אדוני הנשיא

השם ברנאבאו, לוקח את מוחו של כל אוהד כדורגל ממוצע היישר אל האצטדיון הנפלא של ריאל מדריד שקרוי, איך לא, אחרי שחקנם לשעבר ואחד הנשיאים הגדולים ביותר שידע המועדון מעיר הבירה, סנטיאגו ברנאבאו.

אבל השם הזה מופיע לא רק בהיסטוריה של הבלאנקוס. גם אצל היריבה המושבעת שלה, ברצלונה, השם ברנאבאו תופס מקום מכובד בהיסטוריה של המועדון. כן, אמנם לא ברמה של הנשיא הגדול של ריאל, אבל אמאדור ברנאבאו, שחקן עבר של הקטאלונים וסגן נשיא המועדון לשעבר, היה בהחלט דמות מפתח במועדון הקטאלוני. גם בתו של אמאדור, מונסראט, שיחקה תפקיד חשוב בהיסטוריה של המועדון. היא הייתה זו שנישא לאיש העסקים ז'ואן פיקה, ויחד הם הביאו לעולם את הילד ג'רארד פיקה ברנאבאו, מי שמוכר כיום בתור בלמה הווקלי, שאפתן, לאומני וחסר הרסן של הקבוצה בכחול-ארגמן.

הניוזלטר של פעם בשבוע במייל

קראתי ואני מאשר/ת את תנאי השימוש

Leave this field empty if you're human:

על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

ג'רארד, עם הלוק של הדוגמן ועם הפה של האווארד סטרן, נועל היום את העשור השלישי של חייו ומתחיל את הרביעי., סימן דרך לכיוון סוף הקריירה הפעילה ככדורגלן אצל 95% משחקני הכדורגל בעולם. ויחד עם זאת שהוא אחד הבלמים המובילים ביותר בעולם, בטח בנבחרת ספרד, ישנם דיבורים כבר מעכשיו על כך שביום מן הימים, כאשר בנו של לאו מסי, תיאגו, יהיה בבוגרים של ברצלונה, מי שיחתום לו כנשיא המועדון על החוזה המקצועי הראשון שלו יהיה לא אשר אותו פיקה.

אין מה לטעות, למרות הטיול הקצר שלקח ג'רארד מחוץ לגבולות קטאלוניה (מנצ'סטר יונייטד וסראגוסה), האיש חי, בועט ונושם קטאלונית רהוטה, דבר שלא מעט פעמים הכניס אותו לצרות בכל הקשור לשאלה לגבי המחוייבות הלאומית שלו במדי הנבחרת.

אבל פיקה נשאר פיקה, הוא הדף את כל הביקורת ונתן את הנשמה תחת כל חולצה שאי פעם הגן את מדיה. הוא אמנם כאמור עזב למנצ'סטר יונייטד בצעירותו בגלל סיבות שהגדיר כ"בעיות בין חברים" עם חבריו לחדר ההלבשה בקבוצת הנוער ואף בהמשך נדד לסראגוסה כדי להתחשל (הצטיין לצד גבי מיליטו איתו שיתף פעולה גם בבארסה) אך ברגע שהגיעה ההצעה מברצלונה ומנצ'סטר אישרה לו לנהל מו"מ הוא לא היסס לרגע. "אני מאושר שאני חוזר למועדון נעוריי, היה לי מאוד כיף ביונייטד שהיה בית מארח נפלא, אבל הגיע הזמן לחזור למולדת, לאיזור שבוער בעורקיי".

מאז, הוא הבנאדם שהכי הרבה נושם ברצלונה וקטאלוניה. כן, פויול, צ'אבי, אינייסטה, כל אלה היו לפחות 98% מהקריירה שלהם גם בבארסה (צ'אבי היחיד שעזב), אבל אצל פיקה הכל היה מעבר לכך. לא מעט הוא התבטא בדעה הפוליטית שלו בכל הנושא של עצמאות קטאלוניה והמלחמה הבלתי פוסקת של העם הקטאלוני נגד הממשל הספרדי וכאשר נערך משאל עם בנושא התנתקות מספרד הוא היה בין הפעילים הווקליים ביותר שהצביעו "בעד" המהלך.

כל הדיבורים הלאומניים שלו הביאו לא פעם לביקורת קשה מאוד נגדו. אם בכל מגרש בספרד מריעים לאנדראס אינייסטה, אז מיד לאחר מכן מלווים בשריקות בוז את פיקה. טוענים נגדו שהוא לא משקיע, שהוא עושה דווקא ושאפילו לא ניתן לבטוח בו שלא יעשה סבוטאז' מכוון אז פיקה ענה על הדשא, נתן את הנשמה, שיחק לא פעם עם ראש חבוש אחרי עוד זינוק התאבדות ליירט הגבהה של היריב ומתוך חמשת השערים שיש לו במדים הלאומיים, רק 2 מהם לא ממש קריטיים. בהופעה השניה שלו בנבחרת, שער שלו עשה את ההבדל בין הספרדים לטורקים במסגרת מוק' המונדיאל. לאחר מכן הגיע שער חשוב אך פחות משמעותי כאש רפיקה השווה ל-2:2 מול מקדוניה בדרך למהפך וניצחון. השער השלישי היה חסר חשיבות לחלוטין כאשר ספרד דרסה את הבלגיה 5:0 ופיקה התכבד בשלישי. השער הרביעי שלו בנבחרת היה מעט משמעותי יותר. ספרד ניצחה את בוסניה 5:2 במסגרת מוקדמות המונדיאל אבל השער הראשון היה של הבלם ומשם הסכר נפתח. מיד לאחר מכן שבת פיקה מכיבושים בנבחרת כאשר את ארבעת הראשונים נעץ בשנה הראשונה שלו בנבחרת עד ש, 7 שנים מאוחר יותר, במסגרת יורו 2016 כבש את השער החשוב ביותר עד כה עבורו, בדקה ה-87 מול הצ'כים במשחק הפתיחה של ספרד במפעל. אם לא השער הזה, לא בטוח איך הם היו ממשיכים האלה בהמשך הטורניר שכן גם ככה היכולת לא הייתה מזהירה מדי כהמשך ישיר לתצוגת הפנל במונדיאל אבל הדחה בשלב הבתים של היורו שנתיים אחרי שנפלו בגביע העולמי בהחלט הייתה גורמת לאדמה לרעוד, והקרדיט הוא לפיקה על כך שהצליח לסמן רגע של ווינריות עבור ה"לה רוחה".

ובחזרה לברצלונה ולדעות הלאומניות של הבלם. הקהל המקומי-מת עליו. העם הקטלוני-מת עליו. הסבא היה סגן נשיא-אז למה שבסופו של דבר גם ג'רארד לא יהיה? דיבור של פוליטיקאי יש לו, לוק כובש גם, היכולת לא לדפוק חשבון לאף אחד גם קיימת. בקיצור-המתכון המושלם להיותו נשיא. אבל יש לו עדיין כמה שנים להרהר על המהלך. קודם כל לא בטוח כיצד הוא יתקבל אצל בת הזוג שאקירה שאולי תשמח לניתוק מסוים מכל הלחץ שמביא איתו שיוך למועדון הכדורגל של בארסה, מה שבטוח שאת הבלם שחוגג 30 היום יהיה קשה להזיז מהתוכנית המקורית שלו, כזה הוא, עיקש וחמום מוח.