כאשר מדברים על השחקנים הגדולים בתולדות השיקגו בולס, השם ג'ורדן מופיע לפני הכל, ולאחר מכן מגיע סקוטי פיפן. אך ישנם הרבה אנשים אשר שוכחים כי אין מייקל בלי סקוטי, ושיקגו בולס של שנות התשעים כפי שאנו מכירים אותה, לא הייתה אותה שיקגו ללא עזרתו של פיפן.
סקוטי מוריס פיפן נולד ב 25 לספטמבר 1965 בעיר בשם האמבורג אשר במדינת ארקנסס, ארה"ב. סקוטי היה הצעיר מבין 12 אחים ואחיות, למד ב-"תיכון האמבורג", שיחק בעמדת הרכז בקבוצת הכדורסל של בית הספר, והוביל את קבוצתו לפלייאוף המדינה. לאחר שלא קיבל אף מלגה לאוניברסיטה, החל ללמוד באוניברסיטת מרכז ארקנסס, והיה שחקן המפתח של קבוצת הכדורסל באוניברסיטה, כאשר העמיד ממוצעים של כ 23 נק', 10 כ"ח, ו- 4 אסיסטים, תוך קליעה בכמעט 60%. כך פיפן נהיה אחד השחקנים הכי טובים במדינת ארקנסס ומשך את תשומת ליבם של סקאוטים.
פיפן נבחר בבחירה החמישית בסיבוב הראשון של דראפט 1987 על ידי הסיאטל סופרסוניקס, ומיד עבר בטרייד אל שיקגו.
סקוטי החל את הקריירה שלו בליגה על הספסל, אך כעבור זמן קצר פיתח את יכולתו בהתקפה ובהגנה, והצליח להשיג את מקומו בחמישייה הפותחת של הבולס. לאט לאט ביסס פיפן את מעמדו כאחד השחקנים המובילים בעמדתו, כשבין היתר באותו הזמן עזר לג'ורדן להוביל את הבולס לחצי גמר המזרח בפעם הראשונה אחרי מספר שנים טובות, ובעונת 1990 נבחר למשחק האולסטאר, והיה באותה העונה במקום השלישי בחטיפות בליגה. ככל שפיפן השתפר כך הבולס הצליחו להגיע רחוק יותר, בעונות 89' ו-90' הגיעו הבולס לגמר המזרח אך בשתי העונות הודחו על ידי דטרויט.
בעונת 90-91, סקוטי כבר היווה את עצמו כשחקן ההגנה המוביל של הבולס, והיה חלק מרכזי בהתקפת המשולש של פיל ג'קסון, מה שהוביל לזכייה באליפות נגד הלייקרס באותה העונה. לאחר מכן הגיעו עוד שתי זכיות ברציפות באליפות, ובשנת 1992 נבחר לנבחרת האולימפית האגדית של ארה"ב- ה-"Dream Team" אשר שיחקה באולימפיאדת 1992 בברצלונה, ועזר לנבחרת לקחת את מדליית הזהב, ובכך סקוטי פיפן ומייקל ג'ורדן נהיו הראשונים אשר זכו באליפות ה-NBA ובמדליית זהב באולימפיאדה באותה השנה.
לאחר האליפות השלישית של הבולס, מייקל ג'ורדן החליט במפתיע לפרוש מכדורסל, והותיר את פיפן לבד עם הבולס, אך סקוטי לקח את המשימה על עצמו וצלח בה, פיפן הראה שהוא לא חייב את מייקל כדי לשחק טוב, והוביל את הבולס ל-55 נצחונות באותה עונה, כאשר הוא קולע 22 נק' למשחק, 9 כ"ח, 5.5 אסיסטים, ו- 3 חטיפות, וסיים את העונה במקום השלישי במרוץ לתואר ה-MVP, כאשר בעונה הבאה הוביל את הבולס בכל הקטגוריות.
חזרתו של מייקל לכדורסל, והוספת דניס רודמן לקבוצה המעולה שכבר הייתה, יצרה את שיקגו של עונת 95-96, אחת הקבוצות הטובות ביותר בכל הזמנים, אשר סיימה את העונה הסדירה במאזן 72-10 (המאזן הכי טוב בכל הזמנים עד שגולדן סטייט הצליחה להתעלות עליו). כמובן ששיקגו זכו בעוד שלוש אליפויות ברציפות ואז מייקל פרש בשנית, אך סקוטי היה המפתח לדעתי, כי מייקל לא יכול היה לעשות זאת לבד, לכן סקוטי הוא לדעתי ה-"Wingman" הכי טוב בכל הזמנים, כמו באטמן ורובין, סטוקטון את מאלון, סטינסון את מוסבי, צ'יקו את דיקו וכו', כולם היו צריכים אחד את השני בכדי להצליח. ואחד הרגעים הכי גדולים בקריירה של מייקל ושל סקוטי, אשר מסמל את העיקרון הנ"ל, היה במשחק 5 של גמר ה-NBA לעונת 96-97 בין שיקגו ליוטה, כאשר מייקל שיחק תוך שהוא חולה בשפעת ועדיין הוביל את שיקגו לניצחון, ובשניות האחרונות לסיום המשחק קרס לתוך ידיו של פיפן, וכך נוצר אחד הרגעים הגדולים ביותר בתולדות הליגה, שמסמל את הגדולה של מייקל, ואת ההסתמכות של מייקל וסקוטי אחד על השני.
לאחר 11 שנים בשיקגו פיפן עבר לשחק עונה אחת לא יוצלחת ביוסטון לצד צ'ארלס בארקלי והאקים אולג'ואן, אך זה פשוט לא עבד. משם עבר לפורטלנד לארבע עונות שקטות שבהן היה חלק מרכזי בקבוצה אך זמנו כבר עבר, והוא לא שיחק כמו בזמנים הטובים. לאחר מכן חתם לשנתיים בשיקגו, אך פציעות רבות גרמו לו לשחק רק 23 משחקים.
הישארו מעודכנים
פיפן זכה בתארים רבים בקריירה שלו, ביניהם שתי מדליות זהב באולימפיאדה, שש אליפויות NBA, שבע פעמים נבחר למשחק האול-סטאר, שמונה פעמים בחמישיית ההגנה של העונה, נבחר לקבוצת חמישים השחקנים הגדולים בהיסטוריית הליגה. פיפן סיים את הקריירה שלו כאחד השחקנים הכי גדולים בכל הזמנים, אך לצערי נזכר מתחת לצל של ג'ורדן, יותר מההישגים האישיים שלו…
