוני של ה-NFC או יותר נכון NFC North:
שיקגו ברס, מאזן העונה האחרונה: 3-13:
הסבר תחילתי:
בשנה שעברה לדובים של שיקגו פתחו בה"כ 3 שחקנים בעמדת הקוורטרבק, שלושתם אינם יותר בשיקגו. במקומם התווספו מייק גלנון בן ה27, והבחירה השנייה בדראפט מיטש טרוביסקי. טרוביסקי הוא בעצם הפרס של שיקגו על ויתור על 3 בחירות דראפט שהוענקו לסן פרנסיסקו, מה שיכול להיות מכירת עתיד הקבוצה. גלנון קיבל חוזה גדול של 45 מיליון דולר ל3 שנים, להרוויח כמות כזו של כסף מבלי להיות בהכרח בסגל הפותח – בא לי גם! מאוד התבלבלתי מההחתמות הללו, ויחד עם זאת אני מופתע על המאמצים הקלושים להשאיר את אלשון ג׳פרי הרסיבר החזק ביותר שהיה לקבוצה שנה שעברה (אני אפילו קורא לו הרסיבר היחיד). במקומו יכסו 3 רסיברים חדשים ששלושתם יחד מתחת כמות השכר שג׳פרי לבד ב5 מיליון דולר. קנדל רייט שעבר מהטייטנס, מארכוס וויטון שעבר מהסטילרס, וויקטור קרוז שעבר מהג׳ייאנטס ילבשו כתום כחול בעונה הקרובה, כולם עברו מקבוצות בעלות התקפות חזקות ומועדונים עם מאזן חיובי בכדי לחזק את אלו שבקושי גירדו 3 נצחונות בשנה שעברה. מלבדם נותרו עדיין קווין ווייט שהוערך להיות היורש של ג׳פרי אך טרם הביא השיגים בגלל פציעות, קאמרון מרדית׳ שכיסה את רוב ההתקפה בחוסרו של ג׳פרי, והרנינגבק ג׳ורדן הווארד שעוד קשה להעריך אם יחזור להיות סנסציה בשנתו השנייה בליגה. לי עדיין טענות נגד ההגנה: יש המון להתקדם עם חלק מהצעירים של הקבוצה, אדריאן אמוס הסייפטי, קייל פולר הקורנרבק, ולאונרד פלויד הליינבקר הם קמצוץ מהעתיד הצעיר והמבטיח של ההגנה. איתם נמצאים כמה בוגרים יותר כגון פרנל מקפי הליינבקר, פרינס אמוקמרה הקורנרבק, דני טרביית׳ן הליינבקר, ואקים היקס הקצה ההגנתי שעוד לא פרצו במהלך הקריירה שלהם אבל נחשבים למקצועיים מאוד.
הסבר הלו״ז/יריבות בעונה הסדירה:
אין חופש, על אף העובדה ששיקגו לא משחקים בשבוע 9 – אין דרך בה הם יכולים להרגיע עם העבודה הקשה, וחבל שכך. לו"ז קשה ביותר לרמה של שיקגו, כאשר משחקי הנחמה אמורים להיות נגד הבראונס בשבוע 16 (השבוע בו הבראונס ניצחו בפעם האחת והיחידה בשנה שעברה), מול סן פרנסיסקו בשבוע 13, או מול יריבתיה בבית שלעיתים מעגלים פינות כאשר הם מתחרים מול אנדרדוגית כמו שיקגו. במצב הזה של שיקגו, גם אם ההחתמה הבאה שלהם הוא אית׳ן האנט – המשימה עדיין תהיה בלתי אפשרית.
תחזית שחקנים שיהיו הכי משמעותיים:
לאונרד פלויד, ליינבאקר:
אני מכנה אותו פינק פלויד, כי הוא האיבר הכי ורוד בהגנה הזאת. פלויד הוא נשק צעיר שעלול להתקע בקבוצה שלא תקרב אותו לאליפויות בזמן הקרוב. ב12 משחקים צבר 7 סאקים כאשר 2 מהם על אהרון רודג׳רס במשחק שיא שלו שבו גם השיג את הטאצ׳דאון היחיד של קבוצתו באותו משחק. אני מצפה ממנו לעלות שלב בסולם ולהפריע עוד יותר להתקפות, מצפה ממנו לעבור 10 סאקים.
ג׳ורדן הווארד, רנינגבק:
טוד גורלי שיחק בשנתו השנייה הרבה יותר גרוע מבראשונה, ומפחיד אותי לחשוב שהווארד יהיה כמוהו בשנה הקרובה. אני רוצה להאמין שהוא לא יאכזב: 1313 יארדי ריצה טהורים של שחקן בשנתו הראשונה, כל זה ב15 משחקים ומאחורי צילו של הרנינגבק שגם היה בשנתו הראשונה שנה שעברה, אזיקיאל אליוט.
קו ההתקפה בראשות קייל לונג, ג׳וש סיטון וקודי ווייטהר:
ובכן, זה ללא ספק אחת הנחמות הגדולות של שיקגו. זה הקו ששמר על הקוורטרבקים וויתר רק על 28 סאקים שנה שעברה (מקום שביעי בליגה), והוביל את ג׳ורדן הווארד לעונת שחקן חדש מפחידה לראנינגבק שנבחר בבחירה ה150 בדראפט (סיבוב חמישי). תמשיכו כך ואולי תתנו מספיק זמן לטרוביסקי או גלנון לבצע את תפקידם.
התוספת המשמעותית ביותר:
ויקטור קרוז, ווייד רסיבר מהג׳ייאנטס:
אני זוכר את הימים בהם כל טאצ׳דאון של הבנאדם הייתה מסתיימת בריקוד סלסה נחמד, ואז באה הפציעה.
ויקטור הועבר לקבוצה בה לא צריך לעשות יותר מדי בכדי לכפר על עונת התפיסה הקודמת של הקבוצה, צריך פשוט לדעת לאחוז את הכדור בידיים. בין 2 העונות של 2011 ו2012 קרוז היה שחקן מצטיין עם 2628 יארדים ו19 טאצ׳דאונים, אך כל זה נמס לו בשנים לאחר מכן כי פחות מצא הזדמנויות מאחר ואודל בקהאם ג׳וניור היה הרבה יותר בולט וזמין במגרש. אז הוא עובר לשיקגו, והציפייה להצלחה מסחררת איננה, אבל הציפייה להנות מהריקוד בטאצ׳דאון תמיד תהיה.
שחקנים/מאמנים שחייבים להשתפר:
ג׳ון פוקס, המאמן הראשי:
השמועות מספרות על עונה מכרעת של המאמן הנ"ל. לא היה הרבה שינוי בשנה שפוקס התחיל לשלוט באימון הקבוצה, המועדון צבר מאזן 6-10 בעונתו הראשונה, וצנח ל3-13 שנה שעברה לאחר הרבה פציעות בקבוצה. מאזן מתחת ל6-10 יסכן מאוד את עבודתו של פוקס כמאמן של שיקגו וגם כמאמן בכללי, בפברואר הקרוב הוא יהיה בן 63 ולא כל קבוצה תצפה ממנו לשנות לטובה כל דבר שקיים.
סיכום:
לא בונה על הקבוצה להגיע רחוק, אני אהיה מופתע אם יהיו 6 נצחונות, עוד יותר מופתע אם יהיה מאזן חיובי, ואם הם עולים לפלייאוף – זאת תהיה הפתעה עצומה. מאזן הנצחונות ביניהם לגרין ביי פאקרס בכל הזמנים כרגע עומד על 94 לשיקגו 94 לגרין ביי (ו6 תיקו), השנה גרין ביי יעקפו את שיקגו שוב, ויובילו בדו קרב הסוער הזה ביניהם.
ניחוש המאזן בעונה הקרובה: 4-12
מינסוטה וייקינגס, מאזן העונה האחרונה: 8-8:
הסבר תחילתי:
לא פשוט לשחרר את הרנינגבק היחיד שזכה בתואר הMVP (השחקן המשמעותי ביותר) מאז 2006 – אדריאן פיטרסון, במיוחד לאחר עונות שלמות בהם היה היחיד לסחוב את הקבוצה לפלייאוף. אבל כידוע, תפקיד הרנינגבק הוא תפקיד של פחות זמן, וגם לאנשים שהכי קשה להפיל בכל מהלך יש את הרגע בו הפציעות נהפכות לעול ולמעמסה. אני מצדיע למינסוטה על השחרור הלא פשוט הזה, על אף העובדה שבעונה לפני שנתיים הוא הוביל ביארדי ריצה.
מי נכנס לנעליו של פיטרסון? לאטביוס מוריי שעבר מהריידרס לאחר עונות ממוצעות, או דאלבין קוק שנבחר מאוחר מהמצופה בדראפט האחרון בגלל התנהגותו מחוץ למגרש. אני מנמיך ציפיות משני השחקנים הללו בגלל שהם ינעלו נעליים ענקיות של שחקן בעל קריירה מפוארת מאוד.
מלבדם, טדי ברידג׳ווטר הקוורטרבק שפספס את עונה שעברה עדיין לא כשיר לשחק בעונה הקרובה, ולכן יש לקוות כי סאם בראדפורד עדיין טוב מספיק בכדי לא להחליש את הקבוצה. הרסיבר שנבחר בסיבוב הראשון בדראפט של שנה שעברה – לאקוואן ת׳רדוול, עלול להיות בסגל הפותח השנה. וההגנה נשארה מתוקה מדבש, על אף פרישתו של הליינבקר החיצוני צ׳אד גרינוויי שהיה 11 שנים בקבוצה ותרם לא מעט להגנה החזקה של מינסוטה.
השנה, מינסוטה מארחת את הסופרבול, ולכן אם הוייקינגס יוכלו להעפיל לשלב הכל כך רצוי הזה, הם יהיו הקבוצה הראשונה לקבל יתרון בייתיות בקרב על גביע הלומברדי. דבר כל כך בדיוני, בעיקר כאשר הם לא היו יציבים בכלל בעונה הקודמת.
הסבר הלו״ז/יריבות בעונה הסדירה:
אין פתיחת עונה יותר מעניינת משל מינסוטה: לארח את הניו אורלינס סיינטס ואיתם אדריאן פיטרסון, שעברו כויקינג פשוט לא ניתן לתאר במילים. כמו שמצופה מפיטרסון להביא את משחק חייו, כך מצופה גם ממינסוטה להראות כי הם אינם זקוקים לו יותר. שאר העונה תהיה כמו רכבת הרים בשביל מינסוטה, בגלל שאין עדיין את החיבור בהתקפה, הסיכויים לנצח קבוצות כמו הסטילרס, הרייבנס, הבנגלס, הפאנת׳רס והפאלקונס שהגנותיהם מגובשות מאוד, תהיה עבודה קשה יותר. אך קיימים משחקים קלים רבים למינסוטה: שיקגו ברס פעמיים זה מוגדר כמתנה, אירוח בבירה אצל רדסקינס המתחלשים, הראמס מלוס אנג׳לס החמימה מגיעים בלב החורף למינסוטה הקפואה, והבראונס שימתיקו למינסוטה את תחילת השבוע לפני השבוע החופשי שלהם. מעניין יהיה לראות כמה נזק יוכלו לעשות לגרין ביי ולדטרויט כמידי עונה, שכן לגרין ביי זה עלה בכניסה יותר קשה לפלייאוף בגלל ניצחון אחד של מינסוטה עליהם בעונה שעברה. דטרויט לא הובסו למינסוטה פעמיים שנה שעברה, ואם זה חוזר על עצמו – מינסוטה מבחינתי בלי כל סיכוי לעלות לפלייאוף – אפילו במקומות ה5-6.
תחזית שחקנים שיהיו הכי משמעותיים:
אקזבייר רואודס, קורנרבק:
רואודס פלס את דרכו בזכות עונה מוצלחת אל הארכת חוזה של 70 מיליון דולר ל5 שנים הקרובות. הארכה זו הגיעה בזכות ולא בחסד, שכן שנה שעברה בניצחון 24-10 על הניו יורק ג׳ייאנטס בשבוע 4, רואודס הגביל את הרסיבר המוביל של הקבוצה, אודל בקהאם ג׳וניור, ל3 תפיסות ל23 יארדים בלבד. גם את דיאנדרה הופקינס של יוסטון טקסנס הוא השפיל, והגביל ל5 תפיסות ל56 יארדים וטאצ׳דאון ניחומים בסוף הרבע הרביעי כאשר הוייקינגס ניצחו 31-13. רואודס ינסה להיות איום גדול לשלל רסיברים כגון אנטוניו בראון של הסטילרס, איי ג׳יי גרין של הבנגלס, חוליו ג׳ונס של הפאלקונס, ומייק אבנס של הבאקנירס – 4 רסיברים שלא פשוט לשמור עליהם אחד על אחד.
סטפון דיגס, ווייד רסיבר:
כל עוד דיגס לא ייפצע, הוא יהיה הנשק הכי דומיננטי בהתקפת מינסוטה. בנוסף, עד שטדי ברידג׳ווטר הקוורטרבק יהיה כשיר לשחק, סאם בראדפורד שידוע בשלל מסירותיו הארוכות והלא מוצלחות כל כך, יוכל למסור לדיגס במצב שבו הוא הכי אוהב לתפוס את הכדור וכך לשפר את ההתקפה גם בנקודות בהן הוא פחות מצטיין. כל עוד ההתקפה תשחק ברמה גבוהה שלא כמו בסוף העונה שעברה ודיגס ישמור על עצמו מפציעות – הוא יוכל להיות מוביל הטאצ׳דאונים בתפיסה.
אנת׳וני בר, ליינבקר חיצוני:
העונה שעברה הוא סוף סוף שיחק בכל 16 המשחקים של העונה הרגילה, אבל הוא עדיין לא הראה שיפור משמעותי משנה לשנה. אז למה הוא מופיע ברשימה הזאת? כי כמו שציינתי, לכתו של צ׳אד גרינוויי מפנה לבר את העמדה בכדי להיות ברוב מוחלט של המהלכים ההגנתיים. בר יוכל להיתפס כמנהיג וכיורש של גרינוויי, כל עוד הוא יוכל ליזום דרכים להפתיע את ההתקפות.
התוספת המשמעותית ביותר:
מייק רמרס – טאקל מהפאנת׳רס, וריילי ריף – גארד מהליונס:
דאלבין קוק או לאטביוס מוריי יחליפו את אדריאן פיטרסון, את זה אנחנו כבר יודעים. אבל מינסוטה כבר התכוננו להביא את השניים עם בסיס מוכן בקו ההתקפה. שנה שעברה לאחר פציעתו של פיטרסון, מחליפיו איבדו את הצפון כאשר הגיע לחץ מקו ההגנה. התקווה עם ההוספה של רמרס ריף והסנטר הרוקי פאט אפליין תהיה לשפר את משחק הריצה עם בואם של הרצים החדשים.
שחקנים/מאמנים שחייבים להשתפר:
פאט שורמור, מאמן ההתקפה:
מינסוטה התחילו את העונה בשנה שעברה עם 5 נצחונות רצופים, ההתחלה הכי טובה בליגה באותה שנה. לאחר מכן במשך שארית העונה היה קושי עצום להתקפה להביא טאצ׳דאונים, נורב טורנר מאמן ההתקפה הקודם לקח את האשמה ופרש, אבל שורמור לא נתן עבודה מספיק טובה בשביל שהקבוצה תגיע לפלייאוף. אז עכשיו כאשר היה לו קיץ שלם לחבור וללמוד את ההתקפה של הקבוצה, ההתקפה חייבת להיות אקספלוסיבית.
סיכום:
היעדרותו של טדי ברידג׳ווטר תשפיע מאוד על ההתקפה. אני רואה בו כקוורטרבק שיכול להוביל את הקבוצה לתווך ארוך, רואים עליו שהוא לומד את המשחק לאט לאט ולא משתחצן מדי. ההגנה יכולה להתעלות ולהיות הטובה בליגה, אבל עליה קודם כל חוץ מלהפחיד גם להתחיל למנוע נקודות ברמה גבוהה.
ניחוש המאזן בעונה הקרובה: 7-9
דטרויט ליונס,מאזן העונה האחרונה: 9-7.
נפלו בסיבוב הראשון של הפלייאוף:
הסבר תחילתי:
"כואב להיות בדטרויט" ככה אני אסכם בקצרה את הנאמר מפי השחקן המשמעותי ביותר שהיה לקבוצה בעשור האחרון, הווייד רסיבר – קאלבין "מגטרון" ג׳ונסון. בתשעת שנות הקריירה המפוארת שלו הוא הרגיש כי הוא נעול בקבוצה שלא יכולה להביא אותו קרוב לאליפות, והשנה הוא החליט להודות שהפרישה המוקדמת שלו בפגרה הקודמת הייתה גם בגלל סיבה זו. קאלבין הוא הסיבה לתקרת שכר נמוכה יותר לדטרויט ב16.5 מיליון דולר לכל שנה עד עונת 2019, חזרתו מפרישה כרגע נראית רחוקה ומה שבטוח – הוא אינו הבשורה לדטרויט. האריות הלבושים בתכלת יילבשו מדים בעיצוב חדש וינסו להעפיל עוד פעם לפלייאוף אך בזכות ולא בחסד. הבנייה המעניינת שנעשתה בפגרה נועדה לשנות את דעת ג׳ונסון שיצא מרווח מהדיל שחתם ב2012 בזמן שזכה גם להיות על כריכת משחק הוידאו הרשמי "Madden NFL 13". עם דראפט שכלל שני שחקנים ששיחקו באותה ההגנה במכללות, והתחזקות קו ההתקפה ששומר על הקוורטרבק מאת׳יו סטאפורד, יש סיכויון שקאלבין יאכל את הכובע.
הסבר הלו״ז/יריבות בעונה הסדירה:
ב8 מתוך 9 הנצחונות של בשנה שעברה, יריבם פתחו את הרבע הרביעי בהובלה על דטרויט – נתון מדאיג. היעד כמובן זה לנצח את המשחקים בכל ארבעת הרבעים, דטרויט משחקת נגד המון קבוצות חזקות בשנה הקרובה: סטילרס, פאקרס, והג׳ייאנטס הם קבוצות דומיננטיות בכל ארבעת הרבעים של המשחק, כולן יהיו יריבותיהן של הקוורטרבק מאט סטאפורד מלך הקאמבקים. כמובן שיש גם את המשחקים הפסיכולוגיים יותר מול הקארדינלס, הפאנת׳רס, הוייקינגס או הבנגלס שבהם המטרה היא בעיקר לבלבל את ההגנות. המשחקים שיבואו לדטרויט כפרס הם הבראונס ופעמיים מול הברס, שלושה שבועות בלבד. לפי הלו"ז הקשה הזה, דטרויט לא נראים כמו קבוצת פלייאוף, אבל ליריבות הייתי מציע לא לישון על הרבע האחרון.
תחזית שחקנים שיהיו הכי משמעותיים:
מאת׳יו סטאפורד, קוורטרבק:
כל אלה ששאלו את עצמם אם זה התפיסות של מגטרון שהופכות את סטאפורד לקוורטרבק טוב קיבלו תשובה ברורה בעונה שעברה. סטאפורד הסתדר מעולה בלעדיו ואף הביא את הקבוצה בחזרה למעמד הפלייאוף. אמנם לא באמת הייתה תחרות מול הסיהוקס בשלב הראשון בו הודחו לאחר 26-6 משפיל, אבל איני שם את סטאפורד כבעיה. לדטרויט אין משחק ריצה טוב והתופסים כעת ממוצעים, אבל השנה סטאפורד יקבל רוגע ממקום אחר בהתקפה, בהמשך תגלו היכן.
בכל מקרה, מנהיג אמיץ ונחוש שעליו נאמר "אין המלאכה נקראת אלא על שם גומרה".
דאריוס סליי, קורנרבק:
בכל שנה ושנה אנחנו מגלים קורנרבק חדש שפורץ לתודעה בצורה בולטת מאוד. לפני שנתיים זה היה ג׳וש נורמן, שנה שעברה זה היה קזאבייר רואודס, השנה יש לי תחושה שסליי יהיה הבא בתור. סליי כבר כמה עונות נלחם על חוזה גדול, ובעודו עדיין שובר את בטחונם של קוורטרבקים רבים בליגה, הוא יצטרך להפעיל עצמו יותר בעניין השמירה הצמודה ולאו דווקא יצירת המהלכים. אני מאמין שהוא יגיע לשם, ויגרום לרסיברים לסבול.
איזיקיאל ענסה, קצה הגנתי:
מי היה מאמין שהסופרסטאר הצעיר ענסה לא שיחק פוטבול בצעירותו? דטרויוט בחרו בו בדראפט 2014 וממש לא טעו בבחירה. בזכות הכשרון הדינאמי הזה, דטרויט כבר ממזמן שכחו מהסופרסטאר הקודם שלהם בקו ההגנה, נדמוקונג סו, וטוב שכך. הוא והאלוטי נאטה הותיק ימשיכו להוביל ללחץ דחוס על ההתקפות היריבות, כל עוד ענסה יפרוץ ממאחורי הקלעים.
התוספת המשמעותית ביותר:
ריקי ווגנר טאקל מהרייבנס, וטי ג׳יי לאנג גארד מהפאקרס:
כמו שציינתי בפירוט על מאט סטאפורד, יהיה רוגע מסויים בהתקפה. דטרויט כבר כמה שנים בתחתית משחקי הריצה, התופסים אוכלים רק את היוזמה של סטאפורד ולא יוזמים יותר מדי בעצמם. הרסיבר גולדן טייט הוא אחד מאלו שדווקא כאשר נותנים לו הרבה זמן – יכול להמצא פתוח וזמין למסירה. ראנינגבקים תמיד נעזרים בשחקני קו בשביל לתכנן לעצמם את המסלול הטוב ביותר קדימה. הרוגע של סטאפורד מאחורי קו ההתקפה הוא מה שיכול לתת לאנשים זמן לחשוב ולבצע נכון. ולכן, ריקי ווגנר שלמד והיה לצידו של מארשל יאנדה הגארד החזק בליגה, וטי ג׳יי לאנג שהיה אחד הכלים המשמעותיים ביותר בשביל אהרון רודג׳רס בהתקפת הפאקרס, הם ללא ספק אפשרויות חזקות בכדי לקדם את ההתקפה לטובת הסופים הטובים בסיפוריו של סטאפורד.
שחקנים/מאמנים שחייבים להשתפר:
בוב קווין, ג׳נרל מנג׳ר:
ללא ספק משיכות טובות נעשו בחטיפת שחקני קו ההתקפה, אבל צר לי לבשר שעדיין חסר לדטרויט צבע. רנינגבקים היו בשפע בשוק ועדיין ישנם, לא הכי טובים, אך מספיק טובים בשביל הכלום שיש בדטרויט. אם הפתרון של קווין לעמדה זה מאט אסיאטה שהחליף את אדריאן פיטרסון במינסוטה ולא הפגין עוצמה כלל, המועדון ימשיך להתקע על חוסרים מציקים. אני מקווה שהבחירות שלהם בדראפט יהיו מספיק מועילים לטובת הקבוצה.
סיכום:
דטרויט עלתה בשנה שעברה לפלייאוף במזל, השנה הלו"ז יותר קשה בהתאם לעובדה שהקבוצה הייתה במקום השני בבית. קבוצה כזאת עדיין מתקשה בעשור האחרון לנצח משחק פלייאוף בודד, ובעונה עצמה מאכזבת מול החזקים, ומתנדנדת מול החלשים. אם המצב הזה יישאר, דטרויט יהיו מחוץ לתמונת הפלייאוף המצומצמת. בשש העונות האחרונות דטרויט ניצחה רק 3 מתוך 12 משחקים מול הגרין ביי פאקרס, אם דטרויט תוכל להביס את גרין ביי פעמיים, יהיה מאוד סביר להניח שהם גם יעלו לפלייאוף. נמשיך לחלום ולקוות
ניחוש המאזן בעונה הקרובה: 9-7
גרין ביי פאקרס, מאזן העונה האחרונה: 10-6.
נפלו בגמר הNFC:
הסבר תחילתי:
שמישהו בבקשה יוציא מילון ביטויים לקוורטרבק אהרון רודג׳רס. בכל שנה גרין ביי נתקעים בסיטואציה שמחשידה לגבי עתיד עונתם, ובכל פעם שרודג׳רס מוציא מילה מרגיעה מהפה, נשמע כאילו באמת הכל יהיה בסדר. אהרון רודג׳רס "הריץ את השולחן" ולמרות המאזן המדאיג 4-6 וסיכוי גדול לאבד את המקום בפלייאוף, ניצח את 6 המשחקים שנותרו לעונה ולקח את בית הnfc צפון כל זאת בכוחות עצמו וללא שימוש רב ברנינגבקים. הרנינגבק אדי לייסי עזב לסיאטל לאחר כמה עונות מלאות בפציעות ודאגות על עודף משקל לתפקידו. כעת גרין ביי עדיין צריכים להסתפק בטאי מונטגומרי או בחירת הסיבוב הרביעי ג׳מאל וויליאמס בתור ראנינגבק בסגל הפותח. רודג׳רס הסתדר גם בלי משחק ריצה מדופלם במשך עונה שלמה פלוס פלייאוף ונפל משחק אחד לפני הסופרבול, הצוות שייתפוס את המסירות של רודג׳רס יהיו ג׳ורדי נלסון זוכה פרס "שחקן הקאמבק" של שנת 2017, רנדאל קוב, דבאנטה אדאמס שהביא עונה מטורפת שנה שעברה, מארטלוס בנט שבזכותו לא חשו שרוב גרונקאוסקי היה פצוע בניו אינגלנד, ועוד רבים שמתפרסמים בזכות טכניקת המשחק החכמה של אהרון רודג׳רס. להגנה גם היו קשיים בשנה שעברה: ההגנה העמוקה שיחקה ברמת רצפה עם לכתו של מלך החטיפות של שנה שעברה קייסי הייוורד שעבר לצ׳ארג׳רס רק לפני שנה, רק הסייפטי הא-הא קלינטון-דיקס יצא משם כמנפץ הזדמנויות אמיתי להתקפות הנגדיות. קווין קינג התווסף בדראפט, ודאבון האוס חזר מהג׳אגוארס בסוכנות החופשית, שניהם במטרה לשפר את מצב הקורנרבקים של המועדון. הליינבאקר קליי מאת׳יוז מתחלש ומזדקן משנה לשנה וג׳וליוס פפרס כבר איננו, התחליפים עוד לא בולטים אבל טוב שמאת׳יוז בסגל בשביל שיפור המורל הקבוצתי. מייק דאניאלס וניק פרי בקו ההגנה הם שילוב חזק, החיזוקים שיכולים להתבצע יוכלו לגרום לדניאלס הבוטה לא רק להשפיל שחקנים בפיו אלא גם להשפילם בידיו הגדולות. מייק מקארת׳י לדעתי הוא לא בעשר המאמנים הטובים בליגה ולרודג׳רס מגיע הרבה יותר. אני משוכנע שגרין ביי ימצאו את הדרך לעלות לפלייאוף שוב, אבל שוב נראה כאילו הפאקרס הם לא מספיק בשביל מקום בטוח בסופרבול הבא, בעיקר בגלל שמרכז הכוח בצורה ניכרת הוא אצל רודג׳רס. אם רודג׳רס ייפצע – גרין ביי יהיו פגיעים מאוד, הסיכויים לעלות לפלייאוף בלעדיו הם אפסיים לגמרי.
הסבר הלו״ז/יריבות בעונה הסדירה:
גרין ביי יתחרו בהרבה יריבות קשות: אטלנטה פאלקונס שהביסו אותם שלב אחד לפני הסופרבול האחרון, סיאטל סיהוקס היריבים התמידיים של גרין ביי מחוץ לבית הצפוני, דאלאס קאובויס שנתנו קרב צמוד מאוד בתור הפייבוריטים בפלייאוף, וכמובן משחק חוזר של סופרבול 45 מול הפיטסבורג סטילרס. גרין ביי יכולים לנצח חלק מאותם משחקים, אך ניצבים להם גם יריבי ביתה שמכירים את המועדון טוב טוב אך לרוב מתאכזבים שרודג׳רס עדיין מנצח אותם מנטלית. טמפה ביי עלולים להפתיע העונה, בעיקר עם שלל אמצעי התפיסה שלהם שהם רבים וחזקים מההגנה העמוקה של גרין ביי, והמשחקים הקלים יותר אמורים להיות מול בולטימור, קליבלנד, שיקגו, וניו אורלינס.
סה"כ לו"ז עם יריבות קשות מאוד אך גם יריבות חלשות שגרין ביי יותר חזקה מנטלית ונסיונית בכדי להביסם בקלות.
תחזית שחקנים שיהיו הכי משמעותיים:
אהרון רודג׳רס, קוורטרבק:
אם הייתה לי את האפשרות להכניס רק שחקן אחד בפינה הזאת, לא הייתה לי בעיה בכלל כשמדובר בגרין ביי. לפעמים אני חושב על הקבוצה ואני מת לשנות את שמה מה"פאקרס" ל"רודג׳רס" רק בגלל שהוא הקבוצה. בגלל המחסור המשחק ריצה טוב, רודג׳רס שאינו ידוע יותר מדי ביכולול האתלטיות שלו, דורג חמישי מבין כל הקוורטרבקים ביארדי ריצה – דבר המסביר כי גם כאשר לא היו תופסים פנויים, רודג׳רס הבין כי כשאין רנינגבקים אז הוא הרנינגבק. מי שבשנה שעברה היה בספק בשבוע 10 אם רודג׳רס יגיע לגמר הnfc – אכל את הכובע. בשנה הקרובה רודג׳רס הולך לשחק גם עם קו התקפה פחות טוב שאיבד השנה את טי ג׳יי לאנג, וג׳יי סי טרדר – שני שחקני סגל פותח בקו ההתקפה. האם על אף דלות האמצעים הסובבים את רודג׳רס, יוכלו הפאקרס להגיע יותר רחוק?
הא-הא קלינטון-דיקס, סייפטי:
שם שנראה שניתן בצחוק לשחקן רציני. קלינטון-דיקס הבין את ההשמצות שנשלחו לעבר קבוצתו על ההגנה העמוקה המתחלשת שלהם, ופשוט גרם לעצמו להיות "נץ הכדורים" (השחקן שמוצא את השחקן עם הכדור ומטפל בו באופן קבוע) של גרין ביי. בכל מהלך מוצלח שלו תוכלו לשמוע את הצחוק שלו שזה אכן הולם את שמו, הא הא. בכל מקרה, קלינטון-דיקס יהיה משמעותי מאוד מבחינת הנגישות למניעת הסכנות, על אף העובדה שהצטרפו כמה שחקנים חדשים להגנה העמוקה המתקשה של גרין ביי.
זכרו ש21 זה היה גם מספרו של האגדה צ׳ארלס וודסון כשהוא שיחק בגרין ביי, הרצון להצלחה נמצא שם בוודאות.
מייק דניאלס, קצה קו הגנה:
יש הרבה סיבות למה דניאלס נכנס למשמעותיים בקבוצה: הראשונה זה כי הוא באמת הכי טוב במועדון בתפקיד הזה. השנייה, כי דניאלס 3 עונות רצופות לא מפספס משחק על אף התפקיד הקשה הזה. הסיבה אחרונה היא שדניאלס הוא מושך אש, תן לרודג׳רס להכניס את הנקודות בשביל הקבוצה, העיקר תציק ותלחיץ את ההתקפה שנגדך שהם מאחוריכם.
התוספת המשמעותית ביותר:
דאבון האוס – קורנרבק מהג׳גוארס, וקווין קינג – קורנרבק מהדראפט:
פה, טד תומפסון, הג׳נרל מנג׳ר של גרין ביי, עשה מבחינתי את הצעד שיעזור לו להשאר עוד קצת בתפקיד. להבין שאחרי שנים שנותנים לקורנרים כמו צ׳ארלס וודסון, סאם שילדס וקייסי הייוורד ללכת, שההגנה העמוקה צריכה חידוש מהיר לתפקיד החשוב הזה. דאבון האוס זה קורנרבק שנלחם באופן קבוע על מקום בסגל הפותח, הוא עזב את גרין ביי לאחר שלא מצאו בו שימוש רב, וג׳קסונוויל הצליחו לגרום לו להיות קורנרבק משמעותי מאוד בעונת 2015, הוא חוזר לגרין ביי בכדי לנסות להרשים מחדש את סגל המאמנים. קווין קינג לעומת זאת זו הבטחה שמצפים שתתקיים, קורנרבק מרשים במידותיו – גבוה וזריז מאוד. עם הבאז שהיה סביב הבחירה של גרין ביי להביא אותו לקבוצה, הציפייה שקינג יהיה מלך הקורנרים של גרין ביי בקרוב היא גדולה מתמיד.
שחקנים/מאמנים שחייבים להשתפר:
המאמן מייק מקארת׳י:
מאז הסופרבול האחרון שזכו בו ב2010, גרין ביי נמצאים בפלייאוף ומפספסים את ההזדמנות לחזור לסופרבול. מייק מקארת׳י מבחינתי לא מהווה כסמן הדרך של גרין ביי, וכן אם הוא יעזוב, לא נראה לי שאחוש בהבדל משמעותי. רודג׳רס הוא האסטרטג האמיתי, ורואים זאת כי הוא גם מבטיח וגם מקיים מיד לאחר ההבטחה. העבודה של מקארת׳י עם הקבוצה נראית לגמרי בחסד. מקארת׳י אחראי לבחירת המון מהלכים בהם רודג׳רס נאלץ לרוץ בעצמו ולהתאמץ מעבר למצופה מקוורטרבק. יחד עם זאת, רודג׳רס נאלץ להאריך את המהלכים, ובמקרה שכזה דבר קורה ברבע הרביעי – זה גם מלחמה עם הזמן. אני סבור שמקארת׳י הוא מאמן טוב לקבוצה אך הוא לא משפר אותה, ולכן, בחירת המהלכים שאותה יבצע בעונה הקרובה תוביל לשאלה האם להשאיר אותו גם לאחר שהחוזה שלו ייגמר בסוף העונה הקרובה.
סיכום:
עם כל הרצון הרב של טד ת׳ומפסון לשנות את הקבוצה בצורה שתועיל, לרודג׳רס אין את המתכון המנצח. דלות אמצעים, בחירת מהלכים לא טובה ומשחק ריצה רע יוכלו להביא לקושי רב על הקבוצה להתקדם לכיוון הסופרבול. אבל עדיין גרין ביי נחשבת מעצמה מפחידה בליגה, והדרך שלה בבית הזה לעלות לפלייאוף עוד פעם תהיה יחסית קלה. כל עוד לא ייתנו לחזקות יותר, דטרויט ומינסוטה נצחונות מיותרים – גרין ביי תוכל להבטיח לעצמה מקום ראשון בבית האסטרטגי הזה.
ניחוש המאזן בעונה הקרובה: 11-5
