היורוליג היא הליגה בה המאמן הוא האלפא דוג. ליגה שהיא עמק השווה בין ה-NBA שהיא ליגה שיש פה פער בין המאמנים אך יותר דומיננטית לכיוון השחקנים, לבין ליגות אירופיות נמוכות יותר בהן הבדלי הרמות בין המאמנים הם מינוריים יותר. מאמנים כמו ז'ליקו אובראדוביץ' לוקחים עבודות מלחיצות במועדוני עילית ומגיעים לשלבי ההכרעה ומשיגים תארים באופן עקבי, או לחילופין מאמנים כמו שארונאס יאסיקביצ'יוס (או שאראס כפי שאנחנו מכירים אותו) גורמים לשלם להראות יותר מסך חלקיו. לעומת זאת, ישנם כמה מאמנים שדווקא קושרים עצמם ואת קבוצתם לשק אבנים וקופצים לים. על הנחנק, המיושן ועל זה שלא יודע לקבל החלטות.
דימיטריס איטודיס, מאמן צסק"א מוסקבה, "הנחנק".
המצב בבירה הרוסית מאז הגעתו של דימיטריס איטודיס מבאנביט בשנת 2014 היה נראה מרשים ברזומה של כמעט כל שאר מקבוצות היורוליג. הגעה לפיינל פור כל שנה וזכייה בתואר הנחשק בעונת 2015/2016. אמנם, למועדון פאר שכזה עם התקציב הגבוה ביותר ביורוליג כל שנה ושנה (ובפער לא מבוטל מהמקום השני יש לציין) זו אכזבה. צסק"א קיבלה את הכינוי הלא מחמיא במיוחד: "טורונטו של היורוליג", דהיינו, קבוצה שדורסת את הליגה במהלך העונה הסדירה אך כאשר היא מגיעה לשלבי המאוחרים היא בעיקר דורסת את התקוות והחלומות של האוהדים והתומכים שלה. חלק לא מבוטל מהאשמה על כך מגיע לאיטודיס. היווני בן ה-48 החל את הקריירה שלו על הקווים בנוער של זאגרב ומשם עבר להיות עוזר בקבוצה הבוגרת. פאוק סלוניקי גנבה אותו וטיפחה אותו מעוזר מאמן להיות מאמן ראשי, לאחר עונה אחת כאלפא דוג על הקווים בפאוק הוא החליט לקפוץ להיות עוזר בפאניוניוס. משם לפיליפוס טסלוניקי, מנט ואז הפך עוזר מאמן לז'ליקו אובראדוביץ' למשך כל התקופה של בפנאתינייקוס (יותר מ-13 שנים), שנה וחצי בבאנביט ואז השתקע בצסק"א.
בעונתו הראשונה במועדון, צסק"א הגיעה לפיינל פור לאחר 4 הפסדים בלבד בעונה הסדירה ( 86.7% אחוזי הצלחה). בחצי הגמר הם פגשו באולימפיאקוס, הפעם השלישית ברציפות ששתי המועדונים הללו נפגשו במסגרת ארבעת האחרונות ביורוליג, בשני הפעמים הקודמות (גמר 2012 וחצי גמר 2013) היוונים יצאו עם ידם על העליונה. הרוסים באו למפגש הזה כפייבוריטית ברורה ורצו לנקום ביריבה על השנים האחרונות. הרוסים כבר הריחו את הניצחון כאשר היו ביתרון 9 ברבע הרביעי אך התפרקות קולוסאלית בדקות הסיום בתוספת של השתלטות מוחלטת של ואסיליס ספאנוליס שצלף 11 בעשר הדקות האחרונות בלבד גרמה להפסד 68:70 צורב של היוונים לרוסים. לאחר זכייה בשנה העוקבת, המועדון שוב חזר לסורו עם עוד הפסד לפנאתינייקוס. לאחר מחצית ראשונה מצוינת בשני צדי המגרש, צסק"א הובילו ב-7 בירידה לחדרי ההלבשה. היתרון ירד ל-4 בלבד לאחר הרבע השלישי וברבע הרביעי הניגון הצורם חזר: בעשר הדקות האחרונות היוונים קלעו 22 והרוסים מנגד 14 בלבד. צסק"א הסתפקה בניצחון במשחק על המקום השלישי.
בשנה שעברה סרחיו רודריגז פגש את האקסית שלו, ריאל מדריד, ועוד פעם הרוסים התחילו את המשחק באופן פנסטסטי (יתרון דו ספרתי לאחר הרבע הראשון) רק בשביל לאבד אותו בדרך להפסד למי שהוכתרה בסוף לאלופה.
הישארו מעודכנים
המצב בבירה הרוסית מזכיר קצת את המצב בדאלאס, טקסס. לקבוצת הפוטבול של העיר, הדאלאס קאובויז, יש בעלים בשם ג'רי ג'ונס, איל נפט לשעבר שמתערב קצת יותר מדי בענייני הקבוצה ודורש שהיא תתנהל בצורה מסוימת מאוד. בשל כך, המאמן, ג'ייסון גארט, הוא בובה על חוט שתפקידה העיקרי הוא למחוא כפיים לשחקנים. גארט הוא אחד משלוש מאמנים בלבד שעומדים על הקווים יותר מ-3 שנים ב-NFL ולא זכו בסופרבול. כמו ג'רי ג'ונס, גם האוליגרכים הרוסים חייבים לשחרר קצת את הרצועה, לא כולם יודעים או צריכים לעשות הכל בעצמם, האצלת סמכויות זה תכונה חיונית מאוד.
ארגין אטאמאן, מאמן אנדולו אפס, "המיושן":
ברוב המוחלט של המקרים, מאמנים ביורוליג מגיעים להישגים גדולים לאחר השתפשפות של שנים. לארגין אטאמאן, המאמן הטורקי של אנדולו אפס (אפס פילזן לשעבר), הגיע להישג הגדול ביותר שלו ביורוליג בשנה הראשונה בה אימן, סוג של תסמונת בנג'מין באטן הזויה. לאחר הזכייה שלו במדליית הארד כמאמן מונטפאשי בעונת 2002/2003, הוא לא עבר את רבע הגמר במשך העשור וחצי הבא ולא הגיע לאחוזי ניצחונות הגדולים מ-48.7%.
הקבוצה מהבירה הטורקית מעמידה כל שנה את אחד מהתקציבים הגדולים ביורוליג ולרוב גם מביאה החתמה נוצצת ביותר (העונה זה היה שיין לארקין מהבוסטון סלטיקס שהגיע תמורת 1.7 מיליון דולר). זו השנה שנייה של אטאמאן בלבד בעל הקווים באיסטנבול והקבוצה ניצבת כעת במקום החמישי עם מאזן חיובי של 3:1, אמנם קושי הלו"ז שלהם מגיע בסיום העונה. אטאמאן כרגע יושב במקום טוב, אך אני מאמין כי כיסאו עתיד להתחמם קרוב לסיום העונה.
נבן ספאחיה, מאמן מכבי תל אביב, "לא יודע לקבל החלטות".
לאחר קרוסלת המאמנים שהתרחשה לפני שספאחיה הגיע, הנהלת הצהובים מתל אביב החליטה להישאר עם מאמן אחד ולתת בו את מבטחם. לדאבונם של ההנהלה והאוהדים, הם נתנו את המפתחות לאיש הלא נכון.
רשימת התכונות הרעות של המאמן הקרואטי ארוכה יותר ממגילה: ראשית, החוסר בקריאת מהלכים מסודרים. בהתקפה שמכבי מנהלת יש מין בסיס התקפי רעוע, שחקנים יודעים מה לעשות על המגרש אך ההתקפה מאוד שבלונית וסטטית רוב הזמן. מכבי נקלעה לכמה מצבים שהם היו במשחק בשניות האחרונות וספאחיה נאלץ לשרטט מהלך בכדי לנצח את המשחק, ולא רק שרוב הפעמים הכדור לא נכנס, שחקנים נאלצים לשחרר זריקה על שמירה חזקה/ממרחק גדול מדי מהסל. שנית, הסכמה ההגנתית. ספאחיה מריץ הגנה המבוססת רבות על חילופים מידיים, בלי התחשבות בשחקנים הנגדיים. בשל כך נוצר מצב שגבוהים שומרים על נמוכים ולהפך באופן קבוע. כל קבוצה ברמה צלחה בניסיון ה"פיצוח" של ההגנה הזו, ראינו את ננדו דה קולו משחק בהיכל מנורה מבטחים כפי שהיה משחק עם ילדים בגנון והוא לא הדוגמה הראשונה וכנראה שלא האחרונה. בנוסף לכך, ניהול הרוטציה של הקרואטי היא זוועתית, חוסר כבוד לשחקנים מסוימים למרות שנותנים תפוקה בזמנם על המגרש או לחילופין כבוד יתר לשחקנים שלא ממש בעניינים (זוסמן ואוברייאנט למשל), חוסר יכולת הסתגלות במהלך משחק (הגנה האזורית של באר שבע שיתקה את הצהובים לדקות ארוכות) ועוד דברים רבים אחרים.
מובן לי לגמרי העניין שמכבי רוצים להשאיר אחדות בקבוצה, אולם צריך למצוא את הן האדם הנכון ולא פשוט להיכנע לבינוניות, כי זה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות בספורט.
