ילד הפלא הקטאלני מגיע היום לציון משמעותי. אחרי 15 עונות בטופ האירופי, הגיע הזמן לבחון את המשך הקריירה שלו. האם הוא צריך להישאר בלונדון, העיר השנייה בחייו, או שמא להצטרף למילאן המתחדשת, שסימנה אותו כ"המטרה הראשית" לקראת הרכש בקיץ.
בספטמבר 2003 נפל דבר בעיר ברצלונה. באותו רגע זה לא היה במרכז הכותרות, אבל עם השנים זה נהיה לשיח קבוע בעיר. פרנססק פברגאס, אז רק בן 16, עובר לאקדמיה של ארסנל. ססק הוא יליד העיר, ואוהד בארסה מיום היוולדו. ההתחלה בבירת אנגליה הייתה לא פשוטה, אבל בעזרת חברו לקבוצה, פיליפ סנדרוס, שגם דובר ספרדית, הוא הצליח להתאקלם למקום החדש. באותו זמן הוא לא ניסה לפרוץ את דרכו להרכב הראשון, אלא צפה ולמד משחקנים כמו פטריק ויירה וג'ילברטו סילבה, שהיו קשרים אחוריים כמוהו. המודל לחיקוי שלו היה פפ גווארדיולה, מאמנו לעתיד. הוא שבר שיאים רבים בארסנל, ברובם בתוך השחקן הכי צעיר.
את ברצלונה שלו, הוא פגש בגמר ליגת האלופות ב-2006. אז, רק כבן 19, הוא כבר היה שחקן הרכב קבוע בתותחנים, היורש למקומו של ויירה שעזב ליובנטוס. באותו משחק, שהיה השיא ההישגי שלו בארסנל, הוא הפסיד 2:1. הוא זכה עם ארסנל במגן הקהילה והגביע האנגלי ב-2004, אבל לא יותר מזה. בכל קיץ רדפה אותו החזרה לעיר הולדתו. ארסן ונגר אמר בכל חלון העברות, שכל הצעה עליו תדחה, ללא יוצא דופן. וכך זה קרה במשך הרבה שנים, כשהוא קושר לברצלונה וריאל מדריד, אבל הוא המשיך בשלו.
באוגוסט 2011, גם ונגר נכנע, ואחרי 303 הופעות, 58 שערים ו-91 בישולים, הילד חזר לביתו. סכום החזרה שלו לברצלונה, מוערך בכ-35 מיליון ליש"ט, והוא התחיל לחיות את החלום. ובהתחלה, זה באמת היה חלום. רק יומיים עברו מאז שעבר, והוא כבר זכה בתואר, כשהיה שותף לניצחון 3:2 בקלאסיקו של הסופרקאפ הספרדי. הוא מצא את השער נגד ויאריאל, בהופעתו הראשונה אי פעם בלה ליגה. עוד באותה עונה, הוא כבש בקלאסיקו נוסף בליגה, וגם כבש בגמר אליפות העולם לקבוצות, נגד סאנטוס של ניימאר. בסיום אותה עונה, הוא שותף גם בגמר גביע המלך, בניצחון 3:0 על אתלטיק בילבאו. אמנם האליפות נסעה למדריד באותה עונה, אבל הוא בהחלט יכול להסתכל עליה בחיוב, אחרי שהניף בה יותר גביעים, מכל התקופה שלו כשחקן וקפטן בארסנל.
הוא בהחלט מצא את מקומו בקישור באותו זמן, כשהתחרות עם אינייסטה וצ'אבי הייתה מאוד קשה, והוא בכל זאת רשם לעצמו 48 הופעות, כבש 15 פעמים, ובישל עוד 20. ללא ספק עונת בכורה מוצלחת. בעונה הבאה הייתה לו ירידה קטנה במספרים. השערים הראשונים שלו הגיעו ממש בסוף ספטמבר-תחילת אוקטובר. בהמשך הוא גם כבש שלושער לראשונה בקריירה, ולא הרבה אחר כך, זכה גם באליפות עם ברצלונה, עם מספר שיא של נקודות ליגה, 100 בדיוק, וגם 15 יותר מהבלאנקוס, שהיו במקום השני. זה גם היה הפעם הראשונה שהוא זוכה בליגה שבא הוא מתחרה, מאחר ובארסנל הוא לא זכה.
אז לעונתו השלישית בברצלונה, הוא הגיע אחרי שרשם 48 הופעות בעונה החולפת, עם 14 גולים ו-12 בישולים, המצביעים על ירידה ברורה. כמו בכל עונה בקטאלוניה, הוא לא הצליח להגיע לגמר ליגת האופות, כשהוא מודח עם בארסה בפעם השלישית, הפעם נגד אתלטיקו מדריד עוד ברבע הגמר. הירידה באותה עונה הייתה דרסטית, תחת חרארדו "טאטא" מרטינו, כשהקבוצה מפסידה גם בגמר הגביע לריאל מדריד, וגם את האליפות בקאמפ נואו, במחזור האחרון נגד אתלטיקו מדריד. המספרים שלו מדברים בעד עצמם, כשהוא שיחק 53 פעמים באותה עונה, כבש רק 13 פעמים, ובישל 22 שערים, רובם בתחילת העונה, וב'מאני-טיים' הוא פשוט לא היה.
הישארו מעודכנים
את ההמשך כולנו יודעים, כשבסיום אותה עונה, הוא הודיע לנשיא המועדון כי הוא מעוניין לעזוב. לארסנל הייתה זכות ראשונים לקנייה שלו, אבל ונגר החליט לוותר עליו, ומה שפתח הפניו את הדרך לקבוצתו כיום, צ'לסי. אוהדי ה"תותחנים" לא אהבו את המעבר ליריבה הגדולה מהעיר, ולרוב פרסמו ברשתות החברתיות, תמונות וסרטוני וידאו של חולצה של ארסנל ובה השם והמספר שלו, תוך כדי שהיא עולה בלהבות. באותו קיץ, דוד לואיז עזב את הכחולים לטובת פ.ס.ז', ובכך פינה לססק את המספר 4, אותו הוא אוהב בגלל הערצה שלו למאמנו לשעבר, פפ גווארדיולה.
בלונדון זה אחרת בשבילו. הוא מכיר טוב את הפריימר-ליג, והעונה הראשונה שלו הסתיימה גם היא עם תואר ביד. ועוד איזה תואר מיוחד בשבילו. לראשונה, הוא זכה באליפות הליגה, עם צ'לסי, כשהוא כובש אמנם רק שלושה שערים ב-34 הופעות בליגה, אבל מבשל עוד 19 לקבוצתו, ובסך הכל מבשל 24 פעמים בכל המסגרות. על הדרך, הוא זכה גם בגביע הליגה, ככה בקטנה.
בעונה הבאה, בצל האליפות של לסטר, צ'לסי התרסקה לגמרי, ואיתה גם פברגאס. אותה קבוצה של מוריניו, שרק לפני עונה זכתה באליפות, מפסידה לארסנל במגן הקהילה, מודחת נגד אברטון בסיבובים המוקדמים בגביע, מודחת בפנדלים נגד סטוק, בגביע הליגה, ובליגת האלופות היא שוב מודחת בצמד משחקים מול פריס סן-ז'רמן. אבל יותר מכל זה, היכולת בליגה ניצחה בכל הפרמטרים השליליים. בשיא שלה, היא דורגה במקום ה-17, כן, האלופה המכהנת במקום שעוד רגע המוביל לליגת המשנה. כשחשבו שהגיע עלייה, והם עלו בדירוג, הירידה גם חזרה. דשדושים בין המקומות 9-12, הובילו לסיום עונה במקום העשירי, וכאמור, ללא זכייה בתואר, כלשהו. פברגאס, בכל המסגרות רשם רק שישה שערים ותשעה בישולים, כששותף ב-49 משחקים. בהחלט מעיד על ירידה מאסיבית.
הזמן עבר, מוריניו פוטר, ובמקומו מונה אנטוניו קונטה, שאימן את נבחרת איטליה ביורו 2016. אנחנו עדים לזה כיום, שפברגאס שחקן ספסל מובהק העונה בצ'לסי. הוא מצליח בזמן האחרון להראות את מה שהוא יודע, כשהוא בעיקר מבשל שערים חשובים, ועוד ב'מאני-טיים' של העונה, איפה שתמיד הוא היה קורס. אבל כאן גם מגיעה השאלה הברורה, האם מגיע לו להיות שחקן ספסל? אם הוא חושב שכן, אז מקומו מובטח בין החילופים, ואולי הוא גם יצליח שוב להתברג באחד עשר של קונטה. לאחרונה צצו במספר כלי תקשורת, על הכוונה של מילאן, עוד אימפריה שחוותה ירידה בשנים האחרונות, ללכת בכל הכוח על שירותיו של פברגאס. הבעלים הסיני החדש של הרוסונרי מוכן לשים סכום כסף גדול, על הקשר בן ה-30, שמתחיל לרשום מספרים שהתרגלנו אליו. במילאן הוא ללא ספק יהיה הכוכב הכי גדול. בהיעדר שמות גדולים שתמיד היו בקבוצה, הוא יהיה כמודל לחיקוי לצעירים הרבים בקבוצה, בעיקר לבן ארצו סוסו, השחקן שנותן את העצה הטובה, וכזה שכבר היה בכל מעמד (בכל זאת עם נבחרת ספרד הוא אלוף עולם, ובנוסף גם אלוף אירופה פעמיים).
רק הימים יגידו עם צ'לסי תוותר על הקשר, בשביל סכום כסף נאה מהסינים. ההשתלבות שלו בליגה האיטלקית תהיה מאוד מעניינת. מאחר והוא רגיל להתמודד מול הגנות חזקות, אבל תמיד היו לידו את השחקנים הטכניים והמוכשרים לנצח. במילאן זה קצת אחרת, משום שהוא יהיה מבין הבודדים עם טכניקה טובה, ועמידה טובה במצבי לחץ, אלא אם הבעלים יכניס את היד עמוק לכיס ויביא עוד מספר שחקנים טובים סביבו, כי בהחלט אפשר לבנות סביבו קבוצה טובה. בינתיים נותר לנו רק לאחל לו, מזל טוב!
Comments (1)
מאור גולברג
תשמע יוהד אחלה כתבה, ממש נהנתי לקרוא ולמדתי ונזכרתי מתקופות היפות של ססק