שוב הזמן הזה בשנה

פלייאוף הסטנלי קאפ הוא די משול למשחק ההוקי. זה לא ממש מידע חדש – בכל זאת, זה הספורט בו הוא משוחק – אבל איכשהו, גם הטבע הכאוטי של ההוקי ביחס לשאר ענפי הספורט הבכירים, נספג אצל הפלייאוף שלו. בזמן שבפלייאוף ה-NBA, ה-MLB וה-NFL את המתח אפשר לחתוך, בהוקי הוא עצמו כבר התפרק מזמן לרסיסים. בשאר הענפים כולם משוועים להפתעה שתרעיד את אמריקה, בהוקי אין סדרה בלי הפתעה. אם שאר הליגות רצות בכל הכח בתקופת הפלייאוף, ליגת ההוקי מחליקה במהירות שיא.

ואיכשהו, פלייאוף הסטאנלי קאפ גרסת 2019 הצליח לעלות על הציפיות והסטנדרטים הגבוהים במיוחד שלו עצמו. כאילו מישהו בחדר הבקרה שם למעלה החליט לסובב את המתג היחיד שנמצא בו, מתג הכאוס, כל הדרך עד הסוף. התוצאה? אחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה עפה בסוויפ, בכל יום כמעט משחק כלשהו נכנס להארכה, ואם למישהו הייתה מינימום יכולת לנחש תוצאת משחק באופן מושכל – גם היא התנדפה לה כמו כלום.

הראשונות הביתה

בדומה ל-NBA, ה-NHL מחולקת גם היא לשני אזורים – מזרח ומערב. אך בליגת ההוקי, אחד אחד מהאזורים מחולק לשני בתים ולא לשלושה – אזור המזרח מחולק לבית האטלנטי והמטרופוליטני, ואזור המערב לבית המרכזי והפסיפי. העולות לפלייאוף נקבעות לפי המיקומים בתוך הבתים ולא מאזן כולל – שלוש הראשונות בכל בית עולות לפלייאוף, ומצטרפות אליהן שתי הטובות ביותר באזור שלא נכנסו באף שלישייה מצטיינת (קבוצות הויילד קארד).

אם כן, לסיבוב הפלייאוף הראשון, השנייה והשלישית בכל בית נפגשות אחת עם השנייה, בעוד קבוצות הויילד קארד זוכות למפגש עם אלופות הבתים – בדרך כלל ארבעת הקבוצות הטובות ביותר של העונה, מול קבוצות שהתגנבו לפלייאוף מהדלת האחורית ומגיעות כאנדרדוג מובהק.

ובכן, מה אנחנו יודעים. לראשונה בהיסטוריה, בפלייאוף 2019, כל ארבע אלופות הבתים הודחו בסיבוב הראשון בידי קבוצות הוויילד קארד. אבל זה לא נגמר כאן.

מופע שוערות אדיר במשחק 6 בין דאלאס לנאשוויל נתן תחושה שהוא לא ייגמר לעולם – בן בישופ רשם 47 עצירות מתוך 48 ניסיונות, ופקה רינה הגדול עצר 49 מתוך 50 – עד שעמוק בתוך ההארכה, ג’ון קלינגברג הצליח להכניע את רינה, לקבוע 2:1, להעלות את דאלאס לחצי גמר האזורי ובאותה נשימה למנוע הזדמנות למשחק 7 בנאשוויל, ערב לפני דראפט ה-NFL. לפחות לא חסרו לנו משחקי 7 בסיבוב הראשון.

וושינגטון, מחזיקת הגביע המכהנת, פגשה את קרוליינה, אותה ניצחה בכל ארבעת המפגשים בעונה הרגילה. הקאפס כבר הובילו 2:0 בסדרה, מצב ממנו 86% מהקבוצות יצאו מנצחות. במשחק 3, הביסה קרוליינה את הקאפס 5:0 תוך שהיא מגבילה אותם ל-18 זריקות בלבד, השוותה את הסדרה במשחק 4, השוותה שוב במשחק 6 והפכה פיגור 3:1 במשחק 7 כדי לנצח בהארכה שנייה (עוד קצת על זה אחר כך).

וושינגטון ונאשוויל עוד נתנו פייט, על קלגארי יהיה מעט קשה יותר לומר זאת. הפליימס צברו 107 נקודות במהלך העונה הסדירה (2 נקודות על ניצחון, נקודה אחת על הפסד בהארכה), פחות רק מטמפה ביי, עליה מיד נרחיב. היא ניצחה את קולורדו במשחק הבית הראשון די בקלות, כפי שניתן היה לצפות מקבוצה שאספה רק 90 נקודות – פחות מכל קבוצת פלייאוף אחרת העונה. אך את הציפיות בהוקי אפשר לזרוק לאגם. קולורדו העלתה הילוך והייתה העדיפה בכל ארבעת המשחקים הבאים, ולאחר ניצחון 5:1 בבירה הקנדית, המשיכה הלאה.

לא מפחדים מטורפים. (USA TODAY)

עונה לא רגילה

62 ניצחונות רשמה טמפה ביי בעונה 2018/19. אף קבוצה בתולדות הליגה לא ניצחה יותר משחקים בעונה אחת, ורק הרד ווינגס מדטרויט הגיעו לכמות זהה, לפני 23 שנה. טמפה הייתה הקבוצה הטובה בליגה מתחילתה ועד סופה, לא השאירה כלל ספק, וזכתה ב-“גביע הנשיאים” המוענק למדורגת מספר 1 בעונה הרגילה, בפער של 21 נקודות. היא כבשה 103 שערים יותר מאשר ספגה, לא מעט בזכות מי שנבחר להיות אחד משלושת השוערים הטובים בליגה, אנדריי ואסליבסקי. שלושה שחקנים שונים שלה כבשו 40 שערים ומעלה. המצטיין שבהם, ניקיטה קוצ’רוב, כבש 41 והוסיף 87 אסיסטים (בהוקי, שני המוסרים הקודמים מקבלים את האסיסט ולא רק האחרון) – בסך הכל 128 נקודות, יותר מכל אחד אחר בעידן תקרת השכר והראשון מזה 12 שנה שצבר 120 נקודות.

קולומבוס אינה בדיוק קבוצה חלשה, והיה לה סיכוי להדהים כאן את טמפה – אבל לא ככה. לא באופן כל כך מהדהד וכל כך דומיננטי, שגרם לנו לתהות לאן הלכה אותה קבוצה אדירה שהציבה עצמה כפייבוריטית ברורה לזכייה בגביע סטנלי, בענף בו אין פייבורטיות?

בניו יורק טיימס הגדילו לומר, “התרסקות הפלייאוף הגדולה בהיסטוריה”. ומי יאשים אותם? אף קבוצה, באף ענף, לא ספגה סוויפ של ארבעה משחקים בסיבוב הראשון, כשהייתה מדורגת ראשונה בליגה – בטח לא קבוצה שהשוותה שיא ניצחונות, ובטח לא בצורה כזו. הבלו ג’אקטס לא סתם ניצחו בסוויפ – הם דרסו את טמפה בכל ארבעת המשחקים, מכל בחינה שהיא. טמפה נכשלה בתוכנית א’ ולא פנתה לתוכנית ב’. התוצאה? קולומבוס ניצחה 19:8 בסיכום ארבעת המשחקים – כששלושה מהשערים של טמפה הגיעו במשחק הרביעי, בו הובסה בתוצאה 7:3, ועוד שלושה במשחק הראשון, בו הובילה 3:0 בשליש הראשון רק כדי להפסיד 4:3. קולומבוס קיבלה את טמפה בברכת “ברוכים הבאים לפלייאוף”, ולפני שסיימו את המשפט, טמפה כבר הייתה בחוץ – מהר כברק.

הוקי משחקים.. 60 דקות?

בעונה הרגילה, אם 60 הדקות נגמרות בשיוויון, ההארכה נמשכת חמש דקות עם שלושה מחליקים ושוער (במקום חמישה ושוער), ואם עדיין לא נכבש שער, המשחק הולך לקרב אחד-על-אחד, בדומה לקרב פנדלים. המתח בהארכה בעונה הרגילה לא קרוב למה שקורה בפלייאוף. הרבה פחות נמצא על הכף – לא רק שמדובר במשחק אחד מתוך 82, שתי הקבוצות שנכנסות להארכה כבר מרוויחות נקודה אחת.

אבל פלייאוף, אין דבר יותר מורט עצבים מהארכה. בפלייאוף, פשוט ממשיכים לשחק כרגיל עד שמישהו מבקיע. אי אפשר למשוך את הזמן לפנדלים, אי אפשר “לרדת לבונקר” ולחכות שהם יגיעו. אבל אלמנט המתח שבחוק שער הזהב נשמר – אין יכולת להימנע מהטעות הבודדת, מאובדן הריכוז הרגעי, שעלולים להפסיד לך משחק ואף סדרה.

מתוך 12 הסדרות ששוחקו עד עכשיו (ארבע מהן עוד לא נגמרו), ב-8 סדרות היה לפחות משחק אחד שהלך להארכה. ב-5 מהן, שני משחקים הלכו להארכה – משמע, 13 משחקים הלכו להארכה בפלייאוף העונה. אם זה לא מספיק – 3 משחקי פלייאוף העונה הלכו להארכה שנייה, יותר מבכל עונה אחרת. בסדרת חצי גמר המזרח, בין קולומבוס לבוסטון, שני המשחקים הראשונים הלכו להארכה, כשהשני מסתיים בהארכה השנייה. קרוליינה, כאמור, הדהימה את וושינגטון בהארכה השנייה של משחק שבע. אבל אולי הסדרה הגדולה ביותר של הסיבוב הראשון, הסדרה בין וגאס לסאן חוזה, הסתיימה בניצחון של סאן חוזה משער של תומאש הרטל בהארכה שנייה במשחק השישי, ולאחר 18 וחצי דקות של הארכה במשחק השביעי.

האם המסע רק מתחיל? (USA TODAY)

המוצג המרכזי

גם בפלייאוף כמו זה של 2019, ישנה סדרה אחת שפשוט מתעלה על כל האחרות. משחקים רבי שערים, מתח ודרמה בהילוך אחד מעל כולם, קאמבק אדיר בתוך קאמבק אדיר, ולפעמים גם מחלוקת עצומה שמהזווית הלא נכונה, מטילה צל על כל הסדרה.

זה פחות או יותר הסיכום של סדרת הסיבוב הראשון בין הכרישים מסאן חוזה, לאבירים הזהובים מלאס וגאס, שכזכור עלו לגמר בעונה שעברה – הראשונה שלהם אי פעם בליגה. סאן חוזה לקחה את המשחק הראשון בצורה די משכנעת, אבל השיגעון התחיל במשחק השני.

תוך שש דקות לתוך משחק מספר 2 בסאן חוזה, הכרישים כבר היו בפיגור 3:0. מרטין ג’ונס הוחלף לאחר מכן, כשאיפשר שלושה שערים בשבע זריקות בלבד לכיוון שערו – והשארקס התפרצו בשתי הדקות האחרונות של השליש הראשון, כשמשום מקום כבשו שלוש פעמים והשוו את התוצאה לפני הירידה להפסקה הראשונה. לבסוף ניצחה וגאס 5:3, בעזרת שערים של מארק סטון שפרץ השנה משום מקום ושל וויליאם קארלסון (בחיסרון מספרי) שעשה אותו דבר בשנה שעברה – אך המשחק הזה נתן סימן אמיתי לבאות.

וגאס ניצחה את שני משחקי הבית שלה ונראתה בדרכה לחצי הגמר האזורי. מרטין ג’ונס שוב הוחלף לאחר שבע זריקות במשחק מספר 4, בו הפסידו השארקס 5:0 ונראו גמורים לחלוטין. שום דבר לא הכין אף אחד למה שקרה לאחר מכן – ואולי זו בדיוק הייתה ההכנה.

אחרי ניצחון על אדי דלק במשחק מספר 5, הכרישים חזרו לוגאס למשחק השישי והדהימו את הליגה. מרטין ג’ונס, שהוחלף לא פחות מפעמיים באותה סדרה, רשם לא פחות מ-58 הצלות(!!) במשחק שנגרר להארכה שנייה, אז תומאש הרטל, הצ’כי הנהדר, כבש שער ניצחון בחיסרון מספרי ושלח את הסדרה חזרה לסאן חוזה למשחק שביעי.

באמצע השליש האחרון של הסדרה, התוצאה הייתה 3:0 לוגאס. שוב סאן חוזה נראתה גמורה, רק שהפעם, המטוטלת שהיא השיפוט הלכה לטובתה. חבטה אגרסיבית של קודי איקין גררה שריקה של השופטים לעבירה “חמורה” – 5 דקות בחוץ במקום השתיים הרגילות, וגם במקרה של שער, השחקן המורחק לא חוזר לקרח. ההתנצלות של הליגה בפני וגאס לא בדיוק עזרה – ארבעה שערים כבשה סאן חוזה באותן חמש דקות של יתרון מספרי, ולמרות שג’ונתן מארשסו הצליח להשוות עם 47 שניות לסיום, השארקס ניצחו משחק שכמעט נגרר שוב להארכה שנייה – ונתנו את אות הסיום לסדרה שפשוט היה בה הכל.

גיבורים חובשים קסדות. (USA TODAY)

כל אלה הם רק הגורמים שהופכים את הפלייאוף הספציפי הזה למיוחד. ישנם דברים שנכונים תמיד בהוקי, ונכונים פי אלף בהוקי של פלייאוף – אף משחק מעולם לא גמור. יתרון ביתיות הוא פיקציה. אין פייבוריטיות, ואת כל התחזיות אפשר לזרוק מראש לפח. הקצב, האינטנסיביות והכאוס, הדרמה והמהפכים – לא תראו דבר שכזה בשום ענף בעולם. אז במקום להתאמץ ולהכחיש, פשוט בואו. לא תתחרטו, באחריות.

השאר תגובה