מי שצופה באופן קבוע בנבחרות איטליה לגברים לאורך השנים, יבחין שהבעיה העיקרית שלהם נמצאת במשחק ההתקפי מהקווים. החוסר בשחקני כנף מהירים ואתלטיים מנע מהנבחרת האיטלקית לייצר מספיק יצירתיות באגפים, מה שהוביל לרוב לדגש על קישור חזק וחלוץ מרכזי קלאסי.
דפוס דומה ניכר גם בנבחרת הנשים של איטליה. בשלושת משחקי שלב הבתים ביורו הנוכחי, איטליה הייתה לרוב עדיפה ויוזמת, אך התקשתה לתרגם את השליטה להזדמנויות ממשיות מול השער. היעדר שחקניות קו מהירות, כמו גם מיעוט עליות מצד המגינות, הותיר את המשחק ההתקפי מוגבל וצפוי. ההעדפה ההיסטורית של הכדורגל האיטלקי למשחק הגנתי ניכרה גם כאן.
ואז הגיע רבע הגמר מול נורווגיה והכל התהפך.
דווקא דרך הקווים, נקודת החולשה המסורתית, הצליחה איטליה להכות את נורווגיה. שתי המגינות, גוליילמו משמאל ואוליביירו מימין, לצד חלוצות הכנף קנטורה ובוננזאה (ששתיהן ימניות טבעיות), סיפקו הופעה מאוזנת והתקפית, והשלימו שלישיית התקפה מחוברת היטב מיובנטוס.
מאמן הנבחרת, סונצ'ין, עבר לראשונה בטורניר למערך של 3–3–4, במקום 3–5–2, תוך שילוב שתי שחקניות כנף שהן בעצם חלוצות טבעיות, בעלות טכניקה גבוהה ותשוקה מתמדת לתנועה קדימה. קנטורה אף כבשה שער מתוך הרחבה שנפסל בשל נבדל.
המגינות האיטלקיות הצטיינו לא רק בהתקפה אלא גם הגנתית, בלחץ חכם על שחקניות הכנף המסוכנות של נורווגיה. גאופסט, בצד שמאל, לא הצליחה לעבור אפילו פעם אחת את אוליביירו, בעוד הנסן עשתה זאת מצד ימין רק פעם אחת מול גוליילמו.
במחצית הראשונה בלט הקו השמאלי של איטליה עם בוננזאה וגוליילמו, אך בחצי השני עבר כובד המשקל ההתקפי לימין, שם קנטורה ואוליביירו השתלטו על המשחק. השער הראשון הגיע בדיוק מהצד הזה, כשקנטורה מבשלת לג'ירלי.
בדקה ה־77 סונצ'ין ביצע את מהלך המשחק: הוא הכניס את קאמביאגי במקום בוננזאה, אך שלח את קנטורה לעמדת הכנף השמאלית, עם רגל ימין שלה, מתוך מטרה מובהקת שתחתוך לאמצע לבעיטה. זה בדיוק מה שקרה בדקה ה־89, עם בישול שני של קנטורה לג'ירלי, שער ניצחון מרהיב שחתם את המשחק.
זה היה שחמט טקטי של סונצ'ין לנורווגיה. כעת, המאמן האיטלקי יצטרך לחשוב כיצד להתמודד בחצי הגמר מול נבחרת חזקה ומגוונת יותר כמו אנגליה או שבדיה, אך דבר אחד כבר ברור: הכנפיים של איטליה, פעם העקב אכילס שלה, הפכו לנשק לכל דבר.
