בכתבה הזאת, השלישית בסדרת הדמויות הגדולות בתולדות הספורט יש פן מעט אישי ונוסטלגי, כזה שמעורר את קסם החיים בילדים ונוטע בהם ערכים וזיכרונות נצחיים. אני זוכר את עצמי כילד בן 6 או 7, יושב בשעת ערב וצופה בסרט המספר על מתעמלת אולימפית, ילדה מוכשרת שהפכה לנערה עם יכולות פנומנליות שמצליחה לרתק את העולם בעזרת הנוכחות הקסומה שלה, נוכחות שכבשה אותי והיפנטה אותי בעזרת הרצון העז לנצח בכל מחיר. כשצפיתי לאחרונה שוב בסרט "נדיה" משנת 1984, הוא היה נראה בעיני הבוגרות עשוי בצורה סבירה, אך מעט מיושן. לצורך העניין, לסרט זוכה האוסקר "אמדאוס" בן אותה שנה ברמת משחק או בימוי אין כלל מה להשוות. אבל יש משהו ייחודי בסרט הזה, משהו שלוכד את תמצית הדמות הניבטת מן הסרט, שברגע שיא מכריז על המתעמלת האולימפית הראשונה אי פעם שמקבלת ניקוד עשר מושלם. ב-20 ליולי השנה, ממש לפני שלושה ימים, צוינו 40 שנה בדיוק לרגע שבו קומנצ'י עשתה היסטוריה באולימפיאדת מונטריאול.
נדיה קומנצ'י נולדה באונשטי, רומניה ב-12 בנובמבר 1961. היא גדלה בבית צנוע להורים פשוטים, שלא היה להם קשר ממשי לספורט. מדובר בהורים שרצו מה שטוב לבת שלהם, וכפי שמספרת נדיה ממרחק הזמן, עדיף מתעמלת במסגרת מקצועית מילדה בת 6 שקופצת על שולחנות ורהיטים. היא ללא ספק אחת המתעמלות הגדולות בכל הזמנים בספורט שבו אין מקום לפשרות. התעמלות קרקע ומכשירים היא אחד מענפי הספורט התובעניים ביותר שיש, והיא דורשת שעות רבות של אימונים על בסיס יום ממי שרוצה להגיע לרמות הגבוהות ביותר, בדומה להתעמלות אומנותית. הדרישה לרמה הכי גבוהה נובעת מטבעו של הספורט, האלגנטיות, הגמישות והכוח שנדרשים מהמתעמלים. בתחרות הכוללת מגוון מכשירים, כגון הסוס הקפיצות, המקבילים המדורגים, הקורה, הקרב רב שבעצם קובע את הדירוג הכללי של המתעמלות על פי כלל התרגילים ותרגילי הקרקע, המכילים גם כוראוגרפיה ופן אומנותי.
מי שהיה המאמן של אגדת ההתעמלות בכל הישגיה המקצועיים היה בלה קארולי הרומני, אחד המאמנים הכי גדולים בתולדות הענף. הוא ראה את הפוטנציאל בילדה הקטנה, והפך אותה לדמות לחיקוי עבור המתעמלות האחרות. כבר בגיל 9 השתתפה נדיה בטורניר הגדול הראשון בקריירה, אליפות רומניה וסיימה במקום ה-13 המרשים. "התאמנתי פעמיים ביום, 6 שעות בכל יום", מספרת קומנצ'י. "ידעתי שאני רוצה להיות הטובה ביותר במשהו עוד מגיל צעיר, אך לא ידעתי שזה יהיה התעמלות". העולם גילה אותה במהרה, כי כבר בגיל 13, גיל שבו שחקני כדורגל עולים מקבוצות הילדים לנוער, היא טרפה את הקלפים באליפות אירופה וזכתה במקום הראשון וב-4 מדליות זהב. היא עשתה זאת בעידן שבו הייתה דומיננטיות מוחלטת של מתעמלות מברית המועצות. עד היום המעצמה הסובייטית מחזיקה בשיא של 72 מדליות זהב ו-182 מדליות אולימפיות בסך הכל בהתעמלות המכשירים, זאת על אף שהתפרקה ולא השתתפה כבר ב-6 האולימפיאדות האחרונות. על כן זה לא דבר של מה בכך שאמרו עליה ש"היא עדיפה על הרוסיות" כבר בגיל 13. היא אמרה על כך במבט לאחור, בצניעות: "הייתי בסדר".
שנה לאחר מכן הגיעה לאחד מפסגות הקריירה שלה. אולימפיאדת מונטריאול 1976. היריבה הגדולה שלה הייתה אולגה קורבוט, זוכת מדליות הזהב באולימפיאדת מינכן 4 שנים קודם לכן במקצועות קורה וקרקע, וכן בקבוצתי. אולגה החשיבה את הקבוצתי כחשוב מהזכייה בזהב בפן האישי. "מי זאת בכלל נדיה קומנצ'י", מספרת קורבוט בת החמישים פלוס. "לנו היה חשוב לזכות בזהב הקבוצתי". קורבוט, שנחשבת לחלוצית בתחום התעמלות המכשירים המודרנית, ראתה איך נערת הפלא עושה היסטוריה במונטריאול. קומנצ'י מספרת: " לפני שהשתתפתי במונטריאול הייתי בת 14 וחצי ואמרתי לעיתונאים שארצה לזכות במדליה, ועדיף בזהב". מה שהיא לא ידעה זה שהיא הולכת להשיג משהו שאף אתלט אולימפי לא השיג לפניה. למרבה הפלא, זה קרה דווקא בתרגיל החובה על המקבילים. "זהו תרגיל שכולם עושים. אבל אני הוספתי כמה דברים בתנועות שלי".
קומנצ'י, שכבר התוודענו אל הצניעות שלה, המשיכה לספר: "רציתי לעשות משהו קצת שונה, לכן הוספתי כמה אלמנטים ש"מחוץ לספר". שמעתי את הקהל עושה "או, וואו" תוך כדי התרגיל". הקהל נדהם כי נדיה עשתה את התרגיל לא רק מושלם מבחינה טכנית. היא התעלתה לרמה של שלמות. "אין טוב מזה", אמר השדר באנגלית נרגשת. נדיה סיפרה על הרגע מנקודת מבטה: "הלך לי די טוב. קיוויתי לקבל 9.9". אבל אז קרה דבר מוזר, כשהלוח הציג את המספר 1.00. בלה נזכר כיצד נחרד מהספרה המשונה על הצג האנלוגי: "חשבתי לעצמי אוי ואבוי, הם מענישים אותנו", מספר המאמן האגדי. "כבר התחלתי לגשת אל צוות השיפוט בעצבים ואז שמעתי את הקריאה הנרגשת של הכרוז". אותה הקריאה הייתה כמובן: "גבירותי ורבותי, בפעם הראשונה בהיסטוריה של האולימפיאדה – 10 מושלם!". הסיבה לבלבול הייתה העובדה שלוח הניקוד הכיל שלוש ספרות בלבד. אבל מסתבר כי זאת הייתה הדרך להציג את הניקוד המושלם, באמצעות 1.00. זאת הייתה שירה בתנועה, רגע מחונן בתולדות האולימפיאדה בפרט והספורט בכלל. במהלך האולימפיאדה הוסיפה נדיה עוד שישה ציוני עשר מושלם, יותר מכל אתלט או אתלטית באולימפיאדה כלשהי. אמנם הפסידה את הקבוצתי לברית המועצות של יריבתה, וזכתה עם נבחרת רומניה במדליית הכסף, אבל במקבילים, בקורה ובקרב רב השיגה נדיה את מדליית הזהב.
הישארו מעודכנים
אחרי שהפכה לכוכבת אולימפיאדת מונטריאול ולסנסציה בינלאומית, נחתה קומצ'י במולדתה לעיני עשרת אלפים רומנים נרגשים. זה בא כשוק לילדה שעוד לא הגיעה לגיל 15. תוך זמן קצר קיבלה נדיה את הכבוד לקבל את התואר "גיבורת מעמד העובדים הסוציאליסטים", הצעירה אי פעם לקבל את הפרס. היא התאמנה לקראת אליפות אירופה השנייה שלה, ב-1977, והיא מספרת כמה קשה היה לה להתמודד עם התהילה. "אחרי האולימפיאדה בכל תחרות בה השתתפתי הייתי חייבת לנצח". כל העולם עקב אחרי כל תנועה שלה. היא עברה הרבה מאוד תהפוכות רגשיים, אך לא החצינה אותם, ונחשבה לאורך הקריירה כחסרת חמימות, ונטולת רגשות יחסית. על כך אמרה: "ביקרו אותי, אך אף אחד לא ידע מה הרגשתי בתוכי. הרגשתי הכל, פחד, חשש, אבל הפנמתי את הרגשות. אני לא האדם שאפשר לראות על הפנים שלו את מה שהוא מרגיש". היא זכתה שוב במקום הראשון באליפות אירופה, עם זהב במקבילים ובקרב רב, וכסף בסוס הקפיצות. אבל אותו שחרור וחופש טבעי שהיה לה באולימפיאדה הפכו למאמץ עבורה, למטרה להניא את המחשבות והרגשות ומאמץ להתרכז במשימה.
הילדה בת ה-14 הפכה לפתע לנערה עצורה, שונה ומוזרה. היא הופרדה מהמאמן שלה לאחר אליפות אירופה, והוכרחה להתאמן בבירה עם שאר הנבחרת. היא איבדה את עצמה בתהליך הזה שהרחיק אותה מכל מה שהכירה ופרשה זמנית. אחרי שהעלתה משקל ועברה סדרת חוויות לא נעימה היא ניגשה לקארולי ואמרה לו שהיא רוצה לחזור להתעמל ולהשתתף באליפות העולם 1978, כשנותרו רק חמישה שבועות לתחרות. הוא לא האמין שזה יהיה אפשרי אבל אימן אותה. היא עבדה קשה, ובסופו של דבר זכתה בזהב על הקורה ובכסף בסוס הקפיצות ובתחרות הקבוצתית. בקרב רב סיימה קומנצ'י רק במקום החמישי המאכזב.
נדיה שבה להתאמן בכל הכוח תחת המשמעת הקפדנית של בלה קארולי. היא ירדה במשקל וחזרה לכושר מלא לקראת אליפות אירופה ב-1979, השלישית שלה בקריירה. אז הגיעה שעתה היפה של קומנצ'י, שהראתה שוב את היכולת הנדירה שלה, הפעם כאישה יפהפיה ומתעמלת ברמה הכי גבוהה. באליפות הזו היא זכתה במקום הראשון בסוס הקפיצות, ובמדליית ארד בלבד בקורה. אך היא חזרה לזכות בזהב בקרקע ובקרב הרב, ובכך הפכה נדיה למתעמלת היחידה שזכתה באליפות אירופה שלוש פעמים ברצף. באליפות העולם באותה שנה הצליחה נדיה לעשות דבר מיוחד נוסף, כשזכתה יחד עם הנבחרת במדליית זהב קבוצתית, לראשונה בתולדות המדינה. זה היה השיא של קריירה רבת אירועים. "במונטריאול הייתי ילדה בת 14, וזכיתי בלי לצפות לכך; ב-1979 הייתי מוכנה לנצח, הרגשתי שיש בכוחי לעשות זאת. זאת הייתה שנת השיא שלי".
גם בלה קארולי מסכים עם הקביעה, והוסיף: " ב-1979 הגיעה נדיה לשיאה, ונתנה את התצוגה הטובה ביותר בחייה". אמר המאמן של המתעמלת הגדולה בדורה. "היא הראתה לכולם את מה שהם רצו. זה לא היה רק מיומנות, היה בה הכל – יופי מיוחד, אישיות כבירה, הבעה אומנותית ופרזנטציה ברמה הכי גבוהה". הישג ייחודי זה הוא הדבר שהיא הכי מתגאה בו. "ההישג הכי גדול שלי היה להיות הטובה ביותר בשש השנים האלה". חשוב לציין כי במהלך אליפות העולם היא אושפזה בבית חולים בגלל הרעלה עקב חתך ביד מצמיד. בניגוד לעצת הרופאים היא השתתפה בתחרות. בסרט "נדיה" הדמות שלה שואלת את המאמן לאיזה ציון הם זקוקים כדי לזכות בזהב בקבוצתי. המאמן עונה: "9.9". היא השיגה 9.95. אך גם ללא הסופרלטיב שבסרט, הפכה קומנצ'י לספורטאית ייחודית בדומה למוחמד עלי שהתאגרף עם ניצני מחלת הפרקינסון, או מייקל ג'ורדן שניצח משחק גמר חשוב עם 40 מעלות חום. היא השיגה זהב קבוצתי עם יד פצועה.
ב-1980 השתתפה נדיה באולימפיאדה השנייה שלה, בברית המועצות, בביתן של היריבות הגדולות שלה. היא זכתה ב-2 מדליות זהב ו-2 מדליות כסף. קומנצ'י נפלה מהקורה ביום הראשון ואיבדה ניקוד, אך חזרה לעצמה ביום השני ובתרגיל המכריע בקרב הרב נתנה תרגיל שהיה עשוי לזכות בעבורה במקום הראשון. בסופו של דבר היא הפסידה את הזהב כי קיבלה 9.85, למורת רוחו של המאמן בלה. קארולי האשים את השופטים על כך שלקח להם הרבה זמן להחליט, ולבסוף הכריעו לטובת היריבה הביתית של נדיה. היא הסתפקה במדליית כסף, והזהב הלך לילנה דוידובה הרוסייה. אחר כך כתבה קומנצ'י בספרה כי היא הפסידה "למתעמלת שנתנה תצוגה טובה יותר".
קומנצ'י השתתפה בתחרות הגדולה האחרונה שלה ב-1981, באוניברסיאדה שנערכה על אדמת המולדת בבוקרשט. היא עשתה זאת בחינניות טיפוסית, כש"הביאה הביתה" 5 מדליות זהב. בראיון מאוחר יותר אמרה שלא הייתה לה כוונה להשתתף באולימפיאדת לוס אנג'לס ב-1984, והיא פרשה מעט אחרי התחרות הביתית. קומנצ'י סיפרה על האופי המיוחד שלה, והקשר שלו להצלחה שהשיגה: "אני אוהבת לעבוד קשה. אני יודעת למצוא את המוטיבציה בתוכי; אני לא עושה חצי דרך, אני הולכת עד הסוף. זאת נחישות שלדעתי יש למעט מאוד אנשים". המאמן שלה בלה קארולי הוא מגדולי המאמנים בתחום התעמלות המכשירים. יחד עם אישתו אימן קארולי תשע אלופות אולימפיות, חמש עשרה אלופות עולם, שש עשרה זוכות מדליה באליפות אירופה, ושש זוכות באליפות ארצות הברית. ובכל זאת, לא הייתה גדולה בעיניו מנדיה: "גוף ונפש, כישרון וחשיבה, אומץ וביצוע; אלה הדברים שעושים אתלטים גדולים. ונדיה היא האתלטית האוליטמטיבית". הוא יודע יותר טוב מכל אחד אחר.
נדיה קומנצ'י היא אחת הספורטאיות הגדולות בכל הזמנים. היא זכתה ב-30 מדליות בתחרויות בין לאומיות, מתוכן 21 מדליות זהב, חמש מהן מדליות אולימפיות. בשנת 2000 נכנסה לרשימת ספורטאי המאה הגדולים של פרסי לאורוס בספורט. היא הביאה את הענף שלה לשלמות בפעם הראשונה בהיסטריה, ושינתה אותו, תוך שהיא הופכת אותו לסופר פופולרי. היא השיאנית (יחד עם דניאלה סיליבאס) של ניקוד עשר מושלם, שימו לב – קיבלה זאת עשר פעמים! היא הראשונה שעשתה זאת בבמה הגדולה מכולן, האולימפיאדה. כיום, אגב, שיטת הניקוד השתנתה ומאז 2006 אין יותר ניקוד 10 מושלם. על כך אמרה קומנצ'י: "זה היה הדבר שלנו, וכעת לקחו אותו מאיתנו". את עשרת העשר המושלם שלה אף אחד כבר לא ייקח. עבורי, נדיה קומנצ'י היא למעשה הרגע שבו הבנתי כילד את משמעות הניצחון. בעיני היא תמיד תהיה המתעמלת הגדולה בהיסטוריה.
נדיה אחרי הפרישה:
ב-1989 ערקה לארצות הברית; היא עסקה במכירת בגדים ודוגמנות. ב-1996 נישאה לאהובה בארט קונור במולדתה, גם הוא אלוף אולימפי בהתעמלות. ב-1999 הייתה לספורטאי הראשון שמוזמן לנאום באו"ם; ב-2001 הפכה לאזרחית ארה"ב וב-2003 הוציאה את ספרה "מכתבים למתעמל הצעיר". ביוני 2006 נולד לה ולבעלה בנם היחיד, דילן פול קונור. היא מתגוררת באוקלהומה ועוסקת בהתעמלות ובמפעלי צדקה בכל העולם. היא ובעלה הם הבעלים של "האקדמיה להתעמלות של בארט קונור", של חברת הפקה של אירועי ספורט "10 מושלם", ושל כמה חנויות לציוד ספורט, והם עורכי המגזין "המתעמל הבינלאומי".
קומנצ'י היא סגן יו"ר של חבר המנהלים של הספיישל אולימפיקס (אולימפיאדה לספורטאים עם מיגבלויות), נשיאת הכבוד של התאחדות ההתעמלות הרומנית, נשיאת הכבוד של הוועד האולימפי הרומני, שגרירת הספורט של רומניה, סגן הנשיא של חבר המנהלים של האגודה למלחמה בניוון שרירים, וחברה בקרן הפדרציה הבינלאומית של המתעמלים. היא קיבלה שני פרסי "המסדר האולימפי" מהוועד האולימפי הבינלאומי. כל אלה כמובן כיאה למעמדה כאתלטית הגדולה שהיא.
