טופאק שאקור היה אחת הדמויות המשפיעות של אמריקה בעשור הקודם. אייקון מוזיקה, פנתר שחור, גנגסטר נטול גינונים, איש צעיר ודעתן, חריף ואיטילגנט-דמות שהשפיעה על דור שלם. גם בתחום הספורטיבי, בכל מה שקשור לענפים הפופלרים באזורים האורבנים של ארה”ב, ניתן לראות השפעות רבות של גדול הראפרים בכל הזמנים. על עולם ההיפ הופ ועולם האגרוף, עם דגש על החברות של טופאק ומייק טייסון
“Wishin’ I live my life a legend, immortalized in pictures”
scarface ft 2pac-smile
טופאק שאקור הפך במהלך חייו לאגדה, ובמותו למיתוס. כמעט 21 שנים לאחר ההתנקשות המסתורית שעלתה בחייו של אחד המשוררים\ ראפרים\ פילוספים\מהפכנים\ שחקנים\מולטי טאלנטס הגדולים בכל הזמנים, אנו זוכים לראות פרק נוסף שנכתב בסיפור האגדה האורבני הזה. בסוף השבוע יעלה לאקרנים סרט ביוגרפי באורך מלא, שינסה לספר את הסיפור המדהים של איש צעיר ושחור, כה רב גוני, כל כך מוכשר. אי אפשר באמת לתאר אותו ולהבהיר את יחודו על כתב. התפיסה כלפיו היא סובייקטיבית ומגוונת, לכל מעריץ ומעריצה יש את הטופאק הפרטי שלהם-מה שהם בחרו לקחת משלל האפשרויות שהטקסטים של שיריו הוציאו מנשמתו.
הישארו מעודכנים
הפוסטר של הסרט הביוגרפי על האגדה של טופאק (Ray Cornelius)
הוא היה גאון לירי, אך זה לא היה רק הטקסטים החדים כתער, הייתה לטופאק כריזמה שמשכה כל אדם, כשדיבר על מחשבותיו-אנשים הקשיבו ורצו לשמוע עוד. בנוסף היה מדובר באחד האומנים בעלי מוסר העבודה המרשימים ביותר שנראו. אלבומו הראשון יצא כשעוד לא היה בן 20 וחמש שנים וחצי לאחר מכן הוא נהרג. במהלך אותן שנים הוא הוציא חמישה אלבומי אולפן (אלבום אחד יצא חודשיים לאחר מותו) בנוסף לאלבום שיתוף פעולה עם מספר בני טיפוחיו. תוסיפו לערך בויקיפדיה עוד עשרות ואפילו מאות שירים שנשארו על השולחן, והופקו במהלך הזמן, במשך שנים רבות לאחר מותו, פאק המשיך להוציא אלבומים. בנוסף, כיכב בשישה סרטי קולנוע.
הוא היה גבר צעיר ושחור שהצליח להפוך אומה שלמה במהלך קריירה קצרה במיוחד, אך כזו שהניבה מורשת עשירה. טופאק היה גדול בכל קנה מידה אפשרי, ברמות של ג’ים מוריסון או הנדריקס. הוא אפילו היה מגניב מידי בשביל להצטרף למועדון ה-27 המפורסם, לאחר שעלה למקום בו אגדות מוזיקה מעבירות את הזמן, שנה וחצי מוקדם מידי. למרות שיש שיטענו שאני משקר, וטופאק בכלל זייף את מותו וחי במערה בראש העין או באי בודד, לצד אגדות נוספות מעולם המוזיקה.
טופאק היה הקול המשפיע ביותר בדורו, הוא לא רק סיפר סיפורים או העביר את דעותיו בחריזה, הוא פתח את נשמתו בכל אחד מאלבומיו. בראיונות ניתן לראות את הכריזמה שנטפה מאבי תורת ה-Thug Life. אך אנחנו כאמור עוסקים בספורט, או יותר נכון בהשפעה של פאק על העולם הספורטיבי ממספר זוויות. חלקן ישירות וחלקן עקיפות. חלקן גרמו לשינוי קונספציה של ממש, בעוד אחרות ממחישות את האיש, את נבכי נשמתו והאתוס בו דגל, כמו גם את הכישרון הפנומנלי בו הוא התברך. היום הוא היה צריך להיות בן 46, אך לנצח הוא ישאר בשנות העשרים לחייו, בלי חולצה, עם ג’ינס נופל, בנדנה קשורה כסרט סביב ראשו הקירח וחשוב מכל- ומיקרופון ביד.
לאחר שהבהרנו את ההשפעה של ההיפ הופ בכלל וטופאק בפרט, על עולם הכדורסל, החלק השני יתמקד בקשר בין היפ הופ למתאגרפים השחורים לאורך השנים, כשהדגש הוא כמובן על מערכת היחסים החמה ששררה בין טופאק למייק טייסון. איך ענק הברזל והראפר הכחוש הפכו לחברים קרובים. השניים מצאו הרבה במשותף ויצרו בסיס לחברות אמתית שהסתיימה בצורה הכי טרגית שיש, כשהעצב על אובדן חברו, עולה על השמחה של המתאגרף לאחר שהשיב לעצמו את אליפות העולם.
פרולוג:
אפילו יותר מהכדורסל, זה רק טבעי שאגרוף יהפוך לדרך של נערים (וגם נערות) למצוא מסגרת בסביבה לא פשוטה, לפרוק כעסים ומידי פעם גם מגיע מישהו, שמוצא בענף האלים את כרטיס היציאה שלו לחיים טובים יותר. בסביבה כזו שבאופן טבעי היפ הופ היא המוזיקה הפופולרית, הגיוני שיהיה חפיפה בין שני התחומים.
אך מדובר בקשר עמוק בהרבה. באטל של ראפ, כמו אגרוף, בסיסו הוא שני אינדיבידואלים, המנסים לגבור איש על רעו, כאן באגרופים ועבודת רגליים, ומאידך בחריזה, שנינות ויכולת אלתור. כמו כן, עולם האגרוף העניק לעולם המוזיקה את אחד הראפרים הראשונים שהוקלטו-לא מפתיע שמדובר במוחמד עלי. גדולי המתאגרפים בהיסטוריה- שהמריא כמו פרפר ועקץ כמו דבורה, היה ידוע גם בלשונו החדה וביכולתו לספק ראיונות ציוריים בחריזה שנונה, כשהוא לועג ליריבו או מהלל את עצמו. עלי המנוח, אף הוציא אלבום ספוקן וורדס עם מגוון שירים שכתב, עוד כשנודע בשם העבדות שלו-קסיוס קליי. אלבום שנקרא בצניעות אופיינית: "I Am The Greatest"
אם צמיחת הגנגסטא-ראפ לאחר "Straight outta comptom" של NWA, הטקסטים נעשו יותר קשוחים והמקצבים יותר אגרסיביים, מה שהוביל ללא מעט מתאגרפים שהחלו להיכנס לזירה לצלילי היפ הופ. אלוף העולם לשעבר בקטגוריות משקל שונות-רוי ג'ונס, הגדיל ועשה לאחר שהוציא שני אלבומי היפ הופ. תדמית המאצ'ו, שהוא טבעי באגרוף וחלק מהעסק בראפ, הוביל במהלך השנים לחפיפה תמידית בין העולמות. אך הקשר ההדוק ביותר בין הצדדים, נותר בחברות בין טייסון לטופאק.
מייק טייסון:
I wanted to bring back that reality"
But nobody can ever be confused and think I'm fuckin Mike Tyson
And I'm the heavyweight champion, I'm a little nigga
That's why its so raw to just watch me battle lions
"Cause I'm a little skinny nigga battlin' niggas three times my size2pac-uppercut
גם במידה ולא היו נפגשים מעולם, ניתן לראות קשר ישיר בין טופאק שאקור למייק טייסון. שניהם לוחמים, כל אחד במלחמה שלו נגד העולם. שניהם גדלו בתנאים לא תנאים, אך הצליחו לעלות מהאשפתות והפכו למלכים, לפרצופים המזוהים ביותר עם המקצוע שלהם, בזמנם. שניהם אינטליגנטים במיוחד ומאוד רגישים מעל המעטפת הקשוחה. טופאק ידוע כחובב שייקספיר ואף הופיע כנער בהפקה מקומית של "צימוק בשמש", בעוד מייק מגדל ומטפל בציפורים מאז שהיה ילד. שניהם נפלו בגלל התנהגות משולחת רסן, שהייתה חלק מאופיהם הכאוטי, שעשה אותם הגברים שהם. שניהם ישבו בכלא, לאחר פרשיות מין כאלה ואחרות. הם אפילו גדלו לא רחוק אחד מהשני,
השניים כן היו חברים ואפילו טובים. מייק התוודע לראשונה לטופאק במועדון בלוס אנג'לס במסיבה של מג'יק ג'ונסון. פאק עלה לבמה והפגין את כישוריו על המיקרופון וכמו כל מי שיצא לו לחזות בטופאק על הבמה-גם טייסון התרשם. טופאק כמובן ידע מי זה "איירון" מייק, המתאגרף הדומיננטי ביותר בשנות ה-80, שהציג את האגרוף האימתני ביותר שנראה בסבב, כנראה עד ימים אלו. הם אפילו נולדו וגדלו לא רחוק אחד מהשני. טופאק בהארלם, עד שמשפחתו עקרה למרילנד ומשם לקליפורניה, בעוד מייק הוא הבן המועדף של ברוקלין (המקום בו נולד וגדל אחד בשם ביגי סמולס).
אנשים נוטים להסתכל על מייק וישר לתייג אותו כפגע רע, אך הם שוכחים שלולא האגרוף, כנראה שהוא היה הופך להיות איש הרבה יותר מסוכן לחברה. אביו לא היה בסביבה ועד גיל 13, הספיק להיעצר 38 פעמים!! לרוב על עבירות קטנות וקטטות עם אנשים שצחקו על קולו הגבוה, שהפסיקו לצחוק לאחר שמייק שינה להם את הצורה. בגיל 16 אמו של מייק נפטרה. לטענתו, קרב הרחוב הראשון בו לקח חלק היה עם נער מבוגר יותר ששבר ליונה שלו את המפרקת. דבר דומה אפשר לומר על פאק, שבמידה והיה מוותר על שלל כישרונותיו ובוחר במסלול הרס עצמי בלבד, כנראה שהיה לא מעט נזק משני בדרך. ב
אך מייק נועד להתאגרף ובעזרתו של קאס ד'מאטו המנוח, הצליח להפוך עד גיל 20 לאלוף עולם, בצורה דומיננטית במיוחד. טופאק בחר במיקרופון והשאר היסטוריה. "הוא היה מלא תשוקה לגבי כל דבר שהוא עשה" אמר טייסון על חברו המנוח. "הוא הוציא שירים על כסף, אך הכסף מעולם לא השתלט על חייו, הייתה לו גישה סוציאליסטית".
הקשר בין השניים חודש כשמייק נכנס לכלא באשמת אונס וטופאק יצר עמו קשר, בתקופה שגם הוא הסתבך עם החוק לאחר שהואשם בתקיפה מינית של בחורה לצד הפמליה שלו. טופאק הכחיש בתוקף, וטען שנרדם כששמע שאנשים מהפמליה שלו תוקפים את האישה ואכן זוכה מעבירות של אחזקת נשק (שהיה במקום) ומעשי סדום, אך כן הורשע בתקיפה מינית. זו הייתה התקופה הפרועה של פאק, שקיבל שיחת טלפון מפתיעה מטייסון שביקש מחברו "להרגיע". כשמייק טייסון מבקש ממך להרגיע סימן שאתה באמת מיוחד.
לאחר התקופה בכלא, במהלכה הקליט את אלבומו הכפול שאת שמו נושא הסרט שיוצא היום, פאק שוחרר לאחר ריצוי חלק מעונשו והצטרף לחברת התקליטים החדשה אליה הצטרף- Death row record של דוקטור דרה והמאבטח וחבר הכנופייה שעלה לגדולה-מריון "שוג" נייט. דרה הגיע כ-"ברווז הזהב" ואחת הסיבות שפאק חתם בלייבל הייתה הרצון שלו לעבוד עם הדוקטור. אך שוג ופאק הפכו לצמד שמופיע ביחד לכל מקום, טופאק הכחוש והנמוך, לצד נייט הנפיל המאיים, בעל הקשרים לכנופיית הבלאדס. השניים הציתו את המלחמה נגד הלייבל "Bad Boyz" של פאף דידי, שהאמן הבולט שלו הוא ביגי סמולס-חברו לשעבר של טופאק שהפך לאויב. פאק חשד בשניהם שהיו מודעים לניסיון ההתנקשות בחייו, במהלכו נורה חמש פעמים.
שוג רכב על הגל כדי למשוך ראפרים לכיוון הלייבל שלו ואכן במהלך העשור, Death row החזיקה במיטב הכישרון של החוף המערבי. המלחמה הובילה לדיסים ושירים הדדיים שיוצאים אך ורק במטרה להיכנס ביריב, עוד מספר ראפרים הכניסו את ראשם הבריא למיטה החולה וגם האלימות החלה לצבור תאוצה בנושא, שהמעריצים של ההיפ הופ נקרעים בין החופים.
בעוד אצל פאק המצב הפך כאוטי, מייק שגם המיר את דתו לאיסלאם, סיפק את אחד הקאמבקים המרשימים שנראו ממתאגרף. "איירון" מייק, שרבים חשבו שהחלודה הצטברה על אגרופיו, חזר כמו מלוע של תותח, צבר ניצחונות וגבר בקלות על פרנק ברונו בשביל לזכות באליפות המשקל כבד של ה-WBC. שוג וטופאק ישבו בשורות הראשונות. בסוף הקרב פאק ניגש למייק מאחורי הקלעים והשניים חלקו חיבוק חם שתועד במצלמות הטלוויזיה.
האתגר הבא של מייק, היה להפוך לאלוף הבלתי מעורער ומי שעמד מולו היה ברוס סלדון, שהחזיק באליפות המקבילה של ה-WBA. הקרב בין השניים נקבע ל-7 בספטמבר 1996, באולם האגדי במלון ה-MGM Grand בלאס וגאס. טופאק שוג והפמלייה (שכללה גם את הראפר יאקי קדאפי, שנרצח חודשיים אחרי בנסיבות מסתוריות, שרבין קושרים למיתוס סביב הרצח של פאק) הגיעו לעיר בה הכל מותר.
המאפיה האיטלקית-אמריקנית, מעולם לא הרשתה ל-"משפחות" מהארגון להרחיב את פעילותיהם ללאס וגאס. העיר הייתה צריכה להישאר נטולת אלימות, על מנת שהכסף מהקזינואים שהיו בשליטתם, יגיע לבוסים. שנים אחרי התרסקות הקוזה נוסטרה האמריקנית, העיר שהייתה בעבר שלהם, הפכה לזירת מלחמה. ברוס סלדון לא באמת יכל לעמוד מול מייק. דקה וחמישים שניות הקרב נמשך, עד שמייק הצליח לייצר אגרוף שהימם את סלדון. אך הקרב עצמו היה שולי, מה שהיה לפני ואחרי הם מה שנשאר בזיכרון הקולקטיבי מאותו ערב.
"you've never had a friend like me"
מאז שחזר, טייסון נכנס לזירה באופן קבוע בליווי אחד משירו של טופאק, ולכבוד הקרב המדובר פאק החליט להקליט שיר מיוחד לחברו הוותיק. כך יצא שהשיר האחרון של טופאק, "Lets Get It On" נשמע ב-MGM Grand, ממש לפני שטייסון הפך לאלוף הבלתי מעורער. טופאק הקליט שיר נוסף המקודש למייק, שמעולם לא שוחרר, הנקרא "Road To Glory". מייק היה אמור להיפגש עם הפמלייה של פאק ושוג כדי לצאת לחגוג, אך הוא אמר להם שהוא קודם רוצה לבלות עם בתו התינוקת.
השיר עמו טייסון נכנס לזירה, השיר האחרון שטופאק הקליט:
עוד לפני שיצאו מהממלון החל הבלאגן. שוג זיהה חבר כנופיית הקריפס, שגנב במהלך היום שרשרת מאחד מאנשי הפמליה של טופאק. פאק התעמת ותקף את הבחור בעוד חבריו מצטרפים לעזרתו, באירוע שצולם במצלמות האבטחה שהיו בלובי המלון. לאחר מכן החבורה יצאה לכיוון המועדון, שטופאק ושוג נוסעים ברכב נפרד למועדון ה-662, שבבעלותו של שוג. הם נעצרו על ידי שוטר תנועה בגלל לוחיות רישוי לא גלויות, שוחררו והמשיכו בנסיעה עד שעצרו ברמזור אדום. אז הגיעה מהנתיב הימני, קאדילק, שבתוכה מספר לא ידוע של חמושים, שפגעו בטופאק ארבע פעמים, פעם אחת פחות מניסיון ההתנקשות הקודם, אך הפעם כדור חדר לו לריאה.
לאחר שבוע של מלחמה בבית החולים בלאס וגאס, המצב החמיר ולאחר שלבו כשל, אפאני שאקור ביקשה מהרופאים להפסיק את ניסיונות ההחייאה ולתת לבנה האהוב להמשיך הלאה. מייק טייסון עוד הספיק לראות את חברו בבית החולים, מונשם חיצונית. לאחר המוות של חברו, חלה הידרדרות תהומית בקריירה של "איירון" מייק (כולל אירוע הנשיכה המפורסם מול אוונדר הוליפילד) שלא שב להיות אלוף עולם.
אחרית דבר:
בראיון ל-MTV, טופאק נשאל האם הוא חושב שיהיו לו חיים נורמליים יום אחד. הוא ענה: "לא, אבל אני מנסה, אני הולך על זה. בינתיים אני רוצה לחיות חיים מאושרים ככל שאוכל". עולם המוזיקה איבד אייקון היסטורי באותו יום ארור, אך גם אם איבדה את בנה בכורה, מייק טייסון איבד חבר ואלן אייברסון איבד דמות מעוררת השראה. פאק לא היה מושלם, נהפוך הוא, הוא היה משוגע, אך הוא גם היה גאון. החיוך שלו, חדוות החיים, הכריזמה והאינטליגנציה עשו אותו כל כך מיוחד בנוף, העובדה שהיה ראפר ענק ושחקן מוכשר היו רק הדובדבן שבקצפת.
גם עולם הספורט תמיד ידע להעריך את פועלו והשפעתו של פאק. שחקני פוטבול, כדורסל ומתאגרפים רבים ראו בו מקור השראה, למלחמה בלתי פוסקת כדי להגיע להישגים, בצורה לא מתנצלת כמי שהם. שיריו הפכו לא רק לנחלתם של צעירים לא לבנים מהרחובות הקשים של ארה"ב, אלא כתופעה אוניברסלית חוצת גבולות. היום- עם יציאת הסרט הביוגרפי החדש ולכבוד יום הולדתו של האייקון, גם עולם הספורט לא שוכח את פועלו של טופאק שאקור.
