כאשר נבחרת הנשים של איטליה פרצה לבמה העולמית במונדיאל 2019 בצרפת והגיעה לרבע הגמר עם סגל שהורכב כולו משחקניות חובבניות, היא שבתה את האיטלקים. נבחרת הנשים נתפסה באופן זמני כמובילת הרנסאנס של אומת הכדורגל הגאה של איטליה, שכן הצלחותיהן ב-2019 הגיעו בתקופה שבה נבחרת הגברים לא הצליחה להעפיל למונדיאל משלה.
אותה שנה האיצה את המאבק לשוויון הזדמנויות ואת ההזדמנות לצמיחת כדורגל הנשים באיטליה, כאשר ההתאחדות לכדורגל האיטלקית הודיעה שהסרייה א' לנשים תהפוך למקצוענית עד 2022. אך למרבה הצער, דווקא אז הנבחרת הלאומית לא הצליחה להמשיך את הקיץ המפתיע שלה בצרפת והודחה גם מיורו 2022 וגם ממונדיאל 2023 כבר בשלב הבתים.
הייתה זו סדרת תוצאות לא טובות שלא רק עצרה את התקדמותן, אלא גם סיימה את כהונתה של המאמנת דאז מילנה ברטוליני, שהתפטרה על רקע מכתב פתוח שפרסמו השחקניות באינסטגרם, בו טענו כי "לא ניתנו להן התנאים" להצליח.
כעת, שנתיים לאחר מכן, ובשנה השלישית למקצוענות בליגה המקומית, לאיטליה יש מאמן ראשי חדש (אנדראה סונצ'ין בן ה-46), סגל מרשים יותר ויותר (הכולל את האיטלקייה הראשונה שהייתה מועמדת לכדור הזהב), ומועדונים מקומיים והשקעות פרטיות.
השילוב של איטליה בין סערה היסטורית והתקדמות מקומית לאחרונה הופך אותה לאפשרות מסקרנת בבית ב' לצד ספרד, פורטוגל ובלגיה בטורניר הקיץ. אבל למה אנחנו יכולים לצפות מהן?
ההיסטוריה של כדורגל הנשים באיטליה רצופה תרבות שוביניסטית, הזנחה ומחסור בהשקעה. (מזכיר לכם איזו ליגה?) רק ב-2015, נשיא התאחדות הכדורגל החובבני באיטליה פליצ'ה בלולי, תועד בפרוטוקול ישיבה של הוועדה המייעצת לכדורגל נשים של ה-LND אומר: "אי אפשר כל הזמן לדבר על לתת כסף לארבע הלסביות האלה". בעוד שבלולי הכחיש שהשתמש בביטוי, הוא הודח מתפקידו במאי לאחר שסירב לקריאות להתפטר והושעה מכדורגל לארבעה חודשים.
לא רק דעות קדומות היו נפוצות בקרב בכירים בכדורגל האיטלקי, היה גם חוסר ידע על כדורגל נשים ברחבי המדינה. אפילו ברטוליני, מאמנת הנבחרת הלאומית בין השנים 2017-2023, הבינה מעט מאוד בהיסטוריה של נבחרתה. לאחר ניצחון נגד אוסטרליה במונדיאל 2019, היא נשאלה על נבחרת איטליה מ-1999, האחרונה שהעפילה לפני היעדרות של 20 שנה מהטורניר; היא ענתה: "לא צפיתי בהן. ב-1999, אפילו לא ידעתי מה זה כדורגל נשים".
נבחרת לאומית מלאה בשחקניות חובבניות הצליחה להגיע לרבע הגמר של מונדיאל הראשון ב-1991 והייתה חלק מארבעת טורנירי אליפות אירופה הראשונים מ-1984 עד 1991, לפני שהגיעה לגמרים של יורו 1993 (טורניר של ארבע קבוצות) ויורו 1997 (שמונה קבוצות), והפסידה לנורווגיה וגרמניה בהתאמה.
איטליה סבלה מירידה מסוימת במשך שני העשורים הבאים, היא אומנם השתתפה בכל טורנירי היורו אך לא עברה את שלב הבתים. ב-2009 ו-2013 היא עברה את שלב הבתים והודחה ברבע הגמר ע״י גרמניה. האיטלקיות גם כשלו להפעיל לארבעה מונדיאלים ורק החזרה שלהן למונדיאל ב-2019 החל בגל התעוררות של המודעות לכדורגל הנשים במדינה.
עם סגל שעדיין היה חובבני לחלוטין, איטליה ניצחה את אוסטרליה וג'מייקה בשלב הבתים והפסידה רק 1-0 לברזיל במשחק האחרון כדי לסיים בראש בית ג'. בשמינית הגמר נגד סין, הן עשו סנסציה וניצחו 2-0 כל הדרך אל רבע הגמר ומפגש מול הולנד. לאחר שתחנות הטלוויזיה האיטלקיות העבירו סוף סוף את שידורי המשחקים לערוצים מרכזיים, המשחק משך שיא של שישה מיליון צופים בפעם הראשונה למשחק נשים.
"הכל היה חלום עבורנו", אמרה המגנה אלנה לינרי לפיפ"א. "זה היה מדהים להראות שכדורגל נשים באיטליה קיים, ושאנחנו לא גרועות כמו שאנשים חשבו. לא היו לנו ציפיות מהטורניר הזה".
למרות הפסד 2-0, השחקניות האיטלקיות התקבלו בחזרה כגיבורות. "היינו מופתעות מאוד", אמרה ברטוליני. "ידענו שיש חיבה כלפינו, אבל בהחלט לא ציפינו לקבלת פנים כזו. אנחנו מקוות שכל זה לא ייגמר, ושהעניין יימשך. הבנות ראויות לכך".
הקשרית הצעירה אנאמריה סרטוריני הוסיפה: "זו הייתה התרגשות מדהימה. חלמנו לגרום לאנשים האלה להתאהב. כתבנו היסטוריה עבור הענף שלנו; בקרוב תגיע המקצוענות, זו השמחה הגדולה ביותר עבורנו השחקניות".
בבנייה על המומנטום שיצר מונדיאל 2019, שנה לאחר מכן, ההתאחדות האיטלקית הודיע ששחקניות הסרייה א' והליגה יהפכו למקצועניות עד 2022. כפי שסיכמה לינארי, השנים האחרונות היו חלק מתהליך שכלל "הרבה עבודה ומלחמות קטנות", אבל הנבחרת הלאומית נמצאת כעת במצב טוב מאי פעם להצליח.
הריצה המפתיעה של הנבחרת הלאומית ב-2019 הדגישה את הפוטנציאל של משחק הנשים באיטליה, אבל הצעדים הראשונים נעשו בזירה המקומית כבר ב-2015 כאשר פיורנטינה רכשה את רישיון הסרייה א' של A.C.F. Firenze והפכה למועדון הנשים הראשון במדינה בעל זיקה מקצועית.
זמן קצר לאחר מכן הצטרפו קבוצות כמו יובנטוס (2017) ורומא (2018), וליגת הנשים של הסרייה א' בת 10 הקבוצות החלה להפוך למקצועית וזה עזר להן לתמרץ שחקניות לחזור. לדוגמה, שוערת נבחרת איטליה, לאורה ג'וליאני, שעברה לשחק בגרמניה מ-2012 עד 2017, חזרה כדי להצטרף ליובנטוס ואז למילאן.
"כשעזבתי ב-2012 לא היה לי כמעט כלום באיטליה באותה תקופה", היא אמרה לאתר הרשמי של מילאן. "כדורגל הנשים היה חובבני לחלוטין, ולא היה שום מבנה. כשקיבלתי את השיחה מיובה (ב-2017), לא הייתי צריכה לחשוב על זה. עזבתי את פרייבורג ונסעתי לטורינו״.
כיום הליגה מורכבת ברובה ממועדונים המוחזקים ע״י קבוצות גברים מהליגה האיטלקית. עם זאת, רכישה חדשה ומפתיעה הייתה הרכישה של קומו נשים על ידי קבוצת הרכישה Mercury/13 במרץ 2024 כחלק מאסטרטגיית ההשקעות שלהם ושהתחייבו להשקיע 100 מיליון דולר במועדוני נשים. קבוצת ההשקעות גם גייסה את אגדת הכדורגל האיטלקי ג'ורג'ו קייליני שהשקיע בקבוצה ״סכום של 6 ספרות״ כלשונם, אך לא חשפה בכמה מדובר. וכשזה המצב עתיד פיתוח כדורגל הנשים במדינה נראה ורוד.
אך מה שהיה בעל השפעה מיידית יותר היה הסרת תקרת השכר ב-2022, שהייתה בערך 30,000 אירו לעונה. זה העניק למועדונים הגדולים והעשירים את החופש להחתים שחקניות זרות ולספוג את מיטב הכישרונות האיטלקיים משאר הליגה.
כתוצאה מכך, כל השחקניות בסגל האיטלקי שנבחר ליורו, למעט אחת, משחקות בסרייה א' – היוצאת מן הכלל היא אריאנה קארוזו, המושאלת לבאיירן מינכן מיובנטוס. עלייתה של רומא שיפרה עוד יותר את החשיפה של כוכבות איטלקיות. עם השתתפות קבועה בליגת האלופות לנשים של אופ"א. הן הפסידו את העלייה מבית א' העונה לוולפסבורג בהפרש שערים, המועדון זכה באליפות הסרייה א' ברציפות ב-2023 ו-2024, ויש לו כמה משחקניות הנשים הטובות באירופה.
הלב הפועם של הקישור של רומא ונבחרת איטליה היא מנואלה ג'וליאנו בת ה-27, שהפכה לאישה האיטלקיה הראשונה בהיסטוריה שקיבלה מועמדות לכדור הזהב בסוף השנה שעברה. היא הייתה שחקנית מפתח במונדיאל 2019, והופעותיה מאז הרימו אותה לרמה אחרת. בראיון מ-2018 היא דיברה על ההשפעה של כלי תקשורת שהצליחו "להגדיל את הנראות" של כדורגל הנשים ולאפשר להן למשוך "שחקניות חשובות מחו"ל שיכולות להגיע כדי להעלות הן את רמת המשחק והן את רמת הליגה".
רבות מכוכבות הנבחרת של איטליה משגשגות בליגה המקומית שלה. לסונצ'ין יש כאב ראש בבחירה בין שתיים ממבקיעות השערים המובילות בסרייה א' העונה, אך הוא נטה לתת את ההזדמנות לחלוצת יובנטוס בת ה-35, כריסטיאנה ג'ירלי (שסיימה את העונה עם 19 שערים) על פני חלוצת לאציו בת ה-27, מרטינה פיימונטה (עם 16 שערים) בחוד ההתקפה.
סגל איטליה עמוס כעת בניסיון מטורנירים בינלאומיים, כולל החלוצה סופיה קנטורה והקשריות אריאנה קארוזו וג'אדה גרגי, שערכה את הופעת הבכורה שלה בסרייה א' בגיל 14, כולן כעת בנות 25 ומתקרבות לשיא הקריירה שלהן.
בינתיים, הסרייה א' גם זכתה למוניטין של ליגה להתפתחות שחקניות צעירות ומבטיחות. ג׳וליה דראגוני, ילידת מילאנו, הוחתמה על ידי ברצלונה ב-2023 לפני שהושאלה בחזרה לרומא כדי להתפתח, החלוצה היצירתית בת ה-18 נחשבת לאחת הכישרונות המבטיחים ביותר באירופה. דראגוני נפצעה לקראת סיום העונה ולא זומנה לסגל ליורו אבל תהיו בטוחים שהיא תהיה בטורנירים הבאים. מי שכן זומנו הן שחקניות כמו אווה שאצר, אמה סווריני וקיארה בקארי, כולן בנות 21 ומטה, וינסו להבטיח את מקומן בהרכב ביורו 2025. למרות שההיסטוריה המקצוענית של כדורגל הנשים באיטליה קצרה, מעמדה של המדינה כמעצמת כדורגל עדיין מכביד. ועם ההצלחות האחרונות שמניעות את המומנטום, הלחץ גבר לקראת היורו בשוויץ.
במערכים של 4-3-3, 4-2-3-1, או 3-5-1, איטליה גמישה, עם הדינמיות והאינטליגנציה של הקשרית הכוכבת שלה המספקות יתרון יצירתי נוסף, והמומחיות המדויקת של ג'וליאנו במצבים נייחים המציעה להן קו התקפה נוסף.
הועלו ספקולציות האם סונצ'ין, שניסיון האימון הקודם היחיד שלו היה בוונציה, בעיקר בקבוצות הנוער שלה הוא אופציה לטווח ארוך עבור איטליה, כאשר עוזרתו ויויאנה ושיאבי, ששיחקה בשני טורנירי יורו ב-2005 ו-2009, מסומנת כיורשת אפשרית.
אבל המאמן ניצח בחמישה מתוך 12 משחקיו מאז ספטמבר 2023, ואיטליה הביסה באפריל האחרון בליגת האומות את דנמרק 3-0 ונכנעה 3-2 לשבדיה בפנדל של פרידולינה רולפו בתוספת הזמן. השחקניות בהחלט העריכו את שינוי הכיוון בעקבות עזיבתה של ברטוליני, כאשר הן התוצאות והן הביטחון העצמי משתפרים. "הוא (סונצ'ין) הביא רעיונות רעננים, מתמקד בכל פרט ומכין כל משחק כאילו היה גמר", אמרה קאנטורה לתקשורת.
אם איטליה רוצה לממש את מלוא הפוטנציאל שלה, אז ברור שהההתאחדות צריכה למצוא דרך לבנות על ההצלחה של המועדונים המקומיים שלה ולאחד את המאמץ להשקעות נוספות בענף. השחקניות נאלצו לשאת בנטל בעצמן במשך זמן רב מדי, והספורטאית הפראלימפית האיטלקייה ג'וזי ורסצ'ה, שהתייחסה לנבחרת ב-2019 ב"גרדיאן", חשפה רבות כשאמרה: "אלו נשים שהצליחו להתאמן ולהגיע לרמה הזו בזכות ספונסרים מתחשבים וכיסן הפרטי, לא בזכות המדינה".
איטליה התמודדה זמן רב כדי למצוא לעצמה מקום עם הנבחרות הבכירות של אירופה. כעת, עם מגוון כישרונות שכולן משחקות ברמה גבוהה בזירה המקומית, הן פותחות את היורו כשיש להן מה להוכיח. אם הן יצליחו לעמוד בכבוד מול ספרד, ולנצח את פורטוגל או בלגיה, מקום ברבע הגמר יכול להצית גל נוסף של התעוררות כפי שעשה המונדיאל ב-2019.
