אם תשאלו את חובבי ההיאבקות למיניהם, כנראה שלכל אחד מהם יהיה את המתאבק האהוב עליו. מהאלק הוגן והאנדרטייקר, דרך "סטון קולד" סטיב אוסטין ודה רוק ועד ג'ון סינה ודניאל בריאן. אמנם ראיתי לא מעט פרקים של WCW Nitro המיתולוגית של אמצע-סוף שנות ה-90 עם כוכבים גדולים כמו סטינג וברט הארט, בנוסף לתוכניות WWE רבות מהעשור הקודם שנחשבות ברמה יותר גבוהה מהתכנים המוצגים כיום עם דמויות מהשורה הראשונה כדוגמת שון מייקלס וטריפל H, אך אילו תבקשו את דעתי, שם אחד יעלה לי בראש-CM פאנק. אולי בגלל שבכוכבים הנ"ל צפיתי כשעוד לא הייתי כ"כ שקוע בענף, יתכן כי זה מפני שזכיתי לראות את פאנק בשיאו, אבל כשמדובר בסוגיית המתאבק המועדף, ללא ספק פיל ברוקס (בשמו האמיתי) הוא הראשון עליו אני אחשוב.
חלק מהאלמנטים הרבים שהופכים מתאבק למצליח הוא כושר גופני טוב, חוסן מנטלי, מגוון של מהלכים מרשימים וכמובן מציאת ה"גימיק" המתאים. עם זאת, כל אלה הם דברים שניתן לרכוש ולשכלל במשך השנים. מה שהיה לפאנק שהבדיל אותו מאחרים ונתן לו את היתרון אלה האישיות הכריזמטית שלו, האותנטיות וכישוריו על המיקרופון, היכולת שלו להעביר "פרומו" ולסחוף את הקהל שמים אותו לדעתי ברשימה אחת עם הגדולים ביותר. יתרה מכך, פאנק הציג אספקטים אלו כבר בשלב מאוד מוקדם בקריירה שלו וזה בדיוק מה שאפשר לו להתקדם ולהגיע רחוק כ"כ.
הארגון הראשון בסצינת ההיאבקות העצמאית בו CM פאנק לקח חלק היה ה-IWA Mid-South בין השנים 2000-2005, שם החזיק 5 פעמים באליפות במשקל כבד עליה נאבק בין השאר עם כוכבים כמו אדי גררו, ריי מיסטריו ו-AJ סטיילס. בו זמנית החל פאנק להשתתף ב-Ring Of Honor וגם ב-TNA) NWA:Total Nonstop Action כיום), אולם את האחרונים עזב אחרי כשנה וחצי כשההנהלה אסרה על מתאבקים תחת חוזה להתמודד במקביל בחברות אחרות. במהלך 2003 פאנק היה מעורב ביריבות ארוכה עם רייבן, בסופה ניצח את מלך ה"הארדקור" בקרב כלוב וסגר את הסיפור. "פיוד" זה נחשב לאחד מהטובים ביותר ב-ROH באותה שנה. ב-2004 התמודד פאנק מול סמואה ג'ו על אליפות העולם של ROH בסדרה בת שלוש קרבות. שניים הסתיימו ללא הכרעה בתום מגבלת זמן של 60 דקות, כאשר הקרב השני קיבל ציון מירבי של 5 כוכבים במגזין היוקרתי Wrestling Observer Newsletter של מומחה ההיאבקות דייב מלצר, בשלישי ניצח ג'ו. ב-2005 זכה סוף סוף פאנק בתואר אלוף העולם של ROH בעקבות ניצחון על אוסטין אריס, תואר שאיבד כעבור חודשיים. באוגוסט 2005 פאנק נפרד מכל הארגונים העצמאיים ועזב את ROH כאחד מגדולי כוכביה אחרי שחתם על חוזה עם ה-WWE.
CM פאנק כאלוף העולם של ROH (צילום: ארכיון ROH)
לאחר שבילה כשנה בחברת הבת של ה-WWE דאז, OVW, ערך CM פאנק באוגוסט 2006 את הופעת הבכורה שלו
ב-ECW שהיתה אחת מהתוכניות של ה-WWE באותה תקופה. פאנק ביסס את דמותו כ"סטרייט אדג'" (אנשים שנמנעים מעישון, שתיית אלכוהול וצריכת סמים), תפיסה בה הוא דוגל גם בחייו האישיים ובמשך כשישה חודשים צבר רצף שבמהלכו לא הוצמד באף קרב יחידים. יכולותיו המרשימות עזרו לו להעפיל לקרב ה-Money In The Bank
ב-Wrestlemania 23, אך פאנק לא צלח בנסיונו הראשון מתוך ארבעה בקרב מסוג זה. בספטמבר 2007 פאנק זכה לראשונה בתואר ב-WWE כשניצח את ג'ון מוריסון על אליפות ה-ECW, בה החזיק כחמישה חודשים.
ב-Wrestlemania 24 פאנק התמודד פעם נוספת בקרב ה-MITB והפעם השיג את החוזה, אותו פדה בהצלחה על אדג' בלילה הראשון שלו ב-RAW אחרי שעבר לשם במסגרת ה"דראפט" וזכה באליפות העולם במשקל כבד. עוצמת צרחות הצופים ברגע שליליאן גרסיה הכריזה על תחילת הקרב, בעת ביצוע ה-GTS ולאחר הזכיה של פאנק, היתה עצומה. בנקודה זו אפשר היה לראות שהקהל נמצא מאחורי פאנק וכי החלטת החברה לתת לו את החגורה היתה נכונה ומוצדקת. הכוכב העולה הוסיף לרזומה גם את אליפות הזוגות והביניבשתית והמשיך בהתקדמות המטאורית שלו עם ניצחון שני בקרב ה-MITB ב-Wrestlemania 25. פאנק הפך לראשון וליחיד עד היום שזוכה במזוודה בשני מקרים שונים וגם עושה זאת פעמיים ברציפות.
הישארו מעודכנים
היחיד אי פעם שזכה פעמיים בתואר מר Money In The Bank (צילום: FanPop)
ב-Extreme Rules 2009 פאנק פדה את מזוודת ה-MITB על ג'ף הארדי והשיג את אליפות העולם במשקל כבד בפעם השניה, עליה שמר במשך כארבעה חודשים עד שהפסיד אותה לאנדרטייקר ב-Hell In A Cell. אחרי שלא הצליח להשיב לעצמו את האליפות, אימץ פאנק דמות של מטיף והקים את ה-Straight Edge Society שבעזרתה ניסה לשכנע אנשים לקבל על עצמם את אורח חייו. הקבוצה התפרקה בספטמבר 2010, אבל יחד עם היותו מנהיג ה-Nexus זו הייתה הנחת הבסיס לדמות "הקול של חסרי הקול" אותה פאנק הציג בהמשך, בגלל שבתקופה זו "המושיע הסטרייט אדג'" בילה המון זמן עם המיקרופון בידיו והדגים את כישורי ה"פרומו" הנהדרים שלו. ביוני 2011 פאנק ניצח את ג'ון סינה, ריי מיסטריו ואלברטו דל ריו בשבוע אחד, מה שזיכה אותו בקרב על אליפות ה-WWE ב-Money In The Bank נגד סינה. פאנק לא היה מרוצה ממעמדו בחברה וסירב להאריך את החוזה שלו שעמד להסתיים בחצות ביום אירוע ה-MITB. וינס מקמהון ניסה לעשות הכל כדי לשכנע את הכוכב הכי גדול שלו לחדש את חוזהו, אולם פאנק המשיך לסרב ואיים לעזוב עם אליפות ה-WWE בתום החוזה. באחת התוכניות של RAW שהובילו ל-MITB פאנק העביר ביקורת חריפה על וינס, על החברה והתנהלותה בכלל וכלפיו בפרט. אחד הדברים שהרגיזו את פאנק (ובצדק לדעתי) היה שדה רוק, מתאבק במשרה חלקית, נמצא בקרב המרכזי של Wrestlemania 28 והוא לא. הקהל תמך לגמרי בפאנק וכשניתקו לו את המיקרופון בעודו מדבר, הדבר התקבל ע"י שריקות בוז חזקות וחוסר שביעות רצון מוחלט. מיד בעקבות דבריו פאנק הושעה זמנית והמקרה נחשב מאז לאחד מהרגעים הגדולים ביותר שנראו בתולדות ענף ההיאבקות, "פרומו" זה קיבל את הכינוי Pipe Bomb (מטען צינור). באירוע ה-MITB שהתקיים בעיר הולדתו של פאנק, שיקגו, התקבל הגיבור המקומי בתשואות אדירות, ניצח את ג'ון סינה ועזב עם אליפות ה-WWE כפי שהבטיח.
CM פאנק במהלך "פרומו" ה-Pipe Bomb המפורסם (צילום: AminoApps)
כעבור שבוע חזר CM פאנק במפתיע ל-RAW כשבהחזקתו אליפות ה-WWE והתייצב פנים אל פנים מול ג'ון סינה שהוכתר באותו ערב כאלוף הטרי, פאנק חתם על חוזה חדש ונקבע שהוא יתמודד מול סינה ב-Summerslam כדי לקבוע מי האלוף הבלתי מעורער. פאנק ניצח בקרב, רק כדי לאבד את האליפות דקות אח"כ לאלברטו דל ריו שפדה עליו את מזוודת ה-MITB שלו. חשוב לציין ש-CM פאנק ניצח בשני קרבות PPV רצופים את ג'ון סינה על אליפות ה-WWE, זהו דבר נדיר ביותר. סינה מפסיד באירועי PPV לעיתים רחוקות מאוד, במיוחד במאבקי אליפות, מה שמראה כמה חשוב פאנק היה לחברה למרות כל הקשיים שהערים עליה. ב-Survivor Series 2011 הכניע פאנק את דל ריו עם ה"אנקונדה וייס" והחזיר לעצמו את האליפות, בה הצליח להחזיק במשך תקופה שוברת שיאים של 434 ימים והוכתר כאלוף בעל הכהונה הארוכה ביותר בעידן המודרני. פאנק הגן על האליפות בהצלחה מול דולף זיגלר, כריס ג'ריקו, דניאל בריאן, ג'ון סינה ואחרים עד שלבסוף הפסיד אותה דווקא לדה רוק ב-Royal Rumble 2013. בעיניי, אחד הרגעים הזכורים ביותר מה"פיוד" עם דה רוק היה כשפאנק תקף את "אלוף העם" בפרק ה-1000 של RAW והחל ביריבות שבשבילי תמיד היתה בגדר פנטזיה. דבר נוסף שהיה מרתק לראות זה את התפלגות הקהל בין השניים, בשעה שפאנק היה בבירור חביב הקהל הנוכחי ודה רוק אחד האהובים בכל הזמנים.
פאנק בזמן הכהונה ההיסטורית שלו כאלוף ה-WWE (צילום: QuizBiz)
המטרה הבאה של פאנק היתה לשבור את רצף הניצחונות של האנדרטייקר ב-Wrestlemania, אך הוא לא הצליח והקברן הגדיל את הרצף ל-21-0. פול היימן ניסה לשכנע את וינס מקמהון לתת לפאנק להיות זה שישבור את הרצף האגדי ואלוף העולם 5 פעמים לא קיבל ברוח טובה את זה שאינו נבחר למשימה. רבים ניסו להסביר לו שזה כבוד גדול שהאנדרטייקר באופן אישי בחר בו להיות יריבו על "הבמה הגדולה מכולן", אבל פאנק טען שלהפסיד למתאבק קשיש במשרה חלקית שנלחם בקרב אחד בשנה זה עלבון בשבילו. מקרה זה מרמז על הגדולה של CM פאנק שבשבילי תמיד הייתה טמונה בתעוזה שלו להביע את דעותיו הכנות, לא רק ב"סטוריליין" אלא גם במציאות, בישירותו ובאופיו הבלתי מתפשר. כעבור זמן מה החליט פאנק להפסיק את הקשר שלו עם פול היימן, מה שהוביל אותו היישר ל"פיוד" עם ברוק לסנר, הלקוח האחר של היימן. בתור אוהד פאנק, יחד עם קרב נגד דה רוק תמיד חלמתי שילחם מול ברוק לסנר ולצערי גם במפגש הזה פאנק הפסיד ב-Summerslam 2013 בקרב ללא פסילות. הופעתו האחרונה של פאנק ב-WWE היתה בקרב ה-Royal Rumble בינואר 2014 בו נכנס בתור #1 והגיע עד לרביעיה האחרונה, אולם הודח ע"י קיין ולא זכה בהתמודדות. למחרת פאנק לא הגיע ל-RAW בצעד שסימן חד משמעית את נטישתו. בנובמבר פאנק שבר שתיקה כאשר התארח אצל חברו קולט קבאנה בפודקאסט Art Of Wrestling וסיפר על בעיותיו עם ה-WWE ועל הדברים שהובילו לעזיבתו, ראיון מאוד מעניין ומומלץ למי שרוצה להעמיק בפרשה.
בדצמבר 2014 באירוע ה-UFC 181 הודיע CM פאנק באופן רשמי שחתם על חוזה עם ה-Ultimate Fighting Championship והחל להתאמן לקראת הופעת הבכורה שלו באוקטגון. בעקבות מספר פציעות של פאנק בזמן האימונים נדחה מועד הקרב כמה פעמים, אך לבסוף נקבע סופית ל-10 לספטמבר 2016 ב-UFC 203 בו יתמודד מול מיקי גול. אחרי כמעט שנתיים של המתנה ספקנים רבים מצפים לחזות בתבוסה של המתאבק לשעבר, כשמנגד לוחם ה-MMA החדש ינסה להוכיח לכולם שיש לו מה למכור גם בזירה המתומנת. מה שבטוח זה שאני אצפה באירוע המיוחד ובלי קשר לתוצאת הקרב, אמשיך יחד עם כל חובבי ההיאבקות לחכות לשובו של ה-Best In The World לזירת ה-WWE (או כל ארגון היאבקות אחר).
