צ’לסי חוזרת לשוק ההעברות, אך הפעם בגישה שונה מתמיד

אם עד עונש ההעברות נהגו להביא "גלאקטיקוס", הרי שהבלוז אולי עוברים לכיוון אחר עם סיום העונש, ומכך הם יוכלו רק להרוויח.

השיגעון והטירוף של שוק ההעברות גדלים משנה לשנה בקצב אדיר. מאז חוק בוסמן, מסע הקניות הענק של ריאל מדריד ב-2001, מעברו של ניימאר לפריז ועוד תקדימים רבים ואחרים, יותר ויותר קבוצות מהטופ שופכות סכומי עתק על כדורגלנים מוכשרים. יש המפנים את האצבע אל נשיא הבלאנקוס, פלורטינו פרס, במגמה הגבוהה של עליית המחירים. אך אדם אחר אשם לא פחות, הוא זה שאולי שינה את פני הכדורגל לעד: רומן אברמוביץ’. הוא היה האחד שהחל בטרנד של קניית קבוצה ושפיכת כסף מיידית, כאשר קנה את צ’לסי תמורת 140 מיליון ליש”ט. מאז, עקבו אחריו עשירי עולם המתעניינים בתחום. טייקונים מהמפרץ הוציאו מיליארדים על פ.ס.ז ומנצסטר סיטי, ולכן יש שיאמרו שדווקא המיליארדר היהודי הוא זה ששינה את השוק.

מאז פרויקט הגאלקטיקוס הראשון של ריאל מדריד, אי שם בשנת 2000, הקבוצה שהוציאה הכי הרבה כסף על רכישת שחקנים, למרבה ההפתעה, היא צ’לסי. מה לעשות, כששופכים כסף, זה לרוב עובד. צ’לסי נרכשה על ידי האוליגרך הרוסי ב-2003 וכבר כעבור שנתיים מאמציו נשאו פרי, כשהקבוצה שהייתה בינונית לפני כן, זכתה בפרמייר ליג, אולי הליגה הקשה בתבל, ואפילו הצליחה לשחזר את ההצלחה שנה לאחר מכן ב-2006. לפני כן, צ’לסי לא זכתה באליפות כחמישים שנה. אמנם היה קשה לבצע זאת שוב, אך ארבע שנים לאחר מכן הם חזרו בסערה לטופ לאחר עוד מסע רכישות ענק, זכו בעוד אליפות, ואחרי שנתיים נוספות קטפו את התואר הנחשק מכל, ליגת האלופות, והיו ליבואנים הלונדוניים הראשונים של הגביע עם האוזניים הגדולות.

הרגע הגדול ביותר של הבלוז (soccersouls)

אולי זו הקורונה, או בכלל עונש ההעברות שספגו מאופ”א לאחר הפרת חוקי הפייר-פליי המגבילים את הרכישות, אך מסתמן שלאחרונה הנהלת צ’לסי התפכחה והחליטה לשנות כיוון במחלקת הרכש, שחוזרת לפעולה כבר הקיץ. בשנים הקודמות צ’לסי השקיעה סכומי עתק על שחקנים שלא עמדו ברף הציפיות, כמו אוסקר ג’וניור, דייגו קוסטה, טימואה באקאיוקו, דני דרינקווטר, אלברו מוראטה ואפילו קפה אריזבלגה, השוער היקר בהיסטוריה. כעת זה נראה שבצ’לסי הולכים על כיוון אחר, נראה שבשוק הנוכחי, רכישת שחקנים בשיא אינה עסקה משתלמת, כמו אדן הזאר, ופיליפה קוטיניו. הבלוז מתמקדים בשלב מוקדם יותר של שחקנים, צעירים יותר, כאשר הם עוד לא כוכבים עולמיים, אבל כבר הספיקו להוכיח את עצמם. הם לא קונים כשרון בחיתוליו כמו ריאל מדריד עם ויניסיוס ואודגארד ולא שחקנים שנמצאים בשיא, אלא משהו באמצע. הרכישות האחרונות מבית אברמוביץ’ הן אמנם לא רכישות בסדר גלאקטי, אך הם בהחלט, לדעתי, קניה חכמה ומוצלחת ולא שופינג של חיקויים זולים באתר סיני.

טימו ורנר הנוצץ, שהגיע מר.ב לייפציג בעבור סעיף שחרור שעומד על כ-60 מיליון ליש”ט, מחיר נהדר לשחקן שכבש העונה שלושים וארבעה שערים ובישל שלושה עשר ב-43 משחקים. ורנר הוא חלוץ רחבה עם סיומת פנומנלית, שעובד מעולה לצד חלוצים פיזיים כמו פטריק שיק או יוסוף פאולסן, אשר שיתפו עמו פעולה בלייפציג. בצ’לסי – תמי אברהם יהיה שיבוץ מושלם ליד הגרמני. חאקים זייך אמנם אינו שחקן צעיר כבר, אך הוא מנוסה והוא זה שהוביל את אייאקס במסע המסחרר שלה באלופות. זייך, שיצטרף אל הבלוז גם הוא, מוגדר כשחקן יצירתי שבשילוב עם ורנר יכול ליצור בעיות לכל הגנה שהיא. אפילו מתאו קובאציץ’ נרכש רשמית מהבלאנקוס רק בתחילת העונה הנוכחית בסכום של כ-45 מיליון יורו. נראה, אם כך, שבמועדון הלונדוני בוחרים בחוכמה – מביאים שחקנים עם עתיד רב, אך עם ניסיון ורזומה. אם פרנק לאמפרד ישתמש בקלפיו בתבונה, יש לו סיכויים טובים להוכיח לעולם שהשלם לעיתים כן גדול מסך חלקיו, ומי יודע, אולי נראה את הבלוז מניפים את צלחת האליפות כבר בעונה הבאה.

סמל השינוי במדיניות הרכש (SkySports)

השאר תגובה