רבע ראשון:
המשחק נפתח באווירה גבוהה, כאשר הקינגס עלו מהר ותפסו יוזמה מוקדמת מול הלייקרס. סקרמנטו קלעו 36 נקודות ברבע הראשון, כאשר לוס אנג’לס נותרו עם 34 נקודות — פער קטן אך משמעותי בהקשר של פתיחה. לוקה דונצ'יץ' השחקן הבולט של הלייקרס עם התחלה טובה, בעוד שחקנים נוספים ניסו לעזור לעיצוב הקצב של המשחק. הקינגס, מנגד, ניצלו את הקליעות מחוץ לקשת ואת העובדה שהלייקרס לא היו עדיין במלוא הקצב ההגנתי. במהלך הרבע, הלייקרס הצליחו לצמצם את הפער בזכות ריצת נקודות, אך סקרמנטו שמרו על יתרון קל סביב החציון של הרבע. לקראת סוף הרבע, חלה החלפת יתרון כאשר הקינגס עלו 33‑32, מה שייצר תחושת מתח והבנה ששתי הקבוצות שוות בדקות הפתיחה. בסופו של דבר הרבע הסתיים ביתרון קל לקינגס, אך לא במהירות בה הלייקרס ירדו מן המשחק — הם שמרו על קרבה והראו סימנים של התאוששות מוקדמת.
רבע שני:
ברבע השני הלייקרס הצליחו להגיב ולהידחף חזרה לתמונה. הם קלעו 27 נקודות לעומת 22 של הקינגס, צמצום חשוב והחזרת האיזון ל־45‑45 במחצית. לוקה דונצ’יץ’ המשיך להיות מרכזי בהתקפה של לוס אנג’לס, לצד שחקני הצוות שמצאו פתחים בחוץ ובצבע. ההגנה של הקינגס הייתה יציבה אך הלייקרס שיפרו את התנועה ללא הכדור, ופתחו את המשחק ביתר גמישות. מצד הקינגס, השחקנים הבולטים שמרו על קור רוח והגיבו בכל פעם שהלייקרס ביצעו ריצה — הם לא נתנו ללייקרס לברוח. ברגעים מסוימים הלייקרס הובילו את משחק הקצב והתנועה, אך סקרמנטו שמרו על סדר והתגוננו היטב בעיקר בצבע ובחטיפות. בסיום הרבע השני, המשחק הוגדר כמשחק פתוח לחלוטין — כלל לא נראה כי אחת הקבוצות מחזיקה ביתרון מהותי — וזה יצר ציפייה גדולה לרבע השלישי שבו אולי יקרה שינוי.
רבע שלישי:
לאחר ההפסקה חזרו שתי הקבוצות לקרב ישיר — המשחק נמשך בקצב גבוה, והפער בין הלייקרס לקינגס נשאר זעיר. לוס אנג’לס קלעו 29 נקודות לעומת 28 של סקרמנטו, מה שמראה עד כמה הרבע הזה היה מותח. לוקה דונצ’יץ’ המשיך להוביל התקפית, כשהוא משתף פעולה עם שחקני הצוות שלו וגם לוקח יוזמה בקליעות מחוץ לקשת ובצבע. מצד הקינגס, ההגנה נעשתה אגרסיבית יותר, והם עודדו משחק מעבר ומעברים מהירים — מה שהקשה על הלייקרס לבנות יתרון ניכר. במהלך הרבע נראו חילופי יתרונות תכופים: הלייקרס ניסו להפעיל לחץ, הקינגס הגיבו, והאווירה באתר היתה של משחק “א־לה פינאלה מוקדמת”. לקראת סיום הרבע ההפרש נשאר במינוס קטן, והרגשת “כל סל יכריע” התחזקה. הרבע השלישי חיזק את התחושה שהרבע הרביעי יהיה הקובע, ושכל החלטה ותוצאה בו יוכרו כקריטיות.
רבע רביעי:
הרבע האחרון הפך לסוג של דרמה – זה הרגע בו נרשמו החלטות קריטיות, שלשות חשובות, וחטיפות שינו את מהלך המשחק. הקינגס עלו ליתרון בתחילת הרבע, אך הלייקרס לא ויתרו — הם העלו את הקצב והשתדלו לנצל את ההזדמנויות. לוקה דונצ’יץ’ המשיך לשחק ברמת ריכוז גבוהה, והחברים סביבו סיפקו תרומה משמעותית. אך בסופו של דבר זו הייתה סקרמנטו שיכלה לסגור את המשחק: עם כ‑1:45 דקות לסיום הם עלו ליתרון 112‑111, הלייקרס השוו עם שלשה קריטית של אחד מהשחקנים הבולטים שלהם — אך כשהגיע הזמן לחטוף, הקינגס נותרו מרוכזים. היציאה לקו העונשין מצד הקינגס עם 0.8 שניות על השעון קבעה את התוצאה: 117‑116 לטובת סקרמנטו. היתרון הדחוק הזה משקף כיצד הרבע הרביעי פעל כיתר-משקל מבחינת מנטליות, ביצוע תחת לחץ וקור רוח כקבוצה. הלייקרס, אף ששיחקו ברמה גבוהה והובילו חלקים מהמשחק, לא הצליחו לנצל את ההזדמנויות ברגעי ההכרעה — דבר שהעניק לקינגס ניצחון חשוב ודרמטי במשחק פתיחה מאתגר.
