דניז לואיס הייתה גיבורה אולימפית בתקופה שהציבור בממלכה הבריטית פילל לקצת נחת ספורטיבית. היום היא חוגגת 45 ומגזין JSPORT בוחר להוקיר כבוד לאחת הספורטאיות הגדולות בהיסטוריה
בשנת 1997 נפל דבר בעולם הספורט הבריטי. שנה וחמישה חודשים לאחר שהמשלחת האולימפית מהממלכה סיימה אולימפיאדה חלשה למדי, הוקם הגוף הממשלתי הידוע כ -UK SPORT. אותו גוף ללא מטרת רווח הובא לעולם תחת ממשל ג'ון מייג'ור השמרני במטרה אחת ברורה, שהכישלון שחוו הספורטאים המקומיים – 15 מדליות, רק אחת מזהב – לא יחזור יותר.
UK SPORT היה ועודנו גוף התואם מאוד את המשטר תחתיו הוקם, כזה הרוצה לראות תוצאות, גם במידה והדרך היא לא הכי נעימה. UKS הזרימו כספים רבים, דרך הגרלת הלוטו, לענפי הספורט שהראו פוטנציאל ללכת עד הסוף באולימפיאדה, ענפים שלא עמדו בתקן הנחוץ, הפסידו את את המימון שלהם.
את ההצלחה של השיטה הזו ניתן לראות במספרים של המשלחת הבריטית שהתחרתה בריו דה ז'ניירו בקיץ הקודם: 67 מדליות בסה"כ, 27 מהן זהובות. הספורטאים הפראולימפיים התעלו על חבריהם נטולי המוגבלות הפיזית, עם 147 מדליות סה"כ, 64 מהן של המקום הראשון. אך בין אותן תקופות, בין כשל ספורטיבי להצלחה משגשגת, צמחה אגדה אולימפית שהגיעה ממערב אנגליה – דניז לואיס.
האתלטית המופלאה הזו; שבאותו טורניר אולימפי כושל הייתה אחת מה-15 שכן הביאו גאווה לאומית, לאחר שזכתה בארד בקרב השבע, חוגגת 45 שנים, במהלכן הפכה למודל האולטימטיבי לאישה חזקה ומצליחה. דניז – בת להורים ממוצא ג'מייקני, נולדה ב-ווסט ברומיץ', אך כשהייתה ילדה דניז ואמה, שגידלה אותה בגפה, עברו לפרברי וולברהמפטון.
הישארו מעודכנים
דניז התפתחה כילדה אינטליגנטית ודעתנית, אך את מיטב יהבה שמה על המסלול וכשהייתה בת 13 אצטדיון "אלכסנדר", הפך לביתה השני. דניז בת ה-13 הייתה מגיעה בעצמה לאצטדיון האולימפי שבברמינגהאם, במסלול שכלל אוטובסים, רכבות ובאזור ה-3 שעות ביום, אותן בילתה רק בדרכים. אך סדר היום הקשוח הזה, שכלל גם את הלימודים, כמו גם את המטלות והחובות שאמה הקפדנית הציבה לה, היה חלק משמעותי מאוד מהאדם שדניז גדלה להיות, חלק מיכולתה להגיע לפסגות הגבוהות ביותר.
דניז הצטרפה למועדון אתלטיקה מברמינגהאם והחלה להתחרות במסגרת מקומית, תחילה בעיקר בקפיצה לרוחק, אך דניז הראתה למאמניה יכולת מרשימה בכל ענף אתלטי בו נטלה חלק ולכן כשהייתה בת 16, הוסבה לקרב השבע האינטנסיבי. הפריצה הגדולה הגיעה כשהייתה בת 21, במשחקי חבר העמים שנערכו בקנדה, לאחר שזכתה בזהב בקרב שבע, עם ניקוד כללי של 6325. את אליפות העולם שנה לאחר מכן, סיימה במקום השביעי.
ואז הגיעה אולימפיאדת אטלאנטה, דניז הציגה תחרות מצוינת לאורך ימי התחרות, קיבלה ניקוד כללי של 6489 וכאמור זכתה לראשונה לעמוד על הפודיום האולימפי, לאחר שסיימה שלישית. מכאן והילך, יחד עם שינוס המותניים הספורטיבי של הממשלה הבריטית, גם דניז לואיס, החלה להראות שהיא אחת מהגדולות והחזקות בסבב. בשנת 1997 סיימה שנייה באליפות העולם ובשנה לאחר מכן זכתה בזהב האירופי. חודש לאחר מכן ניצחה גם את משחקי חבר העמים בפעם השנייה בקריירה שלה.
לאחר עוד סגנות באליפות העולם של 1999, דניז הגיעה לאולימפיאדה בסידני עם ציפיות גבוהות, אך לאחר שנלחמה בפציעות טורדניות שאיימו על השתתפותה בתחרות. הפתיחה הייתה לא יציבה, דניז אומנם סיימה במקום השני במקצה הראשון – 100 מטר משוכות, אך רשמה תצוגה חלשה במיוחד בקפיצה לגובה, בעוד יריבתה- יוניס בארבר צברה מרחק.
דניז התאוששה עוד באותו יום משחקים ורשמה תוצאות משופרות בהטלת כדור ברזל ו-200 מטר משוכות, שעזרו לה לסיים את היום הראשון במקום ה-3 הכללי. ביום השני היא כבר השתלטה על התחרות, לאחר תצוגות חזקות בקפיצה לרוחק והטלת הכידון, עלתה למקום הראשון הכללי.
את המקצה האחרון – ריצת 800 המטרים – דניז עשתה עם תחבושת מיוחדת על רגלה, זכר לפציעה הטורדנית בעקב אכילס, אך למרות זאת שמרה על היציבות, סיימה ראשונה את המקצה וזכתה בתשורה הגדולה שאתלט מפלל לה – מדליית זהב אולימפית. האישה הבריטית הראשונה שעשתה זאת בקרב שבע, זכתה סוף סוף לשמוע את ההמנון הלאומי על הפודיום הגבוה מכולם.
שנה לאחר מכן, "נערת הזהב" של האתלטיקה הבריטית, קיבלה גם הכרה ממלכתית, לאחר שהוכרזה כ-קצינת כבוד של מסדר האימפריה הבריטית. העם הבריטי תמיד אהב את דניז, נערת הפלא והתקווה האולימפית שהתממשה. חיוכה שובה הלב ויופייה, לצד החוסן הנפשי והדבקות במטרה שהציבה לעצמה, הפכו אותה לאחת הספורטאיות הפופולריות במדינה בה אהבת הקהל מופנת בעיקר לכדורגל ורוגבי.
דניז הגיעה לאולימפיאדת אתונה כעבור 4 שנים, כאחת הוותיקות והמוערכות בסבב, אך למרות שרשמה שיא אישי בהטלת כידון ביוון, הפעם הפציעות הכריעו את אשת הברזל הזו, שנאלצה לפרוש מהתחרות. הפופלריות שלה אומנם דעכה מעט, אך לבטח לא נעלמה. דניז תיעלה את הקריירה הספורטיבית המופלאה שלה, לחיי נוחות מלאי הגשמה עצמית, הכוללים גם את מידת הסליברטאות הרצויה מבחינתה.
דניז הפכה ל-אמא לארבעה ילדים, הבכורה כתוצאה מנישואיה הראשונים לאצן הבלגי -פטריק סטיבנס. בשנת 2004 נטלה חלק במקבילה הבריטית ל-"רוקדים עם כוכבים" ואף העפילה לגמר התחרות. בנוסף לכך, שימשה כפרשנית אתלטיקה של BBC והנחתה גם שעשועונים ותכניות טלוויזיה.
דניז לואיס היא חלוצה, לא כזו שכובשת שערים, אלא כזו ששמה נחקק בדפי ההיסטוריה. הגאווה הספורטיבית של בריטניה שוקמה באותה אולימפיאדה בסידני. UK SPORTS והממשלה אומנם אחראים לשינוי העצום שחל בענפים כמו האתלטיקה, אך דניז לואיס הייתה גדולה גם בימים פחות טובים לספורט הבריטי. היא הייתה הראשונה שהראתה ש-"אשת ברזל" לא חייבת להיות ראש ממשלה נוקשה וקשוחה , אלא גם ספורטאית שלא מפחדת מכאבים או עבודה קשה, לא מכישלון או הצלחה, מאז שהייתה ילדה ועד יום הולדתה ה-45.
