לנגן צ’ולו

קבוצתו של דייגו סימאונה רוצה להגיע לרבע הגמר, אבל הערב ניצבת מולה יש יריבה עקשנית שלא תקל עליה/ מאת: נתיב כפרי

 

יש אולי אנשים שיגידו שלבנות קבוצת כדורגל בדמותו של מאמן זו קלישאה, זה מיתוס. בעידן המודרני של כוכבי על, שמשנים את מפת הכוכבים הגדולה של המשחק, זה גם נכון ברוב המקרים. אבל יש כלל ויש יוצא מן הכלל. מדריד הייתה צבועה כל כך הרבה שנים בלבן, וזה רק טבעי שיבוא צ’ולו ויכתים אותה בפסים אדומים. כיום, כבר לא ברור מי הקבוצה הטובה בעיר. ובכל זווית שלא נסתכל, בגביע בליגה, ואולי גם בליגת האלופות, נוצרה תחרות אמיתית בין שתי הקבוצות העירוניות. הדרבי הפסיק להיות משעמם, ומלבד הקלאסיקו, הוא המשחק הגדול בספרד, ואחד הגדולים בעולם.

421822291_16109_12232727356738180201

אבל הערב לא מדובר בדרבי, אלא במשחק יפה ומעניין לא פחות, בגומלין שמינית גמר האלופות מול פ.ס.וו איינדהובן. אין ספק, אתלטיקו בונה את עצמה מהליגה החוצה, לאירופה. אבל בזירה החשובה באמת, ליגת האלופות, היא עושה את צעדי הענק שלה במגמה להפוך באופן קבוע לצלע השלישית בספרד. גם אם שתי הענקיות מספרד עדיין מצלות עליה, הרי שדווקא בבמה המרכזית באירופה היא תלויה בעיקר בעצמה, ובמאמן שלה, סימאונה.

אתלטיקו לא הייתה יריב משמעותי בשום זירה ללא המאמן שלה. בדרבי המקומי היא לא הצליחה לנצח שנים רבות, ובעצם הייתה קבוצה קפואה בזמן. סימאונה, שזכה כשחקן עם אתלטיקו באליפות האחרונה שלה ב1996, היה האיש להחזיר אותה למרכז העניינים גם כמאמן. כבר בעונה הראשונה הוא הצליח להביא גביע ספרדי הביתה, כשבגמר התמודד מול ריאל מדריד. אחר כך הגיעה גם ההצלחה בליגת האלופות, ואתלטיקו הייתה זקוקה לעוד 2 דקות בלבד בגמר 2014 כדי לזכות בגביע. אבל דווקא אז הגיח סרחיו ראמוס וניפץ את החלומות של הקולצ’ונרוס בנגיחה קסומה, וריאל שוב זכתה בתואר. אבל מול ברצלונה בליגה זה היה סיפור אחר. תיקו דרמטי בקאמפ נואו הביא לאתלטיקו ולצ’ולו תואר אליפות ראשון ב-18 שנים.

421206440_77063_13185848782614734355

אתלטיקו ממשיכה להתחזק ולהשתפר משנה לשנה. היא גם יודעת את מקומה. צ’ולו הכריז לאחרונה שקבוצתו אינה רואה את עצמה כמתמודדת על האליפות העונה. אבל כשהיא רואה את היריבה העירונית מקום אחד מתחתיה בטבלה, זה עושה לרוחו-בלאנקוס חשק להביא הצלחה גם באירופה. אחרי שפגשו באחת מהפתעות העונה באלופות, איינדהובן, הם רואים שלא מספיקה רק נחישות כדי לעבור יריבה לא פחות נחושה. כאן הם זקוקים להמשכיות, וזו קפיצת המדרגה האמיתית הדרושה לקולצ’ונרוס. צריך לזכור, וגם סימאונה יודע זאת, איינדהובן עלתה מהבית בו שיחקה מנצ’סטר יונייטד. בסופו של יום מדובר בהפתעה אירופית, נכון, אבל בקרב הישיר מול אתלטיקו הראתה אלופת הולנד שהיא “לא פראיירית”. המשחק הראשון הסתיים בתיקו מאופס, וכעת ההכרעה עוברת לקלדרון.

יחגגו גם הערב?
יחגגו גם הערב?

איינדהובן היא קבוצה שאין לה למעשה מה להפסיד, כשמולה ניצבת פינליסטית 2014 והפייבוריטית לעבור לרבע הגמר. כשהיא יודעת ששער חוץ יגרום ליריבה ממדריד להזדקק לשניים משלה, היא מרגישה נהדר. מהצד השני עומדת קבוצה בעלייה שזקוקה להתקדמות ולהגעה לרבע הגמר, כדי להשתרש כקבוצת צמרת אמיתית במפה האירופית, אם היא רוצה להוות יריב אמיתי לכל קבוצה ביבשת. במיוחד במצב הנוכחי, כשכל גחמה של מיליארדר יכולה בכל דקה לשנות את הסטאטוס קוו במפעל. לא בטוח שהקולצ’ונרוס יצלחו את הדרך לגמר העונה, אבל אם יצליחו במשימה הערב מול ההולנדים, שוב נוכל להחמיא לקבוצה הבנויה בצלמו של מאמנה, צ’ולו.

השאר תגובה