בגמר 1966 בלונדון הכוכב הגדול היה ג'ף הרסט, שכבש שלושער מול מערב גרמניה והביא לאנגליה את הגביע העולמי הראשון שלה. אבל במשך עשרות שנים היה ויכוח לגבי חוקיות השער השני שנכבש בדקה ה-11 של ההארכה, העלה את נבחרת שלושת האריות ליתרון 2:3, ושבר את היריבה בדרך ל-2:4 בסיום. ב-2016 בתוכנית של "סקיי ספורטס", בה נעזרו המציגים באמצעים טכנולוגיים, נקבע באופן מוחלט כי הכדור דווקא עבר את הקו במלוא היקפו – בארבעה עד חמישה סנטימטרים.
ההיילייט של אחד ממשחקי הכדורגל המפורסמים בכל הזמנים תמיד היה ותמיד יהיה ג'ף הרסט, חלוץ החוד של הנבחרת האנגלית אשר חוגג יום הולדת ביום שבת. השער המפורסם אשר הדיונים סביב החוקיות שלו לא פסקו עד עצם היום הזה, הותיר חותם משמעותי אשר בסופו של דבר גם הוביל עד טכנולוגיית קו השער. הכתם שנותר על הגמר של 1966, על ג'ף הרסט בעצמו שלא התאושש מאותו יום גורלי, גדול מאוד. איך הגענו לאותו רגע מכונן?
הרסט נולד באשטון שבלנקשייר, בצפון אנגליה, אך גדל באסקס שבמזרחה. הוא היה שחקנה של ווסטהאם עוד מגיל הנוער, ובעצם המועדון הפך לאותו המועדון איתו הוא הכי מזוהה הרסט שיחק בווסטהאם החל מ1959 ועד 1972, כאשר הוא הצליח לכבוש 180 שערים ב-411 הופעות בליגה, מאזן מהטובים שהיו עבור חלוץ באנגליה. בצעירותו שיחק קריקט במקביל לכדורגל.
על המגרש תופקד בתחילה כקשר, אולם מנג'ר הפטישים רון גרינווד הסב אותו למרכז ההתקפה. ההסבה עלתה בהצלחה: במשך שתיים עשרה שנותיו כשחקן ווסטהאם הבקיע 252 שערים ב-502 הופעות בכל המסגרות. יחד עם ווסטהאם זכה בגביע האנגלי ב-1964, ובגביע אירופה למחזיקות גביע שנה לאחר מכן.
את הופעת הבכורה הבינלאומית שלו ערך מספר חודשים בודדים לפני מונדיאל 1966, שאותו ארחה אנגליה. בשלב הבתים לא שיחק, אולם פציעתו של ג'ימי גריבס פינתה לו מקום בהרכב בשלב רבע הגמר. אנגליה גברה על ארגנטינה על חודו של שער שהבקיע הרסט, ולאחר מכן בחצי הגמר, בתוצאה 1–2 על פורטוגל, הודות לבישול של הרסט (וצמד של בובי צ'רלטון).
הישארו מעודכנים
הרסט הצדיק את אמונו של רמזי כשהבקיע בגמר שלושה מארבעת השערים, שבכוחם גברה אנגליה על גרמניה המערבית בתוצאה 2–4, בהארכה. השני מבין שעריו היה שנוי במחלוקת – כדור שניתז מטה מהמשקוף וספק עבר, ספק לא עבר את קו השער. בעצת הקוון אישר שופט המשחק את שער היתרון האנגלי, שכונה שער ומבלי. בדקות הסיום של ההארכה, כאשר הגרמנים שלחו את כל שחקניהם קדימה בתקווה להשיג שוויון, כבש הרסט את שערו השלישי. שער זה היה שנוי במחלוקת, שכן היו שחשבו, ובכללם הרסט עצמו, שנכבש לאחר שנשמעה שריקת הסיום, ומספר אוהדים אנגלים כבר החלו לפרוץ למגרש. המשחק הסתיים ב-2:4 ואנגליה זכתה בגביע העולם.
בשנים שלאחר הזכייה במונדיאל לא זכה הרסט בתארים נוספים, אם כי המשיך לשחק בהרכב הנבחרת ובווסטהאם. הוא לא הצליח לעשות את מה שהיה בלתי אפשרי בכל מקרה – להתעלות על רגע השיא שבהבקעת שלושער בגמר המונדיאל וזכייה בטורניר. בשלהי הקריירה שלו שיחק בסטוק סיטי ובוסט ברומיץ' אלביון, ואחר כך גם בקבוצות בארצות הברית, כווית ואירלנד. לאחר פרישתו מכדורגל החל בקריירה לא מרשימה כמאמן כדורגל, שכללה חמש שנים כעוזרו של גרינווד באימון הנבחרת האנגלית, וקדנציה כושלת כמנג'ר צ'לסי. לאחר מכן פרש גם מאימון, ומאז הוא איש עסקים ונואם מבוקש בבריטניה.
ומה בנוגע לגרמניה? "שער ומבלי" המפורסם של הרסט שוחזר, אך הפעם ללא אישורו של השופט, כששתי הנבחרות התמודדו בשמינית גמר מונדיאל 2010 בדרום אפריקה. בדקה ה-39, במצב של 2-1 לגרמניה ושתי דקות לאחר שערה של אנגליה, בעט פרנק למפארד כדור למשקוף השער של מנואל נוייר. על אף שהכדור עבר בבירור את קו השער, והתוצאה הייתה אמורה להיות שוויון 2-2, השופט לא אישר את השער, וגרמניה המשיכה לניצחון 4-1, עם שני שערים נוספים במחצית השנייה. אצל הגרמנים אירוע זה היווה למעין תיקון או נקמה באנגלים על אותו השער של ג'ף הרסט. אירוע זה היה בין הגורמים המרכזיים שבגללם הוחלט לאשר את השימוש בטכנולוגיית קו השער.
אין ספק שהכתם העצום שנותר על דמותו של הרסט תמשיך לרדוף אותו לעד, ועדיין, לא ניתן להתעלם מהתצוגה האדירה שסיפק באותו גמר, ביכולת הכדורגל הנהדרת שהייתה לו – ועצם העובדה שכמעט 50 שנים לאחר המקרה הזה אנחנו ממשיכים לדבר עליו, מראה עד כמה הוא היה משמעותי.
