שלושים ושש אטמוספירות

אפילו בעסק כל כך אינטנסיבי מבחינה רגשית כמו ספורט, נדירים הרגעים בהם כל כך הרבה אמוציות ולחצים מתנקזים באופן כל כך סינגולרי. עונות שלמות מתנקזות לכמה שעות בודדות, למשחק אחד בלבד, בו באמת הכל יכול לקרות. זה לא רק הרגש, לא רק מצב הרוח. אירועי השעות הספורות של גמר גביע חורצות גורלות של קבוצות, של שחקנים, וגם של האנשים בצד השני של קו החוץ, שיישפטו רבות לפי אירועים שלא נמצאים בשליטתם כפי שהם נמצאים בשליטת כל גורם אחר שניתן להעלות לראש. בכל עובדות אלה, כנראה, הכיר נשיא המדינה – שכן הוא דחה אף את שירת המנון המדינה אותה הוא מייצג, כדי להביע את הוקרתו וכבודו לשניים מאנשי המקצוע הנפלאים שיש לנו בתחום הזה בארץ.

הבין את הקושי של מאמן. (צילום: חגית אברהם)

שלושים ושש שנה עבר המועדון המפואר מנתניה ללא תואר. בפעם האחרונה שכך כל התקרב, האיש מספר 1 של היהלומים בגובה הדשא התעסק בחילוצה של בית”ר תל אביב מימים רעים, בערך כמו אלה מהם חילץ את נתניה. מהעבר שלו וההווה שלו ניתן להסיק שהוא האיש המתאים למשימה. המשחק הזה, כידוע, הוא החשוב בעונה הזו של מכבי נתניה. אבל עם הדומיננטיות של העשירות יותר בליגה והאופי הכל כך רנדומלי של טורניר גביע, אין לדעת מתי נתניה תחזור למעמד זה. בדרך זו או אחרת, זהו המשחק החשוב ביותר של מכבי נתניה מאז דור הזהב שלה. ואם ישנו איש שעשה את הדרך הזו בצורה הנכונה שאפשר, ושהוכיח שהוא בנוי לשאת את העול שבתפקידו ביום שכזה, ובמה שלא יהיה אחריו.

הלחץ ההיסטורי של בני יהודה לא מתקרב לזה שעל נתניה. שנתיים בלבד עברו מאז הזכייה האחרונה שלה בגביע, ויוסי אבוקסיס כבר מכיר את המעמד. העונה הזו של בני יהודה התחילה נפלא עבורה, אך עם האובדן של שועה הגיעו הצרות. קבוצה שבילתה את מירב המחצית הראשונה של העונה במקום השני, התדרדרה במהירות אל מחוץ למפעלים האירופיים ולמפגש בחצי גמר הגביע עם קבוצה שלא הפסידה אף משחק עד אותו שלב. אבל אם יש עוד מישהו שיודע להוציא קבוצות ממצבים קשים ולהוציא מהן את המקסימום, זהו יוסי אבוקסיס. הקבוצה שלו הראתה את העוצמות המנטליות הנחוצות ליציאה ממצב קשה, בלתי אפשרי כמעט, בחזרה למעמד שכזה.

(צילום: חגית אברהם)

אף אחד מהמאמנים לא סידר הפתעות על המגרש, וכפי שלמדנו להכיר את השניים האלה, אף אחד לא יכול היה להגיע לא מספיק מוכן ליריבה שלו. מצד אחד, מערך היהלום הידוע של היהלומים, עם ניקו אולסק בבסיסו, עם עלי מוחמד, יחמיר היקה וגבי קניקובסקי בתפקידים ההיברידים והתובעניים של חוליית קישור במערך הצר, ועם צמד מסוכן של מוציאים לפועל בדמות גיא מלמד ופטאוס בצ’יראי.

בצד השני, מערך 5-3-2 של אבוקסיס, עם אמצע מחוזק לא פחות מזה של נתניה בראשות איסמעילה סורו לפני שלושת הבלמים, אך עם שחקני מפתח בשני האגפים, שי קונסטנטין ומתן בלטקסה, שתפקידם לרווח את המשחק ולייצר שטחים עבור צ’יבוטה וחבריו מהקו השני, וגם לחפש את סילבסטר בכדורים לרחבה. גם מבחינת המערך וגם מבחינת האנשים על המגרש, שתי הקבוצות ביטלו אחת את השנייה מכל בחינה בה למאמן יש שליטה.

הם לא יגידו לכם את זה, והם גם לא צריכים, אבל לשחקנים וליכולת ההוצאה לפועל שלהם ישנו חלק גדול בהצלחה ומכאן במוניטין של מאמן. בטח במשחק בודד, בטח במשחק כזה. השער הנפלא של גיא מלמד בדקה הרביעית הוכיח בדיוק את זה. שני המאמנים מבינים זאת מצויין, אבל הם מבינים דבר חשוב נוסף – התגובה שלהם אחרי אירוע חשוב מעבירה מסר עוצמתי יותר מכל דרך תקשורת אחרת. ולכן, דווקא ברגע השיא של הדקות הראשונות הכאוטיות של המשחק, שניהם נשארו שקולים. דראפיץ’ נשאר מאופק, ואבוקסיס רק עודד את שחקניו – ואכן, המשחק נרגע מעט, והכתומים היו רחוקים מאוד מאובדן עשתונות, אפילו אחרי שער שלא באמת היו יכולים לעצור.

שמר על קור רוח, ומכאן גם שחקניו. (צילום: חגית אברהם)

היבט משותף נוסף גם לאבוקסיס וגם לדראפיץ’ הוא מדיניות רכש חכמה ושילוב הרכש בסגל, גם במהלך עונה. יחמיר היקה הוסיף גיוון ודינמיות להתקפה של נתניה, אם כי אבוקסיס, בנוסף להחתמה המוצלחת של סילבסטר, נאלץ להשתמש ברכש בולט שלו שלו בעת צרה – הפציעה של איסמעילה סורו העלתה למגרש את תאמבי סגס, שמילא בדיוק את תפקידו של סורו בהגנה על השלישייה האחורית.

המוטיבים של רוגע, קור רוח, הוצאה לפועל מצד השחקנים והקשר ביניהם המשיכו לחזור למשך המחצית הראשונה. בני יהודה נתנה דקות מעולות של לחץ ולא איפשרה לפיגור לערער אותה, אך רק בעיות בניצול המצבים עצרו אותה מלתרגם את אותן דקות לשער – או יותר נכון, המשטח החלק. לפחות שלוש פעמים החליקו שחקני בני יהודה במצבים נהדרים לכיבוש, ובכך איפשרו לנתניה ולדראפיץ’ לשרוד דקות קשות ולהגיע בשלום ל-45 הדקות של שי ברדה, ולמראית עין, להפגין קור רוח משלה.

ארבעים וחמש דקות סולידיות. (צילום: חגית אברהם)

 

חילופים הם אחת הדרכים הבודדות בהן מאמן יכול להשפיע באופן משמעותי על מראית העין של המשחק. לצערו של אבוקסיס, גם זה לא ממש עמד לרשותו – עוד לא עברו עשר דקות משריקת הפתיחה למחצית השנייה, והוא נאלץ להוציא שחקן מפתח שני, כשהקפטן איציק עזוז נפצע והוחלף בעמית ביטון.

שי ברדה הוא הפעיל והאינטנסיבי מבין צמד המאמנים של נתניה. שינוי הטונים מכיוון הספסל מורגש היטב בדקות הראשונות של מחצית שנייה טיפוסית בנתניה, כשברדה צועק הוראות תכופות, ולא יהסס להיות האיש בפריים של חילוף שמבוצע, לא משנה כמה מוקדם. בנתניה אולי למדו את הלקח מהמשחק מול מכבי ת”א, בו איבדו את הקפטן שלהן, ואחרי תיקול קשוח של עלי מוחמד, שכבר החזיק בכרטיס צהוב, כבר בדקה ה-49 הוחלף עבור סתיו פיניש.

אבל הלחץ החל לשחק תפקיד. פיניש קיבל צהוב משלו דקות ספורות לאחר שנכנס, והיה למוצהב אחד מבין שלושה ברבע השעה הראשונה של המחצית, ולקח זמן לשתי הקבוצות להירגע ולהיכנס לקצב המשחק. אבל הקשיים לא הסתיימו כאן.

שני חילופים כפויים בזמן קצר במיוחד נאלצו לבצע גם בנתניה. מוחמד זבידאת, המגן הימני המחליף, הוחלף בדולב אזולאי, שעבר לשיבוץ חירום בצד הימני של ההגנה מתוקף הרחקתו של ויקי כחלון – ולאחר מכן נפצע גיא מלמד, ובמקומו עלה אביב אברהם – כשיחמיר היקה עבר למשבצת המקורית של מלמד.

החילוף האחרון והמשמעותי של תשעים הדקות היה דור ז’אן. בחילוף התקפי על כל הקופה, הוציא אבוקסיס את קווייאר והעלה את דור ז’אן לאגף ימין במערך של 4-3-3. דן מורי ועמית ביטון נשארו לכסות שטחים גדולים יותר, ובמיוחד את פאטוס בצ’יראי ויחמיר היקה – אך עשו עבודה טובה במיוחד בסיכול המתפרצות, אליהן עבר נתניה להתמקד ככל שעברו השניות.

אם חילוף הוא הדרך מספר אחת של מאמן להשפיע, תארו לכם כיצד נראה מאמן כשהמחליף שלו כובש. הדומיננטיות הטבעית של בני יהודה השתלמה לבסוף עם השיוויון המאוחר של דור ז’אן, החילוף הבלתי כפוי היחיד של אבוקסיס, התברר כהגדרה המילונית של “בינגו”, מילה שבהחלט מופיעה במילון הספורטיבי.

בני יהודה חשה בחולשה מסויימת מהצד היריב בדקות שלאחר השער, וניסתה לנצל אותה ולסגור עניין עד להארכה. אבל גם התשישות, הפיזית והמנטלית, החלו לשחק תפקיד משלהן, ושתי הקבוצות נראו כממתינות להארכה בדקות האחרונות ובתוספת הזמן.

התמונה תחת ערך “בינגו”. (צילום: חגית אברהם)

ההארכה היא הזמן בו הלחץ ואי הסדר משתלטים יותר מבכל זמן אחר של משחק שוטף. השחקנים כבר סחוטים מתשעים דקות ולא רצים באותה מהירות ואף תדירות, והפחד מספיגה מגביל כמעט למינימום את השטף ההתקפי. הברקות בודדות הן היצרן העיקרי של מצבי כיבוש בכל הארכה, וללא החילוף הרביעי, מאמן עשוי להרגיש אף חסר אונים לעיתים. עמית זנטי, רכש נוסף של אבוקסיס מחלון אמצע העונה, היה לחילוף הזה, במקום יאקוב סילבסטר – שלא הצליח להיכנס למשחק לכל אורכו.

ניכר היה ששני המאמנים מנסים להימנע ככל האפשר לקרב הפנדלים, ובו בזמן להימנע ככל האפשר מהתסריט הגרוע יותר היחיד – ספיגה. זהו קו דק מאוד בין מצב עליו אין לך שליטה, לבין מצב בו אתה פשוט מפסיד.

הכניסה של מוטי ברשצקי במקום יחמיר היקה לרבע השעה האחרונה היוותה ניסיון לרווח יותר את המשחק ואולי גם להפתיע את אבוקסיס, כאשר נתניה עברה למערך 4-3-3 משלה עם קניקובסקי באגף ימין ואביב אברהם באגף שמאל. אבל בהארכות רבות, גם הניסיונות הנואשים על אדי דלק להכריע את ההתמודדות, בדרך כלל נכשלים. דור ז’אן רשם החלקה חמישית תוך כדי בעיטה והעלה שאלות על ההכנה במישור האפסנאי, אבל זה, כמו הפנדלים המתקרבים, לא נמצא בידיו של יוסי אבוקסיס.

(צילום: חגית אברהם)

אין ביטוי טוב יותר לאקראיות שבספורט מקרב בעיטות מ-11 מטרים. אין אירוע בו היחס בין מה שעל הכף לבין השליטה של המאמן בו הוא גדול יותר. אך זהו הספורט, ושני המאמנים יודעים זאת יותר מכל אחד אחר. בכל זאת, הם אלה שנכנסו מרצונם לעסק. המנצח זוכה בתהילת עולם, המפסיד בתחושת עצב שקשה לתאר. אוהדי נתניה, ששרו את “אבינו שבשמיים” לקראת קרב הפנדלים, הוכיחו זאת מצויין. כל מה שנשאר לעשות הוא להתפלל, ולקוות שאלוהי הכדורגל יקשיבו.

אפילו בעסק כל כך אינטנסיבי מבחינה רגשית כמו ספורט, נדירים הרגעים בהם כל כך הרבה אמוציות ולחצים מתנקזים באופן כל כך סינגולרי. כשמוסיפים את האלמנט הרנדומלי, נוצרת תערובת נדירה כיהלום. אך זה לא היה בצידם של היהלומים הפעם, ונשאר רק לתהות, אם התפספסה כאן הזדמנות נדירה. והכל, על חודה של האקראיות.

השאר תגובה