הספורט בראשיתו היה משויך למין הגברי, במהלך השנים נשים החלו להתאמן ולדרוש הכרה. המשחקים האולימפיים באמסטרדם 1928 היו הראשונים בהם השתתפו קבוצות נשים בענף ההתעמלות האומנותית. הנבחרת המארחת, הולנד, הורכבה מ-12 מתעמלות כשחמש מתוכן יהודיות, המאמן גריט היה גם הוא יהודי. לאחר הכנה ממושכת ואינטנסיבית הן סיימו את המשחקים בראש הפודיום עם הזהב לאחר שהפתיעו את העולם כולו, הן לא היו מועמדות למדליה. בשואה נספו 4 מחברות הנבחרת היהודיות והמאמן, אלקה דה לוי הייתה היהודייה היחידה ששרדה, אותה נבחרת קיבלה לאחר השואה את הכינוי "נבחרת המוות".
הספורטאים הבכירים בהולנד היו בעיקר היהודים, בניגוד לתפיסה הרווחת בימים דאז באירופה כי היהודים חלשים פיזית. הזכייה בזהב האולימפי של נבחרת המתעמלות ההולנדית הנשית התקבלה בזעם מהצד הגרמני ואכן עם כיבוש הולנד בידי הנאצים הם החלו במצוד אחר הספורטאים, וכאשר תפסו אותם, הספורטאים נשלחו אל מותם. בשנת 1929 אלקה נישאה לאברהם בואס, ממנו יש לה שתי בנות. מס' חודשים לפני הכיבוש הגרמני הזוג התגרש, לימים התגלתה החלטת הגירושין כמצילת חיים, לולא הגירושין ככל הנראה דה לוי ושתי בנותיה היו נרצחות בידי הגרמנים. כאשר הנאצים כבשו את הולנד דה לוי ובנותיה התחבאו ורק בתום המלחמה יצאו ממחבואן ושבו לאמסטרדם. הרחוב הולנדי לא הכיר בה כמי שהייתה חלק מהפודיום באולימפיאדה של 1928, ההיסטוריה המפוארת שלה כמתעמלת נמחקה עם השואה, והיא חייה את שארית חייה באלמוניות מוחלטת, שנים לאחר מותה החליט הוועד האולימפי לנסות להעלות על הכתב את סיפור נבחרת האגדות של המשחקים ורק אז הוא נחשף לסיפורה של אלקה דה לוי, אגדת ספורט הולנדית שהם שכחו ונתנו לה להישכח מהזיכרון, לא היה מי שיספר את סיפור חייה לאחר מותה ולהולנדים נשאר רק לבכות על אגדה שלא קיבלה את היחס לו הייתה ראויה. היא נכנסה להיכל התהילה של הספורטאים היהודיים.
אלקה דה לוי, מתעמלת שהייתה חלק מרגעים פורצי דרך עבור הנשים בספורט, אישה שנרדפה בגלל יהדותה ועיסוקה, בגיל 74 היא נפטרה אלופה אך אלמונית, יהי זכרה ברוך.
