יש ביטוי האומר שדברים טובים באים בשלשות. כדי לאמת את הביטוי הנ"ל החלטתי להציג את הטופ-10 שלישיות בספורט. היה קצת קשה לדרג מכיוון שמדובר בענפים שונים אבל בהחלט שהייתה השתדלות לעשות הקבלה בין הענפים השונים.
10. ה-BBC. גארת' בייל, קארים בנזמה וכריסטיאנו רונאלדו.
השלישייה ההתקפית של ריאל מדריד כיום אולי מקרטעת מעט בגלל שבייל רק חוזר מפציעה, בנזמה בכושר לא יציב וכריסטיאנו די מתפקד סולו ברמה גבוהה (כרגיל) אבל מתי ששלושתם היו בשיא היכולת שלהם בריאל הם דרסו ורמסו כל הגנה אפשרית. עם יכולת הפריצה של בייל בצד ימין, הקונטרה של כריס בצד שמאל והנוכחות של בנזמה באמצע, כאשר שני חבריו חותכים למרכז הרחבה לעיתים תכופות יצרה כאוס אצל הגנות היריב.
9. הפאנץ' ליין. טו בלייק, אלמר לאץ' ומוריס רישאר.
הקו הקדמי האגדי של קבוצת ההוקי של המונטריאול קנדיינס שיחק יחד 5 עונות במהלכן אף אחד מהשלישייה הזו לא ירד ממספר דו ספרתי של שערים כאשר רישארד כיכב עם שתי עונות בעלות 40 שערים ומעלה ובלייק היה עם 2 עונות של 20 שערים ומעלה ברצף. היכולת שלהם נתנה לקנאדיינס 2 אליפויות ובהחלט הקו הקדמי הזה נחשב לגדול ביותר בתולדות ההוקי, אפילו יותר מזה שהוביל את אדמונטון לאליפות ב-93 וכלל את וויין גרצקי ומארק מסייה בין היתר.
8. ג'ורג' בסט, דניס לאו ובובי צ'רלטון.
מה עוד אפשר להוסיף על השלישייה המדהימה של מנצ'סטר יונייטד? השחקן האירי הגדול בכל הזמנים (בסט), הסקוטי הגדול בכל הזמנים (לאו) ויש האומרים האנגלי הגדול בכל הזמנים (צ'רלטון) הובילו את יונייטד לאינספור הישגים וגם היו אלו שסחפו את הקבוצה חזרה לקדמת הבמה לאחר אסון מינכן.
7. ה-BBC האיטלקי. לאונרדו בונוצ'י, אנדראה ברצאלי וג'יורג'יו קיייני.
האיטלקים תמיד הצטיינו במשחק ההגנה, אז מה הפלא שכאשר יובנטוס זללה כל תואר אפשרי, שלושת בלמיה היו החוליה הבולטת ביותר שהביאה אותם להישגים הללו. תוסיפו לשם שוער מדהים בדמותו של ג'יג'י בופון וקיבלתם שלד דפנסיבי בלתי ניתן לפריצה הן ביובה והן בנבחרת איטליה. ללא ספק ההשתתפות של ברצאלי בשלישייה הזו גרמה לכך שהקריירה של הבלם הדי אפור תהיה משמעותית הרבה יותר ממה שתוכננה להיות.
6. ז'אירזיניו, טוסטאו ופלה
המיקום היחסית נמוך של טריו שכולל את מלך הכדורגל הוא בעיקר בגלל שהם לא הרבו לשחק יחד (כי פשוט נפגשו רק במסגרת הנבחרת הלאומית). השחקן הגדול ביותר בכל הזמנים (?) שיתף פעולה עם מלך שערי קרוזיירו בכל הזמנים (טוסטאו) ועם השחקן שכבש בכל משחק במונדיאל 1970 (ז'אירזיניו). יחד הם הובילו את ה"סלסאו" להישגים ובהחלט היו מדורגים גבוה יותר אם היו עושים זאת לעיתים תכופות יותר.
5. פראנק רייקארד, רוד חוליט ומרקו ואן באסטן.
מה עוד אפשר לספר על מושבת ההולנדים של גראנדה מילאן של סוף שנות ה-80 תחילת שנות ה-90?
ואן באסטן יכל להבקיע מכל מצב אפשרי בעיקר כי חוליט דאג לספק לו כדורים ורייקארד סיכל התקפות נגד בעמדה מעט אחורית יותר. מועדון הפאר מבירת האופנה בהחלט יכול לזקוף לזכות המשולש ההולנדי הישגים רבים בהיסטוריה המפוארת שלו כאשר השחקנים עצמם לקחו גם את התיאום ביניהם למדי הנבחרת וגם שם דאגו שהולנד תהיה בטופ העולמי.
4. מג'יק ג'ונסון, קארים עבדול-ג'באר וג'יימס וורת'י.
השואוטיים לייקרס של שנות ה-80 היו ההצגה הטובה ביותר בליגה הטובה ביותר. מג'יק וקארים כבר גרפו 2 אליפויות יחד לפני שוורת'י הגיע ואחרי שהטריו הושלם דאגו לעוד 3 אבעות ולהצגה הטובה ביותר שיש.
3. MSN-לאו מסי, לואיס סוארס וניימאר.
נכון להיום, היכולת של N די ב"אופסייד", S משתדל המון אבל לא תמיד פוגע ו M מתמודד עם קשיים פיזיים שגורמים לפציעות מרגיזות. כל זה עדיין לא יכול להוריד מהערך של המשולש ההתקפי הטוב ביותר של ברצלונה בכל הזמנים (כן יותר מחריסטו-לאודרופ-רומאריו) ומתי ששלושתם נמצאים ב-100% יכולת ההגנה של היריב נשארת חסרת אונים פעם אחר פעם אחר פעם. כמו בדוגמא מעלה של השלישייה ה"עכשיוית" של ריאל מדריד, כאן רוב העומס לא נופל על שחקן אחד (רונאלדו בריאל לצורך העניין) אלא מראה את מלוא העוצמה של כל חלק בטרידניט ולכן השוני בדירוג.
2. מייקל ג'ורדן, סקוטי פיפן ודניס רודמן.
חייו של אוהד שיקאגו בולס בתקופה ששלושתם היו על הפרקט היו פשוט נפלאים. על ג'ורדן באמת שלא צריך להרחיב יותר מדי ומי שלא יודע מה היו היכולות של "הוד אווירותו" חייב לעשות שיעורי בית דחוף! כל קבוצה הייתה מוכנה לוותר על המון כדי שיהיה לכוכב שלה שחקן משלים כמו סקוטי פיפן, שאגב לא פעם ולא פעמיים תפס ערב משוגע יותר מג'ורדן ו"גימד״ את מלך הכדורסל בסטטיסטיקה באותו ערב נתון. הצלע השלישית, דניס רודמן, היה אחראי לסיכול ממוקד של התקפות היריב ומפלצת הריבאונד הזאת המכונה "התולעת" ביצע את המשימה שלו בהצטיינות יתר. תוסיפו לשם את טוני קוקוץ' וסטיב קר וקיבלתם את המתכון המושלם לחמישיית אולסטאר ששיחקה תחת הסמל של אותה קבוצה.
1. אלפרדו די סטפאנו, פאקו חנטו ופרנץ' פושקאש.
באמת צריך להרחיב על שלושת השחקנים הללו שכיכבו במדי ריאל מדריד וגרפו עבורה עשרות תארים, מקומיים ואירופאים?
די סטפנו הנפלא (שבכלל היה אמור להיות בבארסה, מעניין כיצד זה היה משפיע על מפת הכדורגל הספרדי והאירופאי), פושקש שהפציץ בכל הזדמנות וחנטו הבלתי ניתן לעצירה היו חוד החנית של סופת טורנדו לבנה שזרעה הרס ברחבי היבשת עד שלאט לאט פורקה. זה הספיק ללא פחות מחמש אליפויות אירופה, שלא לדבר על תארים מקומיים, והכרה של כל אחד מהם בתור שחקן אגדי.
