לפני כמה ימים, נבחרת הנשים של שוייץ – שמארחת את היורו שמתחיל השבוע – הפסידה לקבוצת נערים (U-15). בתגובה נשמעו שוב, כמובן, קולות ה'אמרנו לכם שכדורגל נשים זה פיכס'. יוסי מדינה הוציא את הסרטון המצויין הזה.
תראו את הסרטון, אבל הטענה המרכזית שלו היא שאין מה להשוות בין כדורגל נשים לכדורגל גברים כי (א) יש הבדלים ביולוגיים בין נשים לגברים ו(ב) ההשקעה בכדורגל נשים היא קטנה משמעותית מבכדורגל גברים.
אני רוצה לטעון שמעבר לכך ששתי הטענות האלה נכונות כל אחת בנפרד, הן גם פועלות ביחד. ושמעבר לעובדה שכדורגל נשים שונה באופן מהותי מכדורגל גברים – יש לו פוטנציאל להיות דבר שונה, לא טוב יותר או רע יותר אלא סוג אחר של כדורגל.
דיסקליימר: אני לא מומחה לכדורגל בכלל או לכדורגל נשים בפרט, אבל אני כן חוקר כבר 20 שנה את ההבדלים בין נשים לגברים ואת ההשפעה של מוסדות חברתיים עליהם.
נתחיל מכמה מילים על ההבדלים הפיזיולוגיים בין נשים לגברים. ראשית נגיד, שבניגוד לתפיסה די מקובלת, אף חוקר מגדר לא טוען ש'אין הבדלים פיזיולוגיים בין נשים לגברים'*. ההבדלים האלה קיימים, וחשוב להבין את האופי שלהם.
למעט מערכת המין (הראשונית והמשנית), ההבדלים בין זכרים לנקבות** הם הבדלים בממוצע ולא הבדלים קטגוריאליים. כלומר, האמירה 'לזכרים יש יותר מאסת שריר מלנקבות', או 'לנקבות יש יכולות ורבאליות מפותחות יותר,' לא אומרת שלכל הזכרים יש יותר מאסת שריר מאשר לכל הנקבות, אלא שבממוצע, מאסת השריר של זכרים גבוהה יותר מאשר של נקבות. זה הבדל חשוב, משום שהשונות הפנימית בתוך כל מגדר גבוהה, ולכן הסבירות שנקבה ספציפית תהיה בעלת יותר מאסת שריר מזכר ספציפי היא כלל לא נמוכה. גם כשאנחנו עוסקים בקבוצות קטנות, הסבירות שילדה תהיה החזקה או המהירה ביותר בכיתתה בהחלט קיימת.
המצב משתנה כשאנחנו מגיעים ל'טופ של הטופ' – לצמרת הארצית וודאי העולמית. כשאנחנו בוחנים את קצה ההתפלגות, ההבדלים הכמותיים חוזרים להיות הבדלים איכותיים – הסיכוי שהאדם בעל הפוטנציאל הגנטי למאסת שריר הגבוהה ביותר במדינת ישראל יהיה נקבה הוא אפסי, קל וחומר מבין כמה מיליארדי הא.נשים שבעולם.
זו עובדה קיימת שנובעת מהביולוגיה ומהסטטיסטיקה, ואין יותר מדי מה להתווכח איתה. אבל גם צריך לקחת אותה בפרופורציות. יש מרחק גדול מאוד בין פוטנציאל גנטי לבין פיזיולוגיה, ובין פיזיולוגיה לבין ביצועים ספורטיביים – ודאי בספורט קבוצתי כמו כדורגל. וכאן נכנס ההיבט החברתי.
מקום אחד שבו ההיבט החברתי נכנס – והוא המובן מאליו, ויוסי מתייחס אליו בסרטון – הוא שספורט נתפס כתחום גברי, ולכן הסבירות שגבר בעל פוטנציאל להצלחה בספורט יפנה בכלל לעסוק בספורט, ואז גם יזכה לאימונים ראויים – גבוהה יותר משל אישה.
אבל יש היבט חברתי חשוב נוסף שאנחנו נוטים להתעלם ממנו. תפיסות מגדריות לא רק מעודדות גברים לעסוק בספורט ונשים להימנע מכך – הן גם מכתיבות לנו איזה סוגי ספורט ואיזה תכונות ספורטיביות נחשבים חשובים, כמובן תוך הדגשה של תכונות גבריות. למשל, שימו לב כמה סוגי ספורט שנחשבים לצמרת העולמית מתבססים על כוח פיזי מתפרץ (ריצה, שחייה, קפיצה, הרמת משקולות…), לעומת כאלה שמתבססים על גמישות וזריזות (התעמלות… וזהו בערך?).
כלומר, הסיבה שגברים טובים יותר מנשים בספורט היא לא רק הפיזיולוגיה הזכרית מול הפיזיולוגיה הנשית, ולא רק העובדה שגברים עוסקים בספורט יותר מנשים – היא גם העובדה שהחברה שלנו מתעדפת ענפי ספורט שבהם לגברים יש יתרון על פני ענפים שבהם יש יתרון לנשים.
ואם נחזור לכדורגל, הסיפור הופך להיות אפילו עוד יותר מעניין. באתלטיקה, המרחק בין תכונות פיזיולוגיים לבין ביצועים ספורטיביים הוא קטן יחסית – בריצת 100 מטר יש משקל לטכניקה ולטקטיקה, אבל הוא קטן יחסית למשקל של כוח גולמי מתפרץ. בכדורגל הסיפור הוא אחר – כישורים פיזיולוגיים כמו כוח מתפרץ, סיבולת וכו' הם חשובים לכדורגלן, אבל יש כישורים חשובים מהם בהרבה. שחקן עם שליטה מצויינת בכדור וראיית משחק מעולה הוא ברוב המוחלט של המקרים עדיף על שחקן חזק ובעל סיבולת.
אבל – גם כאן אנחנו חוזרים לחוק הממוצעים שהזכרתי קודם. בקבוצת כדורגל חובבים, ואולי אפילו בליגה מדינתית, שחקן בעל יכולות פיזיולוגיות נמוכות יותר יכול לפצות עליהן עם יכולות אחרות. בטופ העולמי, כל השחקנים הם גם בעלי יכולת טכנית, גם בעלי הבנה טקטית, וגם יכולות פיזיולוגיות מעולות. שחקן – או לצורך העניין, שחקנית – שהיכולות הפיזיולוגיות שלה פחות טובות תתקשה לפצות על כך עם יכולות אחרות.
וכאן אנחנו חוזרים לאופן שבו החברה מעצבת לא רק את השחקנים, אלא גם את חוקי המשחק. השחקנים בטופ העולמי מהווים את שילוב התכונות המושלם עבור *האופן שבו משחקים כיום כדורגל*. כדורגל שהתעצב ב-150 שנה של דומיננטיות גברית מוחלטת, שבחלקה לנשים היה אסור, חוקית, לשחק כדורגל באופן מקצועני. באופן טבעי, הטקטיקות וצורת המשחק שהתפתחו בשנים האלו מותאמים לפיזיולוגיה הזכרית.
אבל מכיוון שכדורגל הוא משחק קבוצתי עם חוקים מורכבים, יש מגוון דרכים לשחק אותו ואין דרך אחת 'נכונה', כמו שאפשר ללמוד מכך שבכל כמה שנים סגנון המשחק משתנה ואופנות באות וחולפות. לא בלתי סביר בעיני שעם המשך התפתחות כדורגל הנשים, נראה יותר ויותר טקטיקות ואסטרטגיות משחק שמתעדפות תכונות נשיות על פני תכונות גבריות.
ותכונות נשיות כאלה לא חסרות. אחת המוסכמות בקרב מאמני נערות, למשל, היא שנערות תופסות הוראות טקטיות מורכבות הרבה יותר מהר מאשר נערים. האם כדורגלניות הן טובות יותר בטקטיקה של המשחק מאשר כדורגלנים, מסיבות פיזיולוגיות או חברתיות? אני לא יודע את התשובה לשאלה הזו, אבל אם כן – סביר להניח שככל שכדורגל הנשים יתפתח, יתפתחו טקטיקות ואסטרטגיות משחק שמתעדפות הבנה טקטית מעולה על פני כוח פיזי מתפרץ, מכיוון שזו תכונה שקל יותר למצוא אצל שחקניות.
ברור שכדורגל הנשים לא הצליח עדיין לפתח אסטרטגיות וטקטיקות כאלה. הפריצה של כדורגל הנשים היא עניין של 10-15 שנה, הרף עין בלבד. רוב המאמנים עדיין מגיעים מכדורגל הגברים, ובאופן כללי – כדורגל הנשים נתפס כנספח או כתוספת לכדורגל הגברים. אימון נשים מתבסס, כמעט כולו, על התפיסה שכדורגלניות צריכות לנסות לעשות מה שכדורגלנים גברים עושים – כמיטב יכולתן.
אבל, בהינתן המשך התפתחות וצמיחה של כדורגל הנשים, ניתן לקוות שמה שנראה הוא התפתחות של משחק *אחר* -לא טוב יותר או גרוע יותר, אלא כזה שמתעדף תכונות שונות, תכונות שנשים חזקות בהן יותר מגברים. משחק שמשוחק על פי אותם חוקים כמו כדורגל הגברים, אבל מתנהל בצורה שונה, עם דגשים שונים וטקטיקות שונות. הניחוש שלי הוא שזה יהיה משחק שמבוסס על הבנה טקטית מעמיקה ועל רמות גבוהות של שיתוף פעולה בין שחקניות, אבל זה רק ניחוש. אף אחד מאיתנו לא יכול או יכולה לדעת איך כדורגל הנשים יהיה שונה מכדורגל הגברים.
אז תשענו אחורה בספה, קחו את קערת הפיצוחים ואת בקבוק הבירה (או כל קלישאת אוהדי כדורגל אחרת, שוודאי תשתנה גם היא כשיהיו יותר אוהדות), ובואו נראה את המסע של כדורגל הנשים – הולך להיות מרתק! ומה יקרה בסוף התהליך הזה, כשקבוצות נשים שמשחקות באסטרטגיות שונות לחלוטין ומותאמות ליכולות נשיות ישחקו מול קבוצות גברים? הניחוש שלכן טוב כמו שלי, אבל אני משריי מעכשיו מקום ביציע.
* יש דיונים מרתקים על איך להבין את ההבדלים האלה.
** מכיוון שבהבדלים פיזיולוגיים עסקינן, ההפרדה החשובה פה היא בין זכרים לנקבות ולא בין גברים לנשים
ד"ר נדב פרץ-וייסוידובסקי, הוא ראש התכנית לתואר שני בעבודה סוציאלית במכללה האקדמית אשקלון, חוקר מדיניות רווחה ומגדר.
