לכבוד 89 שנים של דרבי תל אביבי, מגזין JSPORT מציג בפניכם את רשימת עשרת המשחקים הגדולים של היריבות הגדולות מהעיר העברית הראשונה
היום לפני 89 שנים נערך לראשונה אירוע ספורט שהפך ללב ליבו של הכדורגל הישראלי. לאחר פגישה שנערכה בין חברי מרכז "מכבי", יולה בראון, אורי נדב ויוסף יקותיאלי מול נציגה של מרכז "הפועל", יוסף כרמי, הוחלט על משחק רעים בין אגודות הספורט במה שהוכר היסטורית כ-דרבי התל-אביבי הראשון. בימי המנדט, המשטר הצבאי הפך את משחק הכדורגל לפופולרי גם בפלשתינה. באותה שנה הוקמה ההתאחדות לכדורגל אירועי כדורגל רבים החלו להיות מנת חלקם של המתיישבים, עד שהוקמה ליגה תחרותית בשנת 1929.
כ-3000 צופים, בורגנים בעלי מקצועות חופשיים, ופועלים אנשי הסוציאליזם הציוני, התכנסו יחדיו במגרשה הישן של מכבי ת"א ברחוב צ'לנוב, על מנת לחזות בהתמודדות. מכבי ת"א, האגודה שהוקמה שש שנים מתחילת המאה הקודמת בראשון לציון, והספיקה לעקור מעיר היין לת"א, ניצחה את היריבה העירונית בתוצאה 0-3 בזכות כיבושים של מנחם חרש, שמעון רטנר ואיבי ווילסון.
הבורגנים של ת"א שנחשבו לקבוצה החזקה בארץ, נקמו ביריביהם על המגרש, לאחר שהפועל שצירפו אליהם לאגודה את קבוצת "אלנבי", על שלל כישרונותיה. כתוצאה מהמהלך הפועל התחזקה בשחקנים צעירים ומרשימים כדוגמת אמנון חרל"פ והאחים שלמה ומשה פוליאקוב, שהפכו לשחקניה הבולטים של הקבוצה האדומה במהלך שנות ה-30. המהלך הזה לצד המעבר של השוער הנהדר והפורץ המוצלח לא פחות וילי ברגר, משורות מכבי לאדומים היו חלק מניצני היריבות האדירה שנוצר במהלך ההיסטוריה בין שניים ממועדוני הפאר של הכדורגל הישראלי.
שתי הקבוצות שלטו בכדורגל הארץ-ישראלי עד הקמת המדינה , כשהן רושמות יחדיו 9 אליפויות (5 של הפועל, 4 של מכבי) ו-תריסר גביעים (חלוקה שווה בין הקבוצות, מכבי זכתה בגביע הארץ-ישראלי הראשון ב-1929)
הישארו מעודכנים
היריבות התחזקה במהלך שנות קיומה של מדינת ישראל. לאורך השנים לכל קבוצה הייתה תקופה שבה היא "שלטה בעיר", אך ההיסטוריה נוטה לטובת מכבי ת"א שלאורך רוב שנות קיומו של הכדורגל הישראלי, שולטת במאזן הפנימי בין הקבוצות. הפועל הצליחה להפוך את היוצרות בתחילת העשור, אך העלייה המחודשת של הצהובים עקב הגעתו של המיליארדר הקנדי-יהודי מיץ' גולדהאר, שיצר למכבי תשתית חזקה, כלכלית ומקצוענית, לצד ההתרסקות הכלכלית של האדומים, החזירו את הדומיננטיות למכבי, בצורה אבסולוטית. שהשיא הגיע העונה, לאחר שחזור תוצאת הניצחון הגדול ביותר של מכבי בדרבי 0-5, שהבהיר את הבדלי הרמות המוחלטים שקיימים כרגע בין האימפריות הראשונות של הכדורגל הישראלי (לצד הפועל פתח תקווה).
במצב הנוכחי של הפועל ת"א, יש סיכוי גבוה שבעונה הבאה הדרבי של העיר , לא יערך לראשונה מזה ח"י שנים בליגה הראשונה. אז המשבר הכלכלי של ההסתדרות ומוסר התשלומים הלקוי של בית ברנר, גרמו לאדומים להתמוטטות כלכלית, שהסתיימה בירידת ליגה לראשונה בהיסטוריה.
בדרך כלל שכותבים על הדרבי של העיר ת"א, נוטים לדבר על מספרים וקלישאות, למרות שלטעמי בעידן שכל הקשר ספורטיבי נמדד ישר כנתון סטטיסטי, משחקים כמו הדרבי עדיין שומרים על הפאסון הישן, של משחק רווי אמוציות בו כמעט כל סיטואציה התממשה לאורך השנים. ממשחק שמוכרע בעזרת שער ביד של שחקן נחוש וחדור מטרה, למהפך משוגע של פנומן שגדל בהפועל רק כדי להפוך למלך החדש של אוהדי מכבי.
הרי קבוצה אחת יכולה לא להפסיד בדרבי במשך שנים, אבל ברגע שהיריבה מצליחה להשיג את הניצחון המיוחל, העיר הופכת להיות "שלה". לכן ברשימה שחיברתי, החמישייה שכבשה מכבי לרשת של אריאל הרוש העונה, לא עברה סלקציה, כמו לא מעט משחקי דרבי נהדרים שנערכו במהלך השנים. כי למרות העובדה שמדובר בשחזור של התוצאה הגבוה בהיסטורית הדרבי, היה מדובר במשחק בין מכונה משומנת לקבוצה מונשמת, גרסת זומבי של המועדון המפואר שנקרא הפועל ת"א.
אין דבר שאוהד מכבי ממוצע שונא יותר מהפועל, וכך גם הפוך. למרות שהתהומות האידאולוגיים בין הצדדים פחות בולטים בין אנשי הקהל הרחב, אין דבר יותר שונה מההוויי והמהות של הקבוצות בשביל אוהדיהן. מכבי ת"א ידועה בחתירה המוחלטת לניצחונות, ושיהיו כמה שיותר גדולים,לכן התוצאות של הצהובים במשחקים בין הקבוצות לאורך השנים יותר מרשימות.
בעוד אוהדי הפועל תמיד יבחרו ב-"ניצחון קטן-גדול", כי לבקש יותר מזה זה "חזירות" . למרות זאת אני מסופק שאוהד מכבי ת"א ממוצע, יעיד שהחמישייה מלפני כמה חודשים נגד קבוצה אנמית בדמות הגרסה הנוכחית של הפועל, ריגש אותו יותר מהניצחון של ערן זהבי לפני שנתיים, או הרביעייה בתקופת אוסקר גארסיה, או זו של אלי דריקס ונימני.
לאורך השנים היריבות שהושרשה כפוליטית, אך בסופו של יום שחקני הקבוצות היו חברים ולעתים בני משפחה, כמו למשל ג'רי בית הלוי, שידוע כ-"מכביסיט הראשון", שאחיו אברהם שיחק בהפועל. כמו גם שייע גלזר, אחד החלוצים הגדולים של הצהובים, שאחיו חיים שיחק בעמדה זהה בקבוצת הפועלים של ת"א.
למרות שעדיין קיים מישור פוליטי בשנאה בין מחנות האוהדים, בחלוף השנים היריבות הזו הפכה ליותר ויותר שבטית מאידאולוגית , וגם בעקבות הפיכת החברה בארצנו פחות ופחות סובלנית ויותר אלימה. בשנים האחרונות נאלצנו לראות גם גילוי אלימות קשים, ולא רק בין הסקטורים הניצים ביציע, גם שחקנים הפכו מעורבים. האירוע הראשון שעולה לזכרון הקלוקטיבי, זה המקרה של האוהד אלרועי "פואד" ידעי וערן זהבי וכל מה שנגרם כתוצאה מאותו מקרה, כשכזכור זהבי הורחק והחלה מהומה, שהובילה לעבירה ברוטלית של בן חיים על אוחיון, ולפריצת אוהדי מכבי לכר הדשא ומשם לפיצוץ המשחק.
משום מה האירוע הזה הפך לאביו של כל מקרי האלימות בספורט, אך הדרבי של ת"א ידע לא מעט מקרים קשים של אלימות ומעשי וונדליזם. משריפת האוטו של שמעון גרשון, לפגיעת פצצת התאורה שנזרקה מיציעי האדומים בחברם ליציע אדהם שביטה, לבעיטה של קובי מוסא באוהד אדום שפרץ למרגש, ועד לאירועי "דרבי המוטות" מעונת 11\10. כל האמוציות מגיעות לנקודת רתיחה במשחק אחד ולעתים זה מגיע לסיטואציות עצובות, כמו גם לנקודות שיא של תצוגות עידוד, תפאורות והחשוב מכל-משחקי כדורגל גדולים. אלו עשרה משחקים שבעיני מסמלים את הדרבי התל אביבי בצורה האמביוולנטית ביותר. אני נאלץ להשאיר מחוץ לרשימה כמה דרבים גדולים והבחירה לא הייתה קלה, אך לאחר מאמצים מרובים זו הרשימה:
10: הדרבי האחרון של סיני: , 2-3 להפועל, מחזור 28 עונת 89\88
אוקיי, זה לא באמת הדרבי האחרון בו נטל משה סיני חלק. אבל תרשו לי להתעלם מהתקופה שלו כמאמן-שחקן בשנות ה-90 ולזכור את מי שהיה גדול שחקני הפועל בכל הזמנים בשיאו. בעונה נוראית שהסתיימה בירידת ליגה, האדומים רשמו ניצחון דרמטי בזכות מהפך נפלא בדקות הסיום. סיני עוד העניק לאדומים יתרון בבעיטה חופשית אופיינית, לפני ששחר בראל ובני טבק קבעו מהפך לקראת סיום המחצית.
הפועל הייתה חייבת ניצחון על מנת לשמור על סיכוי להישאר בליגה, ובדקה ה-80 הגיע השיווין. סיני סיפק בישול מצוין לדוד שרביט שנגח לרשת. שלוש דקות לאחר מכן, הפועל זכתה בפנדל. כמובן שמשה סיני ניגש לנקודה, הכניע את משה מרכוס, והעניק לאדומים תקווה מחודשת, ואת היכולת לצעוד בחזה מורם ברחבי העיר, לפחות לשבוע. במידה והפועל הייתה נשארת בליגה, אין ספק שהמשחק היה מדורג גבוה בהרבה, אך העסקנות של ההסתדרות ניצחה והפועל נשרה בסוף העונה לליגה השנייה לראשונה בתולדותיה. סיני עבר לבני יהודה כדי להעניק לשכונה אליפות היסטורית, וחזר להפועל עונה לאחר מכן לקדנציה אפורה במיוחד כשחקן וכמאמן.
9: הדרבי של ביז'ו: 0-1 להפועל, מחזור 9 עונת 98\97
אוהדי הפועל רבים יספרו על המשחק הזה, על העצמה המשוגעת בשאגות השמחה לאחר כיבוש השער. הניצחון הזה שהגיע בצורה כל כך אופיינית לאדומים. מכבי שולטת במשחק, הפועל בעשרה שחקנים לאחר הרחקה של דמיאן גייזר, אך שביט אלימלך נועל את השער האדום. ואז מגיעה הדקה ה-61, הפועל יוצאת להתקפת מעבר של שני שחקנים, עופר שטרית ואחד, גיאורגי דרסיליה. האחרון הידוע בכינויו "ביז'ו", הצליח להיכנס לרחבה לאחר שקיבל כדור משטרית, ולשחרר בעיטה חזקה לפינה השמאלית הקרובה, שהכניעה את אובארוב, והקפיצה את בלומפילד לשמיים.
הניצחון הזה של הפועל פתח את הצוהר לשנים נפלאות באדום, ולשליטה עירונית, לאחר שגם עונה לפני זה רשמו ניצחון גדול על היריבה ששלטה בעיר לאורך מרבית העשור. ביז'ו וחבריו היו קרובים לזכות באליפות באותה עונה, אך איתן טייב וחבריו דאגו למנוע מהם את התהילה.
8: אולד פירם: 3-3, מחזור 6 עונת 60\59
זקן השבט ברשימה זו. דרבי רב שערים ותהפוכות שבו כיכבו שני שחקנים מכל צד: את הצד הצהוב יצג רפי לוי החלוץ האימתני ששיחק במהלך השנים גם באוסטרליה ודרום אפריקה. בעוד את הצד האדום ייצג איצ'ה מנחם ז"ל, מי שהיה בעשור הקודם יו"ר ההתאחדות לכדורגל. הפועל, שחיה באותן שנים בצלן של היריבה העירונית והפועל פ"ת, עלתה ליתרון כפול מפתיע בזכות שער של איצ'ה ועוד אחד של שלמה ספוז'ניקוב. אך החלוץ הנהדר של הצהובים, שכבש באותה עונה 19 שערים ב-20 משחקים, השווה בצמד אישי.
20 דקות לסיום איצ'ה החזיר את היתרון לאדומים, אך שתי דקות לסיום הזמן החוקי, החצי השני של חוליית ההתקפה הצהובה דאז, שייע גלזר הגדול השווה את התוצאה. למרות העובדה שפספסו ניצחון, וסיימו את העונה במרכז הטבלה, האדומים התנחמו בכך שמכבי ת"א הפסידה את האליפות להפועל מאם המושבות, שלקחה אליפות בהפרש של נקודה מהצהובים.
7: דרבי האבוקות: 1-3 להפועל, עונת 03\02 מחזור 11
זו אחת העונות היחידות בעשור הקודם, ששתי הקבוצות של העיר ת"א היו מועמדות לאליפות, והתפאורה הייתה בהתאם. המשחק הזה זכה לשמו בצדק, כמות האבוקות ואביזרי הפירוטכניקה שנפתחו בו הייתה אסטרונומית, ואולי מדובר בתצוגה הכי צבעונית שזכינו לראות מאז שתרבות העידוד תפסה תאוצה בישראל. בנוסף ליופי מהיציעים ספק והיה דרבי בו הובקעו כל כך הרבה שערים יפים.
כבר לאחר שתי דקות, מי אם לא סלים טועמה, סובב כדור חופשי לחיבור של שטראובר, ולא שכח להשתיק את הקהל בשער 11. פיני בלילי התעלה על שותפו לחבורת "תינוקות קשטן", שתי דקות לירידה למחצית, לאחר שהגיע לכדור שהורחק מרחבת הצהובים מטרים, סיפק שער מדהים מ-30 מטרים, שהשאיר את הכדור ולירן שטראבור בתוך הרשת. במחצית השנייה גם בן לוז, שגדל במכבי, סיפק שער נהדר. הפעם "רק" מעשרים מטרים. רודריגו גולדברג קבע את תוצאת המשחק בשער לא כל כך מנחם. הצ'יליאני של מכבי החזיר את הכבוד בסיבוב השני לאחר ששער בודד שלו העניק לצהובים ניצחון, וריצה מופלאה עד תום העונה שנגמר באליפות בהפרש שערים עדיף על מכבי חיפה, כשהפועל מסיימת את העונה במרחק 2 נקודות מהן במקום השלישי.
6: המלך הישן והמלך החדש: 4-0 למכבי, מחזור 7 עונת 92\91
המשחק שסימל את תחילת שנות ה-90 העליזות של מכבי ת"א. מכבי הגיעה למשחק באופן מפתיע, מתחת להפועל ת"א שהייתה אז במקום הראשון בטבלה, אך על המגרש היה ברור מי הקבוצה החזקה מביניהן. שער עצמי של דוד הרשליקוביץ פתח את החגיגה של חניכיו של אברהם גרנט. לאחר מכן הגיע רגע התהילה של מי שהפך במהלך ימים למלך של האוהדים הצהובים- אבי נימני. הסמל הצהוב שהיה אז בן 19 בלבד כבש שער נפלא, לרשת של פיטר קרמנס.
כבודו של נימני במקומו מונח, אך במחצית השנייה עלה לשחק אלי דריקס, שנאלץ לסבול את שנות ה-80 המעוטרות של הפועל, בעוד מכבי רושמת אכזבה אחרי אכזבה. החלוץ הנפלא בצהוב השלים צמד שערים במחצית השנייה, והעניק לקבוצתו ניצחון מוחץ על היריבה השנואה שמשם הידרדרה עד לפלייאוף התחתון, בעוד מכבי חגגה בסיום העונה אליפות בלתי נשכחת. בעונה לאחר מכן הצהובים שחזרו את אותה התוצאה בדרבי, כשהפעם דריקס כובש שלושער.
5: האוסקר הולך ל…: 0-4 למכבי, מחזור 22 עונת 13\12
כל אוהד מכבי ידע לספר איפה התחילה בתכלס האליפות הראשונה מאז 2003, כמובן מדובר בדרבי השני של אותה עונה. מכבי אירחה בבלומפילד את הפועל, שהגיעה בידיעה שהדרך היחידה להישאר במירוץ האליפות זה לנצח דרבי שני לעונה זו. את הדרבי הקודם של העונה האדומים הצליחו לגנוב בזכות פנדל מאוחר של עומר דמארי שהכניע את וינסנט אניימה שהושאל לצהובים מליל הצרפתית לאחר שנים מופלאות בהפועל. הפעם הקבוצה של יוסי אבוקסיס (שפוטר לאחר המשחק) פשוט שימשה כשטיח אדום.
מולם ניצבו הצהובים של אוסקר גארסיה, מחוזקים בשני שחקני רכש שהפכו למשמעותיים במיוחד, ראדה פריצה וערן זהבי בדרבי ראשון במדים בהם שבר שיאים בחלוף הזמן. הקשר שגדל ועשה חיל בקבוצה ממתחם חודרוב, וחזר לארץ לאחר עונה שנה וחצי בפלארמו, בישל את הראשון לחלוץ השוודי שגם כן הפך לחלק משמעותי בשליטה של הקבוצה הצהובה בכדורגל הישראלי בשנים האחרונות. לאחר מכן הגיע צמד שערים של אלירן עטר, לפני שזהבי הוסיף בישול נוסף, הפעם מי שנהנה מכך זה מהראן ראדי.
מכבי דהרה לאליפות מרשימה, כשאף קבוצה לא מצליחה לעצור אותה, בעוד אצל הפועל אפשר להסתכל על העונה הזו בדיעבד כיריית הפתיחה שהובילה לרגעי השפל שהאדומים חווים בשנים האחרונות.
4: העיר האדומה:4-2 להפועל, מחזור 23 עונת 10\09
המשחק שנתן אסמכתא לשליטה האדומה בעיר באותן שנים, לאחר שהפועל עקפה בסטייל את מכבי במאזן הניצחונות של הדרבי מאז קום המדינה. מהראן לאלא, האיש למשימות מיוחדות של אלי גוטמן, כבש את הראשון, ולאחר 4 דקות בישל לאיתי שכטר את השני. תשע דקות לאחר מכן דאגלס דה סילבה שילש את התוצאה והיה ברור כבר לאחר חצי שעה של כדורגל שההיסטוריה נכתבת בבלומפילד, שם ביפו.
למרות זאת הצהובים הפגינו אורך רוח, ובדקה ה-38 יובל אבידור כבש שער מצמק. דקה לסיום המחצית מכבי זכתה בפנדל, אך בוזגלו בעט בצורה מזעזעת, בעוד וינסנט אניימה פשוט עמד וקלט את הכדור. במחצית השנייה שכטר שהיה בעונת שיא, סגר עניין עם שער שני במשחק לאחר בישול נהדר של גיל ורמוט. שער שלא היה של מאור בוזגלו (הכדור לא עבר את הקו), אושר על ידי הקוון עבד אלעוברה וגרם לתוצאה להיראות קצת יותר אסתטית מבחינת מכבי.
3: התוצאה ההיסטורית: 0-5 למכבי, מחזור 15 עונת 70\69
לאחר עשור נורא והיום יו"ר מכבי האגדי ג'רי בית הלוי (שגם היה שחקן אגדי, מאמן אגדי ואף אימן בהפועל תקופה קצרה), החל במהפכת "צעירים" שנקראה בזמנו "תינוקות ג'רי". היה מדובר בחבורה של צעירים ילידי 47, כדוגמת צביקה רוזן, מיקי בלו וגיורא שפיגל. המהפכה שיצרו אותם שחקנים מחוננים התחילה בעונה הזו, שהסתיימה באליפות נהדרת בהפרש שערים על היריבה העירונית.
בהפועל הציגו גם כן קבוצה מופלאה שזכתה באליפות בעונה שלפני, אך לדרבי הראשון של העונה האדומים הגיעו ללא רוני קלדרון הנפלא שהפך למיתוס הגדול ביותר של הכדורגל הישראלי בחלוף השנים, וחמור מכך ללא השוער אריה בז'רנו והבלם הנפלא דוד פרימו. מכבי ניצלה עד תום את החסרונות של שחקני המפתח והלמה באדומים שוק על הירך, בתוצאה שנחרטה בדפי ההיסטוריה.
גיורא שפיגל כיכב עם שלושער, ניסים בכר ואברהם טלבי עזרו לו. שתי הקבוצות המשיכו לקרב אליפות ראש בראש עד הרגע האחרון, והאדומים אף נקמו בדרבי השני של העונה כשניצח 1-2 מצמד של שייע פייגנבוים. אבל ללא ספק המשחק הזה חרץ את גורל האליפות גם הלכה למעשה, לאחר שהפרש השערים של הצהובים עמד בסוף העונה על 30+, בעוד זה של האדומים עמד על 26+.
2: יד האלוהים תוצרת הבית האדום: 2-3 להפועל, גמר גביע המדינה 1983
אחד ממשחקי הדרבי שנחרטו על דפי ההיסטוריה של הספורט הישראלי, הגיע במעמד גמר גביע המדינה. לאחר שהגיעו פעמיים רצופות למעמד הבאר של גמר הגביע ולא שתו ממנה, הפועל הגיע בפעם השלישית ברציפות למעמד הנכסף, כשמולם ניצבת היריבה העירונית.
זה היה משחק מעניין בנוסף להיותו דרבי, גמר גביע ועוד לפני השער הכל כך מפורסם של גילי לנדאו ביד ימין. גבי לסרי, "הבוגד הראשון" ודוביד שוויצר התייצבו מול הקבוצה עמם הם מזוהים, אותה אימן צבי רוזן, סמל צהוב בעצמו. יעקב אקהויז בנגיחה ומשה סיני, בשער מדהים ישירות מהקרן, העלו את השדים האדומים ליתרון מבטיח. משה שוויצר (הבן של דוביד) ושער עצמי של יוסי זאנה השלימו קאמבק צהוב.
ואז הגיע הרגע של גילי לנדאו. הסילון המחמיצן, שכל הקריירה שלו לא עזב את המדים האדומים, גם בליגת המשנה, ניסה להגיע לכדור עומק שנראה בלתי אפשרי, שמולו ניצב השוער משה מרכוס ורץ לצידו הבלם התמיר והנפלא, אבי כהן ז"ל. גילי המשיך בריצה ונתן ניתור אתלטי מעל כהן (בספק עבירת תוקף) ובעזרת היד שם את הכדור ברשת. הטענות והמענות של אבי כהן לא השפיעו על עובדיה בן-יצחק שאישר את השער הכי לא חוקי בתולדות הכדורגל הישראלי.
עד הסיום התוצאה לא השתנתה, כשמשה סיני זוכה להניף את הגביע הראשון של האדומים מזה 11 שנה. גילי לנדאו הודה בחלוף הזמן שהשער נכבש בסגנון דומה לזה שמראדונה ביצע מול אנגליה שלוש שנים אחרי זה, מה שחיזק יותר את האתוס כלפיי האיש כלוחם אדום בכל רמ"ח איבריו (למרות שהעיד שכנער אהד לתקופה קצרה את מכבי), כאחד שלא מוותר לעולם ויעשה הכל בשביל לנצח בדרבי היוקרתי. חמש עונות לאחר מכן הצהובים נקמו באדומים באותו מעמד, כשהם מונעים מהפועל דאבל היסטורי.
1: קרב אקדחונים בבלומפילד: 3-2 למכבי, מחזור 26 עונת 14\13
גדול משחקי הדרבי בכל הזמנים יכול להיות רק כזה שצד אחד יספר עליו לנכדים בהתרגשות, בעוד הצד השני רוצה למחוק מהזיכרון. לכן בלב כבד אני נאלץ לכתוב על המשחק הזה (גילוי נאות כן כן…), שבו ערן זהבי הוכיח שהוא תופעת טבע, טורנדו בלתי ניתן לעצירה.
הסקורר הענק העלה את הצהובים ליתרון ראשון, בעזרתו האדיבה של בוריס קליימן, ולא שכח את ההתגרות הקבועה ותנועת הירייה ליושבי שער 5. מכבי נשארה בעשרה שחקנים לאחר שפריצה נגח בבריאן גרזיצ'יץ' ללא כדור, והפועל הצליחה לחזור בזכות שער של עומר דמארי, שהחזיר ליושבי שער 11 בתנועת אקדחים משלו. המשחק המשיך להיות קצבי אך ללא שערים נוספים עד הדקה ה-88.
עומר דמארי חדר לרחבה,סחט פנדל, אותו כבש בעצמו כמה שהיה נראה כשער ניצחון של האדומים. אך בעוד הכרוז לא מספיק לצעוק את שמו של עומר מכבי זכתה בעצמה בפנדל, לאחר הכנסת כדור מהירה לעבר טב"ח שהוכשל בפזיזות על ידי אוראל דגני. זהבי ניגש לנקודה והפציץ את הרשת. עמוק בתוספת הזמן, דגני המשיך במופע האימים הפרטי שלו, לאחר שמסירה נוראית שלו אפשרה למכבי לצאת להתקפה מתפרצת כשההגנה האדומה פרוצה. ברק בדש העביר לזהבי שהכניע את קליימן, ושלח את פאולו סוזה לריצת אמוק לעבר שער 11, בעוד השופט אפילו לא מחדש את המשחק.
מכבי המשיכה לאליפות שנייה ברציפות, בעוד הפועל משיגה חצי נחמה, לאחר שבדרבי האחרון של העונה, בידיעה שהפסד ומכבי חוגגת אליפות על הראש שלהם, השחקנים באדום התעלו על עצמם וניצחו 1-3, כולל שער נפלא של הגיבור הטרגי של הדרבי המשוגע ההוא, אוראל דגני.
