כלפי חוץ גבי (גבריאל) מיליטו תמיד היה בצל של אחיו, דייגו. גבי, האח הצעיר, אומנם החל לשחק בבוגרים לפני אחיו, בגיל 17 בלבד כבלם באינדפנדיינטה, וכבר מן הרגע הראשון הוא הראה אופי של מנהיג הן על המגרש והן מחוצה לו, אך למרות שהראה כשרון אדיר, והיה לאחד השחקנים הצעירים הדומיננטיים בליגה, ההייפ סביב אחיו הגדול תמיד היה משמעותי יותר, והוא אף קיבל את רוב הזרקורים בבית בשל העובדה שייצג את הקבוצה אותה המשפחה אהדה ויריבתה המרה של אינדפנדיינטה, ראסינג קלאב, בה שיחקו בני דודיהם, וסייע לה לזכות באפרטורה (החצי הראשון של הליגה בארגנטינה), כשעצם העובדה ששיחק בעמדה נוצצת יותר כחלוץ מרכזי סייעה לו לקבל סיקור רב יותר מאחיו, והפכה כל מפגש בין הקבוצות למאבק בבית משפחת מיליטו, שסוקר בהרחבה רבה יותר מיכולותיהם בפועל. המאבק בן גבי, לדייגו, או בכינויו "הנסיך", היה כה עז עד שאמם סיפרה כי נאלצה לעזוב באמצע אחד המשחקים של השניים בשל העובדה שהשופט מנע מהם להתעמת על המגרש.
לאחר שש שנים בארגנטינה, בהם הספיק להפוך לקפטן של אינדפנדייטה, לקבל זימון לנבחרת, לזכות באפרטורה ולרכוש התעניינות רבה מאירופה, אך גם לעבור את פציעתו הרצינית הראשונה בברך, ממנה התאושש תוך קצר, החליט מיליטו לנסות את מזלו מחוץ למולדתו. ביולי 2003, ריאל מדריד כבר הכריזה על רכישתו של גבי, ממש לאחר הצגתו של דיוויד בקהאם, וכחלק מפרויקט הגלגקטיקוס בזכות היכולות הטכניות הנפלאות שהציג לעמדתו, אך לבסוף ריאל וויתרה על שירותיו בשל טענה שגבי טרם החלים מהפציעה שספג עונה קודם. מי שעטה על המציאה הייתה ריאל אחרת, ריאל סרגוסה ששמחה על ההזדמנות לצרף את הארגנטינאי הבינלאומי. ההחתמה התבררה כבינגו, כשמיליטו השלים 35 משחקים ללא זכר "לפציעתו" ואף סייע לקבוצה לזכות בגביע המלך הספרדי בעונתו הראשונה. ההמשך היה מוצלח עם זכייה בסופרקאפ הספרדי, עונת שיא של כיבושים (3) כשבסופה הוא התאחד עם אחיו דייגו, שאיתו הגיע לדירוג השיא של שניהם בליגה עם סרגוסה, מקום 6 ואינספור שערים מצד "הנסיך".
גבי שראה את דייגו מחורר רשתות, בזמן שהוא שוב נשאר מאחורי הקלעים, קיבל לבסוף את הערכה שלו ע"י ברצלונה שהחליטה להחתימו כשחקן הרכב. גבריאל התחיל את העונה בהרכב הראשון של רונאלדיניו, הנרי וכמובן ומסי, הפך לשחקן מפתח בנבחרת ארגנטינה כולל שער ראשון בקריירה במדי הנבחרת ונדמה היה שהכל מתחבר לו. לצערו של גבי, בחצי גמר ליגת האלופות הוא נפגע בברכו הימנית ולמעשה סיים את העונה ואת העונה שאחריה, כשהפציעה מותירה אותו מחוץ למגרשים למשך 602 יום! מיליטו חזר לבסוף בינואר 2010 וזכה לשחק נגד אחיו בחצי גמר ליגת אלופות בו הפסידה ברצלונה לאינטר של מוריניו בזכות עבודתו הקשה של האח הבכור למשפחת מיליטו, אך תוך שנה כבר הספיק להיפצע פעמיים ולסיים את הקדנציה בברצלונה בטעם חמוץ ב2011. למרות שבקושי זכה לשחק אצל פפ גרדיולה הוא הפליג בשבחים כלפי המאמן שהחזיר אותו לעניינים לאחר הפציעה הראשונה ואף אמר כי "הוא המאמן הטוב ביותר ששיחקתי תחתיו, הוא מה שנותן לשחקני ברצלונה את הרעב כל פעם מחדש"' בעוד פפ הפליג בשבחים כלפי חניכו על האופי הנדיר שלו ועל תרומתו בחדר ההלבשה ואף ציין בפניו שהטרבל שהושג בעונה אותה החמיץ רשום גם על שמו.
את אותו רעב שפפ החדיר בו, ניסה גבי לקחת אל קבוצת נעוריו אינדפנדיינטה שראתה בו כמי שיוביל את הקבוצה בשנית, אך לאחר פחות משנה גבי החליט שהוא מיצה את עולם הכדורגל, שחלום הילדות שלו לא שווה את השחיקה הנפשית והפיזית שהוא עבר במהלך הקריירה. למרות זאת גבי לא יכל לעזוב את עולם הכדורגל והחל לאמן בקבוצות הנוער באינדפנדיינטה, ואף השקיע מכספו הפרטי, ביחד עם כוכב עבר אחר של המועדון, קון אגוארו, בכדי לשפר את מתקני האימונים של המועדון. את אינדפנדיינטה עזב לבסוף מיליטו עבור אסטודיאנטס שהציעה לו את תפקיד המאמן של הקבוצה הבכירה. גבי בנה קבוצה ששיחקה בצלמו, הגנה ממושמעת וקשוחה שהובילה את הקבוצה, בעוד ההתקפה מסתפקת בקצת יותר משער למשחק. ההצלחה לא נעלמה ממועדון נעוריו שהחתימו, אך שם גבי לא מצא את האיזון, כשהקבוצה מציגה יכולת ירודה אשר הספיקה לקצת יותר מ50% הצלחה. לאחר הניסיון הכושל, ניסה גבי לברוח לצ'ילה, אך גם שם התקשה להצליח וסיים את תפקידו לפני כחודשיים.
אין לדעת מה צופן העתיד לגבריאל מיליטו, אך דבר אחד ברור, האח הצעיר שהיה רגיל תמיד לבוא מעמדת האנדרדוג לא מפחד ממאבק. כפי שהצליח לחזור לעצמו לאחר כל פציעה, ניתן להאמין כי נזכה לראות אותו שוב על הקווים, וניתן רק לקוות שהפעם נזכה לראות את טביעת האצבע של פפ על חניכו הצעיר. זה וכמובן שגבי לא יזכה לפגוש את אחיו דייגו מצידו השני של המתרס ויאבד שוב את הזרקור.
הישארו מעודכנים
