איך אני אוהב את הקיץ, אפשר לשכב בחוף להרגיש את החול מדגדג בין אצבעות רגלייך. לאחוז ביד אחת בירה קרה, לשכב ללא דאגות. ובעיקר לדמיין איך העונה הכל משתנה, איך העונה הקבוצה שלי הולכת להפציץ. ברור, תראו רק צריך לנצח פה, שהם יפסידו שם והופ! אנחנו אלופים. לפחות בפנטזיות אין אוהדים שמתחרים באוהדי ניו יורק, אבל חוץ מכמה הצלחות פה ושם, והיאנקיז הם רגילים לאכזבות. אבל תנו להם את הקיץ לפנטז, כי בשלהי הקיץ שמתחילה העונה הם שוב מתאכזבים. הפעם ההחתמה של ברנדון מארשל שמצטרף לתופס המדהים אודל באקהם גוניור, ששמו מתקשר מחד גיסא לתפיסות מדהימות ביד אחת, ומאידך גיסא לשערוריות מטופשות.
במהלך הלילה הניו יורק גייאנטס, פגשו בדטריוט ליונס. קבוצה שמומחית בלגרד את האמצע, לא טובים ולא גרועים אלא ממוצעים. מאט סטטפורד הוביל את האריות מדטריוט במשחק עם אינסוף טעויות לשני הצדדים. התופסים הניויורקרים שאמורים להיות החלק החזק של הקבוצה הפילו אינספור כדורים קלים, זריקות לא מוצלחות של איילי מאנינג כמובן לא תרמו לכך.
אבל קשה למסור עם קו התקפה רעועה ששוב ושוב קורס בפני ההגנה. מבינים? טרגדיה של טעויות.
אבל צריך לפרגן שצריך, והרוקי של הענקים, אוון אינגרם היה נקודת אור לא קטנה בכלל עם ארבעה תפיסות ל-49 יארד ואפילו טאצדאון אחד זה תפוקה לא רעה בכלל.
מצד שני מתיו סטטפורד בא לעבוד, לא נתן משחק ענק אבל פגע בחמישה עשר מעשרים ואחת המסירות שלו, הצליח לעלות פעמיים על לוח התוצאות ולגמור בלי איבודים. לא משחק לפנתיאון, אבל בסופו של דבר מצליח להביא את הנצחון במיוחד בשילוב עם משחק הריצה של אמיר אבדולאה שהצליח שוב ושוב בעקביות להוביל את הכדור קדימה עם ממוצע נאה של מעל חמישה יארד בכל ריצה. יחד עם שתי בעיטות שדה מוצלחות של הקיקר אחת מהם הורידה כמה שנים מאוהדי הליונס שמחמישים ושישה יארד היתה צריכה לקפץ על הקורה התחתונה של השער כדי להיכנס.
והחזרה גדולה של פאנט לטאצדאון של ג'אמל אגניו זה הספיק לאריות לשמור על מאזן מושלם בשתי המשחקים הראושנים 24-10 הענקים מצד שני יצטרכו לעלות את הרמה כדי להוציא משו מהעונה הזאת.
