לקנזס סיטי צ'יפס היו כמה פתיחות עונה היסטוריות בתולדות הפרנצ'ייז: 9:0 ב-2003 תחת דיק וורמיל (שנכנעו לבסוף לאותם סינסינטי בנגלס אותם ניצחו אתמול), 10:1 ב-1995 תחת מרטי שוטנהיימר, 5:0 בשנה שעברה (תחת אנדי ריד כמובן) ועוד רבות אחרות. אולם, לרוב הצ'יפס לא הצליחו לתרגם את ההתחלות הללו להתקדמות עמוקה בפלייאוף. למעשה, בכל ארבעת הפעמים האחרונות בהן הצ'יפס היו הקבוצה הבלתי מנוצחת האחרונה, הם לא ניצחו משחק פלייאוף אחד! ESPN הוציאו כתבה על "למה הפעם זה לא יקרה" כדי לתת ליטוף אוהב לאוהדים של קנזס סיטי. ולמען האמת, אני מאמין שהם צודקים. ההתקפה הזו לא תעבור תלאות התקפיות כפי שעברו שנה שעברה עם הסיוט באמצע העונה שהחל ממשחק השישי שכלל רצף של שלושה משחקים בהם שמו 36 נקודות בשלושת המשחקים יחדיו. הסיוט החל כאשר קארים האנט נעלם ממשחק הצ'יפס, השנה נראה כי ריד עשה את ההתאמות הנדרשות לכך שההתקפה לא תסתמך על שחקן אחד בלבד, גם לא רק על מהומס הפנומינלי.
אתמול הכו הצ'יפס במצקצקים והציניקנים שחשבו כי הם יחזרו לסורם כמו עם פטיש במשחק הארקייד "הכה את החפרפרת". הארוואו-הד, שידוע בעוצמת הרעש שלו (מחזיק מאז 2014 בשיא גינס למדידה הכי רועשת של דציבלים באצטדיון עם 142.2, רועש יותר ממטוס סילון) לא איכזב וסיפק תצוגה מופלאה של האוהדים כרגיל שהתלהבו ממשחק מרשים מאוד של קבוצתם. הצ'יפס אכן שמו 45 נקודות על הלוח, פטריק מהומס שם את הט"ד ה-22 שלו על הלוח ובכך שבר את השיא של קורט וורנר האגדי מהמילניום הקודם בנוסף ל-300 יארד באוויר במשחק השישי ברציפות (שיא מועדון). אולם, מה שהיה מרשים במיוחד הייתה ההגנה. היא הראתה קשיחות בדאון שלישי נגד קבוצה בטופ 10 של המרות בדאון החשוב, עשתה מהלכים גדולים שנזקקה להם והיו עקביים למשך שעה שלמה, מה שלא ראינו מההגנה הזו זמן רב. הצ'יפס שיתקו את ההתקפה של הבנגלס שלא עברה את ה-250 יארד לכל היום (הצ'יפס לא וויתרו על פחות מ-350 העונה טרם המשחק הזה), אף על פי שחובה לציין לטובה את ג'ו מיקסון והתוכנית משחק עבורו. האורחים שמו את הרץ האלוסיבי והמוכשר בכמה שיותר שטח פתוח ונתנו לו להשתמש בראייה הפריפרלית שלו והסבלנות שלו למצוא את החורים (50 יארד ב-13 נשיאות זה לא מדהים, אבל הוא נראה הרבה יותר טוב ממה שהמספרים מראים).
בסדרה הפופולארית "איך פגשתי את אמא", ברני סטינסון (המגולם על ידי ניל פטריק האריס הנפלא) מסביר לחבריו על "דיאגנולת ויקי מנדוזה" (מין סקאלה שבוחנת לדעת האם שווה לצאת עם מישהי לפי רמת השיגעון שלו ביחס ליופיה). אם היא בממוצע מעל העקומה הנורמלית, שווה לצאת איתה. הואיל והיא יורת מתחת לקו (ראה מקרה שלי גיילסבי), לא שווה לצאת איתה. אם ניקח את הדיאגנולה הזו לעולם הפוטבול בכלל ולקוורטרבקים בפרט, הרי שהרבה ציפו שמהומס יהיה מתחת לקו. דהיינו, זורק יותר אינטרספשנס ועושה יותר טעויות מאשר מועיל לקבוצתו עם מהלכים גדולים לעומק המגרש. מהומס הוא ללא ספק מעל הקו, אולי אפילו שובר את הדיאגנולה. אתמול הוא מסר חטיפה נוראית לשחקן שנשמר על ידי שלושה משחקני הסקנדרי של הבנגלס, אך חזר לעצמו עם פצצה של 50 יארד לסמי ווטקינס כאשר קרלוס דנלאפ ניסה לעשות לו עליית מתח על הזרוע. אני כמאמן לוקח את זה כל יום בשבוע.
הערות נוספות:
- קארים האנט רץ הרבה ריצות חיצוניות למרות שלא הניבו אותה יעילות יחסית כפי שריצות לתוך התאקלים הניבו (כמעט 10 יארד פר נשיאה בין המספרים).
- הצ'יפס ניסה להרעיד את סינסי בבעיטה הפתיחה שלהם, באטקר בעט כמה פעמים קצר וגבוה וזה השתלם לצ'יפס, למרות שפעם אחד הוא ניסה טריק שגרם לכך שהבנגלס יתחילו מקו ה-40.
- אחד מהדברים שהכי כיף לראות אצל פט מהומס הן המסירות שלו כשידו מתעוותת, המסירה שלו עם צד היד זה דבר לא ממש קונבציונלי אך מרהיב ביופיו באותה עת.
- הצ'יפס ממשיכים להאמין בברילנד ספיקס. הליינבקר שנבחר בסיבוב השני בדראפט האחרון (בחירה מאוד שנויה במחלוקת) שיחק 57 סנאפס הגנתיים (97%) יותר מכל אחד אחר בקבוצה.
- גם אנדי ריד וגם שון פייטון הריצו "פיץ' אופשן" אתמול, של הסיינטס הסתיימה בפאמבל, של הצ'יפס באיבוד יארדים משמעותיים.
- נקודת אור קטנה לסינסי: רק שתי רסיברים פעילים עשו יותר משחקים של 100 יארד באוויר לפחות מאיג'יי גרין, שהגיע לנקודה זו בפעם ה-33 אתמול.
תוצאות נוספות מהלילה:
הישארו מעודכנים
ברונקוס – קארדינלס 10:45
צ'ארג'רס – טייטאנס 20:19
פטריוטס – ברס 38:31
קולטס – בילס 5:37
טקסנס – ג'אגאורס 7:20
ליונס – דולפינס 21:32
ויקינגס- ג'טס 17:37
פנת'רס – איגלס 17:21
באקנירס – בראונס 23:26
סיינטס – רייבנס 23:24
רדסקינס – קאובויז 17:20
ראמס – ניינרס 10:39
