אייל ברקוביץ', ילד הפלא של הכדורגל הישראלי, "הקוסם", חוגג היום יום הולדת 45. כולנו מכירים אותו, לטוב ולרע. מצד אחד, הייתה לו את הקריירה אולי הכי מרשימה לשחקן ישראלי, אבל מצד שני, שמו נקשר פעמים רבות לתקריות ואירועים במחלוקת. אייל לא "צדיק", גם לא מתיימר להיות אחד כזה. בואו נצא לטיול קצר בעברו של הפליימייקר, ואתם תשפטו בסוף, האם הוא גדול או לא?
ברקוביץ' בילדותו היה דווקא כדורסלן. בגיל 10, אביו זאב לקח אותו מביתם שבנהריה, אל קריית אליעזר, ודיבר עם אשר עלמני, מאמן קבוצת הילדים של מכבי חיפה דאז, כדי לברר מה צריך לעשות כדי שישחק במועדון הירוק. אייל היה רזה מאוד ונמוך, והיה קשה מאוד להאמין שמכאן יצא שחקן. ברגע שהכדור הגיע לרגליים שלו, כבר לא היה צריך מומחה כדי להבין שיש כאן כישרון ענק. עם השנים אייל פיתח את הכישרון העיקרי שלו, בישול שערים. זה לא שהייתה לו בעיטה חלשה, אבל הוא היה בועט רק שהוא יודע שיכבוש, ולכן, העדיף לרוב לתת את המסירה לגול. ואייל ידע הכי טוב מכולם לעשות את זה. המסירות הייחודיות שלו היו מעין 'קסמים', ומכאן בא הכינוי שליווה אותו תמיד, 'הקוסם'.
ההתחלה שלו בקבוצה הבוגרת לא הייתה מקובלת עליו. שלמה שרף, מאמן מכבי חיפה באותם ימים, השתמש בו כמחליף קבוע. צריך לזכור שאייל עוד לא היה בן 18 אז, אבל ידע להביע את הכעס על השיטה של המאמן שלו, שלא היה פותח איתו בהרכב. כבר אז, אייל ספג קנסות והשעיות רבות מהמועדון. רק בעונה הבאה, תפס את המקום הקבוע בהרכב, ובסוף עונת 1990-91, מכבי חיפה זכתה באליפות ובגביע המדינה ("דאבל"), כשאייל השחקן המרכזי שהוליך להצלחה.
בהמשך, מכבי חיפה זכתה בגביע המדינה, בסוף עונת 1992-93. אחרי שסיימה בלגה הלאומית במקום החמישי, עלתה למשחק הגמר נגד היריבה הנצחית, מכבי תל אביב. בדקה ה-78' של הגמר, אייל קיבל מסירה באלון חזן, ותוך כדי דהירה לתוך הרחבה, עבר את נועם שהם תחילה, ואז גם את אבי כהן (הירושלמי), ובמסירה גאונית מצא את ראובן עטר שבעט ברגל שמאל כדור שעבר את הקו, והיה לשער הניצחון.
עונת 1993-94 הייתה עונת השיא של ברקוביץ' ומכבי חיפה. הקבוצה התפוצצה בליגה, עם 97 שערים, ומתוך 39 המשחקים בעונה, ניצחה 28 פעמים, סיימה בתיקו 11 פעמים, וללא הפסד ליגה בודד אפילו. את תואר שחקן העונה קטף ברקוביץ', עם 10 שערים שכבש, ועוד 13 שבישל. אם לא די בכך, לאור הזכייה בגביע עונה לפני, הירוקים שיחקו לראשונה באירופה, והגיעו עד לשלב שמינית הגמר, בו הודחו נגד פארמה החזקה, אחרי הארכה באיטליה.
משחק שיא של ברקוביץ' באותה עונה, היה בדריסה של מכבי חיפה נגד מכבי ת"א, ה-5:0 המפורסם. אייל כבש את השער הראשון במשחק, בבעיטה שטוחה מקו ה-16. בשער השני, הקסם של הקשר נראה שוב, כשקיבל מסירה ופתח רגליים, ובעצם לא נגע בכדור כלל, ואלון מזרחי כבש בעצמו. השער השלישי במשחק היה אחרי מבצע סנסציוני של ראובן עטר, אבל המסירה הגאונית שהביאה לו את הכדור הייתה של מי אם לא, אייל ברקוביץ'. השער הרביעי היה שייך לאיוון גצקו, החלוץ האוקראיני של חיפה, שכבש בנגיעה אחת, מבישול נוסף של ברקוביץ'.
הישארו מעודכנים
באותה עונה, אייל סיפק עוד משחק שנכנס לדפי ההיסטוריה, כשהפעם במדי נבחרת ישראל, כבש את השער השני של ישראל, נגד נבחרת צרפת המאחרת, בדרך לתצוגת ענק של ברקוביץ' והנבחרת, עד לניצחון 3:2, הגדול ביותר בהיסטוריה של הנבחרת הישראלית. אחרי ההצלחה העצומה של אייל במכבי חיפה ובנבחרת ישראל, הוא החליט לחפש אתגר מעבר לים.
אחרי ציפיות רבות להצעות מאירופה, ורצון עז מצידו, בתחילת עונת 1996-97, סאות'המטון השאילה את אייל עד לסוף העונה. אין אדם שלא ישכח את משחקו הראשון באנגליה. הקדושים פגשו את מנצ'סטר יונייטד, הקבוצה הטובה בעולם באותו זמן. תצוגה מושלמת של אייל, שהתחילה כאשר כבש את השער הפותח במשחק, שזה היה שערו הראשון בממלכה הבריטית. בהמשך הוא בישל למת'יו לה תיסיה את השער המדהים שכבש. בהמשך בישל אייל את השער השלישי של קבוצתו, שהפעם זה לאגיל אוסטנסטאד הנורבגי. השער הרביעי היה מבעיטת יעף של ברקוביץ' מחוץ לרחבה, היישר אל בין החיבורים של פטר שמייכל. מיד אחרי השער של המרהיב של הפליימייקר הישראלי, הוא בישל עוד אחד, שוב לאוסטנסטאד.
המשחק נגמר ב-6:3 לסאות'המפטון, אוסטנסטאד, שכבש שלושער במשחק, לא היה זה שקיבל את תואר "איש המשחק", אלא היה זה אייל ברקוביץ', שכבש צמד בעצמו ובישל עוד שלושה נוספים בניצחון ההיסטורי באיצטדיון "הדל" המיתולוגי. עונת ההשאלה הייתה עונה מוצלחת מאוד עבורו, ועבור 'הסיינטס', ובסופה ווסטהאם יונייטד רכשה אותו בכמעט שני מיליון ליש"ט.
בשתי עונותיו במזרח לונדון, ברקוביץ' זכה לאהדה רבה מצד הקהל, אחרי שער הניצחון הקריטי שכבש נגד טוטנהאם, במשחק הבכורה שלו באפטון פארק. ב-79 הופעותיו במדי הפטישים, כבש 12 שערים, ובישל עוד 21. העלייה שלו לכותרות באנגליה ובישראל באותה תקופה, הייתה שוב פעם בגלל תקרית שלא קשורה לכדורגל. במהלך אימון של הקבוצה, ג'ון הארטסון, חלוץ הקבוצה גלש בצורה מסוכנת והפיל את אייל לרצפה. כשניגש לעזור לו לקום על הרגליים, ספג אגרוף וקללות מברקוביץ'. הארטסון, שלא נשאר חייב לו, בעט בחוזקה בפרצוף של הישראלי, שנשאר שכוב ופגוע על הדשא.
הפה של אייל לא בפעם הראשונה סיבך אותו בצרות, והאירוע שנתפס במצלמות, היה נראה מוזר, כשאייל שזה עתה ספג בעיטה לפנים, שכוב ופגוע על הרצפה, אבל חבריו לקבוצה הלכו לכיוונו של הארטסון, מה שמראה שאייל לא היה מהאהודים בחדר הלבשה, כנראה בגלל הפה והאופי השנוי במחלוקת שלו. אבל אופי לצד אחד, ויכולת בצד שני. בתום התקופה שלו בווסטהאם, הוא נקנה ע"י סלטיק, מועדון הפאר הסקוטי, בסכום של 6 מיליון ליש"ט, שיא בכדורגל הסקוטי באותם ימים.
המאמן שרצה כל כך את ברקוביץ', ג'ון בארנס, נתן לו את המושכות בקישור, וזה החזיר לו מהר מאוד, כשבמשחקיו הראשונים במדים הירוקים-לבנים, הוא כובש ומבשל במספרים גבוהים. אבל היה זה הפה של אייל שסיבך אותו שוב, כשבראיון למגזין מקומי, הוא אמר שריינג'רס קבוצה טובה יותר, והיא היריבה הכי גדולה של סלטיק. הקהל שלו לא קיבל את זה, ובמשחק הראשון מאז הראיון, ברקוביץ' ספג שריקות בוז בכל נגיעה שלו בכדור. באותו זמן על המגרש הוא נתן תצוגה ענקית, כשבדקה ה-89', כשהמשחק בשיוויון 2:2, אייל מבצע מסירה כפולה ומגיע מול השוער ומקפיץ מעליו בדרך לניצחון 3:2. במהלך החגיגה של השער, הוא הראה לאוהדים שלו תנועה מגונה עם הידיים, ומאז הוא איבד את מעמדו במועדון, בנוסף גם בארנס פוטר מתפקידו. לבסוף, בחודש פברואר 2001, הושאל ברקוביץ' לבלקבורן עד לתום העונה.
הקבוצה מצפון אנגליה, שהייתה אז בליגת המשנה באנגליה, כשרק כמה עונות לפני זכתה באליפות היסטורית. בשלושת החודשים בבלקבורן, חזר לשתף פעולה עם אוסטנסטאד, ואייל גם מצא הרשת פעמיים, בדרך למקום השני בליגה השנייה, וזכייה בכרטיס לפריימר ליג. בחודש יולי של אותה שנה, אחרי שתקפות ההשאלה שלו הסתיימה, אייל בחר להישאר בצפון ובליגה השנייה, כשעבר למנצ'סטר סיטי.
תחת הדרכתו של המאמן קווין קיגן, שהביא אותו לסאות'המפטון כמה שנים לפני, הקבוצה ממנצ'סטר נתנה עונה היסטורית בליגת המשנה, כשברקוביץ' מהמצטיינים שלה. עם 99 נקודות ליגה, ו-108 שערים (שיא), הסיטיזנס זכו באליפות הליגה השנייה, ועלו לפריימר ליג. אייל חגג עלייה שנייה ברציפות לליגה הבכירה באנגליה. בשנותיו במנצ'סטר סיטי, ברקוביץ' היה לאחד השחקנים הבולטים במועדון. אם לא די בכך, הוא נבחר ע"י האוהדים לשחקן העונה ב- 2002-03. בעונה אחר כך, אייל לא היה מרוצה מכך שקיגן כבר לא משתמש בו כמו שהיה תמיד, והוא הסתכסך עם המאמן, עד ינואר 2004, בו הוא עזב לפורסמות', והתאחד שוב עם המאמן, הארי רדנאפ, שהביא אותו לווטסהאם. אחרי בדיוק שנה במדי פומפי, בה הוא שוב, לא הצליח למצוא את המקום בהרכב הפותח, ונקלע לחיכוכים רבים עם מילאן מנדריץ' (יו"ר הקבוצה), הוא החליט לחזור לישראל.
החזרה לישראל הייתה מאוד מתוקשרת, כשאייל כניס מסיבת עיתונאים ואמר שהוא רוצה לחזור וללבוש את המדים של מכבי חיפה. המועדון הירוק שחרר אחרי מספר ימים הודעה, ואמר שברקוביץ' לא בתכניות שלהם והם לא מעוניינים להחתים אותו. לבסוף, הוא חתם במכבי ת"א, כחלק מפרויקט ה"גלאקטיקוס" של הקבוצה, ביחד עם ג'ובאני רוסו ואבי נימני. במהלך אותה עונה, התבטא אייל כמה וכמה פעמים נגד המועדון בו גדל, ובפרט נגד יעקב שחר, הבעלים. על המגרש, מכבי ת"א נכשלה במהלך העונה, כשברקוביץ' בשיא הכישלון מקבל כרטיס אדום, מהשופט מאיר לוי, ומספק סדרה של קללות כנגד השופט ומקבל הרחקה לחמישה משחקים. בתום העונה, בחודש מאי 2006, אייל הודיע על פרישה ממשחק פעיל.
עוד מקום נוסף שאייל עשה בו חייל, היה במדים הלאומיים של ישראל, אחרי שבתור שחקן צעיר היה שותף לניצחון ההיסטורי בצרפת, הגיע לשיא שלו בנבחרת במוקדמות יורו 2000, כשנבחרת ישראל פגשה ב-6 ליוני 99' את דנמרק באיצטדיון רמת גן, וכבשה חמישה שערים בלתי נשכחים. את הראשון כבש אייל ברקוביץ' בהקפצה אומנותית אחרי מסירה ענקית של יוסי אבוקסיס. השער השלישי הגיע גם הוא מרגליו של מברקוביץ' אחרי שביצע מסירה כפולה עם חיים רביבו. השער החמישי במשחק שייך לנג'ואן גרייב, שכבש בנגיעה אחת, אחרי מסירה מבריקה של ברקוביץ', שזכה בתואר "איש המשחק". ביום שלאחר מכן, עיתוני הספורט בארץ נתנו לאייל ציון 10 על המשחק שסיפק.
ההופעה האחרונה שלו בנבחרת הייתה במשחק ידידות נגד נבחרת מולדובה, ב-28 באפריל 2004. לאחר מכן, המאמן של הנבחרת, אברם גרנט הודיע לאייל שהוא לא מזמן אותו יותר, ובכך סיים את חלקו במדים הלאומיים, ללא הודעת פרישה וללא רצונו האישי. בסרט "פליימייקר" שעקב אחרי אייל ברקוביץ' בעונה במכבי ת"א, התבטא נגד המאמן גרנט, קילל אותו כמה פעמים גם ולבסוף אמר שהוא רוצה בהפסד נבחרת ישראל.
לאחר הפרישה, עולם הכדורגל לא נפרד מאייל ברקוביץ', שהתמנה למנג'ר של מכבי נתניה, מיד אחרי שפרש. הבעלים היהודי של נתניה באותם ימים, דניאל יאמר, הגיע לויכוח עם ברקוביץ', ואחרי שהטונים עלו, אייל פוטר מתפקידו. המזג הסוער של אייל תמיד מלווה אותו, גם כשהיה עוד שחקן צעיר, כשמהלך משחק גביע נגד מכבי ת"א, תפס באשכיו של איציק זוהר וספג כרטיס אדום ישיר. במהלך התקופה שלו במכבי ת"א, בראיון לתכנית "פגוש את העיתונות", מתח ביקורת קשה על מאמנו באותו זמן, ניר קלינגר, על בניית סגל הקבוצה. בשל הראיון החריף, סופסל במשחק נגד הפועל פ"ת וביום שלאחר מכן, החרים את אימוני הקבוצה. מאוחר יותר, אייל חזר בו והתנצל בפני המאמן שלו.
משנת 2007, הוא מגיש את תכנית הרדיו של ONE, לצידה של אופירה אסייג. בחלוף השנים, התבטא פעמים רבות באופן לא מכבד, וקיבל תגובות שליליות מצד אנשים ברשתות חברתיות. באותה שנה, במהלך משחק של קבוצת הילדים של מכבי הרצליה, בה שיחק בנו, תקף אייל את מאמן הקבוצה, דני עציוני. במרץ 2009, הורשע בפלילים על תקיפת עציוני, ושנה אחר כך פיצה אותו ב55,000 שקלים.
בשנת 2010, במלון הילטון בת"א, כינס אייל ברקוביץ' מסיבת עיתונאים ידועה, בה הוא הצהיר "אני אהיה מאמן נבחרת ישראל" ובעיקר דיבר על אלי אוחנה, ששמו נקשר גם לאימון הבנחרת. אחרי אותה הצהרה, הוא זכה לתמיכה רבה מצד הקהל של הנבחרת, שרצה אותו מאוד, אבל הגורמים הממונים על כך, לא לקחו אותו ברצינות והוא לא היה מועמד אמיתי למשרת המאמן הלאומי.
באוקטובר של אותה שנה, הורחק לחצי שנה ממשחקים ע"י בית הדין המשמעתי, ולאחר שביזה את המוסד השיפוטי, כשקרא לדיינים שקנסו אותו רק שבוע לפני "חבורה של אפסים". באותו הזמן, ברקוביץ' היה בקורס מאמנים מטעם ההתאחדות, אבל הורחק מאותו הקורס אחרי הפרשייה שהסתבך בה. בית המשפט המחוזי הורה על חזרתו לקורס, מספר שבועות אחרי שהורחק.
במאי 2014, מונה למנג'ר של הפועל תל אביב. בינואר של השנה הבאה, התפטר מתפקידו, אחרי שהסתכסך עם מספר גורמים במועדון, ביניהם גם חיים רמון, הבעלים שהביא אותו לתפקיד. ב-11 למאי 2015, רכש ברקוביץ' את הפועל ראשון לציון, והפך לבעלים של מועדון. בהמשך פיטר את מאמן הקבוצה, גילי לבנדה ומינה את אחיו הצעיר, ניר ברקוביץ' למאמן הקבוצה, בצעד שסחף אחריו תגובות שליליות רבות.
לאחרונה, הסכסוך בין אייל ברקוביץ' לבין עמיתו לשעבר, רון קופמן, חזר לחיים כאשר נשאל אייל על מאיר איינשטיין ז"ל, לאחר מותו, וענה "אני אזכור רק את התסרוקת שלו", זאת מאחר שאייל טען שתמיד ספג ביקורת שלילית מהמנוח. כמה ימים אחר כך, בתכנית הרדיו שמשתתף רון קופמן, תקף בחריפות את ברקוביץ' על שביזה את איינשטיין ומורשתו, כינה אותו "גמד רוחני" ואמר שאייל "צמא לאהדה שאף אחד לא רוצה לתת".
אחרי הקריירה העשירה, במגרש ומחוצה לו, זה הזמן שלכם לקבוע, האם אייל ברקוביץ' הוא כוכב כדורגל, או אדם חסר תרבות שמקומו לא בין הגדולים.
