לכבוד טורניר הווימבלדון ה-130 במספר, דירגנו עבורכם את כל השחקנים הגדולים שעשו היסטוריה על המגרש המרכזי של הגראנד סלאם הראשון אי פעם
ווימבלדון. מילה אחת שמכילה כל כך הרבה רגעים היסטוריים. "מועדון הקריקט והטניס הכל-אנגלי" הוא המגרש שבו נערך הטורניר לראשונה ב-1877, ומאז נערכו בו 129 טורנירים ב-139 שנים (היו הפסקות במלחמות העולם), מהם 47 בעידן הפתוח והמקצועני של הענף. מימיו הראשונים היה הטורניר מפגש חברתי, שהיו בו אנשים מהמעמד הגבוה, עם אוכל משובח וגינונים של כוכבות. השחקנים הגיעו למשחקים עם מכוניות פאר שאספו אותם, והמלכה הייתה נוכחת במשחקים, מה שהעניק להם תחושה מלכותית אמיתית. עם הגיעו של העידן הפתוח והמקצועני, ווימבלדון הפך בהדרגה לטורניר הטניס החשוב בסבב העולמי, ושינה את מעמד הענף. גם הקהל החל להשתתף יותר בנעשה על המגרש. כיום מדובר בטורניר מודרני, שיחד עם האולימפיאדה, המונדיאל, והטור דה פראנס הוא אחד מפסגות הספורט העולמי ואירוע שמיליוני אנשים בכל העולם צופים בו מידי שנה בשלהי יוני ותחילת יולי.
העידן הפתוח בטניס החל בשנת 1968. הוא למעשה בישר את המקצוענות, כשכל שחקן או שחקנית טניס מקבלים שכר. הרבה בזכות העבודה מאחורי הקלעים וההכרה שהשיגה בילי ג'ין קינג, אחת מגדולות הטניסאיות, שעודדה את הזכות של טניסאים מקצוענים להתפרנס בכבוד, הגיע בתחילת העידן הפתוח השוויון בשכר בין נשים וגברים. כיום, בכל ארבעת טורנירי הגראנד סלאם ובכל טורניר המכיל גברים ונשים יש שוויון מלא בשכר שמרוויח או מרוויחה הטניסאי או הטניסאית. אתם יכולים לדמיין את זה קורה בכדורגל?
חשוב גם לציין, כי טניס הוא אחד מענפי הספורט הקשים בעולם. לא רק בצד הפיזי, שכן השחקן נמצא לבדו מול יריבו, בקרב ארוך ומתיש ולכן לפסיכולוגיה יש משקל גדול בהצלחה או בכישלון של הטניסאי. כמובן כמו בכל ענף ספורט הכישרון מדבר ראשון. ישנן כמובן אגדות טניס רבות, חלקן שחקנים שמעולם לא זכו בווימבלדון. שהרי הוא טורניר הגראנד סלאם האחרון שמשוחק על דשא מאז 1988, אז אליפות אוסטרליה הפתוחה עברה גם כן למגרש קשה. הדשא הוא משטח שקשה לשחק עליו, ממש כמו החימר, אבל עם אלמנטים אחרים של קושי. עם זאת, טורניר הטניס הותיק בעולם הוא גם המכובד שבהם, ומכונה גם "אליפות העולם בטניס".
את האלופים הניצחיים בטניס חלקנו מכירים בשל ידע כללי. גם ילדים שלא חונכו על צפייה במשחק שדורש הנעת הצוואר מצד לצד במשך שעות, וגדלו בשנות ה-70 וה-80 מזהים את השמות מרטינה נברטילובה ודבוריס בקר, ממש כמו את קרפוב וקספרוב, אלופי העולם בשחמט. בימינו אין כמעט אדם שלא מזהה את השמות נובאק ג'וקוביץ', האחיות וויליאמס או רוג'ר פדרר. עם זאת, נעשה הכרה עמוקה יותר עם הדמויות בעלילה המתמשכת של סיפור שאינו נגמר הקרוי ווימבלדון בשני פרקים. בפרק הראשון למדנו להכיר את הזוגות הגדולים וסקרנו את עשרת הנשים הגדולות בתולדות הטורניר. בפרק הזה, פרק ב', נעסוק בעשרת הגברים הגדולים מהעבר ומההווה של הטורניר הכי גדול בענף הספורט הנפלא והפופולרי, הטניס, טורניר ווימבלדון.
הישארו מעודכנים
עשרת הגדולים בווימבלדון – גברים:
10. רוב לאוור וג'ון ניוקומב (אוסטרליה) – מדובר בשני השחקנים שבישרו את המעבר בין העידן החובבני לפתוח. שניהם היו יריבים מרים, ונפגשו פנים אל פנים בגמר 1969. הם היו חלק מ-5 זכיות רצופות של אוסטרלים בטורניר, מהן 4 בעידן הפתוח, כולל שלושה גמרים כל אוסטרליים, ובסך הכל 13 זכיות של שחקן אוסטרלי ב-16 גמרים (אם כי רובם היו טרם העידן הפתוח). ניקומב השתתף ב-4 גמרים וזכה בטורניר שלוש פעמים (2 בעידן הפתוח), ועמיתו לאוור זכה בארבעה טורנירים מתוך שישה גמרים (1959,60, הפסיד בגמר, 1961-2, 68-9 זכה להניף את הגביע).
9. אנדי מארי (סקוטלנד) – מארי הוא לא אחד מהזוכים הפוריים ביותר בטורניר. הוא הגיע לגמר ב-2012 והיה קרוב לנצח את פדרר, וב-2013 ניצח ב-3 מערכות בלבד את האלוף המכהן נובאק ג'וקוביץ'. הקריירה שלו הייתה בירידה בשנתיים הקודמות, ובמאבק הישיר עם יורשו של נדאל כשחקן מספר אחת בעולם הפסיד מארי 13 מתוך 15 המפגשים האחרונים מול נולה. בולטים ביותר ההפסדים בגמרים של אליפות אוסטרליה הפתוחה ב-2015 ו-2016 וכמובן ההפסד לפני פחות מחודש בגמר אליפות צרפת הפתוחה, שבה ג'וקוביץ' הראה עליונות מוחלטת. עם זאת, מארי הוא המועמד הראשי לנסות לעצור את הטורנדו הסרבי, אם דבר זה אפשרי בכושרו הנוכחי של נולה. אבל ווימבלדון ראה כבר הרבה משחקים גדולים והרבה הפתעות מיוחדות. ואם נחשוב על מארי, השחקן העשירי בלבד בעידן הפתוח להגיע לכל הגמרים של טורנירי הגראנד סלאם, הוא המועמד הכי טוב למשימה.
8. רפאל נדאל (ספרד) – נדאל היה הנמסיס של מספר אחת ברשימה שלנו. מדובר באחד הטניסאים הפיזיים בתולדות הסבב, שחקן שנסמך על היכולות הפיזיות האדירות שלו. אלה שהביאו לו שיא של 9 אליפויות ברולאן גארוס, ולשלושה גמרים רצופים ואפיים מול השחקן הכי גדול ששיחק על מגרש הדשא המרכזי, פדרר, בשנים 2006-2008. בשניים הפסיד השור הספרדי, אבל השחקן המקורנן ניצח בפעם השלישית (גלידה) בגמר הארוך בהיסטוריה, מה שנחשב המשחק הגדול בכל הזמנים בווימבלדון. היה זה קרב טיטאנים אימתני של שניים מגדולי השחקנים בכל הזמנים. במשחק הענק שנמשך לא פחות מארבע שעות ו-48 דקות היו מהפכים רבים וכמובן שוברי שוויון שהציתו את הדמיון. המשחק נגמר לטובתו של הספרדי הצעיר, שניצח 6–4, 6–4, 6–7(5–7), 6–7(8–10), 9–7. נדאל הוסיף עוד זכייה בשלוש מערכות ב-2011 על תומאס ברדיך, וגמר נוסף ב-2012, ובסך הכל שתי זכיות ושלושה גמרים. בן ה-30 פרש מהטורניר הנוכחי בגלל פציעה בשורש כף היד, ובכלל הרבה להפצע בשלוש השנים האחרונות. נראה אם רפא יוכל לחזור לאיתנו בשנים הקרובות. מבחינת גיל, זה בהחלט אפשרי.
7. נובאק ג'וקוביץ' (סרביה) – הסרבי המכונה "נולה", שהוא גם האלוף המכהן, נרשם כבר בספרי ההיסטוריה כאחד הטניסאים הגדולים בכל הזמנים. אחרי שהשלים את הגראנד סלאם היחיד שהיה חסר לו, והפך לאדם השמיני בהיסטוריה שמשלים קריירת גראנד סלאם, הוא מוכן לעוט על מקומו בהיסטוריית הטניס, היסטוריה שממשיכה להירשם בכל דקה שהכוכב הסרבי משחק. נולה הוא ללא ספק יורשם העיקרי של נדאל ופדרר, וכבר הספיק לשפר עמדות מול שני הכוכבים האדירים, והוא מוביל במפגשים הישירים מולם. האים יוכל אי פעם להירשם כגדול הטניסאים? כנראה שלא. אבל הוא לבטח יכול להיכנס למקום גבוה יותר ברשימת השחקנים הגדולים בתולדות ווימבלדון, אם יוסיף זכייה רביעית בתואר המלכותי השנה. הוא המועמד הראשי לעשות זאת. את פדרר, אגב, צפוי נולה לפגוש בחצי הגמר. לסרבי 3 זכיות (2011,2014-15) וגמר נוסף (2013).
6. ג'ימי קונורס (ארה"ב) – השחקן האגדי של שנות ה-70 ותחילת ה-80 היה אחד המרשימים בהיסטוריה של הטורניר בעידן הפתוח, בקריירה שנמשכה כעשור. עם יד אחורית קטלנית, מעט טופ ספין והרבה אנטגוניזם, הוא זכור אולי אף יותר בהפסדיו על המגרש הראשי מאשר בנצחונות שלו. אין ספק כי לולי בורג, המדורג שלישי ברשימה, היו לו יותר משתי ניצחונות בטורניר המלכותי. לזכיות ב-1974 וב-1982 הוסיף 4 גמרים (1975, 1977-8, 1984). קונורס הוא הטניסאי היחיד בעידן הפתוח שזכה במעל 100 טורנירים (109), שיחק מעל 1500 משחקים וניצח ביותר מ-1200 בהם. לכך הוא מוסיף הישג שיא של 16 שנים רצופות שסיים בעשירייה הראשונה. כל אלה מציבים אותו בין אגדות הטניס הניצחיות.
5. ג'ון מקנרו (ארה"ב) – השחקן הכי צבעוני שאי פעם זכה בווימבלדון הוא האמריקאי המדהים, זה שניצח את בורג ולמעשה סיים את אחת הקריירות הגדולות שנראו על הדשא. האיש שלא ידע להפסיד היה שחקן אמוציונאלי ורגיש שנהג להתווכח עם השופט, לשאוג אל קהל שלא ידע איך לספוג אותו ולשבור מחבטים בחמת זעם כשמשהו לא מצא חן בעיניו. אגדת הטניס הדהים את העולם בחמישה גמרים רצופים בין 1980 ל-1985, עם זכיות ב-1981, 1983 ו-1984. מקנרו הוא כיום הפרשן הראשי של רשת אי אס פי אן ושחקן אורח מפורסם בסרטים וסדרות שונות.
4. בוריס בקר (גרמניה) – אחד השמות הידועים בעולם הטניס הוא ללא ספק אחד השחקנים הגדולים אי פעם בדשא. השחקן הצעיר אי פעם שזכה בווימבלדון (בגיל 17ו-227 יום) הוסיף גם זכייה בזוגות והוא הגרמני היחיד שזכה בטורניר, והשלישי בסך הכל שהגיע לגמר. בקריירה מדהימה שכללה שלוש זכיות (1985-6, 1989) הוסיף את הגמר הכל גרמני היחיד (1991 מול מייקל סטיץ') וגמר בלתי נשכח מול מספר 2 ברשימה סאמפרס (1995). כיום בקר מאמן את מספר 7 ברשימה, נובאק ג'וקוביץ'.
3. ביורן בורג (שוודיה) – אגדת הטניס השוודית היה מכונה מיומנת שנועדה לחסל את יריביה. הוא שלט בווימבלדון ללא עוררין ויתכן שאפשר להחשיב אותו כגדול שחקני הדשא, עם ממוצע התחרות הטוב ביותר בהיסטוריה – 92.72 אחוזי הצלחה עם מאזן בלתי ייאמן של 51-4. בורג הוא השחקן הכי מודרני בעידן של מחבטי העץ. הוא ניצח כמה מהיריבים הכי קשים בענף, כמה מהם שהזכרנו מעלה, והביא את המשחק לגבהים חדשים. הפופולריות הסוחפת שלו בווימבלדון וברולאן גארוס חיזקה את מעמדו של הטניס כאחד מענפי הספורט הפופולריים ביותר בעולם. ב-1976 היה השחקן הצעיר ביותר שזכה בווימבלדון (עד שבקר שבר את שיאו) כשהוא לא מפסיד אפילו מערכה אחת! בורג נחשב למקום שלישי ברשימה זו, רק בגלל שחמש הזכיות הרצופות שלו בין 1976 ו-1980 נחתכו בידי מספר 5 ברשימה בגמר של 1981. זכייה שישית ברציפות הייתה ככל הנראה משאירה את הכתר הזה על ראשו של הספורטאי היחיד שמקדים את זלאטן איברהימוביץ' ברשימת גדולי הספורטאים באומה השוודית.
2. פיט סאמפרס (ארה"ב) – אגדת הטניס האדירה מארצות הברית הוא סגן של שחקן שבא אחריו בהיסטוריה. מבחינה היסטורית הוא שיאן הזכיות בטורניר עם 7, כשגם בעידן החובבני אין אף שחקן שזכה יותר פעמים. בקריירה מרהיבה שלוקחת אותנו למשך כל עשור ה-90, הגיע סאמפרס לשלושה גמרים רצופים בין 1993-95 ולעוד ארבעה בין 1997-2000. בכולם זכה. שיאן טורנירי הגראנד סלאם נשבר בשני מקרים על ידי פדרר. הראשון היה טורניר 2001, בו הפסיד לשוויצרי הצעיר (בן 19) והמפתיע בזמנו בסיבוב מוקדם. השני היה שיא טורנירי הגראנד סלאם, שעמד על 14 תארי גראנד סלאם. חצי מהם הושגו בטורניר המלכותי. כמובן שזכייה בתווך בגמר בו לא סאמפרס השתתף ב-1996 כשעף עוד ברבע הגמר מול אלוף אותה השנה היה משיג את המקום הראשון והבלעדי, קרוב לוודאי לעשורים הקרובים. אבל ההישגים שפדרר עשה בסופו של יום גדולים יותר.
1. רוג'ר פדרר (שוויץ) – המלך של הטניס העולמי, השחקן שצבר הכי הרבה שבועות במקום הראשון בעולם, השחקן הגדול בהיסטוריה. כל אלה הם מנת חלקו של שיאן הזכיות בגראנד סלאם, שזכה ב-17 תארי גראנד סלאם. הוא באמת הטניסאי המושלם, שהיה מנצח בקלות כל יריב, ועושה את המשחק כל כך קל, הן לצופה והן במשחק שלו, שהיה נראה כל כך פשוט וחסר מאמץ. כיום הכוכב המזדקן קרוב לגיל 35, והשיא שלו כבר מאחוריו, כשקרנו של ג'וקוביץ' עולה. אבל ביריבות האדירה שלו עם נדאל, שבה היה משחק הגמר הפנטסטי ב-2008 בו הפסיד, ופחות משנה אחרי הניצחון היחיד שלו ברולאן גארוס על מי שהיה מלך הטורניר הבלתי מעורער הם שניים מהרגעים הגדולים של הענף. פדרר זכה בשבעה טורנירים עד כה, מהם חמישה רצופים (2003-2007, 2009, 2012) והוסיף עוד שלושה גמרים (2008, 2014-15). אם יצליח לעבור את ג'וקוביץ' בחצי הגמר, אחרי שהפסיד לו בשנתיים הקודמות בגמר, יהיה זה אקורד סיום מרשים לקריירה ייחודית ואדירה. כמובן שזה נראה יותר כמו חלום מאשר מציאות, אבל אפשר להגיד את זה על כל הקריירה של הפנומן משוויץ. אגדה.
חמשת שחקני הגברים הגדולים ביותר בווימבלדון לפני העידן הפתוח:
5. ארבעת המוסקטרים – השחקנים הצרפתים המדהימים שטרם מלחמת העולם השנייה זכו בטורנירי היחידים והזוגות. שלושה מהם, ז'אן בורוטרה, רנה לקוסט והנרי קוקט זכו בכל הטורנירים שבין 1924 ל-1929, כשלמעט 1926 שיחקו בכל הגמרים בינם לבין עצמם.
4. אנתוני ווילדינג ורג'ינלד דוהרטי הבריטים זכו כל אחד ב-4 טורנירי יחידים והגיעו כל אחד לגמר נוסף (ווילדינג 1910-13 זכייה, 1914 גמר, דוהרטי 1897-1900 זכייה, 1901 גמר).
3. ארתור גור (בריטניה) – הוא שיאן ההופעות הרצופות בטורניר, כשהופיע בלא פחות מ-30 כאלה בין 1888 ל-1922 והיה אף משפר את הישגו אילולי דבר קטן ומרגיז שנקרא מלחמת העולם הראשונה. גור זכה בשלושה טורנירים (1901, 1908-09) כשבתווך הפסיקו מספר 2 ברשימה, והגיע לארבעה גמרים נוספים: 1899, 1902, 1907 ו-1910.
2. לורנס דוהרטי – אחיו של רג'ינלד, זכה בחמישה טורנירים רצופים בשנים 1902-1906, והוסיף גמר מול אחיו ב-1898. האחים נמצאים גם ברשימת הזוגות הגדולים בכל הזמנים.
1. וויליאם רנשואו (בריטניה) – גם כן אח של שחקן מפורסם אחר (וגם שניהם ברשימת הזוגות הגדולים בחלק א' של הכתבה), הציב את הרף של שבע זכיות בטורניר, הישג שרק עוד שני שחקנים הצליחו להשיג. אבל מה שאף אחד לא שחזר זה ששת הזכיות הרצופות שלו, רצף אגדי שהשיג בשנים 1881-1886. לכך הוסיף זכייה נוספת, ב-1889, וגמר נוסף – 1890. בשלושה גמרים רצופים שיחק וויל נגד הרברט לופורד, ושלושה זכיות נוספות שלו הגיעו מול אחיו התאום, ארנסט.
עובדות מעניינות נוספות:
זוגות מעורבים:
בעידן החובבני זכתה אליזבת ראיין בשיא של שבעה טורנירים. בעידן המקצועני זכתה נברטילובה האלוהית בשיא של 4 זכיות.
בסך הכל:
אליזבת ראיין זוכה לעוד תואר, כאדם שזכה בהכי הרבה תארי ווימבלדון בעידן החובבני עם 19 בסך הכול. אבל נברטילובה מנצחת אותה בשיא כל הזמנים של 20 תארי ווימבלדון בתקופה הנמתחת מ-1976 ועד 2003, כלומר 37 שנים! בשתי התקופות במשולב זכתה האגדה החיה בילי ג'ין קינג ב-20 תארים.
הקשר הישראלי:
אז ככה, אנדי רם עשה שתי היסטוריות מדהימות בטורנירי הזוגות. עם בן זוגו הותיק יוני ארליך הגיע רם לרבע גמר הזוגות ב-2008 ואף לחצי הגמר ב-2003. אבל השיא הגיע עם זכייה בטורניר הזוגות המעורבים לצידה של זבונרבה הרוסייה ב-2006. אז מי אמר שאין דבר כזה ספורט כחול-לבן!
