סוף כל סוף זה מגיע! לאחר המתנה ארוכה ביותר, הפרמייר ליג חוזרת לפעול כבר היום בערב, כאשר אסטון וילה תארח את שפילד יונייטד, ומיד לאחר מכן, משחק ענק בין מנצ'סטר סיטי לארסנל. לכבוד החזרה, ערכתי סקירה של הגדולות וניסיתי להבין לאן כל אחת תלך כעת, וכמה היא הושפעה מהפגרה הארורה.
ליברפול – התייצבות:
כבר יותר משנה וחצי שליברפול משחקת את הכדורגל האיכותי והיציב ביותר באירופה. בתהליך של כמה שנים, הפך יורגן קלופ את קבוצתו למכונה של ממש, והגיע איתה לשיאים שעליהם לא חשבו בעיר כבר שנים רבות, תוך הצגת כדורגל התקפי ותוסס שמייצג אולי בצורה הטובה ביותר את הכדורגל המודרני, אם זה בלחץ הגבוה והמשחק המהיר, ואם זה בשימוש המקורי במגנים בבניית ההתקפות ובכלל בהגדרת תפקידים שונים על המגרש מחדש. עם זאת, רגע לפני היציאה לפגרת הקורונה, העניינים בצד האדום קצת יצאו משליטה. אם עד תחילת חודש פברואר ליברפול הייתה יכולה לחלום על טרבל ועונת פרמיירליג ללא הפסדים, אזי שבתוך שלושה שבועות המטרות הצטמצמו לכדי זכייה באליפות בלבד. זה התחיל עם הפסד 1:0 קטן לאתלטיקו מדריד בשמינית גמר ליגת האלופות. הגיוני בסך הכל, הפסד קטן מול קבוצה קשוחה ואיכותית כמו אתלטיקו הוא תוצאה סבירה לחלוטין, גם אם לא משביעת רצון. אולם ההפסד לאתלטיקו הביא אחריו עוד הפסדים: 3:0 מדהים לווטפורד שהייתה אז במקום האחד לפני אחרון, מה שניתץ את חלום הבלתי מנוצחים, וכן הפסד 2:0 לצ'לסי בגביע, שהוריד תואר אחד מרשימת המטרות לעונה הנוכחית, אבל ההפסד האחרון היה הכואב מכולם: במשחק האחרון ששוחק בליגת האלופות לפני הפגרה הכפויה, אירחה ליברפול את אתלטיקו לגומלין של שמינית הגמר, בניסיון להפוך את הפיגור מהמשחק הראשון. ליברפול שלטה במשחק לחלוטין, תקפה ללא הפסקה, ובעטה לא פחות מ-34 בעיטות לכיוון השער של אובלק. זה גם התחיל טוב מבחינתה עם שער של וויינאלדום שלקח את המשחק להארכה, ובתחילת ההארכה פירמינו כבש ואף נתן לה את היתרון, אולם מרקוס יורנטה המחליף הבקיע בעזרת טעות של השוער המחליף אדריאן, השלים צמד ובישל לאלברו מוראטה את השער השלישי, שסתם את הגולל על החלום של ליברפול לזכות בליגת האלופות שנתיים ברציפות.
למייטי רדס אין עוד על מה להילחם העונה: מצד אחד הם איבדו את הצ'מפיונס ואת הגביע האנגלי, ומצד שני האליפות כבר נמצאת בכיס שלהם, ורק נס אדיר יכול לגרום להם לאבד אותה, ולכן נשאר להם רק דבר אחד לעשות במשחקים שנשארו – לייצב את הספינה לקראת העונה הבאה. בכמה המשחקים האחרונים ששיחקה ליברפול לפני שהופסק הכדורגל, הדברים נראו אחרת לגמרי מאשר איך שהיו בשנה וחצי האחרונות. ההגנה האדומה בראשות וירג'יל ואן דייק שהייתה כמעט בלתי חדירה, הפכה למסננת שסופגת שניים עשר שערים בשישה משחקים, וההתקפה הנהדרת שעד חודש פברואר כבשה בכל המשחקים חוץ מבשניים בכל המסגרות, פתאום לא מצאה את הרשת בשלושה מתוך שישה משחקים. עוד לא ידוע לנו איך יראה עולם הכדורגל בעונה הבאה, איך השינויים הפיננסים בשוק ישפיעו על ההעברות של הקבוצות האחרות ועל יכולת חיזוק הסגל שלהם. מה שאנחנו כן יודעים, הוא שלליברפול יש קבוצת כדורגל נהדרת שאם היא רק תשמור עליה ותחזיר אותה למסלול, היא תוכל לטרוף את עולם הכדורגל גם בעונה הבאה. על כן, היא צריכה להתייצב ולהשיג תוצאות טובות, גם בשביל לסיים בטעם טוב וגם על מנת להגיע לעונה הבאה עם אותה רוח גבית שהובילה אותה בעונות האחרונות.
צ'לסי – הפקת לקחים:
לאורך לא מעט שנים השאילה צ'לסי עשרות שחקנים למועדונים שונים. אינספור שחקנים שהיו שייכים לבלוז עברו בהולנד, בצ'מפיונשיפ או בליגות אחרות ברחבי אירופה, אולם בעקבות איסור ההעברות שהוטל על המועדון בשני החלונות האחרונים, העניינים השתנו. מכיוון שלא היו יכולים לרכוש שחקנים חדשים, הכחולים לא מיהרו לשלוח שחקנים להעברות נוספות ולמעשה ביססו העונה את הסגל שלהם על לא מעט שחקני בית צעירים. עם ממוצע גילים בסגל של 26, התוצאות בהחלט מעולות ביחס לעובדה שהקבוצה מתבססת על המון שחקנים צעירים, וכן שבראשה עומד מאמן צעיר וכמעט חסר ניסיון, הלא הוא פרנק למפארד האגדי. מקום רביעי בליגה, העפלה לשמינית גמר ליגת האלופות ועלייה לסיבוב השישי של הגביע האנגלי לאחר ניצחון על ליברפול, הם באמת תוצאות מצוינות, והמטרות הרציניות של צ'לסי עד סוף העונה הן לזכות בגביע וכמובן לשמור על המקום הרביעי בטבלה.
הישארו מעודכנים
למרות הכל, השאלה המתבקשת היא מה ישאר ביום שאחרי העונש. חאקים זייך כבר חתם בקבוצה, ובזמן האחרון קיימים דיווחים המספרים כי טימו ורנר סיכם במועדון, ומשתי ההעברות האלה עולה כי צ'לסי לא לקחה איתה תובנות מהעונה הנוכחית. לבלוז יש זהב בידיים, המון שחקני בית מוכשרים מאוד כדוגמת מייסון מאונט, בילי גילמור, פיקאיו טומורי ועוד, ומאמן שהוא אולי הסמל הכי גדול של הקבוצה אי פעם, ובכל זאת נראה שהם מעדיפים להמשיך לייבא תוצרת חוץ, וחבל. לצ'לסי נשארו עוד כמה חודשים עד סיום עונת 2019-20 הארוכה, והחודשים האלה עשויים להכריע איך יראו פני המועדון בעתיד. אם הצעירים יעמדו בלחץ וישמרו על מה שהשיגו עד כה, צ'לסי אולי כבר תבין כמה כישרון יש לה ותמשיך להסתמך על היבול המקומי, במקום להציץ על הדשא של השכנות, שלא בהכרח ירוק יותר. יהיה מעניין לראות מה למפארד והשחקנים שלו הכינו לנו לסיום העונה, וכן, גם לעונה הבאה.
מנצ'סטר יונייטד – ממשיכים בתנופה:
אוהדי מנצ'סטר יונייטד לא נהנו מהקבוצה שלהם הרבה זמן כמו שהם נהנו ממנה ברגעים שלפני הפסקת הכדורגל. הדברים לא הלכו כל כך בקלות לאולה גונאר סולשיאר ולחניכיו במשך כל העונה, וכן היו להם כמה משחקים לא טובים, אולם עושה רושם שכעת הם בכיוון הנכון. אם הזכרתי קודם את התהליך שליברפול עשתה תחת יורגן קלופ בשנים האחרונות, אז נראה שאחרי שנים של בנייה ופירוק, גם מנצ'סטר יונייטד נמצאת סוף סוף באיזשהו תהליך. המינוי של סולשיאר למאמן הקבוע של הקבוצה, בניית צוות מקצועי המורכב מדמויות המכירות את המועדון מבפנים ומחוברות אליו, רכש נקודתי ומדויק ושילוב של כישרונות מהאקדמיה המוכשרת באדום, הם כולם אבני יסוד במבנה הזה שמנסה יונייטד לבנות.
ואכן, אחרי לא מעט זמן, נראה שזה די מצליח לה: שחקני הרכש מהקיץ ומינואר פוגעים בול, סולשיאר והצוות לומדים ומשתפרים עם הזמן ושחקנים כמו מקטומיניי וגרינווד פורעים שטרות יותר מהמון שמות נוצצים שעברו ביונייטד בשנים עברו. עד סוף העונה צריכה מנצ'סטר יונייטד להמשיך בדרך שהיא עושה ולהילחם על המקום הרביעי ועל כרטיס לליגת האלופות בעונה הבאה (שיכול להגיע גם מהמקום החמישי אחרי ההשעיה של סיטי), משום שזה מה שיכול להביא לקפיצת המדרגה חזרה לטופ, קפיצת המדרגה לה היא מייחלת כבר המון זמן. מטרות רכש כמו סאנצ'ו או ואן דה בייק ישקלו ברצינות לעבור ליונייטד אם תשחק באלופות, אך אם היא תבלה עוד עונה בליגה האירופית, למועדונים אחרים יהיה יתרון עליה בקרבות הרכש הללו ולשדים יהיה קשה ביותר להביא שחקנים בעל שיעור קומה, אשר יכולים להוביל את המועדון חזרה למקום אליו הוא שייך. המשך של בנייה סבלנית ומבוקרת והסתמכות על צוות מקצועי וסגל שחקנים המחובר למועדון, הם שיביאו הצלחה למועדון בשנים הבאות, והתהליך הזה כבר נמצא בעיצומו. יונייטד רק צריכה לשמור על סבלנות ונחישות, כל משחק, כל מחזור, והיא כנראה תהיה בדרך הנכונה למעלה.
מנצ'סטר סיטי – חילופי דורות:
ארבע אליפויות, שני גביעים, שני גביעי ליגה – זהו ההספק האדיר של מנצ'סטר סיטי בעשור האחרון. אין ספק שהקבוצה התכולה הייתה הקבוצה הדומיננטית ביותר באנגליה בעשור החולף. אולם עם כניסתה אל העשור החדש, ניצבת סיטי מול אתגר גדול. אחרי לא מעט עונות מדהימות והרבה רגעים יפים, כמה מעמודי התווך של הקבוצה נמצאים בדרכם החוצה: דויד סילבה כבר הודיע שיעזוב בסיום העונה, פרננדיניו וניקולאס אוטמנדי כבר לא כל כך צעירים וחלה ירידה בכושר המשחק שלהם, לירוי סאנה שכבר היה בקבוצה אחרת אם לא היה נפצע, וכן הכוכב הגדול ואולי השחקן המזוהה ביותר עם הקבוצה, סרחיו אגוארו, שחוזהו מסתיים ב-2021 והוא כבר זרק רמזים בנוגע לחזרה הביתה אל העיר אווז'נדה, על מנת לשחק בקבוצת נעוריו, אינדפנדיינטה. כמו כן, אם הערעור של הסיטיזנס לא יתקבל ועונש ההשעיה לשנתיים מאירופה יעמוד בעינו, גם קווין דה בריינה עלול לחפש דרך לעזוב את המועדון. זה הזמן של גווארדיולה להכשיר את הדור הבא של מנצ'סטר סיטי. הוא כבר נתן דקות לשחקנים כמו גבריאל ז'סוס, רודרי ואולכסנדר זינצ'נקו, ועכשיו, במשחקי הליגה שנותרו, יש לו הזדמנות נהדרת להמשיך במגמה הזאת ולבנות עליהם עוד יותר, וגם על שחקנים נוספים, דוגמת פיל פודן, אריק גארסיה וז'ואו קאנסלו, שיכולים להיות הבסיס היציב של הקבוצה לעוד שנים ארוכות.
טוטנהאם וארסנל – מילוי חורים:
היריבות העירוניות מלונדון מצאו את עצמן בתחילת העונה בסיטואציה דומה: חסרות מאמן בכיר אחרי שנים תחת דמות מוכרות. נכון, לארסנל הייתה עונה וקצת תחת אונאי אמרי מאז הפרישה של ונגר, אך אי אפשר לומר שהוא מילא את החור שהשאיר אחריו הצרפתי. כמו כן, ברור לכל שאין מה להשוות את אורך הקדנציה של ונגר בארסנל לשנים של פוצ'טינו בטוטנהאם, אך בשורה התחתונה שתי הקבוצות מצאו את עצמן באמצע העונה ללא מאמן, צריכות להמציא את עצמן מחדש.
ארסנל מינתה דמות מוכרת לתפקיד המאמן, מיקל ארטטה ששיחק במועדון בין השנים 2011 ל-2016, ושבשלוש השנים האחרונות מילא את תפקיד עוזר המאמן במנצ'סטר סיטי. ארטטה למד מפפ גווארדיולה המון, ואף קיבל ממנו את ברכת הדרך ומחמאות רבות. בכלל, מהרבה ניתוחים של דמותו של ארטטה ושל שיטות המשחק שהוא עשוי להנחיל בארסנל, נראה שהתותחנים מינו את המאמן הנכון לתפקיד. מאז מינויו במחזור התשעה עשר, ארסנל הפסידה פעם אחת בלבד, אולם מנגד היא רשמה חמש תוצאות תיקו, כך שיש כאן "כוכבית". ארסנל לא שטפה את המגרש או הציגה כדורגל יוצא דופן במשחקים תחת ארטטה, אך היא כן התייצבה והצליחה לצבור כמות נכבדת של נקודת, תוך רשימת ניצחונות מרשימים, כמו ה-4:0 על ניוקאסל ו-3:2 על אברטון. הרומן בין ארטטה וארסנל רק בתחילתו, וכבר נראה שיש לו פוטנציאל להצליח ולהימשך לאורך תקופה ארוכה, אך הרבה יכול להתגלות בעשרת המחזורים שנותרו לעונה הזו, וכבר היום במשחק הקרוב, מול האקסית מנצ'סטר סיטי.
אם הולכים מעט צפון-מזרחה מרובע איזלינגטון, מגיעים אל הצד הלבן של העיר, רובע טוטנהאם, שם יש קצת יותר רעש, וזה כמובן טבעי כאשר אתה ממנה את ז'וזה מוריניו למאמן הראשי של הקבוצה שלך. אחרי שנים רבות בהן טוטנהאם הכירה את מוריניו כאויב, כשאימן בצ'לסי וביונייטד, הפעם היא פתחה לו את הדלת והכניסה אותו למערכת שלה, מה שהיה צעד מעניין ולא צפוי. בסוף הקדנציה האחרונה שלו בצ'לסי, וכן בסיבוב שלו באולד טארפורד, נראה היה שמוריניו איבד לא מעט מהכוח שלו. הרכבים מוזרים וקונפליקטים עם שחקנים באו בגלים, ועם הזמן גם התוצאות הלכו ודעכו, שלא לדבר על רמת הכדורגל והאטרקטיביות שלו. לכן, היה זה טיפה מוזר כשטוטנהאם, מועדון חביב וקצת "חלבי", מינה את מוריניו למאמן שלו.
אם מוריניו הוא אש, והוא אכן אש, אז טוטנהאם היא מים – שקטה בדרך כלל, לא עושה הרבה בלאגן ולא מושכת אש, בדיוק ההפך ממי שעומד בראשה כיום. ובאמת, מאז הגעתו של הפורטוגלי הוותיק, העניינים בטוטנהאם קצת הפוכים. בהתחלה היו לה שלושה ניצחונות רצופים, לאחר מכן כמה תוצאות רעות, אחריהן הגיעה עוד תקופה טובה ואז רגע לפני הקורונה, טוטנהאם הפסידה חמש פעמים ועשתה תיקו אחד בשישה משחקים. מוריניו אף הספיק להסתכסך עם שחקן, טנגוי אנדומבלה, ולהשלים איתו במהלך הפגרה באימון בפארק תוך הפרת הנחיות משרד הבריאות – בקיצור, שמח.
כמו שזה נראה, השידוך בין טוטנהאם למוריניו די מפוקפק, כמו השידוך שלו למנצ'סטר יונייטד שהסתיים באכזבה, אך בכל זאת, ידוע לכל שמוריניו הוא עדיין מאמן כדורגל שיודע את העבודה, ובטח אחד שלא כדאי להספיד אף פעם, ולכן יהיה כדאי לחכות ולראות מה יצליחו התרנגולים לבנות איתו עד סוף העונה, ואם ישאר אז גם בקיץ ובעונה הבאה. עם מוריניו באמת אי אפשר לדעת למה לצפות, אך מה שבטוח – יהיה מעניין בצפון לונדון.
