הגריזליס פתחו את הרבע הראשון בצורה מפתיעה בחדות התקפית, ולא רק שיצרו נקודות קלות — הם גם הצליחו לאלץ את הלייקרס לבצע כמה טעויות מוקדמות. ממשחק ראשון בחצי המגרש ניכר היתרון של ממפיס: ניצול חילופים מהירים של הגנה לא מבוססת של לייקרס, פתיחת שחקנים בצבע וזריקות פתוחות מבחוץ. המשחק המוקדם של ממפיס התבסס על מספר שחקני תנועה פנימיים מצוינים, ובעיקר על יכולת הגבהה טובה מבחוץ ששילם פירות — מה שהוביל למהלך רציף של נקודות ומהר מאוד לכך שהגריזליס נעו קדימה.
ג’ארן ג’קסון ג’וניור, בדרכו לשורה סטטיסטית מכובדת, הוביל את ממפיס מבחינת קליעות ויצירת משחק. לצד תרומתו, סאנטי אלדאמה תפקד כקו התקפה פנימי יציב, קלע במצבים קריטיים והדביק את הקבוצה במומנטום התקפי חיובי. גם ווילס וולס תרם נקודות חשובות עם כמה שלשות מוקדמות, והתחושה הציבורית הייתה שגריזליס כבר לשלוט על המשחק.
בצד השני, הלייקרס התקשו להתחבר בהגנה — הם איפשרו לקראת סיום הרבע הראשון הרבה נקודות מהירות בצבע וגם כמה שלשות פתוחות. אך למרות שעל הנייר זה נראה כאילו המשחק פתוח — קליעה מוצלחת כאן, פתרון יצירתי שם — ההובלה של ממפיס עד סוף הרבע הייתה מוחשית. הרבע נגמר בתוצאה 34–26 לגריזליס, ולרגע זה נראה כאילו הם אלה שיכולים להוביל את המשחק קדימה ולהכתיב את הקצב.
העובדה שממפיס השליטה הייתה בתחילת המשחק לא הייתה מפתיעה לחלוטין — במשך חלקים מהעונה הם הציגו יכולת התקפית לא רעה, במיוחד מנקודות רחוקות ומהפינות. אולם הלייקרס, עם היכולות ההתקפיות המורחבות שלהם ובעיקר היכולת של הכוכבים שלהם לשנות מומנטום בתוך רבע, עדיין החזיקו סיכוי להפוך את המשחק.
ברבע השני היה שינוי ברור בכיוון המשחק: אם הראשון שייך באופן יחסי לגריזליס, כאן כבר ניכר שינוי בפיקוד. הלייקרס יצאו מהרבע השני כשהם מראים שהאינטנסיביות ההתקפית של ממפיס לא נכבה, היא רק נדחקה הצידה על ידי שליטה טובה יותר של המארחים בקצב של המשחק.
לוקה נטל את ההובלה באופן ברור. הוא אמר לקהל — ולאירוע כולו — שהוא לא ראה את ההתחלה של ממפיס כמשהו שישאיר אותו בשתיקה. הוא נכנס למשחק בצורה מאורגנת יותר, מהירה יותר ובטוחה יותר, ויצר לעצמו נקודות מצבים בתוך הצבע וגם מחוץ לקשת. בנוסף לכך הוא שימש כמחלק משחק עבור חבריו — לא רק נקודות בעזרת עצמו, אלא שלוש אסיסטים מדויקים שיצרו זריקות פתוחות לשחקנים כמו ג׳ייק לראביה ואייטון, מה שהביא לייקרס למצב שבו הם החלו להחזיר את היתרון לריצות נקודות מרוכזות.
הלייקרס החלו להגביר את הלחץ גם בצד ההגנתי. הם חסמו מסלולים פנימיים של ממפיס, אילצו כמה איבודים חשובים ושידרגו את יעילות ההגנה בתוך הצבע. באותה העת ניכר כי ממפיס חלשה בניהול ריצות ממושכות, ומצאה את עצמה במצב שבו לא יכלה להחזיק יתרון גדול לאורך זמן. זה בעיקר נבע מכך שגריזליס התקשו לשמור על אחוזים טובים מהשדה, במיוחד במחצית השנייה של המחצית הראשונה.
אף על פי שמצב הרבע עדיין הלך וסירב להשתנות באופן קיצוני — המארחים הצליחו לצמצם הרבה מהפער המקורי ולסיים את המחצית הראשונה קרוב יותר מבחינה תוצאתית. יתרה מזו, גם הקהל ההמום בתחילת המשחק קיבל כעת סיבה להתחיל להאמין בחזרה של לייקרס. במחצית, ההפרש ירד והמשחק היה בפיגור הגריזליס אך מאוד פתוח — סיפור יחסי של שינוי מומנטום.
אלו דקות שבהן הלייקרס שילבו ניסיון אישי של לוקה עם שיתופי פעולה והמנהלה התקפית ביניהם, בזמן שממפיס נראתה מעט יותר מבולבלת ומתוסכלת ביכולת ליצור זריקות נקודות איכותיות. זה נתן לייקרס בסיס טוב יותר לקראת חלקו השני של המשחק.
המחצית השנייה נפתחה בניסיון מהיר מצד ממפיס להחזיר את השליטה. הם עדיין ניצחו בראשון, אבל מאז הפסקת המחצית המשיכו המארחים בלייקרס להחזיק בקצב המשחק, להפגין מאמצים הגנתיים משמעותיים יותר ולהמשיך לצמצם את הפער. בתחילת הרבע השלישי מנקודת מבט טקטית, הלייקרס היו הקבוצה היותר רעננה — והם שחקו לפי הקצב המתאים להם: מעבר מהיר, פתיחת משחק חצי מגרש מותאם, וניצול של כל נקודות קצה שגרמו לממפיס לעבוד קשה יותר בכל כדור.
המארחים לא איבדו זמן — לוקה המשיך לקלוע, לתאם, ולוודא שהכדור לא “נתקע” אצל שחקן אחד לאורך זמן. בדקות המוקדמות של הרבע, התוצאה תזזיתית: כמה סלים מרהיבים של דונצ׳יץ׳ התקבלו בתשואות מהקהל, וזה עודד את שאר החברים שלו לשים יותר רצף התקפי רציני. זה גרם לייקרס להוביל ביכולת קודם להתקרב בצמוד — ואפילו להוביל לריצה ניכרת שהפכה את המשחק לחד־צדדי יותר בהנעה מתקיפה.
במקביל, ההגנה של לייקרס המשיכה לעבוד היטב. הם עצרו נקודות קריטיות של ממפיס בצבע, והצליחו להפוך כמה הכוחות של הגריזליס לחוסר תיאום. המנגנון של ממפיס, שהוביל את הרבע הראשון, החל להראות סימני שחיקה וכשלונות בהגנה על איזורים מרכזיים, תוך שאיפתם לעצור את הלייקרס נתקלה בקשיים.
ריצה חסרת התקנה מצד לייקרס האיצה את הגישה — והפער עבר לצד לייקרס. נקודות רצופות מצד לראביה, אייטון ואפילו תרומות איכותיות מנקודות ספסל נתנו לשליטה מוחצת. לקראת סיום הרבע השלישי, המשחק כבר לא היה רק “בקצב פתוח” — הוא היה נגזרת של שליטה מתמשכת מצד לייקרס, שבנו יתרון משמעותי לקראת הדקות האחרונות.
הרבע הרביעי היה הרבע שבו הסיפור של המשחק נכתב לכדי תוצאה ברורה. לייקרס נכנסו לו עם ביטחון מלא ועם הבנה טקטית לא רק כיצד לנצח — אלא גם כיצד לנהל את היתרון שלהם. ממפיס, לעומת זאת, נראתה עייפה ועם קצב משחק יורד, כשהם מנסים להתלות על נקודות שלווא הצליחו למצוא תוך כדי, אך לא מתוך רצף מאורגן.
הדקות הראשונות של הרבע הרביעי הראו בדיוק את אותן טעויות ממפיס: היעדר הגנה עצמית יציבה בצבע, איבודי כדור בנקודות קריטיות ויכולת פחות חזקה לסיים התקפות בצורה נקייה. מנגד, לייקרס המשיכו לדחוף מהר קדימה, לזרום עם כדור פתוח ולייצר איבודים שנגמרו בנקודות מהירות.
דונצ׳יץ׳, שהיה דומיננטי לאורך כל הערב, לקח על עצמו את אחריות המאני-טיים במשיטתו המוכרת — קבלת החלטות חכמות, ביחד עם קליעות נקודות כשצריך ויצירת פתיחות לחברים. זה נתן ללייקרס את האפשרות לנצח את כל הסקטורים של המשחק — לא רק התקפה, אלא גם יציבות הגנתית ברגעים המכריעים.
כניסתו של לברון לקראת דקה וחצי האחרונה לא רק הוסיפה נקודות — היא גם הביאה רוגע וליטה על המשחק. נקודות מהירות שלו, כולל קליעות נקודות בצבע ועבירות שקולעו מהקו, שמרו על לייקרס עם יתרון בר־קיום. כל ניסיון של ממפיס לצמצם הפער נפגש מיד עם תגובה איכותית מצד מישהו שעלה מהספסל או ממשיך בקצב התקפי של לייקרס.
הפער, שעד למחצית היה של גריזליס, נסגר לחלוטין תוך כדי ובעיקר בעקבות ריצה משמעותית של המארחים — 37 נקודות לעומת 27 של ממפיס ברבע הרביעי שהכריעה את המשחק. בסיום התוצאה נשארה 120–114 לזכות לייקרס, ניצחון המקדם אותם בטבלת המערב ומחזק את המומנטום שלהם לא רק מול ממפיס אלא בהמשך העונה.
