לפני שנים רבות אי שם בשנות ה80 הייתה קבוצה אלמותית בשם צפרירים חולון שעשתה לכל הקבוצות בליגה הלאומית (לפני החלוקה לליגה לאומית וליגת על) שעשתה לכולן את המוות, היה כלל ידוע כי כל מי שמגיע למגרש של צפרירים בחולון (שהיה ממוקם ליד כיכר הדמעות הידועה לשמצה) היה נתקל בתסכול שמתחיל ב45 דקות של משחק בונקר ועוד 45 דקות שבו אם היה מזל לאחת הקבוצות היא הייתה מצליחה להבקיע שער ולסיים את המשחק ב1-0 קטן.
המזל הרע היה שלא כל משחק היה נגמר ב1-0 קטן אלא יותר בתוצאות תיקו מתסכלות שהיו מעוררות זעם עד לסט המשחקים בשבוע שלאחר מכן. המון שחקני עבר הגיעו לצפרירים חולון כמו גיורגי דרסיליה אורן זיתוני ויוסי אבוקסיס. שחקנים שגרמו לקבוצה הזו להיות התסכול של הליגה.
שחקני עבר אלה בניצוחו של גיא לוי הביאו לקבוצה יוקרה שלא הייתה מביישת שום קבוצה בליגת העל של היום, אך רצה הגורל וכנראה בגלל ניהול כושל, חוסר מוטיבציה, מימון או כל דבר אחר גרם לקבוצה הזו לרדת מנכסיה וגדולתה. שחקנים כמו אבוקסיס זיתוני ודרסיליה נאלצו לעבור לקבוצות אחרות בכדיי לממן את הקבוצה שהחלה להפסיד כסף, עקב כך כבר האוהדים לא רצו לראות את הבושה שנקראת צפרירים חולון כאשר החלה לספק תוצאות עגומות הן במגרש והן מחוץ לו.
הקבוצה החלה לרדת באופן דרסטי ובסוף עונת 2001-02 ירדה הקבוצה לליגה הלאומית עד לשנת 2005 בניצוחו של המאמן משה פיזנטי ירדה הקבוצה אל הליגה הארצית ובשנת 2007 ירדה הקבוצה סופית אל ליגה א דרום בהנהלתו של המאמן אריק גלירוביץ'
לפעמים בשיחה עם חברים קרבים אני מעלה את קבוצות העבר הגדולות שעשו את המוות לכל הליגה ועתה הן רק צל עצוב של עצמן ואני תמיד מדבר עם תיקווה שאולי ונזכה לראות את הקבוצות הללו שוב בליגת העל עושות שומות וגורמות לקבוצות גדולות כגון תל אביב חיפה וירושלים באמת להילחם בשביל הנקודות.
