בשנת 1957 נקלעה אחת הקבוצות המפוארות באי הבריטי, לידס יונייטד, לקשיים כלכליים ונאלצה למכור את החלוץ הוולשי וכן השחקן הטוב בקבוצה באותם ימים, ג'ון צ'ארלס ליובנטוס. אותו המהלך המאולץ הפך את צ'ארלס לליגיונר הראשון אי פעם בממלכה הבריטית. עוד יסופר רבות על מעלליהם של הטריו הקטלני של יובנטוס בשנות החמישים והשישים, הלא הם אומר סיבורי, ג'אמפיירו בוניפרטי וכמובן ג'ון צ'ארלס שהיה הראשון להיכנס הן להיכל התהילה של הכדורגל האנגלי והן להיכל התהילה של הכדורגל האיטלקי. שלושים שנים אחרי הגעתו של צ'ארלס ליובנטוס, נחת גם מלך השערים של ליברפול בכל הזמנים, איאן ראש האגדי בטורינו. ראש התקשה להסתגל לחיים באיטליה ובנוסף למתח ששרר בינו לבין אוהדי הקבוצה בעקבות כך שראש היה חלק מליברפול שהתייצבה מול יובנטוס בגמר ליגת האלופות לשנת 1985 באותו אירוע שנקרא לימים "אסון הייזל", דרכיהם של ראש ויובנטוס נפרדו לאחר שנה אחת בלבד. בקיץ הקרוב יתחיל הפרק השלישי והמסקרן של שיתוף הפעולה המפתיע בין הכדורגל הוולשי ליובנטוס מיד לאחר שחוזהו של ארון ראמזי בארסנל, יסתיים.
מאז שהפך ארון ראמזי למנוע של ארסנל ונבחרת ווילס במרכז המגרש, מגלם ראמזי את ההופעה להפרעת המאניה דפרסיה בכדורגל העולמי- מצד אחד מדובר בקשר עם טאץ' אלוהי ומסירה גאונית, שכאשר הוא משחק בצד שלך, אתה יכול להיות רגוע ולסמוך עליו שיהיה האיש שייתן הכל לאורך המשחק כולו. מצד שני, ארון ראמזי הפגיע, הפציע, האנדרייטד שאף קבוצה לא תשים אותו בראש רשימת הקניות שלה לחלון ההעברות הקרוב. שני הדימויים ההפוכים שמגדירים את הקשר בן ה28- גאון כדורגל ושחקן נשמה אך כדורגלן בינוני ולעיתים אף מאכזב, קרעו את אוהדי יובנטוס לשניים.
מן העבר האחד, חתימתו של ראמזי ביובנטוס היא סיבה למסיבה בעקבות כך שראמזי עתיד להיות האיש שימלא את המשבצת החלשה ביותר של הקבוצה- הקשר המרכזי. עמדה בה סמי חדירה, רודריגו בנטאקור ואמרה צ'אן לא מספקים כרגע את הסחורה ויחזק את הקשר הרופף שנוצר העונה בין הקישור הממוצע לבין חוליית ההתקפה הקטלנית של יובנטוס. הקישור הוא ללא ספק עקב האיכלס של מקס אלגרי העונה וככל הנראה יהווה גם לסיבה מרכזית אם וכאשר יובה תודח מול אתלטיקו מדריד בסופו של דבר בשלב שמינית גמר ליגת האלופות. ראיית המשחק של ראמזי וכן ביטוי הראייה הזו בעזרת מסירות מפתח חדות ומדויקות הינם טובים בהרבה משל צמד הקשרים הגרמנים האיטיים שהיכולת ההתקפית שלהם מגושמת במידה מסוימת וכן משל בנטאקור חסר הניסיון שלא מצליחים כרגע לממש את תפקידם של הקשרים בקבוצה- להזין את רונאלדו, דיבאלה ומנדז'וקיץ'.
מן העבר השני, ההבדל בין המנטליות של הכדורגל האנגלי לזו של האיטלקי הינו כהבדל שמיים וארץ. הפעם האחרונה בה עיניה של אירופה כולה נישאו אל עבר ארון ראמזי הייתה כאשר הוא וחברו לנבחרת גארת' בייל שרפו את כרי הדשא באצטדיוני צרפת ביורו 2016, מאז אותו הקיץ החלומי סיפק ראמזי רק רגעי קסם בודדים בלבד. הגברת הזקנה של היום הינה תחרותית, יוקרתית ורעבה בהרבה יותר מיובנטוס של לפני שנים מספר, כך ששמו של ראמזי, על כל חסרונותיו כרגע פשוט לא עובר מסך באליאנץ סטאדיום. זה לא סוד שמאז עזיבתו של פול פוגבה, יובנטוס משוועת לקשר מרכזי בולט, עם עוד כמה מיליוני יורו לכאן או לכאן, יכלה הקבוצה להלביש את מדיה על אחד הקשרים עליה היא לוטשת עיניים כבר שנים רבות כמו מרקו וראטי או אדריאן ראביו צמד הקשרים הנפלאים של פ.ס.ז' או אפילו לעקוף את חברותיה לפסגה במרדף אחרי הכישרון הצעיר של בראשיה סנדרו טונאלי, אך במקום זאת העדיפו בשולחן השבת של משפחת אניילי להקפיץ את ארון ראמזי לראש טבלת המשתכרים בענף.
גם לאחר תקופה ארוכה יחסית מאז חתימתו של ראמזי ביובנטוס, הטירוף סביב החתימה החינמית מסרב להירגע עוד לפני שנער מקארדיף בכלל הספיק להיפרד מחבריו בארסנל. האם ראמזי ייפצע ויידחק לסוף הספסל של יובנטוס ואף יעלה בתום העונה על מטוס חזרה למולדתו כמו איאן ראש או שמא מדובר בחלק החסר בפאזל של אלגרי ואף לתחילתו של סיפור הצלחה גדול בדיוק או כמעט כמו הוולשי הראשון שנדד לארץ המגף, ג'ון צ'ארלס?
