בחודש שעבר, עוד לפני שעונת הכדורסל יצאה לדרך באופן רשמי, וכשמכבי תל אביב, קבוצתי האהודה אירחה למשחק ראווה את דרושפאקה דוגוס, של דיוויד בלאט, נזכרתי בפעם המי יודע כמה, כמה מכבי תל אביב היא הרבה מעבר לקבוצת כדורסל, יותר בכיוון של מועדון ראווה. מחיאות הכפיים והכבוד שניתנו לדייויד בלאט, היו מדהימות. אבל אותי ריגש כמו את כולם בערך, דבר אחר, טקס תליית הגופייה של 8 לב צהוב, אנתוני פארקר להיכל התהילה במרומי ההיכל המיתולוגי. וכל זה בנוסף לקווין מגי ולנייט האפמן, שנכנסו לאותו היכל, בערך שנה לפני כן באותו משחק מול מלאגה במסגרת היורוליג.
יצא לי כמה ימים אחרי כן קצת לחשוב, מדוע בעצם "היכל תהילה" אמור להיות רק עבור האימפריה בצהוב, ולא גם לקבוצות אחרות.
אחרי הכל, יש כמה שחקנים אשר עליהם אפרט מיד, שכשיחליטו לתלות את הנעליים בעתיד, (יש גם שניים שכבר תלו), הם יהיו חייבים להיכנס ל'דמוי' היכל תהילה, עבור אותן קבוצות שעלו לגדולה בעקבות אותם השחקנים.
לו יכולתי ליצור חמישייה, אשר כוללת את חמשת השחקנים שעליהם החלטתי לתת את הדעת, על כניסתם הראויה להיכנס להיכל התהילה הפרטי של קבוצתם, סביר להניח שאותה חמישייה שכוללת ארבעה ישראלים צברים, ועוד מתאזרח מאוד מפורסם, הייתה לוקחת או לפחות מקבלת לא מעט סיכויי זכייה באליפות ישראל בליגת הכדורסל הישראלית.
והרי החמישייה הפותחת
הישארו מעודכנים
מתן נאור-הפועל תל אביב:
קבוצת הפועל תל אביב בכדורסל, גורמת לעיתים רבות ליצירת אנטיגוניזם פרטית.
האדומים של העיר תל אביב חזרו לתודעה של הכדורסל הישראלי בשנים האחרונות, ולמרות שאני נוטה יותר לכיוון הצהוב, אני מאוד מרוצה מהחזרה שלהם לליגה הבכירה. בסיומה של עונת 2011-2012, ולאחר 6 עונות בהן הספיקה הפועל להגיע להליכי פירוק, וקיבלה בין היתר מכה גדולה מתחת לחזה, כשאולמה הביתי והמרגש "אוסישקין", נהרס על ידי עיריית תל אביב. הפועל תל אביב חזרה כאמור לערב הכדורסל של ישראל.
מי שהיה איתה לאורך כל הדרך, מהפירוק המדובר, ועד אפילו לעונה הנוכחית, בשביל לשמח את האוהדים המסורים, הוא מספר 12 האגדי, מתן נאור.
בתארים מתן נאור לא זכה עם קבוצתו איתה הוא הכי מזוהה, הפועל תל אביב. ובספק אם עד לסוף הקריירה המקצוענית שלו כשחקן גם יזכה. פרנצ'סקו טוטי, הכוכב והאליל של קבוצת רומא בכדורגל, נחשב בעיני אוהדי קבוצתו ל"שליח האל". הכדורגלן האיטלקי המפואר והסמל של הזאבים לא זכה לטעום תארים רבים במדי קבוצתו. ועדיין הוא נחשב לגדול ונערץ בשחקניה. באותה מידה נאור, הסמל של אדומים, לא זכה אף לרגע שמח דומה. אך למרות הכל, גם הגארד שבחודש הבא יחגוג 36 אמור בעיניי מעריציו להיקרא בכינוי דומה לזה של טוטי. בעונת החזרה של הקבוצה לליגת העל, נאור היה מהכוכבים הבולטים, לצידם של גל איתן ואדריאן יוטר. גם היום כשהוא כבר לא באותו היכולת בגדולה כמו בשנים האחרונות, נאור ( 1.94),נחשב בעיני לא מעט פרשנים לשומר הטוב בליגה, גם על הביג-מנים הגבוהים. והייתי מאוד רוצה לראות אותו בטקס הוקרה כזה או אחר, בעוד כמה שנים על ידי קבוצת הפועל תל אביב.
ניצן חנוכי- מכבי ראשון לציון:
אולי האפור ברשימה שלי ואולי השם הפחות מוכר למי שלא חובב כדורסל מושבע. אבל זאת בדיוק הסיבה שהחלטתי להכניס אותו לרשימה המכובדת.
ניצן חנוכי, נחשב וייזכר בעתיד, לקפטן שבסופו של דבר הניף במו ידיו את צלחת האליפות הראשונה והיחידה של הכתומים מראשון לציון בכדורסל הישראלי. שחקנים ששיחקו נגדו מדברים עליו כעל אדם שלפעמים עושה לא מעט פעילויות מעצבנות, הגורמות להם לאיבוד עשתונות. שחקנים ששיחקו איתו מרעיפים עליו לא מעט מחמאות.
אז מי אתה ניצן חנוכי? פוקר פייס?
חנוכי, שהתחיל העונה את עונתו השביעית בראשון לציון, לא נחשב לסקורר גדול. לפני כשלוש שנים עזב חנוכי את ראשון לציון ועבר לאילת. הגארד המוכשר כנראה הבין את טעותו, כשלאחר עונה אחת בכחול מעיר הדולפינריום, חזר בחזרה לכתום של עיר היין.
האליפות בעונה שעברה בה זכה עם קבוצתו, כשלצידו כיכבו בין היתר דריל מונרו, דאוסן הבן, ואבי בן שימול, עלולה לגרום לו להיכנס ביום מן הימים להיכל התהילה של מכבי ראשון לציון, כשספק רב האם יוכלו בעתיד הקרוב, לשחזר את ההישג מהעונה אשתקד.
דורון שפר-הפועל ירושלים:
כמה כיף להיזכר ברבי נחמן מאומן של עולם הכדורסל כאן בישראל.
כשסימונה פיאנג'יאני בדק על עברה של הפועל ירושלים, רגע לפני שהוא נכנס למשרת אימון הקבוצה והאחריות עליה, הוא ודאי היה די מופתע לגלות שהקבוצה מעיר הבירה בישראל זוקפת לזכותה תואר אירופי די מרשים – אליפות היול"ב-קאפ, המפעל שהיה נחשב בעבר לשני ברמתו בגזרת הכדורסל האירופאי.
אותה תמונה חקוקה לי בראש מאותה זכייה היסטורית של הפועל ירושלים בגביע בשנת 2004, תמונה ובה חיבוק מרגש בין אחד מכוכבי הזכייה דורון שפר, לבין מאמנו שרון דרוקר. שפר שיחק במהלך הקריירה המפוארת שלו 3 עונות בקבוצה מהבירה, אך אין ספק כי אותה עונה ובה הקבוצה הניפה את הגביע במפעל השני בחשיבותו באירופה, גרמה לאוהדי הקבוצה לאהוד אותו ולהחשיבו כמושא להערצה. לצידו באותה עונה, כיכבו שחקנים כמו טונג'י אווג'ובי, וויל סולומון ועידו קוז'יקרו (שמייד נחזור אליו). בריאל מדריד עוד היו שמות גדולים כמו קספראס קאמבלה ואלברטו הררוס.
שפר, שלפני מספר שנים החליט לפנות לצד אחר וקיצוני מאוד מעולם הכדורסל בחייו, כשחזר בתשובה בעקבות מחלת הסרטן שפקדה אותו ושינתה את חייו, ואף שיחק עוד במדי גליל עליון, כשעל ראשו ניצבת כיפה לבנה היאה למתחזקים בדת, ולא רק בשרירים, אמר לא מעט שהוא עדיין עוקב בקביעות אחר משחקי הכדורסל בארץ, ומאוד נהנה להמשיך ולצפות מהצד על הנעשה בתוצרת המקומית.
אם הפועל ירושלים יחליטו להתקדם צעד נוסף בעתיד, מעבר לאליפות בה זכו לפני כשנתיים, ויחליטו להקים היכל תהילה משלהם, הרי שלשפר יש מקום נכבד מאוד הרשימה.
עידו קוז'יקרו- מכבי חיפה והצפון:
בסוף העונה שעברה, כשקיבל עידו קוזיקארו את שיחת הטלפון מאחד האנשים שנעסקים תחת ג'ף רוזן, הבעלים האמריקאי של מכבי חיפה בכדורסל, לפיה קוזיקרו יפסיק את עבודתו במועדון בו שימש בתפקיד המנהל המקצועי. נפל דבר בעולם הכדורסל הישראלי.
לא ברור איך אפשר לפגוע כך בבן אדם, שמעבר להיותו איש חייכן וטוב לב, גם העניק בין היתר במו ידיו את צלחת האליפות לקבוצה מהכרמל רק לפני 4 שנים. ג'ף רוזן אמנם נחשב לאיש ששינה את תרבות הספורט בעיר הצפונית. אם עד לפני כמה שנים, חיפה הייתה בעיקר עיר של כדורגל, הרי שבשנים מאז הגיע רוזן לשליטה על המועדון הירוק, חיפה הפכה להיות שם דבר וקבוצה גדולה גם בכדורסל. האליפות ההיסטורית בה זכתה הקבוצה, הפכה אותה להיות שם דבר בקרב המועדונים הגדולים בארץ בצד הכדור הכתום.
עידו קוזיקרו שהיה מהסמלים הגדולים של עונת האליפות. שיחק בין היתר בלא מעט קבוצות באזור חיוג 04. למרות שהיה שלוש עונות בהפועל ירושלים, עימה זכה בגביע היול"ב-קאפ, כיכב קוזיקארו לא מעט גם בנבחרת ישראל, והשאיר חותם גדול גל בגלבוע גליל ובעירוני נהריה בשנים בהן שיחק בקבוצות הצפוניות.
ובכלל נחשב קוזיקרו לכדורסלן הגדול ביותר בשנים האחרונות שהגיע מהצפון. וכמו שאמר טל ברודי אחרי הזכייה של מכבי תל אביב באליפות אירופה, קוזיקרו שם את הצפון על מפת הכדורסל.
ג'ו דאוסון-הפועל אילת:
ואחרי שדיברנו בכמה משפטים על האיש ששינה את הכדורסל באזור הצפון, נעבור לאיש ששינה את הכדורסל בצד השני של המדינה, ובעיקר אצל העיר הדרומית ביותר בארץ, וזאת שנחשבת לעיר התיירות הגדולה – אילת.
אילת, עיר של כדורסל??? "כן, כן, כן", אומר מאור.
עד שהגיע להפועל אילת בתחילת עונת 1991-1992,הייתה נחשבת קבוצת הכדורסל המקומית,למועדון לא גדול במיוחד, ולא מוכר ברחבי המדינה. ג'ו דאוסן, נחשב לקלע הנקודות הגדול ביותר של התכולים מאילת, כשבמאזנו 2428נקודות.
דאוסן, ששיחק באילת כ-5 עונות בסך הכל בשתי קדנציות שונות, נחשב לאיש ששם את אילת על מפת הכדורסל. בסיום עונתו הראשונה במועדון הדרומי סיים כקלע המוביל של הליגה עם לא פחות מ-27.5 נקודות למשחק!
לאחר כ-3 עונות עזב דאוסן האב את אילת ועבר למכבי ירושלים. אך לאחר מכן חזר לאילת, שם גם נשא את בחירת ליבו, אישה ישראלית, ממנה הספיק להתגרש.
בניו של דאוסן (שון וטיילר), שיחקו בעונה שעברי במדי הכתומים מראשון לציון, כשבנו המפורסם יותר שון נמצא כעת באמריקה ומנסה בימים אלו להשיג חוזה כניסה לליגה הטובה בעולם, ולהמשיך לעשות את אביו להיות גאה בו כמו תמיד.
אם כך, גם לדאוסן האב מגיע להיכנס להיכל תהילה של הכדורסל באילת.
