למרות הכל, ה-WNBA יוצאת לדרך

הנסיבות סביב פתיחת הליגה לא נוחות, לא רק בגלל המגפה. ובכל זאת, הליגה תצא לדרך בשבת הקרובה, ויש סיבות רבות לעקוב

הספורט בארצות הברית נמצא בעיצומה של התקופה המאתגרת ביותר בתולדותיו. ליגות הכדורסל והבייסבול האמריקאיות צפויות להיפתח בשבוע האחרון של החודש, בצל מגפה המשתוללת במדינה וגל מחאות כנגד גזענות מערכתית ואי-צדק חברתי, ששטף את עולם הספורט האמריקאי בחודשים האחרונים ולקח איתו את מיטב הספורטאים והספורטאיות באמריקה. לליגת ה-WNBA, שתיפתח שישה ימים לפני מקבילתה הגברית, ישנן זוויות ייחודיות לכל אחת מהצרות האמריקאיות הללו – זוויות שלא ניתן למצוא בשתי הליגות האחרות שיחזרו יחד איתה.

בשבעה לחודש, הקומישינר קאת’י אנגלברט קיבלה פנייה מהבעלים של אטלנטה דרים, קלי לפלר. בפנייתה, ביקשה לפלר להביע את התנגדותה למחאות ולצעדים שנקטה הליגה לטובת התנועה, לרבות הצגת המסרים “Black Lives Matter” ו-“Say Her Name” על מדי הקבוצות, כמו גם שמותיהן של נשים שהיו לקורבנות של גזענות ו\או אלימות משטרתית. לפלר טענה שמדובר בהבעת אג’נדה פוליטית ושליחת מסר של אפליה ודחייה, ודרשה להסיר את המסרים ושמות הקורבנות תוך החלפתם בדגל ארצות הברית.

“האמת היא, שאנחנו צריכים פחות – לא יותר – פוליטיקה בספורט. בימים בהם הפוליטיקה מפלגת יותר מתמיד, לספורט יש את הכוח להוות נוגדן מאחד.” כתבה לפלר, שמחזיקה בבעלות מלאה של הקבוצה מאז שנת 2011. “היום, יותר מתמיד, עלינו להתאחד במטרתנו המשותפת להוציא את הפוליטיקה מהספורט” המשיכה לפלר, המחזיקה כיום בתפקיד סנאטור במדינת ג’ורג’יה מטעם המפלגה הרפובליקנית, במקביל להחזקתה בקבוצת ה-WNBA של אטלנטה.

התגובות מיהרו להגיע. רניי מונטגומרי, הרכזת הפותחת של הדרים, בחרה לוותר על העונה הנוכחית על מנת להתמקד בפעילות למען צדק חברתי, וציינה כי עמדותיה של לפלר מדגימות מצוין את מה שהניע אותה לוותר על הכדורסל לעונת 2020. רוב התגובות היו חריפות הרבה יותר – לאיישה קלארנדון, ששיחקה באטלנטה בין 2016 ל-2018, נפגעה עמוקות מהדברים. “לא היה לי מושג שהיא הרגישה ככה. היא שמחה להיות הבעלים שלנו כל עוד אנחנו שותקות ומשחקות”.

שחקניות אטלנטה פרסמו הצהרה כנגד הבעלים שלהן דרך חשבונות המדיה החברתית של הקבוצה: “זה לא קיצוני לדרוש שינוי אחרי מאות שנים של אי שוויון. זו לא הצהרה פוליטית, זו הצהרה אנושית”. שחקניות רבות בליגה דרשו בפומבי את סילוקה של לפלר מהליגה, כולל שחקניות בכירות כמו סו בירד, סקיילר דיגינס-סמית’ ונטאשה קלאוד. גם ארגון השחקניות דרש את הדחתה, בציוץ בעל שתי מילים: “מספיק. החוצה”. בזמן שהליגה התנערה, בהצהרה לפיה לפלר אינה מעורבת בניהול היום-יומי של המועדון, בארון דייוויס אפילו הרים ידו והבטיח לקנות את חלקה של לפלר בקבוצה, אם וכאשר. אך בינתיים, הסנאטור שתתמודד בבחירות בנובמבר לא מתכוונת להיענות לדרישות שחקניות הליגה. בכל מקרה, מדובר בסיפור ספורט חשוב – זהו מצב שאין לו תקדים ב-WNBA. הדרך בה יסתיים תקבע כמה כוח באמת יש לשחקניות הליגה, וכמה רחוק שני הצדדים מוכנים ללכת על מנת להשיג את מטרותיהם.

 

נכון לחמישה בפברואר 2019, מאיה מור שיחקה בגמר ה-WNBA בשש מתוך שמונה העונות שלה בליגה. המינסוטה לינקס, שלא הגיעו לאף גמר קודם להגעתה של מור בבחירה הראשונה בדראפט 2011. מתוך אותם שישה גמרים, ניצחה מינסוטה בארבעה, וכעת היא מחזיקה ביותר אליפויות מכל קבוצה אחרת (למעט היוסטון קומטס, שכבר לא קיימת). ארבע אליפויות ה-WNBA מהוות רק חלק קטן מהרזומה המוצלח של מור, שכולל גם שש הופעות אולסטאר, חמש הופעות בקבוצת האול-WNBA, תואר מלכת הסלים, תואר MVP, ארבעה תארי מכללות כולל שלוש זכיות בשחקנית השנה, ועוד רבים וטובים בליגה הספרדית, בליגה הסינית וביורוליג.

בחמישה בפברואר 2019, כל זה נעצר. באמצעות אתר The Players’ Tribune, הודיעה מור שלא תשחק כדורסל מקצועני בעונת 2019. לא היה ברור מה הוביל את אחת הספורטאיות הגדולות בהיסטוריה, שנחשבה לווינרית הגדולה בתולדות כדורסל הנשים והובילה את השושלת הגדולה בתולדותיו, לעזוב את המשחק בגיל 29 בלבד – בשיאה הפיזי והמקצועי. בהודעתה כתבה מור שהיא תתמקד במשפחה ובאמונתה בשנת 2019, אבל התזמון היה בלתי רגיל עבור החלטה כזו של שחקנית כזו. הפרישה המפתיעה והמסתורית שלה גררה השוואות לזו של מייקל ג’ורדן, אך מהר מאוד התבררה נקודת המיקוד העיקרית של מאיה מור בפרק החדש שפתחה.

בדיוק כמו מור, ג’ונתן איירונס גדל בג’פרסון סיטי, מיזורי. בשנת 1997, כשהיה בן 16, הואשם בפריצה לבית ותקיפה באמצעות אקדח. הקורבן לא זיהה אותו בתחילה ולא הצליח לתת תיאור של התוקף, האקדח ממנו נפגע הקורבן מעולם לא נמצא, וגם לא נמצאו ראיות DNA הקושרות את איירונס לזירה. כל אלה שכנעו את מאיה מור – איירונס לא אשם בפשע שבגינו נשפט לחמישים שנות מאסר. היא עזבה את הכדורסל על מנת להתמקד, כלכלית ומנטלית, בתיקו של איירונס – בין היתר בשכירת עורכי דין וחוקרים פרטיים שיעזרו לנהל את הליך השחרור שלו. לבסוף, נמצאו ראיות הקושרות אדם אחר לזירת הפשע, ולאחר 20 שנה של מאבקים, המעורבות של מור בתיקו של איירונס השתלמה. בתחילת חודש יולי 2020, מור זכתה בהישג שגורם לרזומה הכדורסל שלה להחוויר ולהצטמק. ג’ונתן איירונס שוחרר מהכלא במיזורי, ולפחות בפינה האישית שלה, מאיה מור הצליחה להשיג צדק עבור אדם הקרוב אליה.

כאשר מדברים על צדק חברתי, לפחות בהקשר של ספורטאים וספורטאיות, אי אפשר שלא לדבר על מאיה מור. היא ויתרה על מה שעבדה עליו למשך חיים שלמים, עצרה את אחת הקריירות המוצלחות בהיסטוריה של הספורט האמריקאי כולו למשך שנתיים שלמות, אם לא יותר, על מנת לעשות צדק מוחשי ואמיתי עבור אדם שהיה קורבן לאי צדק מוחשי ואמיתי. חשוב מאוד למחות ולהשמיע קול, לגייס כספים לצדקה ולפיתוח אזורים מוחלשים, לבנות בתי ספר. אבל כל זה מתגמד לעומת מה שמאיה מור הקריבה, וכנראה גם לעומת מה שהשיגה.

 

לפחות 12 שחקניות החליטו לוותר על הגעה לבועת ה-WNBA ליד בריידנטון שבפלורידה, מרחק של כשעתיים נסיעה מהבועה המקבילה של ה-NBA – בתוך חבל הארץ המדבק ביותר במדינה המדבקת ביותר בעולם. עד לפני חודשים ספורים, הקשר בין המילה “בועה” לספורט היה מקרי עד לא קיים. אם נחשוב על כך לעומק, אפילו בכוח, נוכל להבין ששינוי מוחלט במונחים מסמל שינוי גדול הרבה יותר בענף הכדורסל – שינוי שמשפיע במיוחד על כדורסל הנשים, שהיה אמור להיות במסלול אחר לחלוטין עכשיו.

בימים בהם “קורונה” הייתה רק בירה מקסיקנית, נחתם הסכם קיבוצי חדש בין שחקניות ה-WNBA לבין הליגה. הוא הבטיח תנאים משופרים לשחקניות בכל היבטי החיים, ממשכורות משודרגות, דרך בונוסים שמייתרים את המעברים לאירופה בזמן פגרת ה-WNBA, שיפור בתנאי הטיסות, המלונות, ואף בתשלומי משכורת מובטחת במלואה במקרה של הריון. הדראפט האחרון היה הנצפה ביותר בהיסטוריית הליגה, וצירף אליה את מחזור הרוקיז המלהיב ביותר מזה זמן מה. תקופת השחקניות החופשיות הפכה לחגיגה גדולה, בה שינתה הליגה את פניה ונוצרו קבוצת על חדשות. סיאטל קיבלה בחזרה את סו בירד ובריאנה סטיוארט, שהובילו אותה לאליפות ב-2018. ניו יורק עזבה את מגרש המתנ”ס שאירחה בו את משחקיה ועברה סופית לאולם היפהפה שבברוקלין – בדיוק בזמן להגעתה של סברינה יונסקו. ועוד, ועוד, ועוד.

במקום העונה המבטיחה ביותר בהיסטוריית הליגה, במקום נקודת ההתחלה עבור ליגה טובה יותר ומרתקת יותר, 2020 תהיה גרסה מקוצרת ומוחלשת של מה שה-WNBA הייתה יכולה להיות. השחקניות שויתרו על העונה מחזיקות במגוון תפקידים בכוח – “רול פליירס” כמו רבקה אלן וג’סיקה ברילנד; שחקניות בכירות כמו קריסטי טוליבר, טיפאני הייז וצ’יניי אוגומיקה; ואף כוכבות על כמו הסנטר האדירה של קונטיקט, ג’ונקוול ג’ונס, והסנטר האדירה לא פחות של לאס וגאס, ליז קמבייג’. מעל כולן עומד המקרה המצער של אלנה דלה דון – לא רק בעקבות היותה ה-MVP של העונה שעברה ואחת השחקניות הטובות בליגה מאז שהצטרפה אליה בשנת 2013, אלא גם בעקבות הדרמה המיותרת סביב ההיעדרות שלה והתדמית השלילית שהליגה ציירה לעצמה.

למשך מעט יותר מעשור, נאבקת דלה דון במחלת ליים. מדובר במחלה חדשה יחסית, שהטיפול בה לא מביא להחלמה מלאה ולא נפטר מהתסמינים הקשים. כך שלמעשה, היחס אליה שקול ליחס למחלה כרונית, והמלחמה בתסמינים רבים המובילים לתסמינים אחרים היא קשה ומתמשכת. לאחרונה העידה דלה דון שהיא נאלצת לקחת לא פחות מ-64 כדורים ביום רק על מנת לנהל אורח חיים תקין, לרבות ביצוע פעילות גופנית. כתוצאה מכך, המערכת החיסונית שלה חלשה במיוחד, מה שכמובן מציב אותה בסיכון משמעותי לנוכח המגפה. הבעיה? הועדה הרפואית שמינתה ה-WNBA קבעה שלא דובים ולא יער, ולא הכירה בדלה דון כשחקנית בסיכון מוגבר – מה שהיה מכריח את המיסטיקס לשלם לה את מלוא המשכורת לעונה זו, אפילו אם תבחר להישאר מחוץ לבועה.

בהיבט הפרקטי, ההחלטה לא הזיקה לדלה דון בסופו של דבר. המיסטיקס החליטו לשלם לה את משכורתה למרות החלטת הועדה. אבל מבחינת נראות ותדמית, מדובר בלא פחות משערורייה עבור הליגה. היחס הזה לא בא בחשבון לאף שחקנית, אבל כשהליגה מראה נכונות להתייחס כך גם לאחת השחקניות החשובות בה, הסיפור מגיע למימדים אחרים לחלוטין.

אלנה דלה דון שיחקה את גמר 2019 עם אף שבור ושלושה דיסקים פרוצים בגב. היא הקריבה הרבה, ובכנות, קיבלה די מעט בחזרה – אפילו לפני שקיבלה את המסר המעליב מהליגה. הסיפור הזה מזיק לליגה מול הקהל שלה, הקהל הפוטנציאלי שלה, וחשוב מכל, מול השחקניות שלה. ליגה שלא משקיעה בשחקניות שלה, שלא תופתע כשהן מעדיפות לשחק באירופה – בכל זאת, שם עיקר ההכנסה. ואולי שם, שחקניות בסיכון לא יפגשו בזלזול.

נתראה בשנה הבאה. (USA TODAY)

למרות הכל, ביום שבת יתחילו לשחק כדורסל בפלורידה. ועם כל הסיפורים מסביב, הדבר שלשמו התכנסו כולן צפוי להיות מעניין ומרתק, אפילו אם לא יהיה מה שיכול היה להיות.

ה-WNBA היא ליגה קטנה – 12 קבוצות בלבד – אבל מכאן מגיע גם הייחוד שלה. מכיוון שמאגר השחקניות השואפות להגיע לליגה גדול כמעט כמו זה של הגברים (להם יש 30 קבוצות NBA לבחור מהן), רק הטובות שבטובות מגיעות בסופו של דבר לליגה הבכירה. אז למעשה, בשנה נתונה, כמעט כל הקבוצות מעולות. כמעט לכל קבוצה יש לפחות שתי כוכבות, או אפילו רוקי מבטיחה. פחות או יותר חצי ליגה מסוגלת ללכת עד הסוף, והחצי השני יהווה אתגר לא פשוט.

בקו האחורי של הניו יורק ליברטי ישחקו הבחירה מס’ 1 בדראפט, סברינה יונסקו, וקיה נרס שהגיעה לאול-סטאר כבר בשנתה השנייה בליגה. את אינדיאנה יובילו הרוקי הגבוהה המוכשרת לורן קוקס, וה-MVP של משחק האולסטאר ששווה סיפור בפני עצמו, אריקה ווילר. אטלנטה תהנה מההצגה שעומדת לספק צ’נדי “הוליווד” קארטר, לצד שחקניות תומכות נפלאות כמו קורטני וויליאמס ואלופת השלשות מהעונה שעברה, שקינה סטריקלן. דאלאס תעמיד קבוצה צעירה ומלהיבה בהולכת אריקה אוגונבוואלה, ושתי בחירות טופ 5 בדראפט האחרון – סאטו סבאלי ובלה אלארי. הקו הקדמי של מינסוטה כולל את רוקי השנה שעברה, נאפיסה קולייר, ואת סילביה פאוולס הותיקה שבדרכה להיכל התהילה. וושינגטון אמנם איבדה את דלה דון, טינה צ’ארלס וקריסטי טוליבר, אבל יש לה את המאמן הטוב בליגה ואת ה-MVP של סדרת הגמר, אמה מיסמן הבלגית.

אמה מיסמן, נשק לא כל כך סודי (USA TODAY)

וכל זה עוד לפני שהתחלנו לדבר על המועמדות לתואר.

על סיאטל, שמקבלת בחזרה את הרכזת הטובה בהיסטוריה, סו בירד, ואת השחקנית הטובה בליגה בריאנה סטיוארט, ומצרפת אותן לשלוש אולסטארס אחרות. על פיניקס, עם המפלצת שלה בצבע בריטני גריינר והרכזת הנפלאה סקיילר דיגינס. על לוס אנג’לס, שמפוצצת בכוכבות בכל שנה ותקבל את הגדולה מהן, קנדס פארקר, לעונה מלאה הפעם. על האתלטית המחשמלת דיימונד דשילדס ועל הפאוור קאפל, קורטני ואנדרסלוט ואלי קוויגלי, שיובילו את שיקאגו. על לאס וגאס, שתשחק בלי ליז קמבייג’ אבל עם כוכבת העל אייג’ה ווילסון, ג’קי יאנג וקיילה מקברייד. ועל הפיינליסטית קונטיקט, שאיבדה את ג’ונקוול ג’ונס וקורטני וויליאמס, אבל קיבלה את דוואנה בונר המגוונת לצד אליסה תומאס, שמוכנה לעשות צעד נוסף קדימה ולקחת עוד על כתפיה.

זה הזמן של אייג’ה ווילסון. (Las Vegas Review-Journal)

כל זה יתחיל ביום שבת בשעה 19:00, אז ייפגשו סיאטל סטורם וניו יורק ליברטי למשחק הפתיחה של עונת 2020. במרכזו של המשחק יהיה העימות המסקרן פוינט גארד העתיד של הליגה, סברינה יונסקו, לבין סו בירד, שנחשבת בידי רבים לפוינט גארד הטובה בהיסטוריית המשחק, ומתחילה את העונה ה-19 שלה בליגה.

עבור יונסקו, זו הפתיחה המושלמת לקריירה שתשאף להגיע לגבהים של בירד. עבור בירד, זו אולי ההזדמנות האחרונה לשחק כדורסל – וכדורסל נפלא, כפי שהיא שיחקה בכל אחת מהעונות שלה בליגה. זה יהיה משחק החזרה שלה מפציעה שהשביתה אותה לכל אורך עונת 2019, ומנעה מהסטורם להמשיך את הדומיננטיות מעונת האליפות של 2018. יונסקו תקווה לפתוח טוב את העונה והקריירה, להרשים כפי שידעה לעשות עד עכשיו, ולבנות על כך להמשך. עבור סו בירד, אין ברירה אלא לסיים את המסע הזה באליפות רביעית.

מרגישה את הסוף. (USA TODAY)

וזו רק ההתחלה. במשך החודשיים הקרובים כל קבוצה תשחק 22 משחקים – בסופם שמונה הטובות ביותר יעלו לפלייאוף. בסיבוב הראשון, ארבע המצטיינות נחות בעוד המדורגת 5 פוגשת את המדורגת 8 והמדורגת 6 נשארת מול המדורגת 7 למשחק אחד. בסיבוב השני, המדורגת 3 תפגוש את המדורגת הנמוכה ביותר שניצחה בסיבוב הקודם, והמדורגת 4 תפגוש את זו שנשארה. בחצי הגמר כבר יתחילו סדרות של הטוב מ-5, כאשר המדורגת 1 תפתח את הפלייאוף שלה מול המדורגת הנמוכה ביותר שעלתה לחצי הגמר, והמדורגת 2 תפגוש את העולה הנותרת.

אין צורך להסביר למה כדאי לצפות ולעקוב. זה לא NBA, אבל זה כדורסל. הוא יכול להיות משעמם לפעמים, אבל רוב הזמן הוא מרתק, מעניין, מרשים ולפעמים גם דרמטי. מי שאוהב כדורסל, צריך לשקול בחיוב התעניינות בליגה הזו. מי שמשווע למעט טעם של הכדורסל הישן, בו משחקים עם הגב לסל לרוב וזריקת חצי המרחק עדיין לא מתה, צפוי להנות אפילו יותר מהליגה. זה כדורסל טכני, יסודי וחכם, עם קמצוץ של אולד סקול. הוא אמנם לא משודר בארץ, איך שירות הליג פאס שלו עולה 17 דולר לשנה בלבד. אז מה יש לא לאהוב?

תגובה