"השחפים על המזח כבר עפו
והים השתתק ונדם.
זוהי יפו, ילדה, זוהי יפו
שחודרת – כמו יין – לדם."
(מתוך השיר זוהי יפו של אבי טולדנו)
שאני קורא את המילים הללו ושומע את השיר הזה זה מזכיר לי תקופה נהדרת שבה תמיד שהייתי נוסע לדודים. אנחנו היינו צריכים לעבור דרך הכביש שהוביל למגרש הפחים של מכבי יפו ומיד הייתי שומע סיפורי נוסטלגיה על הקבוצה שהייתה אימת כל הליגה, מכבי יפו.
סבא שלי סיפר לי שהם עוד היו גרים בשכונת גן תמר שביפו הם היו יוצאים מבית הכנסת עם הדוד שלי וביחד עם הרב אברהם בכר(אברמיקו), שהיה מגיע עם הטוסטוס האלמותי שלו היו נכנסים למגרש בכדי לעודד את הבולגרים בקריאות היידה בי היידה בו היידה מכבי יפו.
הסיפור של מכבי יפו מתחיל בעליית יהודי בולגריה לארץ ישראל בשנת 1949, חמש שנים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה וכמעט שנתיים לאחר הקמת המדינה. הרב אברמיקו היה אחד ממייסדי הקבוצה יחד עם אלברט קיוסו והעקבות עבודתם הקשה, הייתה מכבי יפו הנציגה של העיר בליגה הלאומית לכדורגל .
יחדיו עם, פרסיאדו אביגדור (טופצ'ו), משה אלמוזלינו ומשה מרינדה, ששיחקו בקבוצה בשנות ה-50, הייתה מכבי אחת מהקבוצות החזקות ביותר בליגה. יחד עם אוהדי הקבוצה שתרמו כסף בכדי להקים את מגרש הפחים המפורסם ביפו היה לקבוצה בית שבו שיחקה שנים רבות וכך ברבות השנים הקבוצה והמגרש הפכו לבן בית לכול אוהד שאהב את הקבוצה.
מגרש הפחים נהפך למפורסם ביותר כאשר בשנות ה60 הגשש החיוור צילם בו מספר סצנות של משחק כדורגל בסרט "השכונה שלנו" אך בד בבד רוב האוהדים הכירו אותו בתור המגרש שבו כל אוהד מכבי יפו הרגיש בית.
שחקנים רבים וטובים עברו במכבי יפו, שחקנים כמו משה אוננה, משה סיני, הרצל קביליו (שעל שמו כעת נקראת הקבוצה בגלגולה הנוכחי-אבל לשם עוד נגיע), בוחוס ג'וגוסיאן, איציק זוהר, יוסי אבוקסיס ועוד רבים וטובים.
ברבות השנים, הרצל קביליו, השחקן האלמותי, נאלץ לעזוב את הקבוצה עקב מריבות, חלה במחלה הארורה סרטן והלך לעולמו מספר חודשים לאחר מכן. עם מותו של קביליו מתה כנראה גם הקבוצה שהצליחה לשרוד בליגה בקושי ובסוף שנות ה-80 ירדה לנבכי הליגה הארצית. היא זכתה בשנות ה-90 בגביע הטוטו מספר פעמים אך לא הצליחה לעלות אל הליגה הלאומית בואכה ליגת העל ובשנת 2000 ירדה סופית אל הליגה א' דרום. הקבוצה התפרקה ורוב שחקניה עברו לייצג את א.ס. רמת אליהו, מין אלטרנטיבה לא מוצלחת למועדון הגדול.
בעונת 2008-09 הוקמה הקבוצה מחדש תחת השם "מכבי קביליו יפו" ותחת הנהלה חדשה שהדגישה את שם הקבוצה בכך שכל אוהד יפו היה יכול לרכוש את מניות הקבוצה במקום שאיש אחד מליונר שירכוש את הקבוצה וישתמש בו בתור צעצוע פרטי שלו. בעלי הקבוצה היו האוהדים עצמם שזהו צעד מבורך מאוד.
כיום הקבוצה משחקת כבר 8 שנים בליגה א' עם תקווה גדולה מאוד להגיע אל הליגה הלאומית משם אל ליגת העל ושוב להיות קבוצת על ששלטה ביד רמה. לצערי כבן לעדה הבולגרית, כמו אוהדי הפועל בשעתם שבה הרסו את אצטדיון אושיסקין, כאב לי מאוד לראות את הבולדוזרים של רון חולדאי ויזם פרטי שעלו על מגרש הפחים והרסו אותו כליל במקום לשפר את האצטדיון, לשפץ אותו ולהפוך אותו שוב לבית ראוי לאוהדי הקבוצה ולכל מי שאוהב ואהב את סמל הקבוצה ואת הקבוצה עצמה.
יש בי תמיד את התקווה שמכבי יפו שוב תעלה לליגת העל ושוב נשמע את השאגה האדירה שהיממה את היריבות, היידה בי היידה בו הייידה מכבי יפו!
