מכבי תל אביב לא זכתה כבר שנתיים באליפות, אבל הכשלים של המערכת עמוקים יותר. כך ייצא המועדון ממצב הביש אליו נקלע
פרנסי מכבי תל אביב ודאי מבואסים מאבדן האליפות כבר שנה שנייה ברציפות. אבל כרגע מי שלא קופץ – צהוב. ההחלטות הרעות של המועדון המצליח ביותר בישראל הגיעו לשיא השפל העונה, אבל מנקודת מבט של כדורסל ישראלי נטו? המצב השתפר ללא היכר בעשור האחרון. יש אלטרנטיבה, מה שלא היה קיים במשך עשורים ארוכים, והפעם היא אפילו לא הפועל ירושלים, אלא דווקא ראשון לציון הצנועה. הכדור שהיה צהוב, חזר לכתום, ויש סיבות לחייך. כי מי רוצה להתחיל עונת כדורסל כמו פעם, כשיודעים מראש מי היא האלופה?
עם כל ההכרזות האלה, מכבי תל אביב הייתה ונשארה הקבוצה של המדינה. הנציגה הגאה של היורוליג החדש והמצומצם מוצאת את עצמה עם מצב לא מוכר. היא מבקשת ממאמן שדחתה בעבר שיבוא לאמן אותה בהווה. היא מגיעה לפשרות עם הקהל על מחירי כרטיסים. היא מחשבת כמה תשלם לשחקנים כדי לא ליפול פעם שנייה בהיסטוריה ליורוקאפ. כל אלה לכאורה עושים לה רע. אבל אלה תהליכים טבעיים שנגררו מאבדן הדרך ומחוסר זהות.
לאורך השנים, מכבי נשענה על בסיס ישראלי איתן. זה דבר שנזנח עד לשנה האחרונה, וזה נדבק בחוזקה לגב הכבד של הצהובים והוסיף לו משקל סגולי מביך. מכבי לא סתם שאפה לחזור לזהות הישראלית שלה, כי כמו שהמאמן הישראלי הוא אחד הטובים באירופה, כך גם בכירי השחקנים שלנו. בלי מקל, אוחיון, שגב והקפטן פניני, או חלק מהם, מכבי פשוט מדברת שפה זרה. שפה שקשה להתחבר אליה, וכזו שלא מגיעה להצלחות. מכבי הייתה זקוקה לדחיפה של מאמן שיודע למצב זהות כזו, ויודע לשנות את העמדה של המועדון בו הוא מאמן עד שזה הופך לחלוטין לדמותו שלו.
ראינו זאת בקבוצות בהן אימן אדלשטיין, הרבה בהפועל ירושלים המקורית והחיננית שלו וכמובן בנבחרת ישראל. ארז הוא כיום המאמן הישראלי הבכיר שלא אימן את מכבי, והוא מקבל את המפתחות של היורוליג בישראל, לא בכדי. פיני גרשון מכנה אותו תלמידו, אבל ארז הוא ללא ספק מאמן מקורי, עם חזון, צבע ולא מעט כדורסל. איך ישב עליו פרוייקט מכבי? זו שאלה מעניינת, צבעונית ומלאת חזון בפני עצמה. מה שבטוח – אנחנו כאן כדי ליהנות מהדרך.
הישארו מעודכנים
וללא קשר, מכבי חייבת לחזור לניהול החזק שלה, זה שהביא אותה לגבהים הכי גדולים. כזה שבו יש תיאום עם ארז לגבי שחקנים ועוזר מאמן, כזה שבו יד ימין יודעת מה יד שמאל עושה. הדולרים נשלפו כבר, הרבה יותר מאשר בעבר. אבל זה לא יספיק. מכבי צריכה לחזור לשורשים. כי מועדון חזק מנוהל בצורה חכמה. זה הכרח. מכבי תרצה, ללא ספק, לחזור למעמד איתן באירופה. קרוב לודאי שהצלבה הוא תנאי שהציבו למאמן הנכנס, וזה גם מתבקש. בטח אחרי הפארסה של ההעפה בשלב הבתים לראשונה בתולדות המועדון. אם אפשר, רצוי גם פיינל פור. נעז לומר גביע? עדיין לא. דבר ראשון זה לחזור להיות פקטור משמעותי ודומיננטי בליגה.
בליגה תרצה מכבי קודם כל לא להתבזות. מעבר לכך, ישאף המועדון הצהוב להחזיר לעצמו את אלמנט ההרתעה. כמו בימים "הטובים". נקווה שבמהלך עתיר הדולרים הזה תישמר התחרות האיכותית אליה התרגלנו בשנים האחרונות. מי שיגיעו הם בעיקר שחקנים שלא בחר המאמן, כשרוב השלד כבר בנוי. אבל טביעת ידו של אדלשטיין תיראה גם במהלכים האחרונים של הליטוש, ובעיקר בהכנה. הראש הכואב של רוצ'סטי ופארמר מפנה מקום לפנים חדשות, ודי מהר נדע את המראה השלם של התצרף הצהוב לעונת 2016/17. וגם בטוח שנדע, ולא הרבה מאוחר יותר, מה הוא בדיוק שווה.
