דמיינו לעצמכם שיש לכם הכל, משפחה עשירה, משרתים, אף דאגה קטנה בחיים וכל עתידכם ועתיד השושלת שלכם די מובטח. אלו הם חיים נוחים, חיים ללא דאגות, ללא מרדף אחרי עוד תלוש משכורת ורצון לצאת מהמינוס. עכשיו דמיינו לעצמכם שזה קורה בתחילת המאה ה-20, ושאתם בני משפחת מלוכה מכובדת בתקופת הצארים הרוסית. חייו העושר הינם עילוי, אין לכם דאגה אחת על הראש, פשוט להנות מהחיים ולהציץ מהחלון של הארמון לעבר העיר והכפר היכן שהתושבים הפשוטים מגרדים מטבע למטבע כדי לשרוד בקור ובעוני. את כל חיי הראווה האלה אף אדם שפוי לא היה מחליף תמורת האפשרות יומיומית לעצמות שבורות, זעזועי מוח, בוץ, דם, מכות, ומדינה זרה שבה תואר הנסיך שברשותך שווה ערך לקליפת השום, אבל הנסיך אלכסנדר אובולנסקי, בן לשושלת רוריק המפוארת, לא היה איש פשוט ורגיל, וכן, הוא היה במלוא שפיותו. הוא פשוט היה הראשון ששבר את הקרח והלך בעקבות האהבה האמיתית שלו והיא לא כללה ארמון או כס מלכות.
הנסיך אלכסנדר נולד במה שכיום ידוע בתור העיר סנט פטרסבורג לפני 101 שנה. אלכסנדר היה בנו של הנסיך סרגיי אובולנסקי, ראש המשמר המלכותי של הצאר ומספר 4 בתור לרשת את כס המלכות. אלכסנדר עצמו היה מקום 5 ברשימה הזו כיאה לבנו של מספר 4 אבל שנה לאחר שנולד הנסיך קרתה מהפכת הבולשביקים והמשפחה ברחה ללונדון.
בלונדון הוא מיידית, כמו יתר המשפחה, קיבלו את תואר אבירי סיינט ג'ון כיאה למשפחת מלוכה והרעיון היה שהם ימשיכו בחייהם המלכותיים באנגליה עד שהמצב ברוסיה יירגע ואז יוכלו לחזור ולמלוך. אלכסנדר גדל בתנאי מלוכה גם במדינה הזרה לו ואף אחד לא חשב שהדרך בה יבחר בזמן נעוריו תלווה אותו עד סוף החיים. בגיל 17 הנסיך הצעיר החליט חד משמעית: "חיי המלוכה משעממים אותי ואני רוצה להתרוצץ על מגרש הראגבי עם חבריי ללימודים". הוא נרשם לנבחרת הראגבי של מוסד לימודיו ובמהרה כבש את הענף בסערה.
עד כמה הוא היה טוב? הוא היה נושא הדיון הכי סוער באותם שנים שכן הוא מיידית זכה לזימון לנבחרת הראגבי של אנגליה כאשר המון קולות קראו שלא לקבל את "המתאזרחת מהמדינה הקפואה" כפי שקראו לו, למרות שאת רוב חיוו הוא העביר באי הבריטי. זה הגיע למצב בו כאשר נערך דיון בעניין אזרחותו שאל אותו לורד בכיר "תחת איזו טענה אתה חושב שמגיע לך לשחק בנבחרת האנגלית ולקבל את אזרחות המדינה שלנו"? אובולנסקי ענה לו "אבכן, אני לומד באוניברסיטת אוקספורד, סר". אחרי מספר דיונים ולאחר שהבטיח כי יוותר על אזרחותו הרוסית, אובולנסקי קיבל את האזרחות האנגלית מה שעדיין לא הרגיע חלק מהקולות שדרשו שלא לקבלו לנבחרת. צוות האימון של הנבחרת לא נכנע לקולות ואובולנסקי נכנס לסגל, רק כדי במשחק הבכורה שלו להיות איש המשחק שדורס את נבחרת ניו זילנד עם 13:0 כאשר 10 מתוך 13 הנק' נרשמו על שמו בלבד. זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות הראגבי האנגלי שהנבחרת מצליחה לנצח את ניו זילנד והנקודות הראשונות שהשיג עד היום נחשבים למהלך הגדול ביותר של הראגבי האנגלי. הוא עבר לא פחות משלושת-רבעי מגרש, כמעט את כל שחקני ניו זילנד ובזינוק אקרובטי מיקם את הכדור לאחורי הקו כדי לקבוע ניקוד. אותו זינוק זיכה אותו בכינוי "הנסיך המעופף". הוא זומן ליתר משחקי הנבחרת באותה שנה אך לא הצליח להוסיף נקודות למאזנו למרות שנתן משחקים לא רעים.
המשחק בין אנגליה לניו זילנד בו הנסיך כיכב:
הישארו מעודכנים
בשנת 1939, עם פרוץ המלחמה, אובולנסקי זכה להכיר את הצד הפחות נעים של האזרחות הבריטית כאשר גויס לצבא כדי להילחם בעלייתם של הנאצים באירופה. הוא גויס לחיל האוויר בתור טייס (מה שעוד יותר המחיש את הכינוי של הנסיך המעופף) ושירת בהצלחה את חודשיו הראשונים ב-RAF. יום לאחר שזומן מחדש לנבחרת וקיבל פטור מהמשך השירות שהיה אמור להיכנס לתוקף בסוף החודש, הוא יצא לאימון שגרתי עם מטוס ה"הוקר הוריקיין סימן 1" והחל את הדהירה הרגילה במסלול ההמראה. מסיבה שעד היום לא ידועה לאיש, אובולנסקי לא הצליח להרים את גלגלי המטוס עד לסיום מסלול ההמראה והמשיך לתוך תחילת היער, הוא נתקע עם הגלגל בפתח של מערת ארנב מה שגרם לטלטלה במטוס ומכיוון שלא חגר חגורת בטיחות (מנהג של טייסי חיל האוויר הבריטי) הוא נזרק מתא הטייס החוצה, מעוצמת הפגיעה הוא שבר את צווארו מה שגרם למותו המיידי במקום. בגיל 24 בלבד נקבר הנסיך אובולנסקי בבית הקברות המלכותי של אופסוויץ'.
תושבי העיר פנו לבעשור האחרון לעירייה בדרישה להקים אנדרטת זיכרון לזכר ה"זר" שהגיע להרים את ענף הראגבי באנגליה וכך זה היה (בעזרת תרומה נכבדת של רומאן אברמוביץ', בעלי צ'לסי כדרך אגב), האנדרטה נחשפה על ידי אחייניתו אלכסנדרה (קרויה על שמו) בשנת 2009. במגרש הראגבי המפורסם ביותר באנגליה, טוויקנהאם, נמצא יציע שלם שקרוי על שמו של הנסיך הרוסי ופרס הנושא את שמו מוענק מדי שנה.
Comments (1)
רועי
כבוד בהחלט. סיפור מרשים.