ריימונד קופשווסקי, או ריימון קופה כפי שכינו אותו, יליד צרפת, נולד ב-13.10.1931, בן למהגרים מפולין שהגיעו לצרפת לאחר מלחמת העולם הראשונה על מנת להתפרנס בכורות הפחם.
בעוד קופה הצעיר חלם להיות חשמלאי, נשלח לעבוד עם אביו בכורות הפחם, שם עבד במשך שנתיים, עד שאבן עצומה התמוטטה ומחצה את ידו, שתי אצבעות נפגעו קשות ואחת נקטעה, כל זה כשהוא בן 14 בלבד.
קופה הצעיר שיחק בקבוצה המקומית אבל לא האמין שכדורגל יכול לפרנס אותו, מאמנו דאז, הצליח לשכנעו לסע לתחרות כדורגלנים צעירים שנערכה בפריז, 1949. קופה נסע וסיים את הטורניר במקום השני והרשים את העיתונאי הכי בכיר בלאקיפ, גביראל האנו. בזכות אותה כתבה של הכתב, אנז'ה, מהליגה השנייה, ביקשה ממנו להצטרף. הוא הסכים, בתנאי שיעזרו לו למצוא עבודה בתור חשמלאי במקביל.
אנז'ה דווקא לא הצליחה לעמוד בהבטחה זו, אבל כעבור זמן קצר היה ברור שאין בכך צורך. הצעד הראשון של המאמן קמיל קוטאן היה להציע לנער יוצא פולין לקצר את שמו. "תהיה קופה זה נשמע טוב וקליט יותר", הוא אמר.
לאחר שנתיים מוצלחות באנז'ה הצנועה, הצטרף קופה לקבוצה הבכירה בצרפת באותם ימים, סטאד ריימס, על פי בקשתו האישית של המאמן, אלבר באטו.
קופה הצעיד את ריימס לאליפויות ב-1953 ו-1955. ב-1956, הגיע עם ריימס עד לגמר ליגת האלופות, הראשון בהיסטוריה. זה היה משחקו האחרון של קופה בקבוצה והוא שיחק מול לא אחרת מקבוצתו העתידית, ריאל מדריד.
ריימס עלתה ל-2:0 מהיר וגם הובילה 3:2 במהלך המחצית השנייה, אך לא שמרה זאת עד הסיום בדרך להפסד 4:3, שהוביל את ריאל מדריד לתואר הראשון והשאר היסטוריה.
בין השנים 1956-1959 שיחק בריאל מדריד, שנחשבת לאחת הקבוצות הטובות ביותר בכל הזמנים, תוך כדי שהוא משתף פעולה עם אלפרדו די סטפנו ופרנק פושקאש האגדיים. בכל שנותיו בריאל מדריד, הוא זכה איתה בשלושה גביעי אלופות ברציפות, שהאחרון היה גם משחקו האחרון בריאל מדריד, ובאופן אירוני היה זה מול ריימס, קבוצתו לשער וקבוצתו לעתיד. הפעם, כאמור, ידו של קופה הייתה על העליונה כשאשר הם ניצחו בגמר 2:0 ובעוד שתי אליפויות.
בשנת 58, בעודו שחקן ריאל מדריד, הגיע קופה עם נבחרת צרפת למונדיאל שנערך בשוודיה, מונדיאל שלימים ייזכר כבכורה הבינלאומית של פלה.
את ברזיל המופלאה, צרפת וקופה פגשו בחצי הגמר והפסידו להם, בדרך לזכייה של ברזיל בתואר.
קופה אומנם לא זכה עם נבחרתו בתואר, אבל הקשר ההתקפי קיבל את הפרס האישי היוקרתי מכולם, הבלון ד'אור, שהתחיל את פעילותו כשנתיים קודם לכן, קופה סיים במקום השלישי פעמיים ברציפות והפעם לקח את התואר, והיה לצרפתי הראשון שקוטף את הפרס. לאחריו זכו עוד שלושה צרפתים בלבד: מישל פלטיני, ז'אן פייר פפין וזינדין זידאן.
כשחזר לריימס, שם התאחד עם מאמנו, באטו, הקבוצה זכתה בעוד שתי אליפויות, ב-1960 ו1962.
קופה היה כוכב בריימס, אבל בשנת 63, מאמנו האהוב עזב את הקבוצה, וקופה הסתכסך עם מחליפו ונזרק מהסגל למשך חודשיים. לאחר מכן, הוא הוביל את מאבק הכדורגלנים לתנאי העסקה טובים יותר, הצהיר כי "שחקנים הם עבדים", והושעה לחצי שנה על ידי ההתאחדות.
ריימס התקשתה לתפקד עם כל הבאלגן ונשרה לליגה השנייה. למרות הצעות רבות, העדיף קופה להשאר נאמן למועדון, גם אחרי שזה התרסק מהצמרת של הכדורגל האירופי עד לליגה השנייה.
ב-1966 הוא סייע למועדון לחזור לליגה הבכירה, ובחלוף שנה, בגיל 35, תלה את הנעליים בעקבות פציעה בברכו.
זה היה סופה של הקריירה של אחד מגדולי הכדורגלנים הצרפתים ויש הטוענים, אף הגדול שבהם.
קופה ויתר על האפשרות בקריירת אימון והתמקד בעסקיו. הוא נפטר ב-3.3.2017 כשהוא בן 85.
היום אנחנו מציינים שנה למותו של האיש שבסך הכל רצה להתפרנס בכבוד בתור חשמלאי.
