לפני 114 שנה נפלה החלטה, החלטה ששינתה את ההיסטוריה של הספורט, ההיסטוריה של רכיבת האופניים לעד. לפני 4 שנים ההיסטוריה שונתה שוב, וכתם שחור החתים את הטור דה פראנס ואת הקריירה של מי שנחשב לאחד הספורטאים הגדולים בהיסטוריה
הטור דה פראנס נוצר כאירוע של קידום מכירות על ידי אנרי דגראנז' שהיה אחד המייסדים והעורך של העיתון "ל'אוטו" (העיתון שקדם לעיתון ל'אקיפ). דגראנז' רצה לתת תשובה למרוצי האופניים "פריז-ברסט" ו"פריז-בורדו" שהיו בחסותו של עיתון מתחרה. הרעיון למרוץ סביב צרפת הועלה בפגישה בבית קפה בפריז בנובמבר 1902.
הטור הראשון יצא לדרכו בשנת 1903 ואמנם, הרעיון הצדיק את עצמו והעיתון שתפוצתו הייתה עד אז – 25,000 עותקים, הגיע ל-65,000 עותקים לאחר המרוץ. ב-1908 הגיע העיתון כבר לתפוצה של רבע מיליון עותקים. דגראנז' ניסה ליצור תחרות שתבליט את ספורטאי העל שמסוגל לעמוד בתנאים לא אנושיים. בשנים הראשונות של המרוץ קטעי המרוץ היומיים היו לרוב באורך של מעל 400 ק"מ ונדרשו לרוכבים 17-20 שעות כדי לסיימם. רוב הדרכים היו דרכי עפר והרוכבים נדרשו לספק לעצמם אוכל, משקה ותמיכה טכנית. באופן טבעי, חלק גדול מהמתחרים בשנים הראשונות היו כורי פחם שהיו מורגלים בעבודה פיזית קשה לאורך שעות רבות ואשר חיפשו מוצא מעיסוקם הקודם.
עם השנים הפכה התחרות לאירוע יוקרה שמושך אליו את גדולי נותני החסות ואת טובי המפדלים על הכביש. לצד ההצלחות הרבות והשמות הנוצצים שהגיעו לפודיום, החלו להגיע שמועות על שימוש בסמים מצד הרוכבים.
בשנים האחרונות הוחמר הפיקוח על כך ורוכבים הודחו וסולקו מה"טור" בגין שימוש בחומרים כאלו. במיוחד התפרסמה בהקשר זה "פרשת פסטינה" שהתרחשה בשנת 1998 כאשר במהלך המרוץ, נתגלתה כמות גדולה של חומרים ממריצים אסורים ברכב הקבוצה הצרפתית פסטינה, שנחשבה אז לאחת מהקבוצות הבכירות ביותר בספורט. כל רוכבי הקבוצה סולקו מהמרוץ. רוכבים אחרים פרשו מהמרוץ כמחאה על טיפול המשטרה והתקשורת בפרשה והיה ספק אם המרוץ יימשך.
הישארו מעודכנים
בשנת 2006, לאחר שאיבד זמן רב למועמדים האחרים לניצחון בקטע ה-16 במרוץ, התאושש האמריקאי פלויד לאנדיס בצורה מפליאה וזכה בקטע ה-17 של המרוץ בפער גדול. לאחר שזכה בדירוג הכללי במרוץ כולו, פורסם כי בבדיקות השתן שנלקחו ממנו אחר ניצחונו הגדול באלפים, נמצאה כמות טסטוסטרון גבוהה מהרמה המותרת, ולאחר מאבק משפטי ארוך נשלל ממנו התואר והוענק לאוסקר פריירו. הייתה זו הפעם הראשונה של הדחה מהמרוץ של רוכב שזכה במקום הראשון.
הראשונה, אבל לא האחרונה. ביוני 2012 הרשות לפיקוח על שימוש בסמים בספורט האמריקני (ה-USADA) האשימה את לאנס ארמסטרונג בשימוש בסמים, ועקב כך הוא הושעה מתחרויות רכיבה על אופניים. באוגוסט באותה שנה החליטה הרשות על השעייתו לכל החיים מכל תחרויות רכיבה על אופניים, ושלילת כל התארים בהם אמסטרונג זכה לאחר ה-1 באוגוסט 1998.
"כן, לקחתי סמים", הודה ארמסטרונג, "לקחתי EPO, השתמשתי בעירויי דם, השתמשתי בטוסטסטרון. השתמשתי בסמים בשנים בהן זכיתי בטור דה פראנס. לא הייתי יכול לזכות בלי זה". לאחר שנים רבות בהן הכחיש הכל ונלחם בכל מי שרק אחר אחרת, בשנת 2013, ממש לפני 4 שנים, לאנס ארמסטורנג התיישב לראיון טלוויזיוני מול אופרה ווינפרי. "זה הכל היה שקר אחד גדול", אמר רוכב העבר, "הייתי בריון, אידיוט ויהיר". במשך שעה וחצי דיבר ארמסטרונג על המציאות שהיתה אז בענף, הודה שהיה תקיף והתנהג ברשעות לאנשים ושנלחם ללא רחמים באלה שטענו כי השתמש בסמים, על אף שידע כי הם למעשה צודקים.
"האמת היא לא מה שאמרתי עד עכשיו. זה הכל היה שקר אחד גדול", אמר ארמסטרונג, "הסיפור היה יותר מדי מושלם לכל כך הרבה זמן. התאוששתי מסרטן, זכיתי בטור דה פראנס, זה היה מושלם, אבל זה לא היה אמיתי. אני עזרתי לצייר את התמונה הזאת יחד עם עוד הרבה אנשים אחרים, אבל כל האשמה עליי. איבדתי את עצמי, לא הצלחתי להתמודד עם זה".
"בזמנו, זה לא הרגיש לא נכון להשתמש בסמים. זה מפחיד. לא הרגשתי רע בנוגע לזה, מה שאפילו יותר מפחיד. הסמים היו עבורי כמו אוויר בגלגלים וכמו מים בבקבוק – זה היה דבר בסיסי. לא הבנתי את ההשלכות. אני מתחיל להבין אותן רק עכשיו, כשאני רואה את הכעס של האנשים, את תחושת הבגידה. אלה אנשים שתמכו, האמינו בי והאמינו לי, ויש להם את כל הזכות להרגיש נבגדים. זו אשמתי. אבלה את המשך חיי בניסיון לזכות בחזרה באמון ולהתנצל".
החלק בו ארמסטרונג סרב להודות והיה נחרץ למדי הן ההאשמות בדוח שפורסם עליו על ידי הרשות האמריקאית למלחמה בסמים בספורט (USADA) כי עמד מאחורי קונספירציית הסמים הגדולה ביותר בהיסטוריה של הספורט וכי הכריח את הרוכבים חבריי קבוצתו להשתמש בסמים. אחת הסיבות שהוא התעקש לא להודות בכך היא להימנע מתביעות עתידיות בבתי משפט ולנסות להקל על עונש ההשעייה שלו.
"כן, הייתי בריון, אבל לא אמרתי לאנשים שהם יפוטרו אם לא ישתמשו בסמים. לא היתה הוראה ישירה מצדי לרוכבים אחרים להשתמש בסמים. כולנו אנשים מבוגרים וכולנו צריכים לקחת אחריות על ההחלטות שלנו", טען ארמסטרונג, "אני יודע שאני לא האדם האמין ביותר בעולם כרגע, אבל לא עשיתי את זה".
כשנשאל אם לא חשב שהוא מסוגל לזכות בתארים בלי ליטול חומרים משפרי ביצועים, השיב ארמסטרונג בחרצות: "לא בדור הזה. לא המצאתי את תרבות הסמים בענף האופניים, אבל גם לא ניסיתי לעצור אותה. ראיתי בהגדרה 'רמאות לשם השגת יתרון' כעוד דרגה של תחרותיות. לא אמרתי לא וגם לא התרחקתי מזה. חייתי בתוך זה וידעתי את האמת. והאמת היא לא מה שאמרתי כל השנים".
על ההאשמות כי נכשל ב-2001 בבדיקות סמים בשווייץ ושיחד את הבודקים כדי להסתיר את הממצאים אמר: "זה לא נכון, מעולם לא התקבלה תשובה 'חיובית' בבדיקה שעשיתי. לא שיחדתי את המעבדה. איגוד האופניים הבינ"ל לא העלים את הבדיקה, ואני לא חובב של האיגוד. חשבתי שעם הזמן יצאתי מהסבך. חשבתי שפשוט הסיפורים יימשכו זמן רב. אנחנו יושבים כאן לראיון הזה רק כי הייתה חקירה פדרלית שנמשכה שנתיים"
ארמסטרונג, שכל שבעת תאריו נשללו ממנו, רק מנסה לחפר על טעויות העבר ולהמשיך הלאה עם חייו. בין כל זה הוא מקווה שאולי, רק אולי הוא ייזכר בסופו של דבר כספורטאי ולא כרמאי.
