כתבה זו מוקדשת לאחד משחקני הלייקרס הגדולים ביותר- לא, לא קובי, או שאקיל, כנראה שכבר ניחשתם ארווין "מג'יק" ג'ונסון, שבשלישי האחרון חגג יום הולדת 59. אמנם קריירת המשחק שלו נגמרה כבר מזמן, אבל הוא ממשיך לקח חלק נכבד בכדורסל המקצועני של ה- NBA, כאשר הוא משמש כנשיא לענייני כדורסל של הלייקרס (למי מאיתנו שלא הבין, כמו ג'נרל מנג'ר רק בעל אחריות יותר גדולה). גם היום, 22 שנים לאחר פרישתו, מג'יק עדיין מזוהה עם הקבוצה בזהב ובסגול מעיר המלאכים. מג'יק עלה לאחרונה לכותרות, לאחר שהוביל להחתמתו של לברון ג'יימס בקבוצה, אבל אנחנו מדלגים לסוף, בואו ניקח כמה צעדים אחורה.
ארווין הקטן נולד בלנסינג, מישיגן, וכבר מילדותו החל להתאהב בכדורסל. הכינוי "מג'יק" (קסם) נטמע כשהיה בן 15, לאחר משחק בו רשם טריפל דאבל מרשים, וסיפורו פורסם בעיתון המקומי. מג'יק הצעיר החל לבסס את קריירת הכדורסל שלו והפך מבוקש על ידי כמה מכללות, ביניהן UCLA ואוניברסיטת אינדיאנה. לבסוף, החליט להישאר בבית והלך למישיגן סטייט, אותה הוביל למשחקים המאוחרים של טורניר ה- NCAA ובעונת 79\1978, הוביל את קבוצתו לגמר, שם פגש את אוניברסיטת אינדיאנה ויריבו לעתיד, לארי בירד.
משם המשיך ל- NBA, כשהלייקרס בחרה בו במקום הראשון בדראפט. מג'יק מיד השתלב בקבוצתו של חבר אחר בהיכל התהילה, קארים עבדול ג'אבר, והצטרף כאחד מהשחקנים שייצגו את פני הקבוצה, בין היתר, בזכות חיוכו השובה. שני הכוכבים הובילו את הלייקרס של עונת 80\1979 למאזן של 60 ניצחונות ו- 22 הפסדים. לוס אנג'לס הגיעה עד לגמר ה- NBA, נגד פילדלפיה. במשחק מספר 5 של הסדרה, נפצע קארים, ונראה היה שהלייקרס הולכת להפסיד בסדרה, אך מג'יק לקח עליו את האחריות והוביל את קבוצתו לניצחון וזכייה באליפות. בכך, מג'יק הפך לרוקי הראשון שזוכה בתואר ה- MVP של סדרת הגמר. זכייה באליפות זו הייתה בעצם יריית הפתיחה של הקבוצה שהיום מוכרת כ-"שואו טיים לייקרס", שזכתה בעוד ארבע אליפויות לאחר האחת הזו.
הפיכתה של הקבוצה לשואו טיים לייקרס הושלמה כאשר פט ריילי, אז מאמן צעיר, קיבל את המושכות לקבוצה ב- 1981. ריילי יישם את פילוסופיית ההתקפה שלו, ושחקני הלייקרס הפכו במהרה לקבוצה שלא מפסיקה לרוץ ומתבססת על התקפות מתפרצות, בזכות יכולות המסירה של מג'יק והקליעה של קארים. כינוי השואו טיים ניתן לקבוצה בזכות אותה פילוסופיית התקפה, שהפכה את הקבוצה למרגשת ומהנה לצפייה. יתרה מכך, ריילי ושני הכוכבים הובילו את הקבוצה לשבעה גמרים בשמונה שנים, וזכייה בארבעה מהם.
בשלושה מהגמרים אליה הגיעה השואו טיים לייקרס, היא התמודדה מול הבוסטון סלטיקס של לארי בירד, מולה זכתה בשתי אליפויות. מג'יק ג'ונסון ולארי בירד לא היססו להראות את היריבות שיש ביניהם, כשכל אחד הודה שההתעסקות של האחד בשני היא רבה, גם כשלא שיחקו אחד נגד השני. יריבות זו נחשבת עד היום לאחת מהטובות שהיו בליגת ה- NBA, ויש הטוענים כי היריבות לא הייתה רק על המגרש, אלא גם בין שתי הערים והבדלי התרבויות ביניהן. מעבר לכך, הליגה עצמה הניבה פירות רבים מיריבות זו. בעשור לפני משחקי הגמר בין הקבוצות, ההתעניינות ב- NBA הייתה מועטה במיוחד והרייטינג היה נמוך מאי פעם, אבל לאחר תחילת היריבות, ההתעניינות הלכה וגברה, התעניינות שהעלתה את ה- NBA לגבהים חדשים, והציבה את הליגה ואת ענף הכדורסל כאחד משלושת ענפי הספורט הנצפים ביותר בארה"ב.
הישארו מעודכנים
הליגה הבינה את החשיבות של מג'יק ובירד והפכה אותם לפנים של נבחרת ארה"ב באולימפיאדת 1992, הידועה גם כ-"דרים טים" (קבוצת החלומות) (יא אללה… איזה שמות טובים יש לאמריקאים האלה). למרות שהשניים היו וותיקי הנבחרת, שחקן צעיר אחר כפה את שליטתו בקבוצה, מי אם לא- מייקל ג'ורדן. הנבחרת שלטה בדומיננטיות, וללא עוררין באולימפיאדה של אותה שנה, כאשר היא זוכה במדליית הזהב ונשארה עם מאזן מושלם של שמונה ניצחונות וללא הפסדים. אך, נחזור למג'יק, שבשבילו אותה שנה הייתה עמוסת עליות ומורדות.
לפני תחילת עונת 92\1991, ג'ונסון גילה שהוא נשא של נגיף האיידס (HIV). בעקבות חוסר ההיכרות עם המחלה והעובדה שהיא נחשבה מסכנת חיים, מג'יק נאלץ לפרוש מפעילויות הקבוצה ומכדורסל מקצועני (מאוחר יותר ציין, שאילו ידע באותו זמן מה שהוא יודע עכשיו על המחלה, הוא לא היה פורש מלכתחילה). בהודעת פרישתו, הבטיח מג'יק כי יקדיש את חייו למלחמה במחלה, ואף החל בקידום המודעות למחלה ולטיפול בה. פעילות זו של מג'יק, פתחה את הדלת לשחקנים נוספים להביע את דעותיהם ולהתייחס לעניינים הנמצאים על סדר היום.
בעקבות המחלה, נפוצו שמועות על ג'ונסון שהוא גיי או ביסקסואל. מג'יק האשים את איזייאה תומאס, חברו ויריבו מדטרויט, בהפצת השמועות, ובכך גם דחף אותו החוצה מנבחרת ארה"ב (לאחרונה השניים קיימו שיחה ביניהם, בה מג'יק התנצל על מעשיו). למרות זאת, רבים בארה"ב ראו במג'יק גיבור ומודל לחיקוי עוד לפני גילוי המחלה, ולאחר הודעתו האמיצה ופעילותו לקידום המודעות עוד רבים אחרים הצטרפו לאהדתו. כחלק מהכרה זו, מג'יק נבחר למשחק האולסטאר של 1992, על אף שלא שיחק אפילו משחק אחד בעונה. חלק מהשחקנים התנגדו לכך, ולמרות זאת, כשקלע שלשה בסיום המשחק, שחקני שתי הקבוצות רצו אליו וחיבקו אותו.
בסרטון, התנצלותו של מג'יק ג'ונסון בפני איזייאה תומאס:
אמנם מג'יק חזר לשחק ב- 1996, אך עד חזרתו מהפרישה פעילותו עם הלייקרס לא פסקה. ב- 1994 הוא לקח את משרת האימון בקבוצה, לאחר שהלייקרס התדרדרו למאזן של 28 ניצחונות אל מול 38 הפסדים. למרות שקריירת האימון הקצרה החלה ברגל ימין, את העונה מג'יק סיים במאזן שלילי. עם זאת, קרבתו לקבוצה רק גדלה, ובסוף העונה החליט לקנות חמישה אחוזים ממניות הקבוצה. כאשר חזר לשחק ב- 1996, שיחק בעיקר בעמדה מספר 4, ולמרות שתפוקתו בעמדה זו הייתה טובה, עדיין הביע את חוסר שביעות רצונו ורצה לחזור לשחק בעמדת הרכז, בקשה שלבסוף לא נענתה. בסוף עונת 1996, ג'ונסון הכריז סופית שהוא פורש מקריירת המשחק לתמיד.
בהמשך ג'ונסון ניסה להתקדם בתחומים אחרים, אך ללא הצלחה. גם לאחר פרישתו, חיבורו עם העיר של לוס אנג'לס נמשך, כאשר קנה מניות בקבוצות הספורט השונות של העיר. כמובן שהחיבור עם הלייקרס הוא החזק ביותר, ולאחרונה מונה מג'יק להיות הנשיא לענייני כדורסל של הקבוצה. מג'יק ליווה את קובי בראיינט בעונת פרישתו, חיכה בסבלנות לעונת העברות בה שחקנים כמו לברון ג'יימס ופול ג'ורג' יהיו חופשיים. בעונה האחרונה בזמן שהקבוצה ניסתה להשיג כישרונות צעירים, מג'יק ניסה למצוא דרכים לגייס כוכבים גדולים, ואפילו הצהיר, שאם אף כוכב גדול לא יחתום בקבוצה בקיץ הזה או הבא הוא יתפטר מתפקידו. היום, ניתן לומר שאולי בזמן שיצא עם הודעה זו, מג'יק כבר ידע שהוא הולך להחתים את הכוכב הגדול של ה- NBA, לברון ג'יימס (על אף שמג'יק בעצמו טוען ההיפך).
למג'יק אין ניסיון רב בתפקיד בו הוא נמצא כרגע, אך נראה שהוא דווקא מצליח בו. עיניו נשואות לקיץ הבא, בו ישתחררו מחוזיהם כוכבים נוספים. ביחד עם לברון והשחקנים הצעירים של הקבוצה, מג'יק ינסה לגייס כוכבים נוספים, כדי להחזיר את הלייקרס לימי התהילה, אולי להחיות מחדש את קבוצת השואו טיים וליצור עמם שושלת נוספת באחת הקבוצות המעוטרות ביותר ב- NBA. ניתן להגיד שהיו ויהיו שחקנים גדולים יותר ממג'יק בלייקרס, אך אי אפשר להכחיש את העובדה שהוא הפנים של הקבוצה.
בונוס- מג'יק מתראיין אצל ג'ימי קימל על החתמתו של לברון:
