מאז שסילביו ברלוסקוני רכש את מילאן ב-1986, המועדון מבירת האופנה הציג דומיננטיות מרשימה וארוכת שנים בכדורגל האיטלקי והאירופאי. לא מעט שחקנים עברו במועדון עד סוף המאה, כשרבים מהם כותבים את סיפוריהם כאגדות כדורגל כשהם לובשים את מדי הרוסונרי.
ממארקו ואן באסטן, פרנק רייקארד ורוד חוליט, לפאולו מלדיני, רוברטו דונאדוני ומרסל דסאיי. זובנמיר בובאן, ג'ורג וואה, רוברטו באג'יו, דמיטריו אלברטיני, קרלו אנצ'לוטי. כל השמות הנ"ל ועוד רבים וטובים, עשו חיל במדי הרוסונרי של מילאן, במהלך סוף המאה הקודמת. מילאן שהחלה את שנות ה-80 במשבר עצום, נרכשה על ידי איש העסקים הצבעוני שהפך לפוליטיקאי נהנתן ושנוי במחלוקת – והשאר היסטוריה.
אך לא תמיד הכל נצץ בצד האדום שחור של בירת האופנה. ואם יש דבר אחד שאפשר לומר על נקודת המבט על המשחק מעיני האיטלקי הממוצע – זו התובנה שלא כל מה שנוצץ זהב ולא כל מה שאפור הוא מלט. לכן זה עלול להפתיע לא מעט אנשים שאף אחד מאותם שמות שציינתי, או אחרים שעולים בזיכרון הקולקטיבי של אוהדי מילאן, לא זכה בתואר שחקן המאה של מילאן.
הזכות הגדול הזו שייכת לפרנקו בארזי. בלם המטאטא המופלא, שהגדיר מחדש את התפקיד החשוב ביותר בכדורגל האיטלקי בזמנו. "הקפיטנו הנצחי של מילאן" קיבל את התואר כהוקרה ברורה לדרך שהמועדון, האוהדים והשחקן עברו יחדיו, במשך 20 שנים ארוכות, במהלכן רוב השמות שציינתי באו והלכו, בעוד בארזי מעולם לא עזב את קבוצתו, גם בימים קשים במיוחד. מלבד פאולו מאלדיני – גרסת 2.0 של בארזי (למרות היותו קודם כל מגן), ספק וקיים שחקן אשר זכה לקונצנזוס רומנטי כמו פרנקו, שחגג 58 אביבים לפני מספר ימים.
הוא התווה אתוס הגנתי שלם, בהשראת קודמיו בקבוצה, כמו גם המודל לחיקוי האולטימטיבי לתפקידו בדמותו של הקיסר ממינכן. במשך שנים רבות, ההגנה של מילאן על שלל קבוצותיה -החוליה האפורה והחשובה ביותר במשחק -הצליחה להתבלט בעוצמה ואלגנטיות, גם בקבוצות המוכשרות ביותר שידע המועדון. אז אולי שמו של פרנקו בארזי אינו נוצץ כמו חלק מהגדולים אשר שיתפו עמו פעולה, אך כל אחד מהם יודע כמה הקפטן במשך 15 שנים, היה חיוני להצלחת המועדון. החולצה היחידה שלבש מלבד זו של מילאן הייתה של הנבחרת וגם שם הוא זכה להצלחה לא מבוטלת.
הישארו מעודכנים
אך, בשביל להפוך לווינר כה גדול, אם זה במדי הרוסונרי או הסקוודרה אזורה, פרנקו היה צריך לדעת לחוות גם כישלונות אישיים וקבוצתיים, אלמנט שלא היה זר לבארזי, במהלך הקריירה הארוכה שלו. אם מסתכלים על המספרים בלבד אז קשה לראות זאת. קפטן בקבוצתו מגיל 22, אשר לקח אליפות בעונתו הראשונה בהרכב, המשיך לשושלת ארוכה של שליטה בכדורגל האיטלקי והאירופי, עם השחקנים הגדולים בתבל שיצרו מספר קבוצות על.
אך הכישלון הוא חלק מסיפורו של הבלם נמוך הקומה (1.76 מטרים בסך הכל) לא פחות מההצלחה. טרם הגעת ברלוסקוני, מילאן הייתה בצרות צרורות בתחילת שנות ה-80, צרות אשר איימו על עתיד המועדון. אך פרנקו – אשר כבר היה חלק מסגל הנבחרת – נשאר נאמן ויצא מכך נשכר ללא ספק. גם בנבחרת עמה חווה טורנירים מוצלחים מבחינה אישית וקבוצתית, טעמה המר של אכזבה לא פספס את חיכו של בארזי. הוא אומנם היה חלק מסגל הסקוודרה אזורה שזכתה במונדיאל 82', אך לא שיחק דקה אחת בטורניר וזכה להתעלמות די מתסכלת במהלך תחילת הקריירה. לאחר שכבר הפך לחלק אינטגרלי מהנבחרת הגיעו אכזבות ברגעים המכריעים של הטורנירים הגדולים, שהזיכרון של החמצת הפנדל בדו קרב של גמר המונדיאל בארה"ב הוא הכואב ביותר.
אך הכישלון הראשוני שלו ככדורגלן צעיר, הוא זה שהוביל את פרנקו למסלול בו הוא צעד לאורך כל הקריירה. פרנקו נולד בברשיה, שנתיים לאחר הולדת אחיו הבכור – ג'וזפה . השניים שיחקו יחד בקבוצה המקומית, אך טרגדיה נוראה פקדה את האחים אשר איבדו את שני הוריהם כשפרנקו היה בן 14 בלבד. הכישרון ברגליהם היה ניכר וכתוצאה מכך השניים הגיעו למילאנו על מנת להיבחן דווקא אצל אינטר. ג'וזפה הבכור הוחתם, לפרנקו הצעיר שמעולם לא התברך בגודל של חלק מהקולגות שלו, אמרו לחזור בשנה הבאה. האופציה הבאה הייתה היריבה העירונית של הנראזורי, וכך הוא מצא את ביתו למשך יותר מ-30 שנים.
לאחר שהרשים במבחנים, פרנקו עבר לגור במגורי האקדמיה של מילאן וצמח במדי הקבוצות השונות עד שהחל להשתלב בסגל הבוגר בעונת 77\76. ההתחלה עם חבריו לקבוצה הייתה לא פשוטה, בעיקר בגלל שנבחן לפי מראה ראשוני – כבחור הקטן בעל המראה של החקלאי האיטלקי – בטח בהשוואה לבלמים החסונים שכבר איישו את הגנת מילאן. חבריו לא התרשמו תחילה, אך בעוד הוא עשה את צעדיו הראשונים במדי הקבוצה הבוגרת בעונה לאחר מכן, הם כבר הבינו שמראה עיניים יכול להטעות.
היה קל לאנשים לזלזל בו. למרות שבהיותו בן 19 בלבד, פרנקו הפך כבר לשחקן הרכב קבוע של הרוסונרי בעונת 79\78, בסיומה מילאן זכתה בתואר האליפות העשירי בתולדותיה. פרנקו ערך 30 הופעות בליגה, בנוסף לשש הופעות אירופאיות וארבעה משחקי גביע. אך למרות ההתקדמות המרשימה – פרנקו עדיין היה אז ה-"בארזי השני", בעוד ג'וזפה עשה חיל כמעוז ההגנה של אינטר, אשר לקחה מיריבתה השנואה את תואר האליפות בעונה לאחר מכן. אלו לא היו סוף הצרות של מילאן -שבעקבות פרשת שחיתות אופיינית לצד הפחות נעים של הכדורגל באיטליה – ירדה לסריה B'.
באותה תקופה פרנקו כבר היה חלק מסגל הנבחרת, למרות שלא זכה לשחק במדי הסקוודרה אזורה עד 1984, אך עדיין היה מדובר בשחקן שכבר הוכיח את עצמו בסריה A'. למרות הנסיבות, מרקו נשאר נאמן ובחר לעזור לרוסונרי לחזור לליגה הבכירה. ואז הוא עשה זאת שוב, לאחר שמועדון הפאר סיפק עונה מזעזעת וירד בחזרה לליגת המשנה, רק בשביל לחזור שוב כעבור עונה. כך יצא שבין כל התארים וההישגים הכבירים שיצר הרומן מילאן את בארזי, ניתן לציין גם את שתי אליפויות הסריה B'.
שבע השנים הרעות נגמרו לאחר הגעתו של ברלוסקוני ופרנקו בארזי כבר לא היה "אח של" , בעוד אחיו שסיפק קריירה באמת מפוארת, הפך לדמות המשנה ממשפחת בארזי. ככל הנראה מעולם לא היה שחקן הגנה שלם כמותו. בליגה של בלמים חסונים וגבוהים אשר משליטים אימה על רחבותיהם, לא היה שחקן הגנה מרתיע יותר מפרנקו על כל 1.76 מטרים בהם התברך.
חלוצים ידעו כאשר הם משחקים מול מילאן, כשהכדור ברגלם, שעון העצר מתחיל לעבוד, כי במהרה פרנקו בארזי כבר יהיה שם. עמדת הסוויפר הייתה תפורה עליו, בזכות האינטליגנציה הגבוה בה התברך, האינסטינקטים המופלאים והעצמה המפתיעה שהביא לכל תיקול.
ג'יאפרנקו זולה סיפר בעבר שלאחר משחק מול בארזי הייתה לו ערכת התאוששות מיוחדת שכללה מספר משחות, עיסוים וכד'. אך הסגנון של הבחור הממוצע למראה, היה הערך המוסף. פרנקו שלט באלגנטיות ברחבה, ללא פאניקה ותמיד עם המטרה לחלץ את הכדור ולהוציאו לעבר ההתקפה בטכניקה שלא תבייש אף פליימייקר.
לאחר תשע שנים בסימן רכבת הרים מבחינת מילאן ובארזי, ההפיכה של הרוסונרי למועדון הדומיננטי בעולם החלה. אריגו סאקי הגיע מפארמה והוחלט על ביסוס השלד האיטלקי, בראשות בארזי, רוברטו דונאדוני, אנצ'לוטי ופאולו מאלדיני הצעיר, אליהם נוספו פרנק רייקרד ומרקו ואן באסטן. בעונת 88\87 פרנקו רשם סקודטו שני בקריירה, לאחר מירוץ דו ראשי מול נאפולי של מראדונה. ההגנה שימשה כערך המוסף, לאחר שמילאן ספגה 14 שערים בלבד באותה עונה.
העונה העוקבת הסתיימה עם מספר אירועים מכוננים. ג'וזפה בארזי, אשר מונה לקפטן של אינטר, הצליח לגבור על אחיו בפעם האחרונה בקריירה, בעוד קבוצתו זכתה בתואר המקומי. אך הקמפיין המאכזב של הרוסונרי בזירה המקומית התגמד לעומת הקסמים שנעשו בזירה האירופית. רוד חוליט הצטרף לבני ארצו ויצר את השלישייה האלמותית, שהתחברה עם חולית ההגנה המופלאה (בארזי, אלסנדרו קוסטקורטה, מאורו טסוטי ופאולו מלדיני) לקבוצת על, אשר הכתה את סטיוואה בוקרשט שוק על ירך – עם ארבעה שערים לעומת אפס ספיגות – בגמר גביע אירופה לאלופות. בסיום השנה מרקו ואן באסטן זכה בתואר שחקן השנה באירופה של הבאלון דא'ור. פרנקו בארזי נבחר כסגנו של המפציץ ההולנדי.
סאקי הלך והגיע קאפלו, מילאן שינתה את צורתה מספר פעמים, את טסוטי החליף כריסטיאן פאנוצ'י, את ואן באסטן החליפו בדניאל מסארו ואותו בג'ורג' וואה ב-95' וגם דמיטריו אלברטיני כבר הפך לחלק אינטגרלי מקבוצת הפאר, אך שני דברים נשארו: ההצלחות הכבירות ופרנקו בארזי. בעונתו השלישית של סאקי במועדון, הקבוצה זכתה באליפות אירופה שנייה ברציפות, לאחר שגברו על בנפיקה במעמד הגמר.
זו גם הייתה התקופה שבה פרנקו הפך לבאנקר גם במדי הסקוודרה אזורה. לאחר שהצטרף כלא יותר ממוטיבטור למונדיאל המופלא של פאולו רוסי, למונדיאל 86' הוא אפילו לא זומן. המאמן בזמנו – אנזו ברזוט – לא ראה צורך ביכולתו של פרנקו לטאטא כל איום, אלא כקשר אחורי – משימה שהוא בהחלט יכל לבצע, כמו גם תפקיד המגן באגפים – אך לא סתם קראו לו "הסוויפר האחרון". עוד מוקדם במהלך הקריירה, לאחר שהספקות מצורתו החיצונית הועלמו, פרנקו זכה לכינוי : "הקייזר פרנץ", כהשוואה ברורה כיורש האבולוציוני של פרנץ בקנבאוור.
הטורניר הראשון שלו במדים הלאומיים הגיע באולימפיאדת 84', במהלכו אף כבש שער ועזר לאיטלקים להעפיל לחצי הגמר, אך אלו כשלו בקרב על הארד. השינוי הגדול במעמדו בנבחרת הגיע עם המאמן החדש – אזליו ואצ'יני. ואצ'יני, שעבד עם הנבחרות הצעירות במשך שנים רבות, היה גם זה שזימן את האחים בארזי לנבחרת U21 בתחילת שנות ה-80. באליפות אירופה 88', שנערכה במערב גרמניה, הוא כבר שיחק את כל המשחקים במדי הנבחרת שספגה שלושה שערים בלבד במהלך כל הטורניר, אך הודחה בחצי הגמר על ידי ברית המועצות, שהמשיכה הלאה בשביל שואן באסטן יספק את הגול המפורסם בקריירה שלו ויעניק להולנד את היורו.
לאחר מכן הגיע מונדיאל 1990 הזכור לרעה שנערך בארץ המגף. שוב פרנקו היה נפלא ואף שובץ בהרכב נבחרת הטורניר המשמים וההגנתי. איטליה שוב העפילה לחצי הגמר מול ארגנטינה, אך בסיום 120 דקות נטולות שערים, הקבוצות הלכו לפנדלים וארגנטינה מצמצה אחרונה. פרנקו, פנדליסט מוצלח לאורך הקריירה (21 מ-33 שעריו היו מהנקודה), כבש בדו קרב, אך ללא הועיל.
בשלב זה של הקריירה שלו, לא היה צריך לשכנע אף אחד לגבי יכולתו של הקפטן המילאנזי. האוהדים כבר התאהבו מזמן, אף מאמן לא הוציא אותו מההרכב ומילאן שלטה בליגה ובאירופה ביד רמה. שנות ה-90 הביאו עמם לא מעט שינויים, ביניהם פורמט ליגת האלופות שלמדנו להכיר, אך בין לבין מילאן הייתה הקבוצה שהנחיתה שלה במפעל הייתה הרכה ביותר מבחינת היערכות.
לאחר 4 שנים נטולות אליפות, פאביו קאפלו הגיע והשלים תריסר זכיות בסקודטו למילאנזים לאחר שספגו 21 שערים בלבד באותה עונה. ההגנה בראשות פרנקו המשיכה להפגין עליונות שאין שניה לה. בשתי העונות הבאות הרוסונרי ספגו 29 שערי ליגה בלבד!!, והוסיפו עוד שני סקודטו ברציפות, כולל עונת 92\91 נטולת ההפסדים. גם הדומיננטיות בליגת האלופות המשיכה במלוא המרץ. בשנתו הראשונה של הפורמט – מילאן העפילה עד לגמר, אך ספגה מפלה מפתיעה מול מארסיי.
ההפסד הגביר את המוטיבציה של המאמן הממושקף והקפטן הרגיל למראה שלו, אך כעבור שנה הם הוכיחו שגם מינרל אשר נראה רגיל למראית עין יכול להדהים כאשר בוחנים אותו מספיק טוב. זו הייתה אחת הפעמים היחידות שגמר גביע האלופות הפגיש בין שתי הקבוצות הגדולות והחזקות באירופה – ברצלונה של יוהאן קרויף מול מילאן של קאפלו. בארזי פספס את המשחק בעקבות השעייה, אך מילאן הסתדרה בלעדיו בדרך לאחד הגמרים החד צדדים בהיסטוריה של ליגת האלופות.
כעבור עונה הקבוצה הפסידה את האליפות בצורה דרמטית ליובנטוס, אשר החלה את השושלת המפוארת שלה. בנוסף הקבוצה העפילה לגמר אלופות נוסף, שוב כפייבוריטים מול אייאקס הצעירה והמרגשת. אך כמו מול מארסיי, שער אחד של קלייברט, הספיק לסנסציה הולנדית. זו הייתה ההופעה האחרונה של מילאן במעמד הגמר, עד הזכייה של קבוצתו המופלאה של אנצ'לוטי באולד טראפורד ב-2003.
עונה לאחר מכן בארזי רשם תואר אליפות שישי ואחרון, בעיקר בזכות יכולת נהדרת של ג'ורג וואה בחולייה ההתקפית. אך לאחר עזיבת קאפלו המועדון הסתבך בעונה בינונית במיוחד, אשר הפכה לאחרונה בקריירה המפוארת של הקפיטנו הנצחי של קורבה סוד. פרנקו, היורש של ג'יג'י ריברה הענק, עמו זכה לשחק בשנותיו האחרונות כשחקן, העביר את השרביט לפאולו מאלדיני שהפך למילאניסטה מס' 1 בפני עצמו. המספר 6' עמו שיחק במדי אהובתו והנבחרת, הופרש ע"י מילאן. לרשותו 719 הופעות במדי מילאן ו-33 שערים.
אותה עונה הייתה קשה ומאכזבת לפרנקו, אך ללא ספק הקושי הגדול ביותר הגיע לאחר אותו גמר מונדיאל בפסדינה. סאקי אשר מונה למאמן הלאומי לקראת המונדיאל בארה"ב, העניק לקפטן שלו לשעבר במילאן, גם את סרט הקפטן של הסקוודרה אזורה, במקומו של ג'וזפה ברגומי . הפתיחה בישרה רעות לפרנקו לאחר פציעה קשה שספג בשלב הבתים.
בשביל כל אדם אחר היה מדובר בסוף הטורניר – אך לא אצל פרנקו, שכבר העביר בעונת 89\88, את רובו של הדרבי המילאנזי עם יד שבורה לאחר היתקלות עם יורגן קלינסמן ובנוסף הצליח לשמור על רשת נקייה. אם פרנקו בארזי ידע לעשות דבר אחד בחייו זה להתמודד עם כאב פיזי ונפשי בגבורה מעוררת התפעלות.
בהחלטה פזיזה ואמוציונלית, בארזי בחר לעבור ניתוח מיידי ולנסות לחזור ליכולת משחק במהרה. רוברטו באג'יו נתן לו את האשראי להתאושש עד הגמר, בעוד איטליה רכבה על גבו של המאסטרו. וכעבור 25 ימים, לאותו גמר מול ברזיל, הם קיבלו את הקפטן שלהם בחזרה.
פרנקו נתן משחק נהדר, ההגנה האיטלקית לא השאירה לרומאריו ובבטו אפשרויות כיבוש ושוב בעיטות הכרעה קבעו את גורלה של הנבחרת. הפנדליסט המצוין ניגש לבעוט את הפנדל הראשון של איטליה, אך סיפק את הבעיטה הגרועה בקריירה שלו שחלפה גבוה מעל השער. פרנקו לא הסתיר את רגשותיו שהצטברו כתוצאה מהמאמץ חסר הפשרות למען המשימה הלאומית וזה היה בעצם הקסם הגדול שלו. גם בכישלון היה מאוד קשה לא לחוש אמפתיה כלפיי פרנקו בארזי.
האירועים הקשים בחייו גרמו להצלחות להיות מתוקות יותר, כי פרנקו בארזי זו התמונה הגדולה. זו לא העובדה שכנער יתום אמרו לו שהוא קטן מידי ובחרו באחיו על חשבונו, זה מה שהוא השכיל לעשות לאחר מכן. זו גם לא העובדה שמעולם לא זכה בגביע האיטלקי, אלא חצי תריסר האליפויות ושלושה גביעי אירופה של מילאן הגדולה . זה לא ההפסדים במשחקים מכריעים והירידות ליגה אלא הדרך שבה התאושש יחד עם קבוצתו מהמפלות. כך שאם מסתכלים על המכלול – אי אפשר היה להפסיד כשיש לך שחקן כפרנקו בארזי. כאמור אפשר להסתכל על חיו כסיפור הצלחה מגיל צעיר, אפשר גם לשים דגש לכישלונות הסציפיים – אלו שהובילו לקאמבק ואלו שהובילו לטעם מר בפה שלו – אך שוב, מכל זווית – קשה לא לחוש אמפתיה לפרנקו בארז.
לאחר שפרש ניסה את כוחו מעט בצד המקצועי. אך אפיזודה חולפת כמנהל המקצועי של פולהאם, המשיכה לתקופה מסוימת כמאמן נוער במועדון האם שלו, אך לא יותר מכך. יש שחקנים שנועדו להיות סמל ותו לא, כבר ראינו מאמנים שהיו שחקנים אהובים ומרגשים, עוברים כוויות קשות ולא מציגים את הפרסונה הזכורה והאהובה על אוהדיהם. היה ברור לכל שמדובר בשחקן מסוג שונה. מראה האיכר האיטלקי רק הפך אותו ליותר ויותר נגיש ואהוב על אוהדי קבוצתו, אשר זכו לימים קשים וגדולים יחדיו – אך כמו האוהדים, פרנקו תמיד היה שם בשביל מילאן.
