הילד בן 30, ולמי אכפת מהחום?

קווין דוראנט חוגג 30 השבוע (ב-29.09 ליתר דיוק), ובעיניי הוא תמיד מרגיש ילד. אולי זה בגלל שלברון ג'יימס משחק כבר 14 שנים בליגה ולמרות שהוא גדול מדוראנט רק ב-3 שנים, יש בו תכונה אבהית שכזו. אולי זה בגלל שלמרות מימוש מלוא הפוטנציאל שלו, הוא לעולם לא הוביל קבוצה בעצמו כמנהיג אמיתי לאליפות. ייתכן כי הוא מאז ומתמיד יצטייר לנו כילד של אמא, אותה אמא שבמציאות כמעט בלתי אפשרית עשתה הכל כדי שיגיע לאיפה שהוא עכשיו. ואולי זה סתם כי העולם שייך לצעירים. לאט לאט ובלי שנשים לב, ה"ילד" הצנום מפאתי וושינגטון, יפתח העונה את ה-11 שלו בליגה הטובה בעולם, והוא כבר בן 30. כן, הגיל הזה שבו אתה כבר מתחיל לספור את הימים לאחור, הגיל הזה שכילד חשבת שלא יגיע אף פעם.
בכל מקרה, לכבוד העשור החדש שהוא נכנס אליו, כמה נקודות מעניינות לגביו:

ילדות לא פשוטה – "!You Are The Real MVP"

דוראנט נולד בפי ג'י, בפאתי וושינגטון. כשהיה בן שנה אביו עזב את הבית (חזר לחייו רק בגיל 13), ואמו נאלצה להסתדר יחד עם אמה, בגידול הילדים והחזקת החיים הקשים. הם חיו בעוני מכפיר.

אמו עבדה במגוון עבודות כדי להצליח לגדל את הילדים בכבוד. לגור בשכונת עוני זה לא דבר קל בכלל. מחקרים בנושא הצביעו על השפעה שלילית של מגורים בשכונת עוני על מגוון מאפייני חיים כגון הישגי ילדים במערכת החינוך ותעסוקה, אך אמא שלו עשתה הכל כדי שיהיה להם את התקווה ואת הכלים להצליח לצאת מהקושי. "ידעתי שיש לי מחויבות לקווין, לדחוף את בני להגשים את חלומו. כל עניין הכדורסל התחיל אמנם בכך שיהיה לו ולאחיו עיסוק מחוץ לבית, עיסוק בספורט כלשהו. אבל אני הבהרתי להם שכאשר הם מתחייבים למשהו, הם צריכים לסיים אותו", אמרה אמא של דוראנט, וונדה בראיון במסגרת ראיון לג'ונס גיבסון שהפיקה חברת הביטוח האמריקנית "American Family insurance". כאשר נשאלה על ההקרבה הגדולה שלה בגידול הילדים, אמרה: "לא לקנות לעצמי דברים מסוימים, או אפילו לאכול פחות, היו הדברים היותר שוליים. מבחינתי, ההקרבה האמיתית הייתה לא לוותר, להמשיך בחיים למרות הקשיים. כאמא, לפעמים קשה לדעת עד כמה הילדים מעריכים את ההקרבה שלך. באותו היום של הנאום, הבנתי עד כמה הוא מעריך".

את הכדור הכתום הוא אהב עוד כשהיה קטן, ואמא שלו כפי שתיארה דחפה אותו למקצועיות. הוא ניחן בגובה האדיר שלו שנהגו במשפחה לכנות "ברכה מאלוהים". כבר בסביבות גיל 14, נישא לגובה 1.83 ונחשב לכישרון אדיר עוד בילדותו ונעוריו, כשכבר בגיל 17 היה לשחקן התיכונים השני הכי מבטיח לשנת 2006. לאחר קריירת קולג' בת שנה באוניברסיטת טקסס היוקרתית, שבה העמיד ממוצעים של 25.8  נק', 11.1 ריב' ו-1.1 אס' הוא זכה בפרס שחקן השנה של ה-NCAA ובכך הפך ל"פרשמן" הראשון שעושה זאת. לאחר עונה זו, הוא התמודד לדראפט ונבחר במקום השני ע"י סיאטל סופרסוניקס (כיום אוקלהומה ת'אנדר). באותה השנה, דוראנט היה לרוקי העונה. את ההמשך אתם כבר בטוח מכירים, והשיא הגיע בשנת 2014. עונה פנטסטית, שבה הוא סחב את קבוצתו על הגב, קלע 32 נקודות למשחק בממוצע (מלך סלי הליגה), תוך שבירת שיאים יחידניים והיבחרו ל-MVP של עונת ה-NBA הסדירה, בו נאם את הנאום המרגש. "אמא שלי, אני לא חושב שאת יודעת מה עשית, ילדת את אחי כשהיית בת 18. שלוש שנים אח"כ אני יצאתי. הסיכויים היו נגדנו – אם חד הורית בת 21, עם שני ילדים, כולם אמרו לנו שאנחנו לא אמורים להיות כאן, עברנו מדירה לדירה לבד בעצמנו. אחד הזיכרונות הטובים שלי כילד היה כשעברנו לדירה הראשונה, זה היה בלי מיטה או רהיטים, רק ישבנו שלושתנו בסלון והתחבקנו. חשבנו שעשינו את זה. כמשהו טוב קורה, אני מסתכל אחורה, על מה הביא אותי לשם. היית מעירה אותי באמצע הלילה בחופשת הקיץ, מכריחה לעלות במורד הגבעה, שכיבות סמיכה. הקרבת כ"כ הרבה בשבילנו, את ה-MVP האמיתית.

במעמד המרגש (New York Post)

המעבר לגולדן סטייט

אבל דבר אחד הציק ל-KD יותר מכל. להיות שני.

"היית מספר 2 כל חיי – השני הכי טוב בתיכון, בחירה שנייה בדראפט ה-NBA, מקום שני בגמר. נמאס לי להיות מספר 2, פשוט נמאס לי. אני גמרתי עם זה". אמר דוראנט בראיון למגזין ספורט אילוסטרייטד. לאחר 9 עונות בהן היה נראה שעשה הכל כדי לזכות בתואר הנחשק עם אוקלהומה, הקבוצה שבה גדל, התפתח והפך למפלצת שהוא היום, יחד עם שותפו לקבוצה דאז וחברו, ראסל ווסטברוק. אך למרות המאמצים הכבירים, דוראנט לא הצליח לקחת את האליפות. בסיום עונת 2015/16, סיים דוראנט את חוזהו והפך לשחקן חופשי. הוא נפגש עם נציגים רבים של מגוון קבוצות ולאחר מספר שבועות של התלבטות הודיע על הבחירה לעבור לשחק עבור הגולדן סטייט ווריורס.

הביקורת אודות המעבר לא איחרה לבוא. פרשנים, שחקנים, אוהדים ובעצם כל בן תמותה שחובב ספורט וכדורסל בפרט, הביעו את עמדתם, בין אם היא חיובית ובין אם היא שלילית. הדעה הפופולרית בעולם הכדורסל הייתה כמובן שלילית. אוהדי אוקלהומה שרפו את חולצותיו, מרבית פרשני ה-NBA בכל העולם שחטו אותו וזעקו זעקות אפולקיפטיות בדמות הרס הליגה והתחרותיות שבה, מספר לא מבוטל של שחקני ה-NBA ביקרו באופן שלילי את המעבר שלו, והיה נראה שבן רגע, אותו MVP אהוב, הפך לבוגד נתעב.

אבל מהצד השני אפשר להבין את דוראנט. הבן אדם ווינר בכל רמ"ח איבריו. התואר היחיד שהיה חסר לו באותם ימים הוא אליפות. במשך 9 שנים הוא עבד הכי קשה כדי להשיג באוקלהומה את חלומו, יחד עם הרכב מצוין, אך ללא הצלחה. פעם אחר פעם הוא ראה את עצמו בצד המפסיד. נשאיל את המושג "שנאת הפסד", שמקורו בכלכלה ובתורת ההחלטות ונקביל זאת למצבו של קווין דוראנט.

"שנאת הפסד, מתייחסת לנטייתם החזקה של אנשים להעדיף הימנעות מהפסדים מהשגת רווחים. כמה מחקרים מראים כי מהבחינה הפסיכולוגית, עוצמתם של הפסדים כפולה מזו של רווחים. שנאת הפסד מובילה לשנאת סיכון כאשר אנשים מעריכים רווח אפשרי, שכן אנשים מעדיפים להימנע מהפסדים מעשיית רווחים. זה מסביר את הקשר הקורווילינארי (שאינו עקבי) של פונקציית התועלת בתחום החיובי של תורת הערך. מנגד, אנשים מגלים העדפה משמעותית לסיכונים שאולי יסייעו לצמצם הפסדים (מה שמכונה התנהגות המעדיפה לקיחת סיכונים)". (ויקיפדיה).

ניתן להסיק ש-KD חש חוסר סיפוק. הוא הרגיש שהוא לא ממצה את הפוטנציאל שלו באוקלהומה ופעם אחר פעם נכשל בהשגת תואר האליפות. כפי הכתוב מעלה, ייתכן כי חוויותיו ועוצמותיו השליליות מההפסדים הובילו אותו לקחת את ההחלטה שעל פניו נראית כ"קלה" יותר, אבל בעצם מורידה ממנו את מפלס הלחץ והסיכון שבכישלון. בסופו של דבר, לא מדובר במכונות, אלא בבני אדם. במיוחד אותם אנשים שעד לפני רגע, כשעוד היה שחקן אוקלהומה, ראו בו סוג של אל, צריכים להבין אותו. בראייה חיצונית, קל לראות נבחרי ציבור, סלבס וספורטאי על, כ- "Super Humans", אנשים מוכשרים, בעלי כישורים עילאיים ויוצאים מן הכלל, שנמצאים מעל "בני התמותה". ייתכן והמוח שלנו עושה מיקס בין סרטי מד"ב לבין ערבי הכדורסל המשודרים גם הם על המסך, ולרגע אנחנו חושבים שלא משנה באילו מכשולים אותם האנשים ייתקלו, הם יעמדו יציבים ואיתנים. במיוחד בספורט וירטואוזי כמו כדורסל.

"כאנשים קוראים לי חלש, זה באמת מרגיז. אני חושב שאני ההפך הגמור. יכולתי לפרוש בכל רגע נתון בחיי. איך אני חלש אם אני משחק ברמה הגבוהה ביותר? בכל מקרה אני לא יכול לשלוט בכל אחד שאומר את זה". אמר דוראט בראיון לביל סימונס כתגובה לביקורת שהייתה כלפיו אודות המעבר.

למזלו של דוראנט, היה שחקן שכבר עשה את המהלך הזה, 6 שנים קודם לכן. לברון ג'יימס שמו. לאחר המעבר הוא זכה לתמיכה מהכוכב הבלתי מעורער של הליגה, שטען שהמעבר "מצוין לליגה". ג'יימס, שעבר גם כן לקבוצת אולסטארס מכיר מקרוב את אותן רגשות האשמה. גם הוא עבר את אותם הקשיים בדיוק. ודווקא ברגעים כאלה, צריך לשים את היריבות בצד ולהראות שהחשיבות של הנפש גדולה הרבה יותר ממונחים כמו "אתיקה ספורטיבית" או "תחרותיות".

כך הסביר סוציולוג הספורט ד"ר יאיר גלילי לעיתון כלכליסט:
"אנחנו חיים בעידן שבו הנאמנות השתנתה ביחס לכל דבר. אנחנו הפכנו לסוויצ'רים, אנשים שאין להם בעיה להחליף מותג ביגוד, מזון, מפלגה וכו', וזה נכון גם ביחס לקבוצה. כשכל דבר הוא סחורה גם הקבוצה הופכת לסחורה, וגם אם לא בהכרח מחליפים אותה, יש לנו פחות צורך לאהוד ולהיות נאמנים".

שחקן כדורסל, או איש עסקים ממולח?

ההגעה שלו לגולדן סטייט, מעבר לשדרוג המקצועי ואפילו מעבר לטבעת, התבטא גם בשדרוג כלכלי. לא חסרים שחקני NBA, מוכשרים עשירים ומוצלחים ככל שהיו, שברגע שהקריירה שלהם נגמרה הם איבדו את כל הונם ורכושם בעקבות אי מציאת תעסוקה לאחר מכן, תוך שהם עדיין מבזבזים את אותם הסכומים שהיו רגילים כאשר קיבלו משכורת. ושלא נדבר על אלו שהידרדרו להימורים.

דוראנט הוא בחור חכם. הוא הבין את הבעייתיות של אחרי הקריירה, ומעבר לכך שהוא מחזיק בשיתופי פעולה שיווקיים עם ענקיות המותגים כגון "נייקי", "ביטס", חברת הביטוח "אמריקן פמילי", "אלסקה איירליינס" ו"פניני", הפך לאיש עסקים מן המניין כאשר הצטרף לחברת סוכנויות הספורטאים של ג'יי. זי, "ROC NATION SPORTS" ויחד עם ריץ' קליימן, סוכנו ושותפו העסקי הקימו את "Durant Company" שבאמתחתה תיק השקעות וחברת "Thirty 5 Media". הוא מחפש שותפויות עסקיות חדשות והשקעות מעניינות, ועפ"י מגזין פורבס העולמי הכנסותיו השנה הסתכמו ב53.7 מיליון דולר, מה שהוביל אותו להתנוסס במקום ה-43 ברשימת 100 המפורסמים המרוויחים ביותר בעולם כשרק 25 מהן הן מהעיסוק המרכזי שלו בחיים: הכדורסל. באמצעות חברת המדיה שלו הקים ערוץ יוטיוב מרכזי. בכתבה שפורסמה בפאסט קומפאני ותרגמו נהדר מערכת אתר גלובס, התייחסו למהלך:

"לו ולקליימן יש תוכניות גדולות לערוץ ביוטיוב: הם שואפים להפוך אותו למוקד של תוכן מגוון, שיכלול תוכניות (כמה מהן בהנחייתו של דוראנט) בנושאי בידור, מזון, משחקי וידיאו וספורט. בסופו של דבר, הם מקווים, הפלטפורמה תאפשר לו לפסוח על סבבי המדיה המסורתיים ששחקני צמרת נדרשים כמדומה לעבור – ראיונות לייט נייט והשתתפות בתוכניות ספורט רדיופוניות. "ככה אני יכול לדבר ישר למעריצים שלי", אומר דוראנט. "אם יש לי משהו להגיד, אני אעלה אותו לדף. זה משאיר את הכוח בידיים שלי", ולא שולל כי בעתיד אולי יצטרפו גם תוכנית מתוסרטת או סדרה תיעודית.

"אחד הדברים שהרשימו אותי אצלו", אומר ניל מוהאן, אחראי מוצר ראשי ביוטיוב, "הוא האינטואיציה החזקה של קווין בענייני טכנולוגיה". דוראנט אינו רק מעלה תכנים בקצב מסחרר, אלא גם מקדיש לא מעט זמן לאינטראקציה עם מעריצים בלשונית הקהילה. "לקשר מהסוג הזה יכול להיות כוח ממש משמעותי". "

אחד מהיתרונות של דוראנט בהגיעו לסן פרנסיסקו, היא הקרבה לעמק הסיליקון – בירת ההיי-טק והחדשנות האמריקנית, הבית של חברות טכנולוגיות מהמובילות בעולם. המשמעות של הקרבה מתבטאת בהשקעות שלו – טכנולוגיה. דוראנט בחור חכם ומשקיע זמן רב בהשקעות. מבין ההשקעות שלו ניתן למצוא את אפליקציית Coinbase, שמאפשרת רכישה ומכירה של ביטקוין ומטבעות קריפטוגרפיים נוספים, ואת Skydio, יצרנית רחפנים אוטנומיים. רון קונווי, יזם מוביל, מראשוני המשקיעים בגוגל ופייפאל, אמר עליו בראיון לכתבה בפסט קומפאני שכאשר שוחחו על רשימת ההשקעות שלו "דוראנט הכיר חצי מהחברות בלי שאמרתי עליהן מילה. הוא הכיר את השמות שלהן וידע במה הן מתעסקות".

עוצמה שיווקית וכלכלית (Slam)

ויש גם אישיות מאחורי הכל

קווין דוראנט הוא מותג. הוא כוח. הוא השפעה. אפשר בקלות להבין זאת. משפט אחד שזרק על אנדר ארמור בפודקאסט של ביל סימונס הוריד את מניות החברה ב-3 אחוז. הוא השקיע כ-10 מיליון דולרים בפתיחת "מרכז דוראנט" באזור וושינגטון די.סי, שתשלח ילדים מהסביבה הקשה שהוא גדל בה לקולג'. הוא מהווה מושא הערצה בלתי רגיל כמעט לכל ילד קטן שמשחק עם הכדור בשכונה וחולם להגיע אליו. ניתן לראות זאת בסרטים שנעשו עליו.

אבל חשוב לזכור שגם מאחוריו עומד בן אדם. דוראנט ידוע כבן אדם רגיש. עדות לכך קיבלנו במעמד טקס קבלת ה-MVP, כאשר עיניו לא נשארו יבשות כאשר דיבר על החלק של אמו. בסרט שנעשה עליו ע"י HBO "קווין דוראנט: אחרי הפלייאוף" שמתעד באינטימיות את חייו של קווין מרגע סיום ה-NBA במאי 2014 ועד התייצבותו במחנה האימונים של אוקלהומה, נראה שהפציעה החמורה של פול ג'ורג' משפיעה עליו עמוקות מבחינה רגשית וגורמת לו לקבל את ההחלטה לא להצטרף למשחקים של נבחרת ארה"ב באותה השנה.

עוד דוגמה לכך ניתן לקחת מאירוע דיי שנוי במחלוקת כאשר כתב ספורט צעיר בן 18 בשם כיילב צ'מפיון, סיפר למדור הספורט של הגרדיאן אודות התנגשות לא נעימה עם הכוכב הגדול:

כיילב, חובב כדורסל מושפע ובעל חשבון אינסטגרם פעיל עם למעלה מ-40,000 עוקבים (מספר מכובד מאוד, אך בהחלט לא מדובר באיש תקשורת ספורט משמעותי באמריקה), פרסם פוסט ובו כינה את דוראנט, יחד עם עוד 2 שחקנים NBA, קוואי לאונרד ואנתוני דייויס, ככאלה ש"לא מובילים את הקבוצות שלהם כמו לברון או סטף קרי, בהתאם ללקויות המשחק/ המנהיגות שלהם". לאחר כשעתיים, הוא קיבל תגובה דיי זועמת מלא אחר מאשר KD בעצמו, כשרשם "אתה לא יודע כדורסל, לך תטאטא את חדר המעונות שלך" (כן, באנגלית זה נשמע קצת יותר מעליב) ולאחר שהסיר את התיוג, הוא החל לקבל מדוראנט הודעות זועמות כשדוראנט מכנה אותו "חיקוי של סטיבן איי", בכוונה לעיתונאי הספורט סטיבן איי סמית', שעובד בשביל ESPN. הסיפור לא נגמר שם, וכאשר עדכן את העוקבים שלו אודות האירוע, קווין דוראנט כתב לו "יש לך חתיכת ביטחון עצמי מזוין". כאן החליט כיילב להציף את הסיפור בתקשורת, ואכן הסיפור פורסם בכל רחבי הרשת. "לאחר כשבוע אני ודוראנט שוחחנו שוב והתנצלנו אחד בפני השני, דיברנו קצת על כדורסל. לעולם לא אשכח את החוויה הזו"

"כבני-אדם אנחנו עסוקים במה שחושבים עלינו והצורה בה אנו נתפשים על ידי הסביבה משפיעה על תפישת העצמי שלנו. הערכה היא משאב ואנו חווים אובדן משאבים כחמור יותר מאשר קבלת משאבים חדשים מבחינה פסיכולוגית (הדבר בא לידי ביטוי גם בתיאוריה של זוכי פרס נובל לכלכלה טברסקי וכהנמן). אובדן הערכה יחווה חמור יותר מאשר זכייה באותה כמות בדיוק של הערכה (לכן, דרך אגב, קל יותר להיות האנדרדוג)." כותב באתר האינטרנט שלו הפסיכולוג הקליני ופסיכולוג הספורט אוהד נחום.

כשמסתכלים על הבחור גבה הקומה, צריך גם לשים לעצמנו תזכורת שגם הוא בן אדם. גם הוא נושם את אותו אוויר, אוכל את אותו אוכל, ישן, אוהב, כועס בדיוק כמוכם. לכן, בפעם הבאה שאתם שופטים אותו, או כל בן אדם, חשוב לזכור שגם לו יש רגשות.

מה נאחל לו לגיל 30?

כפי שאנשים פלצנים פותחים את נאום ברכת היום הולדת שלהם ב:"מה כבר נאחל לבן אדם שיש לו הכל?", אצל קווין דוראנט, הקלישאה הזו נכונה. אפילו יותר מדי נכונה. הוא בן אדם צנוע, שהגיע הכי רחוק שיש באמצעות אמונה, עבודה קשה ואהבה אמיתית למשחק. אפשר אולי לאחל לו שיצליח לגרוף עוד תואר MVP או שניים לזכותו, אבל האמת, לא בטוח שזה יעניין אותו. אפשר לאחל לו אריכות ימים, שנים רבות ב-NBA וכהנה וכהנה, אך נראה שהדבר שהוא הכי רוצה, זה אולי להפסיק להיות ילד. להפוך למנהיג, האבא על המגרש, הדמות שקובעת, רותמת את כל הקבוצה יחד איתך ויוצאת לשדה הקרב להילחם על כל הקופה כשאתה בחוד החנית. אז, אולי אז, הוא בהחלט ייכנס לדיון של הגדולים בכל הזמנים.

מזל טוב!(ׁClutchPoints)

אולי יענייך אותך גם

רגע לפני שאתם הולכים

אנחנו שמחים שקראת את הכתבה הזו, ומקווים שהיא עניינה אותך. אנחנו ב-JSPORT משקיעים מאמצים רבים כדי להביא לכם את התוכן האיכותי, האמין והכי מהר. אין מאחורינו טייקונים ובעלי עניין, אנחנו עובדים קשה כדי להביא לכם את התוכן הכי איכותי שיש בלי שום אינטרסים. כל שיש לנו הוא את הגולשים, אתם, שמחזיקים אותנו בתרומות שלכם. אז אם אהבתם את התכנים שלנו, נשמח אם תשקלו להצטרף אלינו ולתמוך בנו בהמשך הפעילות.
[give_form id="105984"]

מערכת jsport עושה מאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים המתפרסמים בו ולהעניק להם קרדיט בולט והוגן, אולם יתכנו מקרים שבהם לא ניתן לאתר את המקור או שזהותו אינה ידועה, לכן בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות אלינו בכתובת המייל  [email protected]

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר.