שחקן הכדורסל הגדול ביותר שיצא מדרום אמריקה הודיע על פרישתו מה-NBA בגיל 41 לאחר 16 עונות בליגה הטובה בעולם. בזמן הקצר שעבר מאז פרישתו של מאנו, ראש עריית סאן אנטוניו הכריז על יום לכבודו שיחול ב-30 לאוגוסט, השחקנים המובילים בליגה צייצו את הערכתם ואפילו ליונל מסי הכריז כי זה כבוד גדול עבורו שהוא מקבל השוואות לגארד. אולם, האם רבים מאוהדי הליגה הסתנוורו ולא הצליחו לראות את האמת על ג'ינובילי?
"פני צלקת". גלידה פיצוץ. מאנו ג'ינובילי. שלושה דברים מצוינים, כל אחד בתחומם המכובד, לכאורה ללא קשר אחד לשני. אולם, בהסתכלות קרובה על הדברים הללו, ניתן לראות מכנה משותף מאוד חזק: יופי מסנוור שלא בהכרח משקף את הדבר עצמו. לכל אחד יש את "שירת הסירנה" שלו, של "פני צלקת" זה המשחק הקרוב לשלמות בסרט, בעיקר של אל פצ'ינו בדמותו של טוני מונטנה, אצל הגלידה פיצוץ זה המחיר הזול ביותר והכפית הנוסטלגית שכולם אוהבים, אצל מאנו זה האישיות הקסומה שלו וסגנון המשחק הטהור שלו. בבחינת הדברים לעומק, רואים את הדברים במשקפיים אחרות. "פני צלקת" נמתח יותר מדי זמן עם סצנות רפטטיביות רבות לקראת הסוף, הגלידה האהובה על כולם קיבלה שם כל כך טוב בשל הנוסטלגיה ושיווק גאוני של הקשתות המוזהבות ומאנו ג'ינובילי היה בורג אינטגרלי במערכת של פופוביץ' וחבריו אך לא שחקן בלתי ניתן להחלפה כמו שחקנים אחרים.
מאנו ג'ינובילי לא ראוי לכניסה לספרינגפילד, מסצ'וסטס. לא, זה אינו ריקוד על קברו הספורטיבי של הגארד, זו פשוט האמת. לקחתי על עצמי את תפקידם של אדם סוואג' וגימי היינמן ובאתי לכסח קצת מיתוסים.
מיתוס מספר 1#: קריירה ארוכה ועקבית = HOF.
טעות פטאלית של אנשים רבים כאשר הם מעריכים שחקן בתום הקריירה שלו היא הסתכלות יבשה בדגש על כמה שחקן היה עקבי לאורך הקריירה שלו וכמה ארוכה היא הייתה,. זו ה(מיס)"קונספציה" הגדולה ביותר מאז זו שלפני מלחמת יום הכיפורים. מאנו ג'ינובילי אכן היה אפקטיבי גם בשלהי הקריירה שלו וזה דבר מרשים מאוד לכל הדעות, אך זה לא מספיק. מטרת העל של כל קבוצת ספורט באשר היא זכייה באליפות, ואמנם מאנו עזר לספרס לזכייה באליפויות (לא כפי שמצטייר בדעה הרווחת, אך אכנס לזה בהמשך) אבל הוא אף פעם לא היה סופרסטאר. התרומה של הארגנטינאי היא מאסיבית לאורך שנים, אך זוכים באליפות כל שנה, לא כל 5. הטעות הזו נפוצה ביותר, לדוגמא במקרה של רג'י מילר. הפנים של הפייסרס בשנות ה-90 צבר את מספר השלשות השני הכי גבוה בהיסטוריה, למרות שבקושי הוביל את הליגה בשלשות. קלעים כמו דן מארלי ודייל אליס, שהיו צלפים מחוץ לקשת טובים בהרבה ממילר נחשבים לנחותים ממנו באספקט הזה בשל הקריירות הדלות שלו ביחס למילר.
הישארו מעודכנים
מיתוס מספר 2#: למאנו היה חלק חשוב ביותר בהצלחת הספרס.
המיתוס הזה נובע בעיקר מסטטיסטיקה מתקדמת שלא מובנת כהלכה. ה-VORP (Value Over Replacement Player) מצביעה על האיכות של שחקן מסוים על פניו של שחקן אחר שעלה במקומו כאשר לא היה על הפרקט. הסטטיסטיקה הזו לא מצביעה על חשיבות השחקן לקבוצה. מאנו היה בהחלט שחקן איכותי מאוד, ועל כך אין עוררין, אמנם הספרס הסתדרו בלעדיו יפה מאוד. ביותר מ-200 משחקים שהארגנטינאי לא להטט בכדור, סן אנטוניו ניצחו יותר מ-65% מהמשחקים שלה.
מיתוס 3#: מאנו היה שחקן מוביל ברגעים מכריעים של הפלייאוף, בעיקר בגמרים.
למאנו יש רגעים החקוקים בהיסטוריה של הפלייאוף לעד, ואף אחד לא יכול לקחת אותם ממנו. חצי הדקה האחרונה במשחק מספר 5 בחצי גמר המערב ב-2017 נגד הרוקטס הצילה לספרס את הסדרה הזו. הסל הקשוח ביותר שקלע מעל הנפיל קלינט קאפלה שהשווה את המשחק וההתנהלות שלו בצד השני של המגרש שסייעה לשלוח את להארכה. בהארכה הזו, כאשר המקומיים מהאלאמו מובילים ב-3 בשניות הסיום, הארגנטינאי התגנב מאחורי ג'יימס הארדן וחסם את השלשה שלו, "גיים ווינר" לא קונבנציונלי אך מרהיב לא פחות. בסדרת הגמר של 2005 הוא נטל על עצמו הרבה מהעול ההתקפי נגד האלופה המכהנת מעיר המכוניות. הגארד של השחורים-לבנים נשמר על שני שחקני צווארון כחול הגנתיים, קרציות שנדבקו אליו כמה שיכלו. ריפ המילטון וטיישון פרינס ניסו להקשות על מאנו, ללא הצלחה רבה. ב-36 דקות למשחק מאנו צבר 18.7 נקודות באחוז TS פסיכי של יותר מ-63, 5.9 אסיסטים, 4 ריבאונדים ו 1.3 חטיפות. לאחר שבעה משחקים מתישים, מאנו קיבל 40% מהקולות ל-MVP של הסדרה, תואר שבסוף הלך לטימי דאנקן.
אולם, הרגעים/סדרות שפחות זכורים הם דווקא הקריטיים יותר. אני חש חובה לציין רגע מסוים וצורב במיוחד מהקריירה של הארגנטינאי, רגע שיכול להיות שעלה לספרס בעוד גביע לארי אובריאן לארון.
2006, דרבי טקסני רותח בגמר המערב, לאחר שישה משחקים קשוחים במיוחד הסדרה עברה להכרעה בסן אנטוניו במשחק 7 על כל הקופה, רבבות אוהדים גועשים שעשו יותר רעש מבקרב האמיתי על האלאמו. שיוויון 101 פחות מדקה לסיום, אקס המאבריקס, מייקל פינלי, תופר שלשה על הראש של קבוצתו הישנה והקהל מתפוצץ, זהו היתרון הראשון שלהם הלילה. האורחים מחליטים על מהלך שמרני במיוחד, בידוד של דירק על ברוס בוואן בפוסט הגבוה בשביל שתי נקודות. המהלך עובד לשלמות, הגרמני מתנער מבוואן ועולה לליי-אפ שהיה מוריד את ההפרש לאחד בלבד. משום מקום, מגיח מאנו ג'ינובילי, עושה עבירה שטותית במיוחד וחלשה כנוצה. נוויצקי כמובן מסיים את מהלך שלוש הנקודות שניתן לו במתנה, שולח את המשחק להארכה שבתומה המאבס עלו לגמר ה-NBA. הרעיון הראשוני של עזרה על נוויצקי במצב הזה הוא החשיבה הנכונה בהחלט, אולם במצב שהגיע אליו זה היה מאוחר מדי והעבירה עצמה הייתה חלשה שלא הזיזה שריר אצל דירק.
המאבס אמנם הפסידו את סדרת הגמר הזו להרואיות של דוויין וייד בסדרת גמר מהטובות בהיסטוריה של שחקן יחיד, הואיל והספרס היו עולים הסיפור היה יכול להיגמר אחרת לגמרי. ברוס בוואן היה השומר המושלם נגד וייד וקשה להאמין כי הספרס היו מפסידים 4 ברצף כמו המאבריקס.
בנוגע לסדרת הגמר, ניתחתי כל סדרה בה מאנו שיחק באופן אינדיבידואלי. רבים מתעלמים לחלוטין מסדרת הגמר הראשונה שלו בתור רוקי, ואכן הוא לא היה רגיל לסגנון ה-NBA לגמרי ויש סיבה למה לייחס לה פחות חשיבות אמנם אסור להתעלם ממנה לגמרי. בסדרה הזו מאנו קיבל שערה פחות מ-29 דקות למשחק ואחוזי ה-USAGE שלו היו 17.7. מאנו קלע 8.7 נקודות למשחק באחוזי קשים לצפייה (פחות מ-35% מהשדה, פחות 22% ממחוץ לקשת), מול ההגנה שהנטס הציגו, זה רע מאוד.
הסדרה הבאה שלו הייתה מופלאה, כפי שהזכרתי לעיל.
ב-2007 מול הקאבלירס של המלך הצעיר, הוא צבר כ-18 נקודות למשחק, מספר מרשים מאוד, אחד מהדברים המרשימים היחידים שעשה בסדרה הזו. אחוזים רעים מהשדה עוד פעם, הכי הרבה איבודים ביחס לדקות והרבה הרבה עבירות אישיות למרות ששלושה שחקנים שיחקו יותר מ-8 דקות יותר ממנו בממוצע.
ב-2013 מאנו שקל בכובד ראש פרישה לאחר הסדרה הזו. אחוזי פושרים מהשדה אך רעים ממחוץ לקשת, מספר איבודים אסטרונומי, תרומת נקודות לא מספקת ועבודה הגנתית רעה בצד השני.
בשנה העוקבת הוא ניזון מהקבוצה ונתן סדרת גמר לא רעה, למרות שהיה כינור רביעי (בשלב הזה, אפשר לקרוא לזה יוקלילי).
מתמטיקה 5 יח"ל.
לאחר שסיימנו בניפוץ המיתוסים, נתמקד קצת בסטטיסטיקות המתקדמות. אוהבי הכדורסל המיושנים שונאים את ה"חנונים" שדוחפים את המתמטיקה שלהם לספורט. כך גם חשבו על בילי בין, הג'נרל מנג'ר לשעבר של קבוצת הבייסבול האוקלנד את'לטיקס. בין היה שחקן בייסבול כושל שבחר לשחק בליגה מעל מלגת לימודים בסטנפורד, שנה לאחר מכן הוא חזר ל-MLB, הפעם מאחורי הקלעים. בשובר הקופות ההוליוודי "מאניבול" שמספר את עלילותיו, בראד "חולה הנפש שבגד בג'ניפר אניסטון" פיט משחק את בין וג'ונה "משנה את משקלו יותר מהר מכריסטיאן בייל" היל שמשחק את עוזרו של בין בוגר הרווארד עושים מהלכים שנראים משונים לציבור שמבוססים על סטטיסטיקות מתקדמות. כמובן שהמתמטיקה המטופשת הזו עזרה להעלות את הקבוצה לגבהים.
האתר Basketball Reference מציג כמעט כל סטטיסטיקה אפשרית על כמעט הכל. אחת מהסטטיסטיקות החזקות ביותר באתר נקראת Win Shares. בפשטות, היא מודדת את התרומה של שחקן לניצחונות. אולי תופתעו לגלות שמאנו ג'ינובילי מוביל על ג'ייסון טרי בקטגוריה הזו ב-4 נקודות בלבד, טרי הוא שחקן שלעולם לא יישקל להיכל התהילה כמובן. בנוסף לכך, יש קטגוריה באתר המשווה שחקנים לפי מכלול הקריירה שלהם בסיוע של סטטיסטיקות מתקדמות מובילות. מאנו כמעט זהה לשחקנים כמו סאם קאסל והרשי הוקינס בגזרה הזו, האתר חוזה לג'ינובילי כ-20% סיכוי לכניסה להיכל. גם אם נעבור לסטטיסטיקות אחרות כמו "אינדקס המצוינות של בנט" שפותחה על ידי הכתב המבריק צ'ארלס בנט, מאנו מדורג בתחתית בהשוואה לשחקני כנף מהדור שלו, כולל כמות נכבדת של שחקנים שלא ייכנסו להיכל כגון ג'ו ג'ונסון וג'רי סטאקהאוס.
לסיכום, מאנו ג'ינובילי חווה קריירה מופלאה, בה למרות שאף פעם לא היה השחקן המוביל בקבוצתו נתן תפוקה יפה מאוד. הוא ייחסר מאוד בליגה על כל חובביה, נאחל לתופס העטלפים המוכשר הצלחה בעתיד!
