"שנאה של ממש היא כשרון שנרכש עם השנים" – (קרלוס רואיס סאפון, סופר ספרדי מתוך הספר "צלה של הרוח").
אהבה היא רגש מיוחד. כזה שנמצא כל היום בראשך. הכל פתאום אופטימי – הרי מה הקושי בשלום עולמי, לעומת האושר שיש בלבי? אתה מוכן לעשות הכל למען האהבה. ללכת הכי רחוק, אפילו לאהוב את אנה (או לפחות לנסות). היא מניעה אותך, ממלאת אותך, מרגשת אותך וגם גורמת לך להסתובב כל היום עם חיוך מטופש כאילו כל צרותיך נעלמו.
אבל לעתים, כשהאהבה נגמרת, ממלאת את מקומה מהר מאוד השנאה. התחושה ההפוכה, שאמנם מסתובבת אפילו יותר במוחך, אבל מרסקת אותך. אתה מלא בזעם, כעס ופחד. העולם נראה כמו סוג של תוהו ובוהו, חור שחור שבולע אליו את כולם וכל מה שאתה רוצה לעשות זה להיבלע יחד איתם. אושר? הצחקתם אותי.
"שנאה בין קבוצתית היא אחת התופעות הקשות ובעלות ההשלכות ההרסניות ביותר בתולדות המין האנושי" כתב עירן הלפרין בעבודת הדוקטורט שלו בפילוסופיה באונ' חיפה בנושא "פסיכולוגיה של שנאה בין- קבוצתית במערכות פוליטיות".
"רגשות תופסים מקום מרכזי ביותר בחיינו ולכן הם מעוררים בנו עניין רב. ניתן לומר, כי הרגשות הם שמווסתים את איכות החיים שלנו, משום שהם מופיעים בכל אינטראקציה אנושית שהינה משמעותית עבורנו – במקום העבודה, ביחסים עם חברים, בקשרים עם בני משפחה, ובמערכות היחסים האינטימיות ביותר. בעשורים האחרונים, הולכת ומתבססת בקרב חוקרים רבים ההנחה, על פיה רגשות הם גורם משמעותי ביותר גם בעיצוב החיים החברתיים שלנו. בהשוואה לרגשות אחרים, שנאה היא בעלת עוצמה רבה ביותר והשפעה משמעותית ביותר על החיים האנושיים. די אם אזכיר ששנאה היא הגורם המרכזי המוביל להתרחשותם של רוב מקרי הרצח ההמוניים.
מזווית ראייה פילוסופית, טוען בן-זאב (פרופ' לפילוסופיה וחוקר עולמי מוביל בנושא הרגשות) שהשנאה היא הגורם הבולט ביותר בנפש האדם, שבו גוברת הספונטאניות על חירות המחשבה, ושבה מופיעה מידת- יתר של כלל הרגשות השליליים – יותר מדי כעס, יותר מדי פחד ועוד. לפיכך, אין זה מפליא לגלות כי בדפי ההיסטוריה של המין האנושי כולו השנאה תופסת מקום נרחב ולא בהכרח חיובי, במיוחד ברבדים החברתיים שלה, ובהשפעה שלה על מערכות היחסים הבין קבוצתיות והפוליטיות".
הישארו מעודכנים
ובכן, וכפי שכולכם יודעים, אחד מהמקומות הבולטים ביותר להציג את מגוון הרגשות האנושיים שיש בבן אדם בו זמנית הוא מגרש הכדורגל. שמחה, שנאה, פחד, אהבה, ייאוש, כעס שיכולים להשתנות בכל רגע נתון. רכבת הרים של רגשות שמתחילה בגובה מסוים, אך אין לדעת איפה תסיים – למטה, או הכי גבוהה שאפשר.
כשמזכירים את הרגש בעולם הכדורגל, יש כמה מקומות ייחודיים שעליהם ניתן להניח את האצבע – דרום אמריקה עם ברזיל וארגנטינה – ריו דה ז'ניירו, בואנוס איירס ושכונת לה בוקה ששם מתרחשות חלק מהיריבויות הגדולות והתשוקתיות בעולם. גם כאן, המזרח התיכון כמובן לוקח חלק פעיל עם מצרים, ערב הסעודית, עיראק וכו', אבל לחובבי הכדורגל היפה, האיכותי והקלאסי, יש רק מדינה אחת שבה הם יכולים לקבל את כל החבילה – אנגליה.
וכשמדברים על שנאה שמניעה יריבות ארוכת שנים, אכזבות וכשלונות לצד הצלחות, שמחה ואושר, יש קונוטציה אחת ויחידה שעולה מיד – ליברפול נגד מנצ'סטר יונייטד. The North-West Derby, היריבות הספורטיבית הגדולה ביותר בממלכה הבריטית.
שני מועדוני העל עומדים להיפגש ביום ראשון למשחק הלוהט של המחזור ה-17 ולמרות המיקום של מנצ'סטר יונייטד בטבלה, הוא יהיה גם עם חשיבות והשפעה אדירים על המשך הליגה.
נמל, כדורגל ומסורת
כמו המון יריבויות ספורטיביות מפורסמות בעולם, גם כאן ההתחלה לא הייתה על מגרש הדשא החביב, אלא בכלל במגרש הכלכלי והתעשייתי. מנצ'סטר וליברפול הן שתי הערים הגדולות של אזור צפון-מערב אנגליה, והתחרות ביניהן התחילה עוד במאה ה-19, כשליברפול, שהייתה עיר פחות מרכזית ומאוכלסת ממנצ'סטר הקימה נמל, שהפך אותה מרכזית יותר בזכות ספינות רבות שענגו בנמל בדרך לאזור ולמנצ'סטר בפרט. אך לקראת סוף המאה, בתחילת שנת 1894 הוקמה תעלת מנצ'סטר, שהחזירה את העיר לעניינים באמצעות כך שביטלה את הבלעדיות של ליברפול כעיר הנמל היחידה באזור וגרמה לספינות רבות להגיע אליה ישירות ללא העצירה בליברפול. הדבר גרם לפיטוריהם של פועלים רבים בליברפול ולהתעצמות השנאה בין הערים. אך כל זאת הייתה אך ורק הכנה למפגש הראשון בין 2 הקבוצות, שלושה חודשים אחר כך.
ליברפול, שהוקמה שנה לפני כן, שיחקה בליגה השנייה. היא הייתה הקבוצה הטובה ביותר וסיימה במקום הראשון והתמודדה על העלייה לליגה הבכירה. כדי להעפיל, היא הייתה צריכה לנצח במשחק אחד את הקבוצה שסיימה במקום האחרון בליגה הראשונה. מניח שניחשתם נכון, הקבוצה הזאת הייתה לא אחרת מניוטון הית' (ששינתה את שמה מאוחר יותר למנצ'סטר יונייטד המוכרת). ליברפול ניצחה אותה 2:0 ועלתה ליגה על חשבונה. מכאן ואילך, הקבוצות הפכו להיות המעוטרות ביותר באנגליה וזכו יחדיו ב-126 תארים, מקומיים ואירופיים, הפכו עצמם למועדוני על, נאבקו ארוכות על השליטה בליגה, אך הדבר שהוביל ודרבן את הקבוצות האלו לא פעם – הוא השנאה אחד כלפי השני.
בין שנות השישים ועד 2010 השדים האדומים והמייטי רדס נאבקו אחת בשנייה וכל עשור סימל שליטה של קבוצה אחרת באנגליה; בשנות החמישים והשישים הייתה זו יונייטד, כאשר זכו ב-5 אליפויות ומגני קהילה, FA Cup אחד וגביע אירופי היסטורי אנגלי ראשון, תחת שרביטו של מאט באזבי הענק; בשנות השבעים והשמונים ליברפול עם ביל שאנקלי, בוב פייזלי וקני דלגליש זכתה ב-35 תארים(!) ובשנות ה-90 עד תחילת 2010 הליגה ועולם הכדורגל כולו היו תחת השליטה הבלתי מעורערת של אלכס פרגוסון שזכה באין ספור תארים והפך תחתיו את יונייטד לקבוצה הטובה והמוצלחת ביותר בעולם, בעוד ליברפול לא זכתה באליפות מאז שנת 1990. הדובדבן שבקצפת הגיע בעונת 2012/13 כאשר פרגוסון זכה באליפות ה-19 של המועדון, ושבר את שיא האליפויות של ליברפול.
עד כמה היריבות הייתה קשה? אפשר להבין את זה מחלק מהציטוטים והאמירות של המעורבים בדבר.
"האתגר הכי גדול שלי הוא לא מה שקרה הרגע, האתגר הכי גדול שלי היה להעיף את ליברפול מהעמדה המזדיינת שלהם. ואתה יכול להדפיס את זה" אמר פרגוסון ב-2002 בתגובה לאמירתו של אלן הנסן, בלם ליברפול בעבר ופרשן ב-BBC על כך שהאתגר הגדול ביותר שלהם היה לשרוד את פתיחת העונה הקשה.
שוער ליברפול ונבחרת אנגליה לשעבר, דייויד ג'יימס אמר: "לעולם לא אמרתי שאני שונא שחקן כלשהו של יונייטד רק בגלל שהוא היה שחקן יונייטד, אבל היריבות הזו הפכה לסוג של הרגל, אני מניח. במסעות של הנבחרת, שחקני ליברפול היו תמיד אוכלים בשולחן אחד, בעוד שחקני יונייטד בשולחן אחר. היה פשוט מתח וניסיון להימנע אחד מהשני".
מוריניו נגד מנ'צסטר?
אך מאז שפרגי עזב והמזומנים של סיטי נכנסו לתמונה, ההגמוניה העירונית קצת השתנתה. אמנם מנצ'סטר עדיין חוגגת, אבל בצד התכול שלה.
וליברפול? האמת, שהיא קרובה מאי פעם לתואר הנחשק שאותו היא מחפשת כבר 28 שנה. עם המאמן שגרם להם להאמין שוב, שלישייה התקפית מדהימה, סלאח שבצוותא עם אובמיאנג מכהן כמלך שערי הליגה, הגנת ברזל שמורכבת מהבלם שנמצא בכושר הטוב בליגה וירג'יל ואן דייק, השוער המהולל שספג רק 6 שערים העונה (הכי מעט בליגה) ועם עונה מושלמת ללא הפסד עד כה, בהחלט יכולה לחלום בגדול.
אבל הפעם, למרות המתח שתמיד שורר בין המועדונים ומספק דרמות, הקרב האמיתי בראשון יהיה בין ז'וזה מוריניו לקבוצתו.בין מנצ'סטר יונייטד האמיתית, ההיא שכל אוהדיה התאהבו בקסמיו של סר פרגוסון, שזכו באינספור תארים והפכו לגדולים בעולם, שכבר מאסו בכישלונות ותירוצים, לבין ה"מיוחד" שהפך את קבוצתו למטרד. הוא האשים את כל מי שיכל בכישלון למעט עצמו – את שחקניו ובראשם פוגבה, את אנשי המועדון שלא אפשרו לו לרכוש שחקני הגנה, את התקשורת שלא מפסיקה לבקר אותו (רק באוקטובר אמר "אם אהיה בלונדון וירד שם גשם, בטח יאשימו אותי בזה וגם בבעיות הברקזיט"). הוא מזלזל במסיבות העיתונאים באנגליה, שבר עגלת בקבוקים בניצחון הדרמטי על יאנג בויז בליגת האלופות במחזור שעבר, תקף גם את קלופ וזלזל בו, ובגדול מנסה לחרחר מלחמה איפה שרק אפשר. זאת הטקטיקה של המאמן ,שקבוצתו נמצאת במקום השישי, ההגנה לא מתפקדת מספיק טוב בלשון המעטה (13 קבוצות ספגו פחות ממנה בפרמיירליג, שער עצמי אומלל שספגה מרגליו פיל ג'ונס רק השבוע שגרם להפסד מביך לולנסיה שחווה בעצמה עונה נראית), מי שהיה אמור להיות הכוכב הכי גדול שלה לא מתפקד, ומסופסל לעתים קרובות וגם ניצחון 4:1 על היריבה הכי חלשה בליגה לא מסתיר את הבעיות הענקיות שמאיימות להטביע את המועדון.
אבל אולי פה קבור הכלב – אחרי כל כך הרבה שנים שבהם שנאה הובילה המון מאמנים ומועדונים, בייחוד בין ליברפול ליונייטד, היחסים השתנו. אפשר לומר שעידן המאמנים בפרמיירליג התחלף באופן רשמי עם עזיבתו של וונגר בשנה שעברה, ונראה שהשנאה פינתה את מקומה לאהבה. אנחנו עדים לכך בייחוד ביריבות המגניבה בין קלופ לסארי, כשהשניים התמודדו אחד נגד השני על המקום הראשון ופשוט התמוגגו מהמעמד, הנבחרת האנגלית שהצליחה להגיע להישג אדיר המונדיאל הייתה מגובשת יותר מאי פעם, וכנראה שזאת הדרך להצלחה. אפילו פרגוסון, קצת לפני שפרש, קרא לסיום היריבות בין יונייטד לליברפול: "אנחנו שני מועדונים גדולים. אנחנו צריכים להבין את הבעיות שלנו, רק ככה תשתנה ההתנהגות אחד כלפי השני".
מה שבטוח, זה שביום ראשון (18:00) הולך להיות קרב קשוח שהרבה זמן לא ראינו. כי למרות כל הדיבורים על שמחה, אהבה ושלום, הפסד של יונייטד, ומוריניו יצטרך למצוא תירוץ מספיק טוב הפעם, אפילו כדי לשכנע את עצמו. אבל אם ינצח, ינחיל לליברפול הפסד ראשון העונה, ועוד באנפילד, מה שככה"נ ידיח אותה מהמקום הראשון לטובת סיטי, סביר להניח שלא רק בקבוקים יתנפצו מרוב אושר/ פאניקה . אבל רגע, לתת לסיטי, היריבה העירונית המרה את המקום הראשון?
משחקים נוספים במחזור ה-17 בפרמיירליג
מנצ'סטר סיטי – אברטון (שבת, 14:30)
קריסטל פאלאס – לסטר (שבת, 17:00)
וולבס – בורנמות' (שבת, 17:00)
האדרספילד – ניוקאסל (שבת, 17:00)
טוטנהאם – ברנלי (שבת, 17:00)
ווטפורד – קארדיף (שבת, 17:00)
פולהאם – ווסטהאם (שבת, 19:30)
סאות'המפטון – ארסנל (ראשון, 15:30)
ברייטון – צ'לסי (ראשון, 15:30)
