עוד לפני הגמר: סיכום עונת 2019-20 בגביע המדינה

אלון גלבוע 13 ביוני 2020 ◀ גביע המדינה 1 דק׳ קריאה

לאחר צפייה מיציע העיתונאים באצטדיון העירוני בנתניה בשני חצאי הגמר, אפשר כבר לסכם את המסע של כל ארבע הקבוצות, כאשר רק נותר לראות מי תניף את הגביע עם הצורה המוזרה. בדיוק בעוד חודש מהיום תפגוש מכבי פתח תקווה, שהדיחה את הפועל תל אביב במשחק הראשון, את הפועל באר שבע שגברה בפנדלים במשחק השני על שומרת הכתר, בני יהודה תל אביב.

הניוזלטר של פעם בשבוע במייל

קראתי ואני מאשר/ת את תנאי השימוש

Leave this field empty if you're human:

על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

התכנייה לקראת גמר הגביע (דף הפייסבוק של ההתאחדות לכדורגל)

מכבי פתח תקווה – "רק אל תקראו לה סינדרלה"

אעונה אחרי ירידת הליגה הכואבת במחזור הסיום של ליגת העל, לצד זכייה באליפות היסטורית בנוער, הגיעה מכבי פתח תקווה לגמר גביע המדינה, מעמד שלא הייתה בו מאז 2000/1. הנתון המדהים ביותר אצל הלוזונים העונה, הוא שחלק ניכר מסגל הקבוצה של המועדון רק נולד סביב אותה עונה. מכבי פתח תקווה היא הנציגה התשיעית מהלאומית במעמד גמר גביע המדינה כאשר רק אחת מתוך ה-8 שקדמו לה באותה עונה זכתה בתואר, והייתה זו הפועל רמת גן ב-2003 שניצחה בגמר את הפועל באר שבע, ובנוסף היא גם עלתה לליגת העל באותה עונה. מכבי פתח תקווה נמצאת באותו מסלול. היא בדרך לעלות לליגת העל, וגם היא פוגשת את באר שבע. בדרכם אל הגמר, הדיחו המלאבסים את עירוני קריית שמונה לאחר הארכה, הפועל נוף הגליל, בית"ר ירושלים לאחר פנדלים וכאמור, את הפועל תל אביב בחצי הגמר. שלוש מתוך ארבע מהיריבות של מכבי פתח תקווה הן מליגת העל, כאשר שתיים מתוך השלוש משחקות בפלייאוף העליון. האם זו הצהרת כוונות של מוליכת הטבלה של הליגה הלאומית גם לקראת העונה הבאה בליגת העל? ימים יגידו.

במהלך בגביע, ובכלל לאורך העונה, פתח תקווה לא הציגה בהכרח את הכדורגל הכי אטרקטיבי שאנחנו כקהל אובייקטיבי היינו שמחים לראות, אך נראה שתהליך ה"הצערה" שהמועדון עובר הוא הצלחה מסחררת, כשלא פחות מאחד עשר שחקני בית נמצאים בסגל של מכבי פתח תקווה, והדבר שהכי בלט אצלם לאורך העונה הוא הרעב להצליח והמשמעת הטקטית. שחקנים כמו ארד בר וליאל עבדה בוודאות ישתלבו בהרכב בעונה הבאה בליגת העל, בתוספת ארבעה או חמישה זרים איכותיים. כנראה שאלו המפתחות להצלחה בתור אנדרדוג במפעל הגביע. אבי לוזון כנראה יטען שקבוצתו בכלל לא אנדרדוג, ובוודאי לא ישמח לשמוע את המילה סינדרלה. למכבי פתח תקווה מחכה בגמר קבוצה שמרחפת מעליה עננת חוסר ודאות וערפל על עתיד המועדון, אך עם זאת קבוצה עם עומק ,סגל איכותי וכשרון בחלק הקדמי, ואיך שלא נסובב זאת, הפועל באר שבע טובה יותר ומגיע כפייבוריטית מובהקת. אם עד כה לא הופתעתם ממכבי פתח תקווה, ניצחון בגמר בוודאות ישאיר אתכם פעורי פה.

הפועל באר שבע – "המתנדנדת"

האמת, הפועל באר שבע כונתה "המתנדנדת" בצדק, שכן לאורך כל העונה חוותה המון חוסר יציבות עם עליות וירידות. בדרכה לגמר, באר שבע כמעט שמטה יתרון 3:0 בסיבוב ח' נגד מ.ס אשדוד שהייתה צריכה להשוות בתוספת הזמן מכדור עונשין ושלומי אזולאי החטיא את הפנדל. לאחר מכן, הפכה פעמיים פיגור מוקדם, נגד מכבי נתניה ונגד מכבי חיפה, ובחצי הגמר נגד בני יהודה כמעט והודחה בפנדלים כנגד תשעה שחקני שדה עם ספיגת שער דרמטי עמוק לתוך תוספת הזמן בפנדל, אחרי שהרבתה להחמיץ בחלק ניכר מהמשחק, כולל בתוספת הזמן כאשר השחקנים ממש הלכו בהתקפה מתפרצת במקום לרוץ, עשו צחוק מהמעמד עם מסירות נונשלנטיות ומזלזלות ולבסוף בכלל החטיאו. למרות כל אלו, באר שבע העפילה לגמר גביע המדינה ותגיע אליו גם כפייבוריטית לזכיה, שכן היא במקום הרביעי בליגת העל, עם תקציב וסגל מרשימים בהרבה על הנייר מאשר לאלו של מכבי פתח תקווה.

באר שבע בהחלט מסוגלת להציג כדורגל איכותי, וראינו את זה נגד בני יהודה ביום רביעי – כמות אדירה של מצבי כיבוש וודאיים שפשוט הוחמצו ברשלנות. ז'וסואה הנהדר, אלטון אקולטסה ובן שהר מציגים קו קדמי חזק ביותר שמסוגל גם לאיים מרחוק וגם ליצור הזדמנויות. נקודות התורפה הכי גדולות של הגמלים הן שאננות וחוסר חדות, נגזרת של החמצות ממצבי כיבוש וודאיים. בפעם האחרונה שבאר שבע הייתה במעמד גמר הגביע, זה נגמר בתבוסה מהדהדת למכבי תל אביב 6:2 ותצוגת אימים של השוער אוסטין אג'ידה, בדרך לטרבל של הצהובים תחת פאקו אייסטרן. אם באר שבע תזכה בגביע, היא תבטיח לעצמה את הכרטיס לאירופה ותסדר זכייה שנייה ברציפות ליוסי אבוקסיס בגביע המדינה, אך בעיקר תתקן את החוויה הרעה מהפעם האחרונה שלה במעמד גמר גביע המדינה ומהעונה הבינונית.

הפועל תל אביב – "ילדת הסנדוויץ'"

מדוע קראתי להפועל תל אביב דווקא ילדת הסנדוויץ'? קיימת תיאוריה בפסיכולוגיה שלפיה הילד האמצעי במשפחה תמיד יהיה הכי מקופח והישגיו יזכו לפחות דגש. בתקשורת צלבו את הפועל תל אביב על ההדחה בחצי גמר גביע המדינה, כאילו היה ברור מאליו שהיא הייתה צריכה להיות המנצחת, אך במבט על כל מה שקרה לפני הקורונה, הפועל נראתה בדרך לעוד עונה שחורה מבחינתה ואולי הסתבכות במאבקי תחתית. התפנית בעונה של הפועל הגיעה עם מינויו של ניר קלינגר למאמן הקבוצה, וכמו שאומרים, עם הרעב בא התיאבון. אז כן, התסכול בקרב הפועל תל אביב מובן, שכן קלינגר ציין כי בחלום הכי שחור שלו הוא לא תיאר לעצמו הדחה כואבת כמו זו שהתרחשה בשלישי, אך בהסתכלות על חצי הכוס המלאה, הפועל צריכה להיות מאוד גאה בעצמה על העונה הזו בכלל ועל קמפיין הגביע בפרט, ולא כי פלייאוף עליון וחצי גמר גביע הם הישגים גדולים, אלא כי הקבוצה נמצאת בדרך הנכונה לצמרת, ובעוד כמה שנים אולי היא תהיה חלק בלתי נפרד ממנה. עצם האכזבה הגדולה מההדחה מעידה על התקדמות ברמת הציפיות של הסביבה מהפועל תל אביב והציפיות של הפועל תל אביב מעצמה, וזה הדבר שלא מובן מאליו.

מבחינה מקצועית, הפועל נראתה אנמית מאוד וזאת דווקא לאחר שפתחה בצורה נהדרת את הפלייאוף העליון, עם שבע נקודות מתוך תשע ותגליות נהדרות מהנוער, כמו המגן דורון ליידנר והקשר עמית מאיר שהרשימו מאוד. הרבה שנים לא דיברו על שחקני בית חדשים של הפועל תל אביב כמו הבאזז שהיה על ליידנר ומאיר, ואולי הפועל מתקרבת לדור חדש של שחקנים איכותיים, עוד דבר שמעיד על ההתקדמות. הפועל תל אביב תתמקד בניסיונות להשיג את המקום הרביעי בליגה ולהישאר תחרותית, למרות שלא קיבלה העונה רישיון לאירופה בגלל חובות עבר והיא היחידה בליגה, חוץ מנס ציונה, ללא רישיון של אופ"א. אז האדומים לא ישחקו בליגה האירופית, אבל זה לא מונע מהם לרצות את המקום הרביעי בליגה.

בני יהודה – "הלב והנשמה"

בניסיון לשמור על התואר ולרשום זכיה שלישית בארבע שנים, הודחה בני יהודה בדו קרב פנדלים אכזרי מאוד שכלל שש בעיטות לכל קבוצה, שכן מי שהחטיא את הבעיטה המכרעת והיחידה שהוחטאה, היה לא אחר מהקפטן שלה דן מורי, שהיה מהיותר טובים על הדשא באותו ערב. בני יהודה לא סתם יצרה לעצמה שם של קבוצת גביע טיפוסית, היא ראויה לשם הזה משום שבנוקאאוט ובמאני טיים היא תמיד שם, וגם נגד באר שבע, על אף אדום בשלב מוקדם ואדום נוסף בהארכה, היא הראתה המון מנטליות ואופי ועל כן ראויה לשבחים. למרות זאת, יש ביקורת שאלישע לוי חייב לקבל – לחילוף של סילבה קאני לא היה מקום. השחקן עלה בדקה ה-90+3', לפני השוויון, והוצא לפני תחילת ההארכה, באופן שמזכיר את החילוף של גל מקל במכבי תל אביב לפני כמה שנים, לאחר 9 שניות על הפרקט. הביקורת היא אמנם על השפלת השחקן, אך החליוף בעיקר מעיד על חוסר חשיבה או אמונה של אלישע בביצוע החילוף מלכתחילה. יש שיחלקו על כך ויגידו שהכל לגיטימי בשם הטקטיקה, ושהשיקולים של המאמן צריכים להיות קרים, אך אני גורס אחרת. מוטב לציין שסילבה קיבל את החילוף בצורה הכי מקצועית שיש והבין את אלישע, דבר שלא הרבה היו עושים בעולם ובטח לא בכזה מעמד. בכל מקרה, בני יהודה עשתה קמפיין ראוי לשבחים והייתה במרחק נגיעה מלמצוא את עצמה שוב בגמר, והפעם כפייבוריטית.