בעקבות הסדרה החדשה על מייקל ג'ורדן, חובבי ספורט מתחילים להסתכל חזרה אחורה, לשנות ה-80 וה-90, ולהיזכר איך ליגת ה-NBA נראתה אז. אחד השחקנים שחזרו לכותרות ולזיכרון הוא אייזיאה תומאס. אז לטובת הדור הצעיר, או פשוט מי שרוצה להיזכר, אכתוב קצת עליו.
איזייאה תומאס נולד ב1961 באחת השכונות הקשות בשיקגו, וגדל בעוני מחפיר. הוא היה הצעיר מבין תשעה אחים, ואביו עזב את משפחתו כשהיה בן שלוש. אמו עשתה כל שביכולתה כדי להגן ולפרנס את ילדיה, ובעקבות כך גידלה אותם בקשיחות. מסופר שערב אחד איזייאה איחר להגיע לביתו, ואמו ריתקה אותו לקיץ שלם.
שניים מאחיו הגדולים של איזייאה, לארי ולורד הנרי, היו משחקני הכדורסל הבולטים בשכונתם, וזה מה שמשך את איזייאה למשחק. כבר מגיל צעיר ראו עליו את הכשרון. הוא היה עושה מופעי מחצית בליגת הנוער שבה שיחק אחיו, ומשחק במגרשי השכונה. שני אחיו איבדו את הפונטציאל לשחק ב-NBA בעקבות פציעות וסמים, וכך הפך אייזאה לתקווה הגדולה של משפחתו לצאת מהשכונה ההיא ולפרוח. אחיו הגדול, לארי, היה מאמן אותו ועובד איתו על מהלכים.
בכיתה ח' הוא הדהים את המאמן ג'ין פינגטור, שדאג שתומאס יגיע לשחק אצלו בתיכון סנט ג'וזף. המעבר לתיכון היה קשה בשביל תומאס, שהיה צריך להתרגל לבית ספר לבן, והיה צריך לקום כל בוקר בשעה 5:30 כדי להגיע לבית הספר. אבל כל זה היה שווה רק בשביל ההזדמנות שהייתה לו ולמשפחתו. לאחר ששיחק מצויין בשנות התיכון והוביל את קבוצתו למקום השני במדינת אילינוי, המשיך למכללת אינדיאנה, שם שיחק שנתיים בממוצעים טובים (14.6 נקודות למשחק בשנה הראשונה, 16 בשנייה), וזכה באליפות בשנה השנייה.
בדראפט 1981 נבחר תומאס במקום השני על ידי דטרויט, קבוצה שהייתה בתהליך עמוק של בנייה מחדש. כבר בעונת הרוקי שלו, תומאס פתח במשחק האולסטאר. יחד עם אייזיאה, הצטרפו לדטרויט ביל ליימביר ו-ויני ג'ונסון, והפיסטונס החדשים הצליחו להוסיף עוד 18 ניצחונות לשמם, כשסיימו את עונת 1981-82 במאזן 39-43. בעונה לאחר מכן, לעומת זאת, הם לא הצליחו לשפר את מאזנם באופן משמעותי. אז דטרויט המשיכה בבנייה, ועל מנת להתקדם שלב נוסף הביאה את המאמן צ'אק דיילי. כבר בעונתו הראשונה כמאמן, 1983-84, הגיעו הפיסטונס לפלייאוף, תוך שהם מסיימים במאזן 49-33 – מאזן חיובי ראשון של הקבוצה מזה שבע שנים.
הישארו מעודכנים
הגעתו של דיילי ב-1983 הביאה את תחילת עידן ה"בד בויז". הפיסטונס בנו קבוצה קשוחה באופי ובצורת המשחק, בהובלת תומאס, ועם עזרת ג'ו דומארס, ביל לימבייר, ויני ג'ונסון, ריק מאהורן, אדריאן דאנטלי ודניס רודמן. לאורך 5 השנים הבאות הקבוצה הזו היכתה והפחידה את כל מי שפגש אותה על המגרש, והגיעה לפלייאוף בכל עונה. תומאס הוביל הכל, עם חיוך ענק על הפנים ואישיות קשוחה מהרחוב.
עד 1988 הקבוצה הראתה כמה היא טובה ומסוכנת בכל משחק אבל עדיין לא הצליחה להגיע לשלב הבא – אליפות. ב-1986 הגיעו הפיסטונס למרחק כמה שניות מהגמר. במשחק מספר 5 של הגמר האזורי, משחק חוץ בבוסטון, דטרויט, מסירה לא אחראית של תומאס גרמה לחטיפה של בירד, להפסד המשחק ולמהפך בסדרה. ב-1988 הגיעו עוד יותר קרוב לאליפות – אבל הפסידו בגמר ללייקרס של מג'יק. תומאס שיחק את אחד ממשחקיו הגדולים בסדרה הזו – במהלך משחק מספר 6 הוא נפצע, אך עם נקע בקרסול הוא חזר לשחק כדי לקלוע 25 נקודות ברבע השלישי.
ב-1989 החליפו הפיסטונס את אדריאן דאנטלי במארק אגויר לאחר שהבינו שדאנטלי מונע מהקבוצה להתקדם בעקבות התעקשות על דקות. אגויר נראה כחתיכה החסרה בקבוצה, כיוון שהיה מוכן לוותר על הצלחה אישית עבור זו הקבוצתית. המהלך הזה הוכח כקריטי עבור המורשת של ה"בד בויז" – אגויר עזר להם לזכות באליפויות בשנתיים הבאות, עם ניצחון 4-0 בסדרה מול אותם הלייקרס של מג'יק ב-1989 וכשאייזיאה זוכה ב-MVP של גמר 1990 מול פורטלנד.
גמר המזרח של 1991 היווה אקט סיום מאכזב לעידן ה"בד בויז". דטרויט הפסידה בסוויפ לבולס של ג'ורדן, קבוצה שאותה ניצחו בפלייאוף בשנתיים לפני כן. אייזיאה, שנפגע מההפסד, הוביל את קבוצתו לחדר ההלבשה בלי ללחוץ ידיים ליריבה. בשלוש השנים הבאות אייזיאה נחל אכזבות רבות, כגון ירידה ביכולת האישית, מאזן שלילי ראשון מאז עונתו השנייה בליגה, והוצאתו מהדרים טים בעקבות סכסוכים עם, ובכן, כל הכוכבים. לבסוף, ב-1994, נאלץ תומאס לפרוש כתוצאה מפציעה בגיד האכילס.
הוא העמיד ממוצעי קריירה של 19.2 נקודות, 9.3 אסיסטים, 3.6 ריבאונדים, ו-1.9 חטיפות למשחק. הוא הופיע 13 פעמים במשחק האולסטאר, ובפרישתו הוביל את ארגון הפיסטונס בנקודות, אסיסטים, חטיפות ומשחקים.
לאחר פרישתו הפך איזייאה לאיש עסקים מצליח בחברה שבבעלותו (Isiah International LLC, חברה שעוסקת במניות ומחזור). הוא המשיך גם ב-NBA כבעלים חלקי של הקבוצה שהוקמה שנה אחרי שפרש, טורונטו ראפטורס. לאחר 4 שנים עזב והמשיך כשדרן, מאמן באינדיאנה, נשיא ומאמן בניקס – אך בכל התפקידים הללו הוא לא הצליח כפי שהצליח בימי השיא שלו כשחקן. בשנת 2000 נבחר תומאס להיכל התהילה.
אייזיאה תומאס המשיך בהרבה עשייה ונתינת צדקה בקהילה – הוא הקים קרן שעוזרת להורים עניים באזור שבו גדל בשיקגו, הקים ליגת כדורסל למען שלום, וכמובן המשיך לפעול בעסקיו. הוא אחד מהרכזים הטובים בהיסטוריית הליגה, שחקן שנותן את כל הנשמה ואדם שהוביל שתי משפחות – את משפחת הפיסטונס לשתי אליפויות ואת משפחת תומאס החוצה ממעגל העוני והסמים.
