דמיין את זה, אתה על גג העולם, הצלחת להגיע לפסגת שאיפותיך, שום דבר לא יכול להפיל אותך, אתה
בלתי מנוצח! אך בדיוק ברגעים אלו, לחיים יש תכניות אחרות. דווקא אז, נמדד אדם בחוזקו, כך קרה לחואן מרטין דל פוטרו.
צ'ארלס סווינדול, כומר, מחנך וסופר אמריקאי ידוע, מצוטט כמי שאמר: "ככל שאני חי יותר שנים, אני מבין
יותר את חשיבותה של הגישה בחיים. גישה בהרבה פעמים חשובה יותר מעובדות. איננו יכולים לשנות
את העבר, או כיצד אחרים בוחרים לנהוג – הדבר היחידי שאנחנו יכולים לעשות זה לנגן על המיתר
שבידינו וזו הגישה בה נתייחס לדברים. אני משוכנע שהחיים זה 10% מה שקרה ו-90% זה איך שאני
מגיב למה שקרה".
אין ספק ש"דלפו" יודע איך לנגן על המיתר. או יותר נכון, על המחבט. סיפורנו מתחיל בעיר הארגנטינית טנדיל, בשנת 1988 ,שם נולד לו חואן מרטין דל פוטרו. למרות שרצה להיות בכלל כדורגלן, בגיל 7 החל דלפו את דרכו בעולם הטניס, כאשר שיחק אצל המאמן הנחשב מרסלו גומז, מי שגידל את השחקנים חואן מונאקו ומריאנו זבאלטה. את דלפו ניתן לכנות כ"ילד פלא", כאשר כבר בגיל 12 נבחר לייצג את "נייקי", ובגיל 15 בלבד (!) ניצח את משחקו המקצועני הראשון. בהמשך הדרך, במשך כשנתיים, ממשיך דלפו לצבור ניסיון והישגים ומצליח להיכנס לטופ 50 בעולם כשהוא בסך הכל בן 19 בלבד.
בשנת 2008 ,החל הרומן הארוך והבלתי נגמר שלו עם הפציעות. בין ינואר למאי הבחור גבה הקומה (1.98 מ') החמיץ והפסיד טורנירים רבים, מה שאילץ אותו לבצע שינוי ולהחליף את הצוות המקצועי שלו: "התחלתי טוב את השנה אבל היו לי הרבה פציעות, הרבה בעיות עם הגוף שלי והרבה בעיות עם הכושר שלי. החלפתי מאמן, החלפתי מאמן כושר, החלפתי הכל" – כך אמר.
התוצאות לא איחרו להגיע – דלפו סיים את השנה כשחקן הצעיר ביותר שנמצא בטופ 10, קטף ארבעה תארים, והפך לארגנטינאי הבכיר בסבב והשחקן הדרום אמריקאי שנמצא בדירוג הכי גבוה בכל הזמנים. הכול נראה מוכן להכתרת הנסיך החדש.
הישארו מעודכנים
"המאמן שלי פראנקו דאבין שינה לי את המשחק, שינה לי את החשיבה, הוא שינה לי הכל. לראות אותו בקהל בזמן שאני משחק נותן לי בטחון ואני משחק יותר רגוע". דל פוטרו נודע באמצעות משחק התקפי מעולה מן הקו האחורי ובייחוד ידועה חבטת כף היד העוצמתית שלו שמהווה נשק קטלני, אותן הוא אוהב לחבוט כדורים שטוחים ומהירים לעומק מגרש היריב. תוסיפו לכך את העובדה שהוא מתנשא לגובה של 198 ס"מ, שמסייעת לו בוודאי לחבוט סרבים חזקים במיוחד. השיא הגיע בטורניר שהוא אולי המזוהה ביותר עם דלפו, ה-US Open.
השחקן הציג טניס עילאי ועלה לראשונה בקריירה שלו לגמר טורניר גראנד סלאם ששם חיכה לו לא אחר מאשר אגדת הטניס רוג'ר פדרר. מאזן הכוחות היה לטובת פדרר והיתרון הברור היה שלו. אך סטטיסטיקות לחוד ומציאות לחוד. דלפו ניצח את המדורג ראשון בעולם בחמש מערכות בלתי נשכחות וזכה לראשונה בגביע הגראנד סלאם. כך, בגיל 21 ,עם ניסיון של למעלה מ-6 שנים בטניס המקצועני, ילד הפלא הארגנטיני, "מסי" של הטניס העולמי, הגיע לפסגת חייו. אך שם, בדיוק באותה הנקודה, המזל כבר לא שיחק לידיו של דלפו. החיים שלו הפכו כעת למבחן הקשה ביותר. הפציעות החלו להגיע והגוף כבר לא סחב. זה החל בפציעה בשרירי הבטן והמשיך בפציעה המשמעותית בפרק כף היד, מה שגרמם לו להיעדר מהמגרשים זמן רב. הוא ויתר על טורנירים רבים, כולל ארה"ב וירד בדירוג עד למקום ה-485 בעולם. יש לציין שהוא רק בן 22 באותה התקופה, אך עם ניסיון קריירה שלא היה מבייש שחקן מקצועי בשלהי הקריירה. דלפו שלנו לא ויתר. הוא החל בהליך שיקום אינטנסיבי וטורניר אחר טורניר צבר נקודות בסבב ולאט לאט
חזר לעניינים. זה אמנם לקח שנתיים וחצי של עליות ומורדות, אבל הוא חזר. השיא הגיע כאשר היה רחוק שלושה ניצחונות מהמקום ה-3 בעולם. חושבים שכאן נגמרת העלילה? ובכן, סיפורו הרומנטי של דלפו, שלא היה מבייש שום תסריט הלקוח מסרטי נסיכות דיסני אינו נגמר כאן. חיי עושר ואושר עד עצם היום הזה לא היו קרובים להגיע כאשר הוא (שוב) במקום ה-4 בדירוג העולמי, נפצע שנית באופן רציני בפרק כף היד. הוא נאלץ לעבור שוב תקופה בת שנתיים בה פגש יותר מנתחים מאשר שחקני טניס, תקופה שקטעה לו את הקאמבק הנהדר. בשיאו השלילי הגיע למקום ה-1041 בדירוג העולמי.
כמו כל דבר שקשור לקריירת הטניס שלו בשנים האחרונות, גם הקאמבק הנוסף של דל פוטרו היה אפוף אי ודאות. מעבר לכך שטניס הוא ספורט בו החשיבות המנטלית היא מהגבוהות ביותר (ג'ימי קונורס, טניסאי עבר אמריקאי הנחשב לאחד הטניסאים הגדולים בכל הזמנים אמר כי "טניס ברמות הגבוהות הוא 95% מנטאלי ו-%5 פיזי"), דלפו היה צריך להתמודד עם פציעות קטסטרופליות שאיימו על עתיד הקריירה שלו. "פציעה יוצרת חוסר איזון משמעותי בתחומי החיים השונים. מבחינת הקריירה הספורטיבית מדובר על אובדן הזדמנות וזמן אימון, ירידה ביכולת ועיכוב מסלול ההתקדמות, ואף הפסדים כלכליים. מבחינה פסיכולוגית לאחר פציעה עולים רגשות שליליים רבים כגון דיכאון וחרדה, חוסר יציבות וחוסר וודאות. אובדן זהות ספורטיבית עליה מבוסס דימויו העצמי של הספורטאי מובילה לתחושת חוסר ערך. גם קריסת הלו"ז היומי אל תוך ואקום מגבירה תחושות תלישות והיעדר כיוון". כותב אוהד נחום, פסיכולוג קליני ופסיכולוג ספורט. לאחר שכבר הצליח להשתקם ולהתאושש מהפציעה הראשונה, ההרגשה הייתה שהארגנטיני חזר בדיוק לאותה הנקודה. דל פוטרו היה צריך להתמודד עם תהליך שיקום ארוך נוסף, מה שיכול היה להביא לשבירה מנטלית של ממש.
דלפו הודה כי צלח "חודשים חשוכים" בעקבות פציעתו. "התוצאות חסרות חשיבות לעומת הקרב שאני מנהל עם הפציעה". הוא הוסיף ואמר כי "זה הדבר הגרוע ביותר — לא לדעת היכן או מתי תוכל לשחק, ולא להיות מסוגל להתחייב לטורנירים ולהזמין נסיעות", "איני יודע אם אהיה שבועיים בבואנוס איירס ואפגש עם רופאים. זו סיטואציה נוראית, אבל המשפחה והחברים שלי, יותר מהכל, שומרים על המוטיבציה שלי גבוהה." אך הבחור שלנו קורץ מחומר מיוחד. חומר שממנו ווינרים אמיתיים עשויים. לאחר שחזר מהפציעה הקשה שהשביתה אותו לכמעט שנתיים, החל במשטר אימונים סיזיפי בדמות חיזוק פרק כף היד, אימונים פונקציונאליים רבים והוא אף נאלץ לשנות את סגנון משחקו בשביל שיוכל לשמור על פרק כף יד שמאל שלו בחבטת הבקהנד מה שאומר – יותר התחמקויות לחבוט פורהנד ויותר חבטות סלייס עם הבקהנד על מנת להאט את קצב המשחק. דלפו חזר למגרשים. ציפיותיו לכתחילה לא היו גבוהות, אך ההישג הראשון הגיע באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו בשנת 2016, כאשר הגיע לגמר וזכה במדליית הכסף תוך כדי ניצחונות משכנעים על רפאל נדאל ונובאק דג'וקוביץ', כשרק הפסד לאנדי מארי מונע ממנו את מדליית הזהב הנחשקת. "השגתי מדליית כסף שזה מספיק כרגע מבחינתי." התבטא. בהמשך, זכה גם בגביע דייויס עם נבחרת ארגנטינה כאשר הוא
מוביל את הנבחרת לניצחונות אדירים. ב-2017 הגיע לחצי הגמר בטורניר ה-US Open, כאשר הוא מנצח את רוג'ר פדרר ברבע הגמר ורק נדאל עצר בעדו בדרך לזכייה של השור הספרדי בטורניר.
אך שיא הקאמבק הגיע בטורניר האינדיאן וולס. קצת לפני הטורניר התראיין דלפו וחשף כי היה קרוב לפרישה לאחר אחת מפציעותיו.
"הייתי כבר קרוב לפרישה", "סבלתי המון, אבל היום אני יכול לומר שגם כאשר הייתי במקום ה-4 בעולם וברגעים הטובים בקריירה שלי, לא הייתי מצליח לזכות במדליית הכסף בריו ובגביע הדייויס", "בכל פעם כשנפצעתי בפרק כף היד, הייתי במקום ה-4 עם הסיכוי להגיע למקום הראשון. אבל הכל קרה מסיבה מסוימת. אני רואה את זה ככה". דל פוטרו הציג בטורניר לחימה אמיתית, טניס מרהיב והגיע לגמר, להתמודד מול לא אחר מרוג'ר פדרר. כמו אז, ב-2009, בזמן שעיני כל העולם חיכו לניצחון של רוג'ר פדרר, אחרי שפתח את העונה הטובה ביותר בקריירה שלו, חואן מרטין דל פוטרו הוכיח בפעם המי יודע כמה, שהנתונים הם רק נתונים. עם
טניס אדיר ומלא באופי, ניצח את השוויצרי, לאחר במה שמהווה הזכייה הראשונה שלו בקריירה בתואר מאסטרס. האמת? אי אפשר שלא להתרגש מהארגנטיני.
עכשיו, 9 שנים אחרי הישג השיא בקריירה שלו, דלפו חוזר לטורניר בו הוא פרץ לתודעה הבין-לאומית, ה-US Open, הגראנד סלאם האחרון לעונה. כשהוא בדירוג השיא שלו (מקום 3), בטבלאות ההימורים דל פוטרו אמנם סומן כאחד הפייבוריטים לזכייה בטורניר, אך לא כמרכזי ביניהם. בטורניר האחרון בו שיחק (לוס קאבוס במקסיקו), הופתע בגמר והפסיד לפאביו פוניני, האיטלקי בן ה-31.
ברולאן גארוס הוא הצליח להגיע עד לחצי הגמר ובווימבלדון עד לרבע הגמר, אך בשניהם נתקל ברפאל נדאל והודח על ידו. נדאל נמצא בכושר נפלא וזכה בטורניר טורונטו ויהיה מעניין לראות מה יקרה כשהם ייפגשו. יריב מרכזי נוסף של דל פוטרו בטורניר הוא נובאק דג'וקוביץ, שלפי סוכנויות ההימורים הוא המועמד המרכזי לזכייה ומגיע לאחר שזכה בווימבלדון. כזכור, המשטח האהוב עליו הוא משטח קשה, בו הוא מספק 86% הצלחה אך הודח מוקדם בטורניר טורונטו ע"י הכוכב היווני העולה סטפנוס ציציפאס, שאין לי ספק שעוד נשמע עליו רבות. נולה שריין לעצמו כרטיס לחצי הגמר השני ואולי ייתקל בדלפו בגמר ביום ראשון.
אז נכון, הפציעה במפרק כף היד לא תועיל לסיכוייו, אבל דל פוטרו כבר הוכיח לא פעם ששום דבר לא יכול לשבור את רוחו. הוא שחקן כביר שעבר קריירה מלאת תהפוכות וקשיים, ורק באמצעות הנחישות וההתמדה הבלתי פוסקת שלו הוא נמצא בטופ העולמי של הטניס. אמנם הוא לא המועמד הבכיר לזכייה בטורניר, אבל כפי שלמדנו להכיר את דלפו, השחקן בעל הנפש החזקה ביותר בסבב, אם שואלים אותו, הכל עוד אפשרי…
Comments (1)
יוסי
כתבה מרתקת , אהבתי