רבע ראשון
פתיחת המשחק בין הלייקרס לווריורס התאפיינה בקצב מהיר וחדות יחסית מצד שתי הקבוצות, אך הלייקרס נראו חדים יותר כבר מן ההתחלה. אוסטין ריבס קבע את הטון כשהחל לנצל חסימות גבוהות כדי לחדור פנימה, למסור או לייצר קליעה בעצמו. הקבוצה הביתית פתחה עם שליטה בריבאונד, בעיקר הודות לנוכחות של דיאנדרה אייטון באזור הצבע, שסיפק הגנה מוצקה ונוכחות מאיימת על כל חדירה של הווריורס. מנגד, הווריורס פתחו את המשחק בחמישייה ניסיונית שכללה גם את ברנדין פודז’ימסקי הצעיר, שניסה להוכיח את מקומו ולקח על עצמו זריקות רבות כבר בשלב מוקדם. עם זאת, קצב ההתקפה של הווריורס היה מהיר מדי לעיתים, מה שגרם לאיבודים מיותרים ולהתקפות קצרות ללא תיאום. הלייקרס ניצלו זאת היטב והפכו את כל טעות למתפרצת. רוי האצ’ימורה סיפק תרומה שקטה אך עקבית – הוא פתח עם סלים קלים ודיוק מהפינות, מה שגרם לווריורס להרחיב את ההגנה ולפתוח נתיבים לריבס ולאייטון. לקראת סיום הרבע, סטיב קר ניסה להאט את המשחק עם טיים-אאוטים ולחזור לשיטה מבוקרת יותר של פיק-אנד-רול, אך האחוזים מהשלוש לא נכנסו, והלייקרס ירדו לסיום הרבע הראשון ביתרון קל, עם מומנטום שמסמן עליונות אנרגטית, נחישות ואיזון טוב בין שחקני החמישייה לספסל.
רבע שני
ברבע השני הלייקרס המשיכו לבנות על ההצלחה מהרבע הראשון, אך הפעם הם החלו לשלב הרכבים שונים כדי לבדוק עומק סגל. גייב וינסנט ודלטון קנכט עלו מהספסל והזרימו המון אנרגיה להתקפה. וינסנט חילק כמה אסיסטים חכמים ושמר חזק על פרימטר, בעוד קנכט הפגין ביטחון נדיר לשחקן צעיר – קלע פעמיים מחוץ לקשת, והכניס את הקהל לחשמל. אייטון המשיך להוות גורם מייצב מתחת לסל, לקח ריבאונדים בהגנה והניע את הכדור קדימה בצורה שמראה בגרות וניסיון. מנגד, הווריורס החלו להתעורר – פודז’ימסקי קלע כמה סלים יפים מחצי מרחק, ג’ונתן קומינגה החל לתקוף את הטבעת, והם הורידו את הפער לחד-ספרתי. אבל דווקא כשנראה היה שהם חוזרים, הלייקרס שוב מצאו את הדרך לברוח – ריבס חזר למגרש ולקח שליטה על קצב המשחק, כשהוא מריץ התקפות מעבר עם מסירות מדויקות וקריאת מצבים מעולה. ההגנה של הלייקרס הצליחה לבלום את השלשות של הווריורס ולכפות עליהם משחק פנימי יותר, שם היתרון הפיזי של הלייקרס בלט במיוחד. לקראת סוף המחצית, האצ’ימורה קלע שלשה חשובה, ואייטון סיים מתפרצת עם דאנק עוצמתי שהחזיר את הפער לדו-ספרתי. הקהל הריע, והקבוצה נראתה מחוברת מאוד – כאילו מדובר כבר בעונה הסדירה. הרבע הסתיים כשהלייקרס מובילים בנוחות יחסית, תוך שהם משדרים ביטחון, שליטה ויציבות של קבוצה שמבינה את המטרות שלה גם במשחקי הכנה.
רבע שלישי
הווריורס עלו לרבע השלישי עם נחישות מחודשת, אחרי שברור היה להם שהם צריכים לשנות את האנרגיה. פודז’ימסקי לקח על עצמו את ההובלה והתחיל לחדור לסל, לחלק כדורים, וליצור מצבים לשחקנים אחרים. ג’ונתן קומינגה הצטרף אליו בריצה מהירה ובאגרסיביות, והם פתחו ריצת 10-2 שהורידה את הפער בצורה משמעותית. ההגנה של הלייקרס נראתה מעט עייפה, ואיבודי כדור מהירים אפשרו לווריורס לחזור לתמונה. עם זאת, דווקא כשהמומנטום היה כולו בצד של גולדן סטייט, הלייקרס הראו בגרות והגיבו. ריבס חזר לפרקט והחזיר סדר למשחק – הוא שינה את הקצב, ניהל פיק-אנד-רול עם אייטון, ודאג שכל התקפה תסתיים בזריקה איכותית. האצ’ימורה המשיך להיות עקבי, קלע מסל קשה בסיבוב על קומינגה, והחזיר ללייקרס ביטחון. בהגנה, הלייקרס התייצבו שוב, עם כמה עצירות רצופות שקטעו את הרצף של הווריורס. בהמשך, דלטון קנכט שוב הראה ניצוצות עם שלשה מדויקת וחדירה שגרמה לעבירה. למרות שהווריורס המשיכו להילחם, בעיקר דרך השחקנים הצעירים, כל פעם שהם הצליחו לצמצם – הלייקרס ענו מיד עם קליעה מבחוץ או סל קל במתפרצת. לקראת סוף הרבע, נראה היה שהעומק והאינטנסיביות של הלייקרס מכריעים. הפער שוב עלה לסביבות עשר נקודות, והקצב החל להאט. זה היה רבע מאוזן ומותח, אך התחושה הברורה הייתה שהלייקרס מחזיקים בשליטה גם כשנראים קרובים להיעצר.
רבע רביעי
ברבע האחרון המשחק כבר קיבל צורה של מבחן מנטלי – הווריורס ניסו להתקרב עוד פעם אחת, בעוד הלייקרס רצו להבטיח ניצחון ברור. פודז’ימסקי המשיך להוביל את ההתקפה של גולדן סטייט עם קור רוח נדיר לגילו, אבל הוא נתקל בהגנה חזקה מאוד מצד וינסנט וריבס, שחסמו את המסלולים והכריחו את הווריורס לקחת זריקות קשות. קומינגה ניסה שוב להכניס אנרגיה, אך נראה עייף בשלב הזה, ואיבד שני כדורים רצופים שהובילו לסלים קלים של קנכט והאצ’ימורה בצד השני. הלייקרס עברו למצב של ניהול זמן חכם – הם האטו את הקצב, השתמשו בשעון עד הסוף בכל התקפה, ושמרו על פער שנע סביב עשר נקודות. בדקות הסיום, אייטון הדגים שוב את ערכו כשהוריד ריבאונדים חשובים והוציא את הכדור קדימה בדיוק מופתי. ריבס, שהמשיך לשחק בקור רוח, קלע שלשה גדולה שתי דקות לסיום שסגרה כמעט סופית את הסיפור. הווריורס המשיכו לנסות דרך השחקנים הצעירים, אך השלשות שלהם לא נכנסו באחוזים מספיקים כדי לאיים על הניצחון. כאשר נשמעה הצפירה האחרונה, הלוח הראה 126-116 ללייקרס – תוצאה שמגלמת את התמונה כולה: קבוצה עם עומק, סדר, ואיזון, מול קבוצה שנמצאת עדיין בשלבי ניסוי ובנייה. מעבר לתוצאה, זה היה ערב שבו הלייקרס הראו אופי של קבוצה שמבינה מה נדרש כדי לנצח גם במשחק לא “חשוב”, ושידרו לכל הליגה – העונה הזו הם באים מוכנים, ממוקדים ובעלי עומק אמיתי.
