היום, ב-24 במרץ חוגג פייטון מאנינג, אחד הקוורטרבקים הטובים ביותר בתולדות הפוטבול האמריקאי, יום הולדת 41. הוא ללא ספק אחד משלושת הקוורטרבקים הטובים בהיסטוריה ואולי אפילו הגדול אי פעם, הוא אחראי לכמה מרגעי הפוטבול הזכורים ביותר בהיסטוריה, מעבר להיותו שחקן ענק הוא גם מלא בחוש הומור ותמיד היה איש מיוחד עבור שחקני קבוצתו. תמיד נחשב לבורג המרכזי של קבוצתו גם במגרש וגם בחדר ההלבשה. והיום, ביום הולדתו ה-41 זהו זמן מצויין לנתח את הקריירה של האיש שתמיד רצה וגם תמיד השיג.
לאחר הזכייה של דנבר ברונקוס בסופרבול החמישים וזכייתו השנייה בקריירה של פייטון מאנינג בתואר הכל כך נחשק, כשבועיים וחצי לפני יום הולדתו ה-40, הודיע פייטון מאנינג על פרישתו מענף הפוטבול. פייטון פרש אחרי 18 שנים של משחק ולמספר 18 יש חשיבות נוספת עבורו הרי 18 זה גם המספר על חולצתו. יש יותר קלאסי מזה?
האיש ששבר כמעט כל שיא אפשרי והתעלה פעם אחר פעם הבין שדי. גופו המזדקן והפצוע לא מאפשר לו להמשיך לשחק את המשחק שהוא כל כך אוהב וימים ספורים לפני שהוא בן 40 הוא חייב לפרוש.
אין אוהד פוטבול שפרישתו של מאנינג לא עוררה בו עצב מסויים אך יחד עם זה, כולם יכלו להבין מאיפה זה בא. במהלך עונתו האחרונה חלה ירידה חדה מאוד ביכולת של המוסר האגדי ובמהלך רוב העונה הרגילה הוא בכלל לא שיחק בשל פציעות חוזרות. מי שהחליף אותו היה ברוק אסואיילר שהראה יכולת טובה אך סופסל בפלייאוף כדי לפנות לפייטון שחזר מפציעה את המקום בעמדה וכולנו יודעים כי זה נגמר טוב מאוד עבור הברונקוס.
על מנת להבין עד כמה גדול היה פייטון אפשר להסתכל על ההישגים שלו. יש לו שתי זכיות בספורבול והוא היחיד שזכה עם שתי קבוצות שונות. הוא זכה כ-5 פעמים בתואר ה-MVP (הכי הרבה בהיסטוריה של ה-NFL) ואת האמת שאם אמשיך לפרט על הישגו האישיים זה עלול לא להיגמר לעולם.
הישארו מעודכנים
הגדולה של מאנינג מתבטאת גם במישור האישי וגם במישור המקצועי, בניגוד לענפי ספורט אחרים בהם נורא קל לראות מי הוא הכוכב הגדול, פוטבול הוא ספורט קבוצתי והשחקנים נמדדים בעיקר בשל היכולת שלהם להתעלות. לפייטון מאנינג יש אישיות אדירה. כשנזרק מאינדיאנפוליס קולטס אחרי 14 עונות בהם היה הכוכב הכי גדול של הקבוצה ואף זכה איתה בסופרבול לטובת אנדרו לאק שאמור להיות הדבר הבא בפוטבול אבל עד עכשיו הוא לא מצליח לפגוע, הוא לא עשה מזה יותר מדי עניין. הוא מצא לעצמו בית חדש בדנבר ובמהרה הפך להיות הכוכב שלהם ובעיקר הראה לקולטס שהם עשו טעות אדירה ששיחררו אותו. וכשפייטון נדרש להתגבר על ניתוח אחרי ניתוח בשל שלל הפציות שחווה במהלך הקריירה שלו הוא חזר אפילו חזק יותר ממה שהיה לפני הפציעה והראה שוב פעם ושוב פעם כיצד הוא עושה את הבלתי אפשרי.
מאנינג ידע במהלך הקריירה שלו כמעט הכל. בשנותיו באינדיאנופוליס הוא היה בשיא הקריירה שלו והיה פשוט שחקן מפחיד ועם זאת, הקבוצה שלו לא הייתה מספיק טובה והוא לא הצליח לסחוף אותם להישגים. הקולטס נכשלו פעם אחר פעם בפלייאוף ובכל שנותיו בקולטס הוא הצליח לקחת את הסופרבול פעם אחת בלבד בשנת 2006. דבר זה יצר לפייטון תדמית של לוזר בקרב גופי התקשורת ורבים מגופי התקשורת. ועם זאת, בזמן בו שיחק בדנבר שהוא כבר חלוש ומזדקן, פייטון הגיע עם הקבוצה לסופרבול פעמיים, ובפעם השנייה, כשהוא הגורם הכי פחות מרכזי בקבוצה זה נגמר בזכייה השנייה שלו בסופרבול והרבה בעזרת ההגנה המפחידה שהציגה דנבר ב-2015.
אני לא חושב שתדמית הלוזר שיצרו לפייטון היא מוצדקת אך אפשר להבין אותה. אחיו הצעיר של פייטון איילי מאנינג הוא גם קוורטרבק בקבוצת הניו יורק ג'איינטס והוא הרבה פחות טוב מאחיו הגדול אך גם לו יש שתי זכיות בסופרבול. ליריבו המושבע של פייטון שמתחרה איתו על תואר הקוורטרבק הטוב בהיסטוריה, טום בריידי הקוורטרבק של הפטריוטס, יש כבר חמש זכיות בתואר היוקרטי ואף אחד לא אהיה מזועזע אם הוא יסיים את הקריירה שלו עם עוד כמה טבעות אליפות.
תדמית הלוזר לא הצליחה להשפיע לרעה על פייטון שנחשב לגאון קומי. למאנינג יש כל כך הומור עצמי שהוא אפילו מתבדח על זה. הופעותיו הרבות בתוכניות הטלווזיה ובפרסומות מעידות שהוא ללא ספק הבחור הכי מצחיק שיצא מהליגה הכל כך קשוחה הזאת. פייטון צוחק על הכל, אפילו על אחיו איליי ועל אבא ארצ'י שהיה קוורטרבק גדול כמעט כמו פייטון.
פייטון עשה שינוי ענק במשחק הפוטבול. הוא היה חלק מהאנשים שעשו את השינוי שהמשחק הפך להיות הרבה יותר תלוי במסירות מאשר מהלכי ריצה. הרבה יותר מסירות ארוכות. ב-2013, עונתו הראשונה של פייטון בדנבר שהייתה גם העונה הטובה בחייו, פייטון מסר לא פחות מ-5,477 יארדים, כמובן הכי הרבה בתולדות הענף. מאנינג עוזב את המשחק כשיאן היארדים, הטאצ'דאונים והניצחונות לקוורטרבק, ולעבור אותו בנתונים אלה זה דבר שהוא גובל בבלתי אפשרי. אפילו לטום בריידי הענק.
כמו כולם גם מאנינג נכנע לבסוף לכאבים של גופו והחליט לפרוש. לפייטון מאנינג כמובן אין מה לדאוג, הוא אף פעם לא ישכח ותמיד יהיה בצמרת של השחקנים ששיחקו את משחק הפוטבול.
ב-7.3.2016 , במסיבת עיתונאים שנערכה בדנבר, הודיע מאנינג על פרישה ממשחק. כשהוא עלה לנאום את נאום הפרישה שלו חנוק מדמעות הוא אמר: "18 זה מספר טוב, 18 שנים של משחק, והיום אני פורש מפוטבול". "אני אתגעגע לדברים הקטנים", הוא אמר, "אני אתגעגע לסטייק בארוחת ערב באינדיאנפוליס אחרי ניצחון. למאמנים בליגה. לכך שהתופס דמריוס תומאס אומר לי שהוא אוהב אותי ומודה לי שבאתי לדנבר. לשחזור משחקים עם אבא שלי. ללחיצות היד עם טום בריידי. למשחקים מול כל כך הרבה צופים, ולאוהדים של ניו אינגלנד בפוקסבורו, שגם יתגעגעו אליי. פוטבול לימד אותי לעקוב אחרי החלומות ולא להיכנע לקשיים. עשיתי הכל כדי לנצח. אולי היו שחקנים מוכשרים ממני, אבל איש לא התכונן למשחקים טוב ממני. הגיע הזמן. יברך האל את כולכם, ויברך האל את הפוטבול".
במרץ 2016 הודיע הבעלים של קבוצת אינדיאנפוליס קולטס, ג'ים אירסיי, במסיבת עיתונאים משותפת עם פייטון מאנינג, על הקמת פסל בדמותו של האחרון בפתח אצטדיונה הביתי של הקולטס וכמו כן הודיע רשמית שהחולצה מספר 18 אותה לבש מאנינג, לא תילבש יותר על ידי אף שחקן קולטס לעולם.
Comments (1)
Sam
כתבה מדהימה..
משקפת את המציאות של שחקן משיחמו ומעלה.. מרתקת לקריאה..
כל הכבוד לפאייטון מאנינג..