בשנים האחרונות ענף הכדוריד התפתח בצורה נהדרת במדינתנו הצנועה. הענף הוכרז כענף מועדף והמדינה החלה להעביר המון משאבים לפיתוח הכדוריד. בנוסף, "פרויקט גרמניה", ששולח את נבחרת העתודה לחצי שנה של אימונים ומשחקי אימונים בגרמניה, מעניק חשיפה יפה לכישרונות הצעירים של הכדוריד. הפרויקט מהווה גם הכנה נהדרת לשחקנים לקראת ההשתלבות בקבוצות הבוגרים של מועדוניהם. דניאל מוסינדי, שנחשב לאחד מהכישרונות הגדולים של העשור האחרון, עשה קפיצת מדרגה גדולה, כאשר עבר בעונה שעברה לארלנגן מהליגה הגרמנית הבכירה. מוסינדי, שגדל במחלקת הנוער של מ.כ חולון, התקשה בתחילת העונה ואף סבל מפציעה, אך לפני פגרת הקורונה פרץ והרשים במספר הופעות בבוגרים של המועדון הגרמני. השבוע, מעט לפני שדניאל חוזר לגרמניה לפתיחת האימונים לקראת עונתו השניה בבונדסליגה, הוא מגיע לדבר בראיון בלעדי למגזין JSport על העונה המאתגרת שעבר בגרמניה, השנים במחלקת הנוער בחולון, המציאות המוזרה עקב נגיף הקורונה וההתפתחות של ענף הכדוריד בישראל.
כשמגפת הקורונה פרצה, מצאת את עצמך בגרמניה כשעננה של חוסר וודאות מרחפת מעל הליגה. בעקבות חוסר הוודאות בנוגע למצב הליגה, ארלנגן לא רצתה לשחרר אותך ולתת לך לעלות על טיסה לישראל. מה היו התחושות שלך מחוויה זו, ואיך הצלחת בסופו של דבר לחזור לישראל?
כשהקורונה פרצה התחילו לאט לאט לבטל את כל האימונים והמשחקים. פתאום אתה שומע על שחקנים שחלו בקורונה ועל השהייה של הליגה. מצאתי את עצמי יושב שבועיים בבית בלי יכולת לעשות שום דבר, והחלטתי שאני חייב לחזור לארץ, לפחות עד שהעניינים ירגעו בגרמניה. הפעלתי לחץ קצת על המועדון והוא נתן לי אישור לחזור לארץ. מיד אחר כך, הרמתי טלפון לחבר שיעזור לי למצוא טיסה ואחרי כמה ימים הוא מצא לי טיסה עם עצירה של שמונה שעות באמסטרדם. אתה עובר בשדה התעופה עם מסיכה וכפפות, המסעדות סגורות ואפילו במטוס אין אוכל, חוויה קצת הזויה. לשמחתי עברתי את זה והצלחתי להגיע לארץ, שמח שבסוף הכל הסתדר.
אני מניח שהמועדון נמצא איתך בקשר רציף, הודיעו לך מתי חוזרים להתאמן לקראת העונה הבאה?
אני בקשר תמידי עם מנהל הקבוצה והמאמן. קיבלתי הודעה מהמאמן שבתחילת יולי אנחנו חוזרים להתאמן לקראת העונה הבאה. אני מאמין שבשבוע או בשבועיים הקרובים אעלה על טיסה לגרמניה, וכנראה אכנס לבידוד ביתי של שבועיים, כדי שאהיה מוכן כבר לתחילת האימונים.
הישארו מעודכנים
האם הצלחת לשמור על כושר במהלך הסגר הארוך? מרגיש מוכן לחזרה לאימונים?
האמת שלא כל כך הצלחתי. כשחזרתי לארץ, נכנסתי לשבועיים של בידוד. התאמנתי המון בזמן הזה, אבל בעיקר כוח על משקל גוף. לאחר מכן הייתי שבועיים בבית, אבל בגלל הסגר כמעט ולא הצלחתי לשלב אימונים. התגייסתי לצבא והייתי בטירונות לתקופה של חודש, וכמו שאתה מתאר לעצמך, גם שם לא התאמנתי ככה שזה נמרח לתקופה לא קצרה והתאכזבתי מכך. לפניי כשבועיים סיימתי את הטירונות, וישר התחלנו להתאמן ביחד עם נבחרת העתודה. אני עדיין לא מרגיש מוכן מבחינה פיזית לחזרה לאימונים עם הקבוצה. יש לנו בערך חודש עד לפתיחת האימונים ונצטרך לעבוד קשה ולתת 150% בכל אימון על מנת לחזור לכושר של לפני פגרת הקורונה.
בכדורגל ובכדורסל כבר החלו לשחק משחקים ללא קהל, ונראה שימשיכו כך ברוב הליגות לפחות בתקופה הקרובה. מה לדעתך תהיה ההשפעה של משחק ללא קהל עבור ענף הכדוריד?
בגרמניה הקהל מאוד חשוב, בעיקר במועדון שלי, ארלנגן, שהקהל הוא מאוד תומך. אין ספק שהקהל בגרמניה משפיע המון על הקבוצות וזה יהיה מבאס לשחק בלעדיו. כרגע, אלה ההנחיות ואנחנו נקשיב להם בתור מקצוענים, וכמובן שאם לא תהיה ברירה נשחק בלי קהל. נעשה הכל בשביל לשמח את האוהדים גם כשהם יושבים בבית.
ילד בן 18 במדינה זרה, שפה זרה ואנשים זרים. מה יש לעשות בארלנגן מבחינת חיי חברה? איך הצלחת להתאקלם כל כך יפה?
לא קל למען האמת, לא קל בכלל. הגעתי עם שחקן נוסף שגדול ממני שנה וישר אחרי הנחיתה נסענו למחנה אימונים לחודש ימים. לצערי, כבר במשחק הראשון נפצעתי ושברתי את היד. נעדרתי לשלושה חודשים, הרגשתי דיי חסר אונים. אתה מגיע במטרה לשחק כדוריד ופתאום אתה לא יכול לעשות את זה ועובר רק טיפולים. למזלי מנהל הקבוצה דאג לי מהרגע שנחתתי ועד הרגע שעזבתי בגלל הקורונה. אחרי הפציעה שיחקתי בעיקר בקבוצת המשנה בליגה השלישית. רוב השחקנים שם בערך בגילי והתחברנו מהר ככה שהם עזרו לי המון להתאקלם. מבחינת חיי חברה ובילויים אין הרבה מה לעשות, החברים בקבוצת המשנה שהתאמנתי איתם, הם כאמור בערך בני גילי והתחברנו מהר ככה שהם עזרו לי המון בתהליך ההתאקלמות. כשהתחלתי להכיר את החברים יותר טוב התחלנו לצאת מעט יותר. אחד הספונסרים של הקבוצה שלנו זה מועדון בעיר אז אחרי המשחקים היינו מבלים שם המון. יש גם כמה קניונים ומקומות בילוי קטנים יותר, אבל הפוקוס הוא בעיקר על הכדוריד.
ברוב ענפי הספורט אנחנו שומעים מהליגיונרים על ההבדל ברמת האימונים בין המדינה בה הם משחקים לבין ישראל, מה ההבדל לדעתך בין רמת הכדוריד בגרמניה לרמת הכדוריד כאן?
אני חושב שהבדלי הרמות באים לידי ביטוי הכי טוב במעטפת שהשחקן מקבל. התנאים מסביב למועדון נהדרים, מהצוות המקצועי ועד לפיזיותרפיסטים. יש כאן הרבה פוטנציאל אבל אנחנו עדיין לא מספיק מקצועיים. הרמה בגרמניה מאוד גבוהה, אתה מקבל סוג של שוק באימון הראשון. ההבדל הפיזי והמנטאלי הוא די גדול, אבל אנחנו מצליחים לאט לאט לצמצם את הפערים, כמו שראינו במשחק הנבחרת נגד גרמניה.
בשנים האחרונות פרויקט גרמניה היווה קרש קפיצה לשחקני הכדוריד הצעירים במדינה, אך אתה החלטת לדלג על שלב זה ולחתום ישר בקבוצה מהבונדסליגה. מה היו השיקולים לקראת ההחלטה הזו והאם בדיעבד היא הייתה נכונה עבורך?
אני מאמין שההחלטה הייתה נכונה עבורי. קיבלתי הצעה מאוד טובה וזה היה יכול להיות פספוס גדול אם לא הייתי הולך לשחק בארלנגן. היו לי מספר הצעות יפות, אבל כשאתה שומע על קבוצה מהבונדסליגה שרוצה אותך, קשה מאוד לוותר. המטרה הראשונה הייתה לצאת לפרויקט ואז לחפש קבוצות בגרמניה, לשמחתי הגיעה הצעה לפני הפרויקט וכששמעתי עליה לא היססתי. שבוע לאחר מכן הייתי כבר על טיסה לגרמניה עם אבא שלי וידעתי שלכאן אני מגיע.
גדלת במחלקת הנוער של מ.כ חולון. המועדון הצליח לייצר כישרונות רבים בשנים האחרונות, כמו ליאור גורמן, עדן ג'ינג'י, גיא קורדובה וירמי סידי. מה מיוחד כל כך במועדון הזה שמצליח לפתח שחקנים מוכשרים בכל שנה?
קשה להצביע על משהו ספציפי. לדעתי החיבור עם בית ספר קציר ומגמת הספורט נותן מעטפת אדירה לילד להתפתח. הילדים מתאמנים מספר פעמים ביום – בבוקר בבית הספר ובערב עם הקבוצה. כמו כן, גם המעטפת שבית הספר נותן בצד הערכי והחינוך למצוינות בספורט, דוחפים את הילדים לעבוד קשה ולמצות את הפוטנציאל שלהם. בנוסף, אני חושב שרמת המאמנים במועדון גבוהה מאוד ולכן השילוב בין כל הגורמים מצליח לייצר שנה אחר שנה שחקנים שמצליחים להשתלב ברמות הגבוהות.
ההחלטה על סיום העונה בליגת הכדוריד הייתה מעט שנויה במחלוקת. מ.כ חולון הייתה במרחק נקודה בלבד ממכבי ראשון לציון, וזה עוד כאשר הפלייאוף כמובן כלל לא התחיל, אך למרות זאת מכבי ראשון הוכרזה כאלופה. לדעתך, האם ההחלטה של האיגוד הייתה נכונה או שהיה עדיף לנסות ולהחזיר את הליגה כמו שעשו בכדורגל ובכדורסל?
אני אישית התבאסתי שביטלו את הליגה בארץ וגם חברים שלי מחולון התבאסו מאוד. הליגה הייתה מאוד צמודה וקצת מרגיש לא הוגן שביטלו את הליגה ונתנו את האליפות למכבי ראשל"צ. למרות זאת, לצערי הקורונה הפתיעה את כולם וקל לדבר בדיעבד. היה קשה מאוד להחזיר את הליגה משתי סיבות: הראשונה היא העובדה שרוב שחקני ליגת העל לא מתפרנסים רק מכדוריד ולכן לא יכולים לשהות בבידוד ביתי עד לסיום העונה. הסיבה השנייה היא שרוב הזרים לא היו חוזרים לארץ בתנאים האלה. לא יודע אם היה פתרון טוב יותר מאשר סגירת הליגה, אבל אין ספק שמבחינת חולון זה מאוד מאכזב. יש גורמים שמחליטים ורוצים את הטוב ביותר עבור הליגה. אין לי צל של ספק שאם הייתה אפשרות להכריע את האליפות על המגרש, לא היו מהססים.
ניסים פלח, המאמן של מ.כ חולון, ליווה אותך בכל שנותיך כשחקן כדוריד, מגיל עשר ועד העונה האחרונה בבוגרים בחולון. מה הייתה התרומה שלו להצלחה שלך?
ניסים לקח אותי כפרויקט שלו מכיתה ה' פחות או יותר. הוא סוג של מנטור או אפילו אבא שני עבורי. ניסים תמיד דחף אותי וידע להחדיר בי מוטיבציה. בנוסף, הוא תמיד העניק לי המון ביטחון עצמי שתרם לי רבות. מאז ומתמיד, החיבור בינינו היה עמוק ואני מעריך אותו מאוד. האהבה בינינו גדולה וגם כשעזבתי לגרמניה היינו מדברים על בסיס יומי והייתי נעזר בו. אין ספק שהמון קרדיט מגיע לניסים על איפה שאני נמצא היום והרמה המקצועית אליה הגעתי. שמחתי כל כך לראות את העונה הטובה של חולון בליגה ואיך הוא מצליח בכל שנה להשתפר כמאמן. הפרגון בינינו הדדי וזה כיף גדול שיש לך מישהו מהענף שיכול לייעץ לך ולעזור לך בכל דבר.
כבר בגיל 18 ערכת את הופעת הבכורה שלך בנבחרת ישראל. עד כמה ההזדמנות לשחק בנבחרת תרמה לך מבחינה מקצועית?
כשקיבלתי את הזימון קצת הופתעתי. לא חשבתי שיזמנו אותי כל כך מהר לנבחרת. הגעתי לאימונים ופגשתי שחקנים כמו חן פומרנץ ורם טורקניץ, ופתאום אתה מתחיל להבין את גודל המעמד. לקחתי את ההזדמנות הזו במטרה להשתפר כמה שיותר וללמוד גם מאולג המאמן וכמובן מהשחקנים הטובים ביותר בארץ. אני מאמין שניצלתי את זה כמה שיותר. אין כיף גדול יותר מלייצג את המדינה במשחקים בחו"ל, וזו אחת החוויות הטובות ביותר שלי כשחקן עד כה.
המון שחקנים יצאו לאחרונה לשחק באירופה, ביניהם יואב למברוזו, יהב שמיר, יונתן דיין, ליאור גורמן וכמובן אתה. מה אתה חושב נתן לכם את האפשרות לבצע את קפיצת המדרגה הזו? האם זו החשיפה שפרויקט גרמניה מעניק לשחקנים הצעירים או השיפור ברמת האימון ורמת הליגה עקב השקעת התקציבים מהמדינה?
אני מאמין שזה שילוב בין שני הדברים. רמת האימונים אכן עלתה בארץ, השחקנים מגיעים לבוגרים הרבה יותר מוכנים גם מבחינה פיזית, גם מבחינה טכנית וגם מבחינה מנטלית. פרויקט גרמניה מעניק חשיפה נהדרת לשחקנים צעירים וזה פותח את השוק הישראלי לקבוצות באירופה. הרבה מועדונים רואים את השחקנים הצעירים שמרשימים בנבחרת במהלך הפרויקט ויכולים להתרשם מהם בקלות, מה שקצת פחות קורה בליגת העל. הרבה שחקנים לקחו את ההזדמנות הזו בשתי ידיים, ואני מקווה שזה יתרום לפיתוח הענף בארץ. יש כאן הרבה שחקנים מוכשרים שאם ישקיעו מספיק זמן ומאמץ יוכלו להגיע מאוד רחוק.
מגיל צעיר אתה נחשב להבטחה גדולה בענף הכדוריד. איך מצליחים לשמור על ריכוז ולהמשיך לעבוד קשה, על מנת לא לקרוס תחת הלחץ ולממש את הפוטנציאל הרב שטמון בך?
אני שומע את הרעש מסביב ויודע שיש לי הרבה אחריות על הכתפיים. כל משחק אתה צריך לתת הכל ולהוכיח שמה שאומרים עליך נכון. למרות הלחץ, אני מאמין שאני מצליח לשים את זה בצד ולהתרכז נטו בכדוריד. הפרסום והלחץ בכדוריד הוא פחות מכדורגל או כדורסל לדוגמה. כן יש לחץ, אבל אני מקיף את עצמי באנשים שמצליחים להוריד אותי לקרקע ולעזור לי לבצע את ההפרדה. כשאני עולה על הפרקט אני רק רוצה ליהנות, לשחק כדוריד ולעזור לקבוצה לנצח.
לסיום, מהו החלום הגדול שלך?
האמת, שאלה קשה. אני חולם לשחק בליגת האלופות וגם לזכות בתארים בגרמניה, אבל המטרה הגדולה שלי היא להגיע לקצה גבול היכולת מבחינת כדוריד וללכת הכי רחוק שאני יכול, גם מבחינה אישית וגם מבחינה קבוצתית. חשוב לי להיות ריאלי ולא לקפוץ מעל הפופיק, אבל המטרה העיקרית היא לממש עד כמה שניתן את הפוטנציאל והכישרון שיש לי.
Comments (2)
עדי לאטי
כתבה מצויינת עם תוכן מעניין
ללא ספק דניאל תמיד היה העתיד של הכדוריד הישראלי ואין לי שום צל של ספק שהוא גם ישבור את כל תקרות הזכוכיות שתעמוד מולו
וכמובן לכתב המדהים שובל אהרונוב שתמיד דואג לנו לכתבות מענינות וחמות מהשטח
המשך כך.
אביב
כתבה אש, משפחת מונסנידי משפחה של ספורטאים מצויינים, אח אחד שחקן כדורסל בהפועל ר"ג ואחות (ג'ואי)שחקנית כדוריד מצטיינת.